ע"א 14021-01-15 שממה נ' AIG חברה לביטוח בע"מ

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת רחל טיקטין-עדולם) מיום 25.11.14, שניתן בת.א. 37493-12-13, במסגרתו נדחתה תביעת המערער בגין תאונה מיום 7.3.10 מחמת התיישנות.

2.אין חולק כי המערער הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין שתי תאונות שאירעו לו, האחת מיום 7.3.10, והשנייה מיום 18.8.10. התביעה הוגשה ביום 19.12.13.

המשיבה ביקשה לדחות את התביעה ו/או חלקה על הסף כשבפיה שתי טענות: האחת התיישנות התביעה הראשונה והשנייה עניינה הגדרת הנכות על פי הפוליסה.

בית המשפט קמא דחה את טענת המשיבה באשר לשאלת הגדרת הנכות אך קיבל את טענת ההתיישנות וכתוצאה מכך הורה על דחיית התביעה של המערער בגין התאונה הראשונה, מיום 7.3.10.

3.בית המשפט קמא בהכרעתו, בדבר התיישנות התביעה הראשונה, הסתמך על ההתכתבות שהתנהלה בין הצדדים עובר להגשת התביעה, עובר להתיישנות התביעה, וקבע כי בהינתן עמדתה המפורשת של המשיבה, כעולה ממכתביה בהם הדגישה, כי תקופת ההתיישנות של התביעה הינה 3 שנים מיום קרות האירוע וכן הדגישה כי אין בפניה לחברת הביטוח כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, יש לקבוע כי התביעה התיישנה.

בית המשפט קמא דחה את טענות המערער, ככל שניסה להיבנות מנוסח כתב ההגנה של המשיבה מאחר ולטעמו כתב התביעה לבית המשפט הוגש לאחר שתקופת ההתיישנות כבר חלפה.

4.בערעור שבפני חזר ומיקד המערער טענותיו בכל הנוגע לעמדת המשיבה, כעולה מסעיפים 13-14 לכתב ההגנה, שם טענה המשיבה, כי התובענה מוקדמת מידי נוכח אי מיצוי ההליכים לקביעת נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי, כנדרש בתנאי הפוליסה. לטענתו, יש בעמדה זו כדי להשתיק את המשיבה מלטעון להתיישנות התביעה.

לחילופין טען, כי ככל שטענה המשיבה במסגרת כתב הגנתה להתיישנות התביעה, הרי שנוכח הטענה בדבר היות התביעה מוקדמת (בסעיפים 13-14 לכתב ההגנה), אזי, המדובר בטענות עובדתיות סותרות שלא ניתן לטעון אותן במסגרת כתבי טעות וככל שכן, מן הראוי היה לתמוך טענות אלו בתצהיר והדבר לא נעשה.

5.סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") קובע את הוראת ההתיישנות הרלבנטית, שהינה בת 3 שנים מיום קרות אירוע הביטוח. אומנם, סעיף זה תוקן בשנת 2014, במסגרת תיקון מס' 6, ולהוראת ההתיישנות הקבועה הוספה התוספת הבאה: "היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח".

אין חולק כי הוראה זו איננה חלה על המקרה דנן.

לגופו של עניין, לא חלק המערער על קביעותיו של בית המשפט קמא, כי בהתכתבות שבין הצדדים עובר להגשת התביעה לבית המשפט עמדה המשיבה על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ועל כן לא יכולה להישמע טענה של המערער כי הסתמך על מצג המשיבה לפיו זכאי להשעות תביעתו עד למיצוי ההליכים מול המל"ל. (בהסתמך על שנקבע בע"א 6398-11-08 חייט נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 27.04.10).

עיקר טענותיו של המערער, אפוא, הינן בהקשר לנטען על ידי המשיבה בכתב ההגנה.

בעניין זה כאמור קבע בית המשפט קמא, כי המערער לא יכול להיבנות מטענות המשיבה בכתב ההגנה מאחר והמשיבה הציגה מצג ברור בפני המערער, עובר להתיישנות התביעה, לפיו עומדת היא על לוחות הזמנים הקבועים בחוק, דהיינו טענת ההתיישנות, ומאחר וכתב ההגנה הוגש לאחר שהתביעה התיישנה אין בסיס לטענותיו.