בקשה למתן פטור מתשלום אגרה וערבון אשר הוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור) במסגרת ת"א 32835-06-12 בו חוייבו המבקשים לשלם למשיבים דמי שימוש ראויים בסך של סך של 371,703.88 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין השימוש שעשו במקרקעי המשיבים. כן נדחתה תביעתם הנגדית של המבקשים לתשלום שווי המבנה שבנה המבקש, שלא כדין, על מקרקעי המשיבים.
כפי שפירט בית המשפט קמא בפסק דינו, המשיבים הם הבעלים של מקרקעין המצויים ברחוב דרך היין 30 בזיכרון יעקב, הידועים כחלקה 30 בגוש 11305 וכן הינם בעלים של כ-42.6%, מחלקה 15 בגוש 11324 הסמוכה לחלקה 30 (להלן: "המקרקעין"). המבקש, עודד אשכנזי (להלן: "עודד" או "המבקש") הינו נכדו של חיים אשכנזי ז"ל, שהלך לעולמו בשנת 1965 ועד פטירתו התגורר בדיירות מוגנת בבית ישן, שהיה בנוי על חלקה 30. בנו של חיים אשכנזי ז"ל, יעקב אשכנזי ז"ל, אביו של עודד, המשיך להתגורר בבית הישן ביחד עם אשתו מרים ז"ל עד לפטירתם בשנת 1988. זמן מה לפני פטירתם עברו להתגורר עימם בתם (אחותו של עודד) ובעלה, ענת ואליעזר צלישר (להלן: "הזוג צלישר").
הרקע לחיוב בדמי שימוש בפסק הדין הוא העובדה שעודד בנה בשנת 1985 בית נוסף בחלקה העורפי של חלקה 30 תוך פלישה גם לחלקה 15 (להלן: "הבית החדש"), וזאת ללא היתר כדין. לאחר נישואיו של עודד התגוררו בבית החדש גם אשתו לארי ושלושת הילדים המשותפים.
לתביעת המשיבים לתשלום דמי שימוש ראויים קדמה תביעה לסילוק יד אשר הוגשה ע"י המשיבים במסגרת ת"א 8951-09-08 במסגרתה הורה בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת ג'דעון) על סילוק ידם של המבקשים מן החלקות בהתאם להוראות פרק ד' לחוק המקרקעין. כן הורתה כב' השופטת ג'דעון על סילוק ידם של בני הזוג צלישר מן הבית הישן וחלקה 30.
המבקשים טענו בפני בית המשפט קמא, כי עפ"י הוראות פרק ד' לחוק המקרקעין, סעיף 22 היה על המשיבים להודיע להם אם הם בוחרים בקיום המבנה אם לאו תוך 6 חודשים כאשר לטענתם המועד הקובע לענין זה הוא מועד מתן פסק דינה של כב' השופטת ג'דעון ומשלא עשו כן, והחמיצו אצת המועד למסירת ההודעה, יש לראותם כמי שבחרו לקיים את המחוברים בידיהם. לחילופין, טענו המבקשים כי היה על המבקשים לפצותם מחמת היותם ברי רשות במקרקעין. המבקשים טענו כי אם תתקבל טענתם בדבר חיוב המשיבים בשווי המחוברים, הרי שתעמוד לזכותם יתרת זכות בסך של 246,000 ש"ח. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא חייב אותם בדמי שימוש מופרזים, כאשר דמי השימוש בגין הקרקע נקבעו כאלו מדובר בקרקע מושבחת ששולמו עליה היטלי השבחה ה והיטלי פיתוח בעוד שבפועל אין מדובר בקרקע מושבחת.
בענין מצבם הכלכלי, טענו המבקשים כי אין להם יכולת כלכלית לשלם את האגרה ולהפקיד את הערבון. המבקש, בן 53 הינו נכה בשיעור של 100%, המתפרנס מקצבת נכות בסך של 3,400 ₪ בשל מחלת הפוליו בה חלה בגיל שנה וחצי וכן מקצבת ניידות מלאה.
המבקש הוכרז פושט רגל ביום 19.9.2005 (פש"ר 68/05) כאשר לטענת המבקש הליכים אלו נמשכים גם כיום. נטען כי המבקשת מתגוררת מאז הפינוי "לסרוגין" בבית אמה בחיפה ואלו המבקש אינו יכול להתגורר יחד עמם בשל אי הנגשה של הדירה לנכים. המבקש טען כי הוא מחוסר בית ומתגורר בכלי רכב.
בענין שכר הטרחה של עוה"ד הפרטי המייצג את המבקשים נטען כי שכר הטרחה מבוסס על אחוזי הצלחה בלבד, ומשלא היתה הצלחה, מיוצגים המבקשים בהתנדבות ע"י בא כוחם.
המבקשים טענו כי משפחתם הקרובה, משפחת צלישר, אינה יכולה לסייע בעדם משום שפסק הפינוי המיט גם עליהם חורבן כלכלי, עת איבדו את קרות הגג מעל ראשם ואף נאלצו להוציא הוצאות משפטיות מרובות.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.