כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם
התביעה
1.בחודש יולי 2007 זכה המערער במכרז שפרסמו המשיבים לרכישת מגרש לבניה. בגדרם של תנאי המכרז שילם המערער למשיב 1 (המינהל) סך 15,722 ₪, ולמשיב 2 (משרד השיכון) סך 70,980 ₪. נוסף על כך הפקיד המערער ערבות בנקאית על סך של 6,000 ₪, לפי מצוות תנאי המכרז. בחודש נובמבר אותה שנה נדרש המערער להוסיף על הסכום ששילם סך 2,522 ₪, כיוון שלפי תנאי המכרז היה הסכום צמוד למדד הבניה. הוא לא עשה כן. לפיכך הודע לו, בחודש נובמבר 2007, על ביטול זכייתו במכרז. כארבע שנים אחר כך הגיש המערער תביעה נגד המשיבים, ובה דרש להחזיר לו את הכספים ששילם להם כאמור מעלה, בצירוף ריבית בנקאית בשיעור של 17% לשנה (88,681 ₪), פיצויים על הנזק שנגרם לו בדמות הפער בין שווי המגרש בעת שזכה במכרז לבין שוויו במועד הגשת התביעה (74,357 ₪), פער בעלויות הבניה בין מועד הזכיה לבין מועד הגשת התביעה (50,000 ₪), עלות הערבות הבנקאית משך השנים שהחזיקו בה המשיבים (3,600 ₪), "שכר ראוי עבור הטיפול" (5,000 ₪), ופיצויים על "סבל, צער ועגמת נפש" (10,000 ₪). סך כל הסכום הנתבע עמד על 318,600 ₪.
ההגנה
2.להגנתם טענו המשיבים, כי המערער לא קיים אחר תנאי המכרז, בכך שלא שילם את מלוא הסכום שנדרש לו על פי תנאי המכרז, ולכן ביטול זכייתו נעשה כדין. כיוון שכך, אין הוא זכאי לפיצויים להם הוא טען. כל שהוא זכאי לו – השבת הכספים בהם הם מחזיקים, וכספים אלה הם החזירו (לאחר הגשת התביעה).
פסק הדין קמא
3.בפסק דינו קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבים, לפיה המערער לא קיים אחר תנאי המכרז, בכך שלא שילם את שנדרש לשלמו (סך 2,522 ₪ כאמור). משלא עשה כן, דין זכייתו היה להתבטל, וכך אמנם הודיעו לו המשיבים. הואיל וכך, אין הוא זכאי לכל פיצוי על נזק הנובע מן הביטול.
4.נוסף על כך קבע בית המשפט קמא, כי הערבות הבנקאית בסך של 6,000 ₪, חולטה בדין, הואיל וזו ניתנה להבטחת קיום התחייבויותיו של המערער על פי המכרז, התחייבויות אותן הוא לא קיים, בכך שלא שילם את שנדרש הימנו.
אגב כך נתן בית המשפט קמא את דעתו לעובדה, שעד לשנת 2012 המשיך משרד השיכון להאריך, מידי שנה בשנה, את תוקפה של הערבות, ובכך הוא טעה, כיוון שמעת שהזכיה בוטלה, לא היה עוד להאריך את תוקף הערבות, כי אם לחלטה, כפי שנעשה לבסוף. יחד עם זאת קבעה השופטת קמא הנכבדה, כי עלות החזקתה של הערבות הבנקאית (אותה העריך המערער בסך של 600 ₪ לכל שנה) – לא הוכחה בכל ראיה מכל סוג שהוא, ולכן לא זיכתה את המערער בעלות זו.
5.אשר לכספים שהושבו למערער לאחר הגשת התביעה קבעה השופטת קמא הנכבדה, כי ככל הנוגע למינהל – לאחר שנשלחה למערער הודעה על ביטול זכייתו, ביקש ממנו המינהל למסור פרטים על מנת שידע המינהל כיצד להעביר לידיו את הכספים. הוא לא עשה כן, כי אם בחר בשב־ואל־תעשה, עד שהגיש את תביעתו. למערער אין, על כן, להלין כי אם על עצמו, כך כב' השופטת קמא.
6.ככל הנוגע לכספים שעל משרד השיכון היה להשיב לידי המערער קבעה השופטת קמא, כי משרד השיכון לא סיפק כל הסבר מדוע לא הוחזרו הכספים בשעתם. על מחדל זה של משרד השיכון זכאי המערער להפרשי הצמדה וריבית כחוק, שיתוספו לכספים משך כל התקופה שלא הוחזרו לידי המערער (הפרשים המגיעים כדי 2,685 ₪), ובנוסף – פיצויים על עגמת נפש (שהועמדו על סך של 3,000 ₪). בתוך כך דחתה השופטת קמא את דרישת המערער לתשלום ריבית בנקאית, כמו גם הפרשי שווי של המגרש שיכול היה המערער לרכוש אילו קיבל את הכסף במועדו, והפרש עלויות הבניה.
7.בערבו של יום דחתה השופטת קמא את התביעה נגד המינהל, וקיבלה אותה באופן חלקי מאוד ביחס למשרד השיכון, כשהיא מחייבת את משרד השיכון לשלם למערער סך 5,685 ₪. נוסף על כך חייבה השופטת קמא את המערער בהוצאותיו של המינהל בסך של 1,500 ₪, ואת משרד השיכון חייבה לשלם למערער הוצאות בסך של 4,000 ₪.
הערעור
8.על פסק דין זה מלין המערער, ובערעורו הוא שב על כלל הטענות ששטח לפני בית המשפט קמא, שהוכרעו כפי שתואר מעלה. נוסף על כך הוא טוען, כי פסיקת ההוצאות קיפחה אותו, שכן הוא זכה במשפטו, וההוצאות אינן משקפות את הוצאותיו, מה גם שבמהלך המשפט הבטיחה השופטת קמא כי תבוא חשבון עם המשיבים בעת פסיקת ההוצאות בעת מתן פסק הדין, בשל התנהלותם הקלוקלת.
9.המשיבים, אין צריך לומר, מבקשים להותיר את פסיקת בית המשפט קמא על כנה.