ע"א 1300-10-14 פוצ'טר נ' סטרמובסקי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט אייל דורון) מיום 10.08.2014, במסגרת ת"א 7472-12-09, בו חוייב המבקש לשלם למשיב סך של 2,136,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק כהחזר כספים ששילם המשיב למבקש, עבור עסק משותף שלא יצא אל הפועל; ריבית ודמי טיפול יחסיים בגין הלוואה שנטל המשיב לצורך תשלומים למבקש בסך של 121,221 ₪ ועוד 2,072 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה; פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט (אגרה+40,000 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 250,000 ₪.

עסקינן בפסק דין בו נדרש בית המשפט קמא להכריע בין גרסת המבקש לגרסת המשיב אשר הציגו, גרסאות קוטביות וסותרות. בעוד שהמשיב טען כי המבקש נטל ממנו כספים רבים בכדי להקנות לו שותפות בעסק בסיביר שברוסיה המצוי בהקמה וכן במקרקעין ששמשו את העסק אך המבקש, גזל את כספו והותיר אותו ללא הכסף וללא זכויות בעסק, הרי שלטענת המבקש הוא מעולם לא הבטיח למשיב שותפות בעסק אלא שהמשיב נעזר בו כדי להקים עסק עצמאי משלו והכספים שהעביר המשיב למבקש שימשו לצורך רכישת ציוד לעסקו של המבקש.

בית המשפט קמא, מצא לאחר שמיעת הראיות כי גרסת המשיב היא גרסת בדים (כך! ע"א), גרסה כוזבת מתחילתה ועד סופה ובענין זה אף אימץ את לשון ב"כ המשיב בסיכומיו בקובעו כי אותות ה- 'שקר' שנתגלו בגרסתו של המבקש "מהממים בעוצמתם".

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין , במעמד צד אחד, נענתה על ידי, רק בכפוף להפקדת סך של 1,750,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית בקופת בית המשפט. ערבות בנקאית בסכום כאמור אכן הופקדה.

המועד לשמיעת הערעור היה קבוע ליום 10.2.2014 ואולם לבקשת ב"כ המבקש נדחה למועד אחר. טרם נקבע מועד חדש אך יש להניח כי הדיון ידחה בחודשים ספורים, בהתאם ליומנו של הרכב הערעור.

למען השלמת התמונה הנדרשת להכרעה, בבקשה בפניי, אציין כי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בחר בית המשפט קמא, בפסק דינו, לדחות את גרסת המבקש ועדיו, בשל חוסר אמינותה ולבכר על פניה את גרסת המשיב אף שדווקא המבקש יצא דובר אמת בגרסתו בבדיקת הפוליגרף שבוצעה בהסכמת הצדדים (ואינה מהווה ראייה מכרעת בתיק, אלא ראייה אחת מיני מכלול הראיות, עפ"י המוסכם ביניהם) ואלו המשיב יצא דובר שקר בגרסתו.

פסק דינו של בית המשפט קמא מפורט, מנומק היטב, ומתבסס בעיקרו על התרשמותו מן העדויות של העדים שהופיע בפניו, אלא שהמבקש טוען כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא משום שסבר כי נטל הבאת הראיות מונח על כתפו של המבקש, בשל הודאה והדחה, בעוד שלטענתו, הנטל מונח מתחילתו ועד סופו על כתפי המשיב.

עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בפסיקתו כאשר לא נתן משקל ראוי לראיות "חיצוניות", כך לדבריו, הסותרות את טענות המשיב ותומכות בגרסתו. המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר נתפס לראיות הפנימיות, היינו התרשמותו מן העדויות בתיק תוך העדפתן על פני הראיות האובייקטיביות התומכות בגרסתו ובכך מכוון המבקש, לפתק, הנושא את כתב ידו של המשיב התומך בגרסת המשיב, באשר למטרת העברת הכספים לידיו; ולבדיקת הפוליגרף בה כאמור יצא דווקא המבקש דובר אמת ואלו המשיב דובר שקר.

המבקש ער לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה הצליח להערים על מכשיר הפוליגרף, ואולם לדבריו איך בכך כדי להסביר מדוע יצא המשיב דובר שקר בבדיקת הפוליגרף.