ע"א 11342-07-14

, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות".

9.אומנם עקרון "סופיות הדיון" הוא עקרון מנחה, ובית המשפט לא ייטה בדרך כלל לאפשר הבאת ראיות נוספות בערעור. ככלל, אחד השיקולים לאי מתן אפשרות להציג ראיה חדשה בערעור הוא כי בית המשפט הגיע למסקנה שהמסמכים המבוקשים היו בחזקת המבקש, או שיכול היה להשיגם בשקידה סבירה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, התשס"ה), בעמ' 616; ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, פ"ד נב(1) 119). אולם, יש ליתן משקל לשאיפה לבירור האמת וכן לשיקולי צדק, ובמקרים המתאימים, אין ליתן לשיקולים טכניים ופרוצדורליים לגבור על שיקולי האמת והצדק, במיוחד כאשר בית המשפט של ערעור רואה צורך בהגשתה של ראיה נוספת לשם בירור האמת (השוו למשל: רע"א 9763/08 קופל נ' שירותי בריאות כללית - בית החולים סורוקה (פורסם בנבו); ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2006(3)514; רע"א 4127/02 יעקובוביץ ושות' בע"מ נ' רהיטי הפירמה ג.פ. בע"מ, תק-על 2002(3)2709)).

במקרה זה הסבירה המערערת כי מסמכים אלו הגיעו אליה בקשר לדיון בתיק אחר. אומנם, לו דקדקה המערערת ונברה וחקרה, יכולה הייתה אולי בשקידה סבירה לאתר מסמכים אלה קודם לכן.

יחד עם זאת, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות, שמסמכים אלו לו היו בפני בימ"ש קמא בעת הדיון יכולים היו אולי לסייע לבית המשפט בקבלת החלטה.

10.לאור האמור, ומהנימוקים שלהלן, אני סבורה שיש מקום לקבל את הראיות הנוספות.

ראשית, כעולה מפסק דינו של בימ"ש קמא, מועד הפקדת השיקים על ידי המערערת, ופרק הזמן שחלף ממועד פירעונם ועד למועד הפקדתם בפועל – הם שהכריעו את הכף לטובת דחיית תביעתה של המערערת. בנסיבות אלו, עשויה הראיה הנוספת להשפיע על תוצאת פסק הדין, ולקדם את בירור האמת ועשיית הצדק (ע"פ 8274/11 אדז'רסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289).

שנית, מעבר לכך, וללא קשר לראיות הנוספות, מצאתי כי יש מקום להחזיר התיק לבימ"ש קמא להשלמת פסה"ד, שכן, מפסק הדין לא ברור האם ביהמ"ש קבע שבין עזרא לבין המערערת היתה עסקת "ניכיון שיקים", או שהיתה עסקת הלוואה, שאז יחול החוק להסדרת הלוואות. אמנם בפסק דינו, מציין בימ"ש קמא, כי "עסקה שבה כנגד שיקים נמסרים באותו מועד שיקים או מזומנים כנגד עמלה בלבד, ומקבל הכספים יוצא לכאורה מהתמונה, אינה בגדר עסקת הלוואה", ואולם, ביהמ"ש לא הכריע באופן פוזיטיבי, ולא נימק האם אכן מדובר בעסקת הלוואה, וגם לא נימק בצורה מלאה ומפורטת האם חלות הוראות חוק הסדרת הלוואות.

11.בנסיבות אלו, משהראיה הנוספת שצירופה מתבקש עלולה להשליך אור על תוצאתו הסופית של פסק הדין, ועל מנת שתוצג התמונה המלאה בפני בימ"ש קמא - הריני מורה על השבת התובענה לבימ"ש קמא, על מנת שיתרשם מהראיות הנוספות, ויוציא מלפניו פסק דין משלים.