פסק דין
עסקינן בתביעה ע"ס של 20,000 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל עבודתו הרשלנית והלקויה של הנתבע, בהתקנת חלונות שהזמין לביתו החדש.
החלונות שהוזמנו עלותם הוערכה ע"י הנתבע בסך של 12,400 ₪ ואין מחלוקת בין הצדדים כי התובע שילם כמקדמה סך של 5,000 ₪, בחודש 8.11.
לטענת התובע הסיכום בין הצדדים היה שהעבודה תבוצע ותותקן בביתו תוך חודש ימים וכי תשלום היתרה יבוצע לאחר השלמת העבודה, אלא שהנתבע התחמק ממנו ומפניותיו המרובות ורק כעבור חודשיים הגיע עם חלונות פגומים שלא היו בצבע שהוזמן, אינם נסגרים הרמטית ובכולם היה חסר רשת ותריס. כן נטען כי היתה אי סימטריה בין שני חלונות, מה שלא אפשר התקנת תריס גליל.
התובע טען כי באותו מעמד הביא את טרונייתו בפני הנתבע, ואולם אחרון זה ציין בפניו כי הדבר זמני וכי ישוב בקרוב להשלים ולתקן את הטעון תיקון. בפועל – כך נטען – הנתבע לא חזר, התחמק מפניות התובע כשבין לבין החלה עונת הגשמים ומי גשם חדרו לביתו דרך החלונות וגרמו לנזקים קשים לתובע ובין היתר עיכב הדבר מעברו לבית החדש.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי שווי העבודה שסופקה עולה על הסכום שהתובע שילם וחרף דרישתו לקבלת היתרה, התובע לא ניאות לשלמה. לטענתו, הוא נרתע מהתנהלות התובע עם שאר הקבלנים שהיו בבית, אשר התבטאה באי תשלום עבור העבודות שבוצעו ולכן הפסיק את עבודתו.
הנתבע לא הכחיש כי לא סיפק את כל ההזמנה ואולם טען כי כך היה נוכח אי תשלום יתרת החוב ע"י התובע כמוסכם ביניהם. הוא היה מוכן להשלים את העבודה, כך טען, בכפוף להמצאת ערבונות ובטחונות מצד התובע לסילוק יתרת התמורה.
בדיון שמעתי את הצדדים. התובע הגיש תמונות של החלונות שסיפק הנתבע וחשבונית מס ע"ס 2,000 ₪, שהנפיק איש מקצוע אחר, בגין 2 תריסי הזזה, אשר לטענתו הותקנו לאחר שהנתבע לא השלים את העבודה. לאחר הדיון וברשות ביהמ"ש, הגיש התובע חשבונית מס ע"ס 4,000 ₪, עבור תיקון החלונות והסכם שכירות.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לתיק ולאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצי, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד; להלן הטעמים לכך:
הצדדים מסכימים כי עלות העבודה שהוזמנה הינה סך של 12,400 ₪, אך שניהם לא טרחו לפרט את כל הרכיבים שהיא כללה. התובע העיד כי הנתבע אמור היה להתקין 2 חלונות בחדר השינה, חלון בחדר אמבטיה, חלון קטן בחדר ארונות, חלון במטבח, חלונות צדדיים בסלון, והיה אמור להחליף "חבלים" לתריסים. הוא העיד כי חלונות האמבטיה והסלון לא הותקנו ומעדותו זה ניתן להבין כי יתר החלונות הותקנו.
הנתבע מנגד העיד כי התקין 3 חלונות זכוכית שעולים סך של 1,400 ₪ כל אחד וחלון נוסף בעלות של 800 ₪ וכי השלים את העבודה מבחינת "זכוכית", אך לא התקין תריסים.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין מקום לחייב את הנתבע בסכומים כלשהם בגין עצם אי אספקת יתר החלונות, שכן אין מחלוקת כי התובע שילם סכום הנופל ממחצית התמורה הכוללת של ההזמנה.
אשר לפגמים הנטענים - לתיק הוגשו, מטעמו של התובע, תמונות צבעוניות של החלונות ואולם אין באלה כדי להניח תשתית עובדתית התומכת בטענותיו של התובע, שכן מלבד חוסר סימטריה שנראה באחת התמונות, לא שוכנעתי כי מדובר בפגמים הבולטים לעין ומכל מקום לא כאלה שביהמ"ש יוכל להעריך את עלות תיקונם (במאמר מוסגר אציין כי התמונות לא תומכות בטענותיו של התובע לעניין חוסר ההתאמה בצבע).
התובע לא הניח לפני ביהמ"ש חוות דעת של איש מקצוע ולא זימן לעדות את מי שנטען כי ביצע את התיקונים של החלונות ומשלא עשה כן, הרי שלא צלחה דרכו להוכחת הנטען, בהקשר זה. אף החשבונית שצירף לאחר הדיון, אין בה כדי לחזק את טענותיו, שכן לצד הכיתוב "תיקון חלונות 4500/2" מופיעים שני פריטים נוספים לא קריאים ובכל מקרה לא צורפה קבלה בגין התשלום, אם כי חשבונית בלבד.
לא כך לעניין האיטום – בעניין זה מצאתי לקבל את עדותו של התובע, הנוגעת לאי אטימת המסגרת של החלונות, עדות אשר קיבלה חיזוק בתמונות שהגיש (שם רואים חריץ החלל בין פרופיל האלומיניום לבין הקירות שמסביב) ובכתב ההגנה של הנתבע עצמו, במסגרתו הודה כי הגיע לביתו של התובע, לאחר שזה התלונן על נזילות, לבצע איטום עם סיליקון.
עם זאת, לא הובהר ע"י התובע מה היקף חדירת המים ולא צולמו תמונות כלשהם כדי לתעד את הנזקים 'הכבדים' הנטענים ע"י התובע. בכל מקרה, דומה כי אין מדובר בנזק שנגרם לרכוש, הואיל והתובע לא התגורר בדירה ונראה כי הנזק העיקרי, אליו טוען התובע, הינו העיכוב במעברו לדירה בשל הצורך לטפל בבעיה.
התובע לא הביא נתונים בדבר מועד כניסתו המתוכנן לבית ובדבר העיכוב שהיה, עם זאת אני נותנת אימון בגרסתו בדבר התחמקויות הנתבע מלטפל בבעיית האיטום ובדבר העיכוב שנוצר עקב כך.
במכלול הנתונים, בשל מתן אימון בגרסת התובע בדבר התחמקויות הנתבע מלטפל בבעיית האיטום והעיכוב שנוצר עקב כך במעברו של התובע לדירה מחד ובשל אי הצגת נתונים מדויקים בדבר תקופת העיכוב ובדבר נזק הממון שנגרם לתובע, ככל שנגרם, עקב כך אני מעריכה את נזקיו של התובע (גם אלה הלא ממוניים) על דרך האומדנא ,בסך של 1,500 ₪.
סוף דבר – אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 1,500 ₪. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 800 ₪ הוצאות משפט (בקובעי סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את היעדרותו של הנתבע מהדיון הראשון).
סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסה"ד לידיו של הנתבע.