החלטה
1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 5.3.13.
המדובר בתובענה כספית על סך של 111,853 ₪, שעילתה הפרת הסכם במסגרתו התחייבה כנטען המבקשת לבצע שיפוצים בדירה, עבור צד ג', אולם, כפי הנטען בכתב התביעה, הפסיקה המבקשת את עבודות השיפוץ בתחילת דרכן ונמנעה מסיומן חרף תשלום שקיבלה והתחייבותה החוזית.
במסגרת התובענה תובע המשיב השבה ועלות שנותרה לביצוע, הוצאות ופיצוי בגין הוצאת לשון הרע ועוגמת נפש.
המבקשת טוענת כי במועד הנקוב באישור מסירת התביעה, 24.1.13, לא התגוררה בכתובת הנקובה באישור המסירה, נאות הדר 205 ירוחם, אלא ברח' מעגל האתרוג 21 ירוחם, דירה אליה עברה ובה היא רשומה כמתגוררת עפ"י רישום מרשם האוכלוסין, החל מיום 9.12.12.
המבקשת מבהירה כי הדירה בנאות הדר נמכרה לצד ג'.
המבקשת מצרפת לבקשתה פירוט הרישום במרשם האוכלוסין באשר לכתובות מגוריה, המאשר את טענתה.
יצוין, כי אין יסוד לטענת המשיב בתגובתו, שלא גובתה בתצהיר, ולפיה המדובר בתיקון רישום שנעשה רק ביום 17.3.13, שכן כעולה מהאישור המצורף המדובר אך במועד הפקתו, הוא המועד בו חתמה המבקשת על תצהיר הבקשה וביום למחרת הוגשה הבקשה לבית המשפט בפועל, בעוד שמועד הכניסה לכל מען ומען עפ"י הרישום מפורט באישור וממנו עולה כי אמנם עברה המבקשת לדירה ברח' מעגל האתרוג קודם למועד ביצוע המסירה.
2.בנסיבות אלה, משנלמד ספק במסירה, לנוכח עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, הגורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, ומאחר ומטיעוני הצדדים נלמדת מחלוקת ראויה להתברר, מצאתי להורות על קבלת הבקשה ועל ביטול פסק הדין.
אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.
יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):
"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו."
במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).
ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.
ציפייה כאמור אינה מתגבשת לשם הדוגמא כאשר עסקינן בפרק זמן קצר אשר לא הצמיח את אינטרס ההסתמכות.
3.מלבד האמור לעיל, הרי שבמכלול הנסיבות לא שוכנעתי כי חפצה המבקשת בזניחת ענייניה או בזלזול בהליך, ובנקודה זו לא מצאתי כי יהא זה נכון וצודק לדקדק עימה תוך היצמדות חסרת פשרות לכללי הפרוצדורה, ושלילת זכותה לקבלת יומה בבית המשפט.
יצוין, כי רבות נפסק באשר לצורך לנהוג גמישות ביישום הפרוצדורה כאשר שורת הצדק מחייבת כן.
עמדה כאמור, שיש בה מן האיזון הנדרש במצבים כגון אלה, הובעה בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702:
"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין."
4.הדברים נאמרים שכן בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, כמובן מבלי שניתן יהא לקבוע דבר לגופה של התובענה בשלב זה, הרי שמעיון בטענות המבקשת, ואף מבלי שתשתמע קביעת עמדה באשר לעניינים הטעונים הוכחה, עולה לכאורה תמונה של הגנה אפשרית, אשר יש בה כדי להצדיק במכלול הנסיבות מתן יומה בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד.