סקילי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו (כב' השופטת נועה פראג לבוא), עת ביום 14.07.10, אחרי שהרשיעה את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות, מכח חזקת הסירוב ובנהיגה בקלות ראש גזרה את דינו לעונשים של קנס של 2,000 ₪, פסילה מותנית, ובעיקר פסילה בפועל לתקופה של שנתיים ימים, בניכוי פסילה מנהלית, ועוד הפעילה שלוש פסילות מותנות מהרשעות הקודמות של המערער, שתיים מהן לשלושה חודשים ואחת לשמונה חודשים, בחופף ובמצטבר, כך שבנוסף לשנתיים ימים, הוטלה על המערער פסילה נוספת של 11 חודשים.

הערעור הוגש הן על הכרעת הדין ועל על גזר הדין, אך בישיבה קודמת מיום 19.10.10 חזרה בה, ובחכמה רבה, כך נהגה, ב"כ המערער, מהערעור על הכרעת הדין.

הדיון לא הסתיים בישיבה הקודמת וזאת משום שבית המשפט ביקש לדעת שני דברים: האחד, הוא הסיבה לכך שאותם גזרי דין שבהם היה תנאי, מקור התנאי, ולכך התקבלה תשובה שמאחר ובתיק הנוכחי כתב האישום התייחס בנוסף לעבירות השכרות שבפקודה גם לתקנה 26 (2) לת"ת, תקנה זו הינה בתקנות התעבורה, אזי קיים תנאי סטטוטורי.

אומר, שעניינית, כאשר עסקינן בעבירה של נהיגה בשכרות, תנאי הבא מכח נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים הינו מוצדק.

העניין האחר שהטריד אותי הוא העובדה שהתברר שבית המשפט לתעבורה בתל אביב מפעיל תנאים, הן מכח פסק הדין והן תנאים סטטוטוריים של פסילות מבלי שמוצג לו פרוטוקול גזר הדין, שבו התנאי.

התקנות בעניין הפעלת מאסר על תנאי מחייבות הצגת פרוטוקול התנאי לבית המשפט. (תקנות העונשין (מאסר על תנאי), התשמ"ה – 1985) אינני סבור שצריך להיות דין שונה בהפעלת פסילות מותנות, ואזכיר שכבר ראיתי יותר מדי גיליונות הרשעה המוצאים מהמחשב, ובהם שגיאות חמורות המביאות להפעלות ולגזרי דין מוטעות ומסוכנות.

לדעתי, אף שאין הוראת דין שמחייבת הצגת פרוטוקול של פסק דין שבו פסילה מותנית, או פסילה מותנית סטטוטורית, זו הדרך הראויה שיש לנהוג בהפעלת תנאים.

מאחר ובוודאי ששינוי מהיום בעניין זה הוא שינוי מערכתי יקר המצריך מחשבה (אולי), דבריי נאמרים בשלב זה בגדר המלצה בלבד, ולכן, אציע שהפרוטוקול יובא בפני סגן הנשיא לענייני תעבורה של בית המשפט לתעבורה בתל אביב, וכמובן לגורמים המתאימים במשטרה ובפרקליטות.

עד עכשיו באופן כללי, ולתיק שבפניי: בית המשפט קמא, כאמור, הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות ובעבירת תעבורה נוספת אותה ציינתי. העונש שהוטל עליו איננו קל מהיבט הפסילה, אך בשום פנים ואופן, מקום ותלויים ועומדים כנגדו שלושה גזרי דין הקובעים פסילה מותנית ולאור טיב העבירה, ולאור גיליון הרשעותיו – הן התעבורתי והן הפלילי – לא ניתן לומר שזהו גזר דין הסוטה מרמת הענישה באופן ניכר, וכי הוא פסק דין מחמיר יתר על המידה.

העבירה בה הורשע המערער יש בה מבחינה מוסרית היבט של אי-ציות לשלטון החוק, אי-היעתרות לדרישת שוטר לבדיקה. עבירה זו, לצערי, עוברת כחוט השני בעבירות לפי סעיף 275 לחוק העונשין בדרך התנהגותו הפלילית והתחבורתית של המשיב בעברו.

בנסיבות אלה, כשם שהערעור על הכרעת הדין נדחה עם החזרה ממנו, הנני נאלץ לדחות את הערעור על גזר הדין גם כן.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי