פסק דין
התובעת ובעלה השכירו לנתבע דירה שבבעלותם ברחוב אביר מרק 49, בקרית חיים (להלן: "הדירה") לתקופה שמיום 1.1.08 ועד ליום 31.12.08. במהלך תקופת השכירות לא הועלו כל טענות ביחס לקיום חיובי הנתבע בהתאם להסכם, אולם לטענת התובעת, בעת פינוי הדירה השאיר אותה הנתבע במצב ירוד, כאשר נגרמו נזקים שונים לדירה ולציוד המצוי בה וזאת בניגוד למצבה בעת תחילת תקופת השכירות ובניגוד להתחייבותו של הנתבע בחוזה השכירות להשיב את הדירה כשהיא מסוידת ותקינה כפי שקיבל אותה בתחילת תקופת השכירות.
הנתבע מכחיש את טענות התובעת וטוען כי מדובר בדירה ישנה ברמת תחזוקה נמוכה וכי בתום תקופת השכירות השיב אותה לידי התובעת באמצעות בעלה, כשהיא תקינה ומסוידת בדומה למצב בו קיבל אותה, וכי במועד המסירה לא העלה בעלה של התובעת טענה כלשהי ביחס למצב הדירה. הנתבע מוסיף וטוען כי בסמוך לתום תקופת השכירות, החלו התובעת ובעלה בהגדלת דירתם הצמודה לדירה המושכרת, וככל הנראה במסגרת עבודות אלו, נשאו בהוצאות שונות שאת חלקן הם מנסים להטיל עליו.
להוכחת תביעתה, הגישה התובעת תמונות אשר מהן עולה לטענתה כי הנתבע גרם לנזקים שונים לרבות הצהבת חלקי הפלסטיק של המזגן והשקעים בגין עישון בדירה, חורים בכיסוי המזרון הנובעים אף הם מעישון, לכלוך בכיור ובשיש המטבח וכן בשירותים, הצטברות של אבן באסלת השירותים, קילופי צבע ולכלוך וזוהמה במקרר ובמקומות אחרים בדירה.
התובעת לא הציגה קבלות או מסמכים המעידים על רכישת איזה מהמוצרים שנטען על ידה כי נאלצה להחליף (כגון: מקרר מיד שניה, מזרון יד שניה, אסלה או "חומרים וסניטציה") אולם הציגה מסמך המעיד על תשלום סך של 2,100 ₪ לקבלן שיפוצים כאשר בסכום זה נכללו עבודות בגין צביעת הדירה, פירוק והרכבת אסלה, החלפת מתגים ושקעים והדבקת קרמיקה וישום רובה בשירותים מקלחת ומטבח.
לסתירת טענת הנתבע כי הדירה נמסרה לו במצב שבו הוא החזיר אותה, העידה התובעת את עו"ד הקמן ששכר את הדירה לפני שזו נשכרה על ידי הנתבע, והעיד כי החזיר אותה כשהיא מסוידת ונקיה וכי מצב הדירה כפי שנראה בתמונות, איננו דומה כלל למצב שבו נמסרה הדירה על ידו.
לאחר שמיעת עדויות הצדדים בפני, עיון בתמונות ובמסמכים, שוכנעתי כי הדירה הוחזרה על ידי הנתבע במצב פחות טוב מזה שנמסר לנתבע בתחילת תקופת השכירות, אולם אין מדובר בנזקים ניכרים כנטען על ידי התובעת ואינן הדברים "כצעקתה", שכן חלק ניכר מהנזקים הנראים בתמונות, הינם כאלו שניתן לתקנם בדרך של ניקיון יסודי של הדירה ואין כל הצדקה לפיצוי התובעת במלוא הסכומים הנתבעים על ידה.
התרשמתי כי כעסה של התובעת על כך שהנתבע עישן באופן תדיר בדירה, הביא, בין היתר, להגשת תביעה זו תוך הגדלת הנזקים ללא קשר של ממש לנזקים שניתן ליחסם למעשים כלשהם מצד הנתבע. כך למשל הטענה כי יש צורך בהחלפת האסלה בשל הצטברות אבן בתוכה, איננה מתקבלת שכן אין בהצטברות האבן כדי להעיד על תחזוקה לקויה מצד הנתבע שכן, ידוע לכל כי אבן מצטברת על אסלה בחלוף השנים ודבר זה ניתן לניקוי תוך שימוש בחומרי ניקיון מתאימים והדבר הוא ענין שבשגרה. לחלופין, גם באם הייתי משתכנעת כי לא ניתן לנקות את האבן, הרי שמדובר בבלאי סביר בדירה ישנה, ואין לחייב את הנתבע בשל החלטת התובעת, ככל שזו אכן בוצעה, להחליף את האסלה בחדשה.
בדומה, כללה התובעת בתביעתה עבודות להחלפת קרמיקה בשירותים מקלחת ומטבח, מבלי שהוצגה על ידה הוכחה לכך שהיה צורך בהחלפה כזו בשל נזק כלשהו שגרם הנתבע. ניתן לומר כי מהתמונה המראה את השירותים שהוצגה בפני, עולה היפוכו של דבר, דהיינו שהקרמיקה (שהינה מסוג פשוט למדי) הינה במצב מצויין ולא ניכר כל צורך בהחלפתה.
יתרה מכך, העובדה שהתובעת לא הציגה מסמכים כלשהם המעידים על תשלום בגין מרבית התיקונים הנטענים, מלמדת כי ייתכן וחלק מהתיקונים והחלפת הפריטים (כגון מזרון ומקרר) לא נעשו בפועל או באם נעשו, הם נעשו בעלויות נמוכות בהרבה הנטענות.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בעלויות סבירות בלבד של נזקים שנגרמו על ידו ושאינם בגדר בלאי סביר, כדלקמן:
עלות צביעה לרבות משקופים - סך של 1,500 ₪; אמנם הנתבע טען בפני כי סייד את הדירה קודם למסירתה, אולם מקובלת עלי טענת התובעת כי סיוד זה לא היה מספק ולפיכך נדרשה צביעה נוספת, לרבות של המשקופים.
עלות החלפת הפלסטיקים במזגן – סך של 500 ₪;
עלות עבודת ניקיון יסודית - סך של 400 ₪;
עלות רכישת מקרר אחר מיד שניה – 900 ₪.
לא מצאתי לחייב בעלות רכישת מזרון חדש, שכן לא שוכנעתי כי לא ניתן לעשות שימוש במזרון במצבו הנראה בתמונות וגם לא שוכנעתי כי הנזק למזרון מקורו אך ורק במעשיו של הנתבע שכן מדובר במזרון שניתן לראות כי הינו ישן ולא ניתן לשלול את טענת הנתבע כי סבל מבלאי עוד קודם להשכרת הדירה על ידו.
אין מקום לפיצוי בגין חודש עיכוב בהשכרת הדירה שכן לביצוע העבודות שמצאתי הצדקה לחייב את הנתבע בגינן לא נדרשים יותר מיומיים עבודה וככל שהתובעת התעכבה בהשכרת הדירה מחדש (דבר שגם הוא לא הוכח בדרך של הצגת הסכם שכירות חדש), אין הדבר נובע מביצוע העבודות הנדרשות כאמור לעיל.
אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 3,300 ₪. מאחר ולא הוכח ביצוע תשלום אלא עבור חלק קטן מהסכום, אינני מוסיפה לסכום הפרשי הצמדה וריבית עד היום. כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 350 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.