ספרבי נ' אוחנה ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי ולתשלום דמי שכירות.

ביום 1.5.12 השכירה המשיבה למבקשים את הדירה ברח' סימנטוב 61/1 בירושלים לתקופה בת 48 חודשים בדמי שכירות חודשיים בסך של 6,300 ₪.

בכתב התביעה נטען, כי במועד חתימת הסכם השכירות התחייבה המשיבה לדאוג לכך כי הרטיבות במחסן ובממ"ד הדירה יתוקנו על ידי נציגות הבית המשותף, ככל שניתן סמוך לאחר מסירת החזקה. ואכן ביום 2.7.12 תוקנה הרטיבות במחסן הדירה ומספר חודשים לאחר מכן התקינה המשיבה, לבקשת המבקשים, חלון לצורך אוורור המחסן. הרטיבות בממ"ד לא חזרה לאחר סיוד הדירה, ועל כן לא היה צריך לתקנה. בהתאם להסכם השכירות היתה המשיבה זכאית להמשיך לעשות שימוש במחסן לצורך אחסנת פריטים וכן להיות בעלת גישה חופשית למחסן, וכך היה.

המשיבה טוענת כי המבקשים לא שילמו את חשבונות הארנונה ודמי וועד הבית, בהתאם להתחייבותם בהסכם. כמו כן, המבקשים הזמינו שרברב לביצוע מספר תיקונים בדירה, מבלי שקיבלו את אישור המשיבה, והפנו את השרברב למשיבה לקבלת התשלום עבור העבודות. עבודות אלה כללו החלפת ברזים, החלפת מנגנוני האסלות וכן שדרוג של אביזרים בבית, מבלי שהמשיבה התחייבה לכך ואף מבלי שהיה צורך בהן. המבקשים הזמינו בעלי מקצוע נוספים לביצוע תיקונים בדירה, אשר גם בגינם נאלצה המשיבה לשלם לאחר מעשה.

עוד נטען, כי המשיבים פירקו חלקים מארונות המטבח, דלת ושולחן מבלי לקבל את אישור המשיבה וגרמו נזקים נוספים לדירה.

המשיבים פנו למבקשת ודרשו כספים בשל ביצוע תיקונים שונים והודיעו כי לא ישלמו דמי שכירות. המשיבה השיבה כי התיקונים בוצעו ללא אישור ועל כן אי תשלום דמי שכירות יהווה הפרה של ההסכם.

בחודש נובמבר 2012, התגלה למשיבה כי המבקשים פרסמו את דירת המשיבה להשכרה בשכירות משנה תמורת סכום של 7,800 ₪ לתקופה בת ששה חודשים החל מיום 1.3.12, וזאת מבלי שקיבלו את הסכמתה לכך.

כמו כן, הוציאו המבקשים את הפריטים מהמחסן השייכים משיבה ועשו במחסן שימוש כחדר לטיפולים קוסמטיים, מה שהינו אסור.

בנוסף, המבקשים לא מסרו למשיבה שיקים עבור דמי השכירות לשנת השכירות השנייה ואף לא שילמו את דמי שכירות לחודש יולי 2013 ועל כן ביום 29.7.13 הודיעה המשיבה למבקשים על ביטול הסכם השכירות בגין הפרותיו. רק לאחר משלוח מכתב הביטול מסרו המבקשים למשיבה שיקים לתשלום דמי השכירות.

המשיבה טוענת, כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית ועל כן היא זכאית לסעד של פינוי. כמו כן על המבקשים לשלם את דמי השכירות לחודש יולי 2013 וכן להשיב למשיבה את הסכום ששילמה לוועד הבית.

המבקשים טוענים כי בעניין התביעה קיים הליך תלוי ועומד, וזאת לנוכח תביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבה למתן צו עשה לתיקון הליקויים וכן לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו למבקשים בגין הפרות הסכם השכירות על ידי המשיבה.

כן טוענים המבקשים, כי לא קיימת עילה לפינויים מהמושכר, שכן הם משלמים את דמי השכירות כסדרם, מלבד דמי שכירות עבור חודש אחד, אותו קיזזו כנגד תיקון תריס במושכר, לאחר שהמשיבה סירבה לתקנו בהתאם לחובתה על-פי הסכם השכירות. המבקשים נאלצו לתקן גם תקלה בחשמל על חשבונם.

עוד טוענים המבקשים, כי בהתאם להסכם התחייבה המשיבה לתקן ליקויים של צבע ורטיבות עובר למסירת החזקה בדירה לידי המבקשים, אך לא עמדה בהתחייבותה וכי הדירה נמסרה עם ליקויים. המבקשים פנו למשיבה וזו סירבה לתקן את הליקויים וליקויים נוספים שהתגלו בדירה. בלית ברירה, נאלצו המבקשים לתקן על חשבונם תריס חשמלי בדירה בעלות של 4,000 ₪, וזאת לאחר שהתריאו בפני המשיבה, כי אם לא תעשה כן ייאלצו לתקן את הליקוי בעצמם. כך גם לא תיקנה המשיבה את הרטיבות במחסן, מה שמנע מן המבקשים לעשות בו שימוש.

אשר לחשבונות הארנונה טוענים המבקשים, כי אלה שולמו במלואם. לעניין הטענה כי פרסמו את הדירה לצורך שכירות משנה, מכחישים המבקשים טענה זו וטוענים כי חשבו לעזוב את הדירה בשל הצעת עבודה בחו"ל שקיבל המבקש ועל כן בדקו את האפשרות לממש את זכותם לפי הסכם השכירות ולמצוא דייר חלופי. בסופו של יום הצעת העבודה לא יצאה אל הפועל ועל כן לא יידעו המבקשים את המשיבה על כך.

עוד טוענים המבקשים, כי לא מנעו מהמשיבה גישה למחסן וכל חפציה נשארו שם. כל שנתבקש מהמשיבה לתאם עם המבקשים מועד להגעתה למחסן, שכן במחסן ישנו ציוד יקר ערך.

אשר לטענת המשיבה כי השיקים לשנת השכירות השנייה נמסרו באיחור, טוענים המבקשים, כי הדבר נעשה בהסכמת המשיבה.

כידוע "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)." (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה זה טענות המבקשים, אשר פורטו לעיל, כי לא הפרו את הסכם השכירות וכי קיזוז דמי השכירות עבור חודש אחד נעשה כדין , עשויות להקנות להם הגנה לכאורה בפני התביעה, וזאת ככל שטענות אלה תוכחנה בסופו של יום.