ספר שכתב פרופ' דן לאור אודות עגנון אינו מפר את זכויות יוצרים בביוגרפיה קודמת שפרסם

א.        רקע עובדתי

1.         האם הפרו הנתבעים זכויות יוצרים של התובעת בביוגרפיה שכתב נתבע 1 על הסופר הדגול ש"י עגנון ז"ל, בכך שהזמינו, כתבו, הפיצו ומכרו ביוגרפיה נוספת על עגנון? זהו עיקרה של התביעה שלפני, במסגרתה מבקשת התובעת צו מניעה שיאסור על הנתבעים להפיץ, לשווק ולמכור את הספר הנטען כמפר, וכן פיצוי כספי בסך של 200,000 ש"ח. שאלה נוספת שיש להכריע בה היא האם הפר נתבע 1 את ההסכם שכרת עם התובעת, במסגרתו העביר לה את זכויות היוצרים בביוגרפיה הראשונה שכתב על עגנון, והאם חזרו זכויות היוצרים בספר לנתבע 1 לאור תנאי ההסכם.

2.         התובעת הינה הוצאה לאור המתמחה בספרות עברית עולמית, ספרי עיון ופוליטיקה, יהדות וציונות, משפטים, פילוסופיה, היסטוריה ועוד. הנתבע 1 (להלן: " לאור") הינו פרופ' לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, העוסק זה עשרות שנים בחקר תולדות חייו וכתביו של עגנון. הנתבעת 2 הינה עמותה שיזמה הוצאה לאור של סדרת ביוגרפיות אודות גדולי הרוח והיצירה בתולדות עם ישראל, בעריכת פרופ' אבי רביצקי. נתבעות 3-4 הן, בהתאמה, רשת חנויות ספרים וחברה להפצת ספרים. השתיים לא הגישו כתבי טענות כלשהם, ומהשלמת הטיעון שהגישו נתבעים 1-2 עולה כי הן הורידו מן המדפים את הספר הנטען כמפר.

3.         ביום 8.10.96 חתמו התובעת והנתבע 1 על הסכם (להלן: " ההסכם"), לפיו העביר לאור לתובעת את זכויות היוצרים בביוגרפיה שחיבר והנושאת את השם " חיי עגנון" (להלן: " הספר הראשון"). סעיף 10 להסכם קובע כי: " עם חתימת ההסכם עוברות  לרשות  ההוצאה כל הזכויות ( copyright ) על ההוצאה של הספר הנ"ל הן בשפה העברית והן בשפה הלועזית". עוד קובע הסעיף כי: " המחבר אינו רשאי להרשות לאיזה שהוא צד שלישי להדפיס מהדורות חדשות של הספר הנ"ל או להדפיס קטעים ממנו". זאת ועוד, סעיף 15 להסכם קובע כי המחבר מתחייב להציע להוצאה כל ספר חדש אשר ירצה להוציא לאור. מנגד, קובע סעיף 16 להסכם כי: " המחבר רשאי לדרוש מן ההוצאה להוציא לאור מהדורה מחודשת של הספר שנתיים לאחר שהמהדורה הקודמת אזלה מן השוק. במקרה שההוצאה לא תיגש להכנת מהדורה חדשה במשך שנה אחת לאחר קבלת ההודעה הנ"ל, יתבטלו זכויות ההוצאה על הספר הנ"ל ויחזרו אל המחבר" (נספח א' לתצהירה של רחל אידלמן, המוציאה לאור של התובעת - להלן: " אידלמן").

4.         בתצהירו הבהיר לאור כי הספר הראשון הינו ביוגרפיה מקיפה של עגנון, שהיא פרי עבודת מחקר והוראה במשך עשרות שנים, וכי כתיבת הספר עצמו ארכה כחמש שנים. מדובר בספר החובק 774 עמודים, ואשר עומד בכל הכללים של מחקר מדעי. הוא מכיל אפראט מדעי מפורט, לוח כרונולוגי, ביבליוגרפיה, רשימה מפורטת של מקורות ארכיונים, תיעוד ועיתונות, וכן מפתחות. עוד הבהיר לאור כי הספר נכתב ביוזמתו, ללא מעורבות כלשהי של התובעת, וכי כתב-היד הוגש לתובעת בשלמותו, לאחר סיום העבודה עליו בשנת 1996. חלקה של התובעת בכתיבת הספר הראשון הסתכם בכך שהיא איפשרה ללאור גישה לארכיונו של ש.ז. שוקן בירושלים ולארכיון ההוצאה בתל-אביב (סעיפים 4-5).

5.         הספר הראשון יצא לאור בשנת 1998, ובמהלך השנים נמכר בכמה אלפי עותקים. סך הכל הדפיסה התובעת עד לשנת 2007 כ- 4,400 עותקים מן הספר, בשלוש הדפסות שונות (מסמך 8 למסמכי התובעת). כפי שעולה מן המסמך הנ"ל, בשנים 1998-2004 נמכרו 3,750 עותקים מן הספר, כאשר בתקופה זו אף ארעה שריפה במחסני התובעת אשר כילתה 640 עותקים של הספר. עד תום שנת 2004 נותרו במחסני התובעת עותקים בודדים בלבד של הספר.

6.         במסגרת סדרת הביוגרפיות שמוציאה הנתבעת 2 לאור, פנו נציגיה (וביניהם עורך הסדרה - פרופ' אבי רביצקי) ללאור, על מנת שיכתוב ספר על עגנון. מתצהירו של צבי  יקותיאל, מנכ"ל הנתבעת 2 (להלן: " יקותיאל"), עולה כי תחילה דחה לאור את הצעת הנתבעת 2. אך בסופו של דבר התרצה לאור, וביום 19.10.06 חתם על הסכם עם הנתבעת 2 בו הוסכם כי יכתוב ביוגרפיה על חיי עגנון (להלן: " הספר החדש"), וכי זכויות היוצרים בספר זה תהיינה שייכות לנתבעת 2 (סעיפים 2-3 לתצהיר יקותיאל). במסגרת הסכם זה הצהיר לאור כי הספר הוא יצירה מקורית, וכי הוא בעל זכויות היוצרים היחיד של הספר, וכי לא העניק בכל דרך שהיא את הזכות להוציא לאור את הספר, או חלק ממנו, לכל גורם אחר (נספח א' לתצהיר יקותיאל). נוכח הצהרה זו של לאור, שלחה לו הנתבעת 2 הודעת צד שלישי במסגרת כתב ההגנה שהגישה בתיק זה (לאור לא הגיש כתב הגנה להודעה זו).

7.         הספר החדש, אשר יצא לאור בחודש מאי 2008, קצר בהרבה מן הספר הראשון וכולל 205 עמודים בלבד. הספר אינו כולל הערות ומפתחות, להוציא רשימת קורות חיים וביבליוגרפיה קצרות. לאור הבהיר בתצהירו כי בניגוד לספר הראשון, המיועד לציבור של חוקרים וקוראים מיומנים ומעמיקים, הרי שהספר החדש הינו חיבור עממי, קצר ונגיש לכל, המיועד לקהל המבקש לרכוש ידע בסיסי וראשוני על עגנון. זאת ועוד, בספר החדש נעשה שימוש בחומרים ובמחקרים חדשים שהתוספו במהלך עשר השנים שחלפו מאז יצא לאור הספר הראשון. גם המבנה של שני הספרים שונה, הדגשים שהושמו בהם על ארועים שונים בחיי עגנון הינם שונים, וכך גם שמות הפרקים (סעיפים 6-9 לתצהיר לאור).

לאור תאר בתצהירו את תהליך יצירתו של הספר החדש, והדגיש כי הספר לא הועתק מן הספר הראשון, אלא נכתב באופן עצמאי לגמרי, תוך הסתמכות על הידע האישי הרב שצבר במשך עשורים של מחקר והוראה אודות עגנון. לאור ציין כי רק לעיתים נדירות במהלך כתיבת הספר החדש נעזר בספר הראשון, כמו גם בפרסומים אחרים שלו אודות עגנון, על מנת לוודא עובדות מסויימות (סעיף 11).

8.         ביום 24.5.08 התקשרה אידלמן ללאור על מנת ליידע אותו בדבר הדפסת מהדורה חדשה של הספר הראשון. בשיחה זו סיפר לה לאור כי עתיד לצאת לאור בימים הקרובים הספר החדש, באמצעות הנתבעת 2, ואף הוא עוסק בתולדות חיי עגנון. אידלמן מחתה על כך בפני לאור, ובהמשך גם בפני המנכ"ל של נתבעת 2, מר יקותיאל, וטענה כי מדובר בהפרה של זכויות היוצרים של התובעת בספר הראשון. בנסיבות אלו, ומכיוון ששבוע הספר עמד בפתח, הגישה התובעת בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, עוד בטרם הוגש כתב התביעה (בש"א 11062/08).

9.         סגן הנשיא, כב' השופט י' זפט, דחה את הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, וזימן את הצדדים לדיון בפניו, כשהוא מורה לתובעת להגיש כתב תביעה עובר למועד הדיון שנקבע. במהלך הדיון בבקשה נענו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה פסק הדין בתיק יינתן על סמך החומר המונח לפניו, לרבות זה שהוגש במסגרת הבקשה, והצדדים יהיו רשאים להגיש מסמכים נוספים מטעמם וכן השלמת טיעון (ראה החלטה מיום 25.11.08). כך אכן עשו הצדדים. לא אסתמך על טענות עובדתיות שנטענו בסיכומי הצדדים, ואשר אינן נתמכות בתצהיר או במסמכים שהוגשו.

ב.         טענות הצדדים         

10.        לטענת התובעת, הספר החדש הינו "יצירה נגזרת אסורה" של הספר הראשון. התובעת מודעת לכך שעובדות  ונתונים ביוגרפיים אינם מוגנים, כשלעצמם, בזכות יוצרים. אך היא סבורה כי לאור העתיק מן הספר הראשון גם את צורת הביטוי של אותם עובדות ונתונים, שהיא מוגנת. לטענתה, הספר החדש מכיל ציטוטים, רעיונות וקטעים שלמים אשר נלקחו מהספר הראשון, חלקם באופן זהה ללא עריכה, וחלקם באופן מתומצת. כמו כן, שמו של הספר החדש "ש"י עגנון" דומה דימיון רב לשמו של הספר הראשון "חיי עגנון". הספר החדש אינו מכיל כל תוספת יצירתית מקורית המקנה לו אופי שונה מזה של הספר הראשון, ולאור לא השקיע כל מאמץ בחיבורו, אלא הסתמך על הספר הראשון, באופן שהספר החדש הינו למעשה תימצות או תקציר של הספר הראשון. לביסוס טענותיה אלו ערכה התובעת השוואה בין קטעים שונים בספר הראשון ובספר החדש, מהם עולה,  לגישתה, כי הספר החדש מהווה הפרה של זכויות היוצרים בספר הראשון.

עוד טוענת התובעת כי לאור הפר את הוראות ההסכם עמה ונהג שלא בתום לב, וכי יש לה גם עילת תביעה של גרם הפרת חוזה נגד נתבעת 2. בסעיף 14 להסכם התחייב לאור להפנות אל התובעת צדדים שלישיים אשר יפנו אליו על מנת לקבל רשות להדפיס את הספר בחלקו או בשלמותו, או על מנת לעשות בו כל שימוש אחר, ובסעיף 15 התחייב לאור להציע תחילה לתובעת כל ספר חדש אשר ירצה להוציא לאור. לטענת התובעת, הוראת סעיף 15 מקנה לה "זכות קדימה" בספר החדש, וזכות זו הופרה על ידי לאור. לאור אף נהג בחוסר תום לב כאשר הסתיר מן התובעת את המגעים שהתנהלו בינו לבין הנתבעת 2 ואת כתיבת הספר החדש עבורה.

אשר לנזקים שנגרמו לה, טוענת התובעת כי מאחר והספר החדש יצא לאור עם פתיחתו של שבוע הספר, ומאחר והספר החדש קצר וזול באופן משמעותי מספרה של התובעת, נגרם לה נזק חמור וממשי בהיבט של פגיעה בהכנסותיה. מלבד הנזק הכלכלי נגרמו לתובעת, לטענתה, נזקים נוספים הן בשל הפרת זכויות היוצרים ופגיעה בזכותה הקניינית והן בשל הפרת האמון החמורה. התובעת מעריכה את נזקיה בסכום גלובלי של 200,000 ש"ח.

11.        הנתבעים 1-2 טוענים כי התובעת לא הוכיחה שהספר החדש מפר את זכויות היוצרים שלה בספר הראשון. לגישתם, אין מדובר ביצירה נגזרת. להיפך, בחינת ההשוואה שערכה התובעת בין הספר הראשון לספר החדש מעלה שוני מהותי בין שני הספרים, הן במילים בהן בחר הנתבע לעשות שימוש, הן בדרך ההתנסחות של הארועים המתוארים בספרים, והן באופן הביטוי הייחודי. הנתבעים מדגישים את העובדה שזכות היוצרים בביוגרפיה הינה מטבעה מצומצמת, שכן היא איננה חלה על העובדות והנתונים המהווים בסיס לה, אלא רק על אופן ביטויים, וכי גם אופן ביטויים של עובדות ונתונים אלו הינו, מטבע הדברים, מוגבל. הנתבעים טוענים כי על מנת להוכיח הפרה של זכות יוצרים על התובעת להראות העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מהספר הראשון, וכי בחינת הדימיון בין הספרים צריכה להיעשות על פי מכלול הספר, ולא באמצעות השוואה של קטעים נבחרים מתוכו. אשר לנטל הראיה, טוענים הנתבעים כי הדימיון בין הספרים איננו כזה המצדיק היפוך הנטל במקרה דנן.

פרופ' לאור טוען כי התובעת לא הדפיסה עותקים חדשים של הספר הראשון במשך 8 שנים, אף שהספר אזל מן המדפים; בשנת 2002 נותרו במחסני התובעת רק 135 עותקים של הספר. משסרבה התובעת לפניותיו של לאור להדפיס עותקים חדשים של הספר, התקיימו תנאיו של סעיף 16 להסכם וזכויותיה של התובעת בספר התבטלו ושבו אל לאור. אשר לטענת התובעת לפיה לאור התחייב בסעיף 15 להסכם ביניהם להציע לה כל ספר חדש שירצה להוציא לאור, מבהיר לאור כי הספר החדש הינו יוזמה של הנתבעת 2 ולא שלו, וכי  אין תחולה במקרה זה לסעיף 15 הנ"ל.

אשר לנזקים הנטענים על ידי התובעת, טוענת הנתבעת 2 כי הטענה בדבר פגיעה במכירות התובעת הינה סתמית, וממילא טענה התובעת כי מאז שנת 2002 נמכרו על ידה בכל שנה עותקים בודדים של הספר, ולכן נזקיה אינם יכולם להיות גדולים. כמו כן, טוענת הנתבעת 2 כי התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין הוצאתו לאור של הספר החדש לבין הירידה הנטענת במכירותיה. להיפך, מעיון בדוחות המכירה של התובעת עולה כי במהלך 20 הימים שלאחר הוצאתו לאור של הספר החדש נמכרו 11 עותקים של הספר הראשון - יותר מסך המכירות בשנת 2006 ויותר מן הכמות היחסית שנמכרה באותה תקופה בשנת 2007.

הנתבעת 2 טענה, לחלופין, כי אם ייקבע שהספר החדש מפר זכות יוצרים של התובעת בספר הראשון, הרי שיש לראות בה "מפר תמים" ולפטור אותה מתשלום פיצויים. הנתבעת 2 ידעה אמנם כי לאור הוציא בעבר ביוגרפיה אודות עגנון בהוצאת שוקן, ואולם הסתמכה על הצהרתו במסגרת ההסכם עימה, לפיה בהוצאת הספר החדש אין משום הפרת זכויות יוצרים של צד שלישי כלשהו. לאור אף התחייב לשפותה במידה ותוגש נגדה תביעה בגין הפרת זכות יוצרים. בנסיבות אלו לא היתה לנתבעת 2 סיבה לחשוד כי זכויות היוצרים ביצירה נתונות לתובעת. לכן טענה הנתבעת 2 כי אם תחוייב בתשלום פיצוי כלשהו לתובעת, אזי היא זכאית לשיפוי מלא מפרופ' לאור.