ספורטה נ' תביעות תעבורה נגב

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט ד.לנדסמן), מיום 14.2.2010, לפיה נדחתה בקשתו של המערער, להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תעבורה שנרשמו לחובתו בשנת 2005.

הבקשה הוגשה על ידי המערער, ביום 10.2.2010, למעלה מ – 5 שנים אחרי ביצוע העבירות, ולאחר שהדוחות שולמו על ידי המערער, עוד במועדם.

עובר לדיון נשוא ענייננו, ניתן על ידי פסק דין בשני ערעורים שעניינם דומה, (עפ"ת 7098-03-10, עפ"ת 4891-03-10 ממן נ. מדינת ישראל), מהיום, ובו דחיתי ערעור דומה, שליבתו כגון זו בענייננו, והיא בקשת ביטול הנובעת מפגם שנפל בדוחות המקוריים, ולפיו לא נרשם בהם מספר הנקודות שיירשמו לחובת המערער, ככל שיורשע בעבירה, זאת בניגוד להוראות סעיף 69 א לפקודת התעבורה.

במסגרת טיעוניה של ב"כ המערער, הסבירה כי עניינו של המערער דנן, שונה מהעניין הקודם בפרשת ממן, וזאת בשל העובדה כי בתיק נשוא ענייננו, לא הודה המערער בדבריו לשוטר, אלא אמר שיאמר את דבריו בבית המשפט, וכן בדוח השני, אמר שאין לו מה להוסיף. עם זאת, מסכימה ב"כ המערער, כי המערער שילם את הדוחות במועדם, תוך העדפתו את שיקולי עלות התועלת, והתוצאה הינה למעשה ענישה נוספת החלה על המערער.

ב"כ המדינה מבקש לדחות את הערעור, תוך הפנייתו לפרשת ממן הנ"ל, ותוך שהדגיש, כי באשר לאחד הדוחות, חלה בתקופתו "הוראת שעה" לפיה פטורה הייתה המשטרה מרישום הניקוד באותו מועד.

על מנת שלא לחזור על הדברים שנכתבו על ידי בהרחבה בפרשת ממן לעיל, אציין, כי אף ללא הוראת השעה, לא מצאתי מקום להיעתר לערעור, ולא מצאתי כי קיים שוני מהותי המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

ראשית, אמנם המערער לא הודה בפני השוטר בביצוע העבירות, ואולם אם אכן סבור היה כי עומדת לו טענת הגנה, היה יכול להודיע על רצונו להישפט ולקבל את יומו, דבר שלא עשה. משבחר לשלם את הקנס, רואים אותו כאילו הודה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו, ולעניין זה ר' רע"פ 9540/08 מוסברג נ. מדינת ישראל מיום 8.1.2009 – לא פורסם, והפסיקה שפורטה בו.

הגנתו של המערער, נסמכת למעשה על טעות בכדאיות העסקה (בהשאלה מתחום דיני החוזים), ואולם משלא נשמעה כל טענת הגנה לגופם של דברים, אינני סבור כי נתקפחה זכותו וכי נגרם למערער עיוות דין כלשהו, ונראה לי כי כל תכליתה של בקשתו והערעור, הינה להתחמק מ"אמצעי תיקון" שבסמכות רשות הרישוי להטיל על נהג שצבר נקודות, תכלית שאינני סבור כי יש להביאה במסגרת שיקוליי כאן.

בניגוד לדעת המערער, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו, לעיוות דין, ולא נראה לי כי הפגם דלעיל, השפיע על שיקול הדעת השיפוטי במובן זה שכתוצאה ממנו גדלה הסבירות להרשעת שווא.

בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות בית המשפט קמא, והנני דוחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תש"ע, 13/05/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב שפסר, שופט

הוקלד ע"י: אילנה אסף