סעיף 7 (6) לחוק הפלת"ד שומט זכות לפיצוי מהמבטחת ומקרנית

האם סעיף 7(6) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן:'חוק הפיצויים' או 'החוק') שומט את זכות התובעים לפיצוי מאת המבטחת או מאת קרנית, בנסיבות המקרה שלפני.  

כללי

1.                   ביום 7.1.2005 אירעה תאונת דרכים שבה קיפחו את חייהם המנוחה רונית נחושתן ז"ל (להלן: 'המנוחה' או 'רונית') והמנוח Chilaru Gheorgue ז"ל(להלן: 'המנוח' או 'צ'יקו'). 

2.                   התאונה אירעה בעת שהמנוח נהג ברכב פרטי מסוג פיאט מספר רישוי 2991405 (להלן: 'הפיאט' או 'הרכב'), שהיה בבעלות המנוחה ובמועד הרלוונטי היה מבוטח בביטוח בר-תוקף בחברת ביטוח איילון, הנתבעת 2 (להלן: 'המבטחת').

3.                   המנוח איננו תושב או אזרח ישראלי, והוא נשא דרכון מולדובי.

4.                   בעת התאונה לא היה למנוח רשיון נהיגה ישראלי; לא הוכח כי היה לו רשיון נהיגה זר.  

5.                   בתובענה דנן תובע עזבון המנוחה, המיוצג על ידי היורש על פי דין, אביה של המנוחה, (למנוחה לא היו תלויים) את המבטחת ואת קרנית לשלם להם פיצויים לפי זכותם בחוק הפיצויים; לטענתם המנוחה זכאית לפיצוי מכח חוק הפיצויים מאחר שהיתה 'נוסעת' שנפגעה ברכב שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח, כי התובעת התירה למנוח להשתמש ברכב כי הניחה שהמנוח הוא בעל רשיון נהיגה בר תוקף ולפיכך נהיגתו מבוטחת.

6.                    עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם המנוחה (או עזבונה), זכאית לפיצוי בעילה לפי חוק הפיצויים, והאם זכותה זו לא הוחרגה בשל סעיף 7(6) לחוק הפיצויים ולפיו מאחר שהתירה את נהיגתו של המנוח, שלא היה בידיו רשיון נהיגה, מוחרגת זכותה לפיצויים.  

7.                   התביעה שלפני היא תביעת העזבון, והתובעים נכנסים לנעליה של המנוחה; שאלת זכותם לפיצוי נגזרת מההחלטה האם המנוחה היתה זכאית לפיצויים בענין שלפני אם לא היתה נהרגת בתאונה.

הרקע הצריך לענין

יאמר כבר כי רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת והפרשנות המשפטית לנסיבות שהובאו היא שתכריע את גורל התביעה.

8.                   המנוחה, ילידת 1966 נהרגה בתאונת דרכים ביום 7.1.2005. המנוחה היתה רווקה בעת מותה ולא הותירה ילדים או תלויים אחרים.

9.                   המנוחה היתה הבעלים של הפיאט (נ/1; ת/6; ת/6א), והמחזיקה ברכב, המנוחה גם היתה 'המבוטחת' בפוליסה במועד בתאונה (ת/1; ת/2; ת/3).

10.               צ'יקו איננו אזרח ישראלי וגם לא תושב.

צ'יקו שהיה בן 27 במותו היה אזרח מולדובי, כך לפי הדרכון שנשא, והוא היה בעל משפחה - אשה ושניילדים קטינים שהתגוררו במולדוביה.

11.               צ'יקו היה 'עובד זר' שנכנס לישראל ביום 27.10.2001 (נ/3) ולא עזב את גבולות הארץ עד יום מותו, קרי, שהה בארץ כמעט ארבע שנים עובר למותו באירוע התאונה. לא הוצג כל רשיון נהיגה, לא ישראלי, לא רשיון נהיגה מולדובי וגם לא רשיון נהיגה בינלאומי, לא רשיון תקף ולא כזה שפג תוקפו.

12.        מהראיות שהוצגו (נ/3) עולה כי בעת כניסת המנוח לישראל היה במעמד עובד זמני (ב/1)   לפי תקנה 5(א) לתקנות הכניסה לישראל; מעבר לאישור הכניסה לארץ לא הוצגו כל ראיות לקיומו של היתר שהייה בישראל גם לא ראיה לקיום היתר לעבוד בישראל בפרק זמן כה ארוך שמעבר ל'מעמד הזמני'; גם המעביד שהתיצב לדיון לא ידע מהו מעמדו של המנוח בישראל (עמ' 19 לפרוטוקול). למעשה, לא הוצגו כל ראיות כי המנוח שהה ב'מעמד חוקי' בישראל; לפי הדין, גם אם צ'יקו נכנס כדין לישראל ביום 27.10.01 היה עליו לעזוב את שטח המדינה עם תום עבודתו אצל המעביד שהביאו לארץ (תקנה 5 ה לתקנות הכניסה לישראל) [המעביד שהתייצב הוא מעבידו רק למשך השנתיים האחרונות ולא הביאו לארץ - עמ' 23], בודאי לא יכול היה להשאר בישראל בתקופה של כמעט ארבע שנים ללא אשרה, שכאמור לא הוצגה כחלק מהראיות, וגם לא הוצג כל אישור להארכת תוקף שהייתו בארץ או היתר מיוחד לשהייה בה; בהעדר ראיות אחרות הרי שהייתו של המנוח היתה ללא אשרת שהייה כדין וללא אשרת עבודה כדין, בין אם נכנס כדין לארץ ועבד באשרת עובד אצל מעביד כלשהו בעבר, ובין אם לאו.

13.        רונית וצ'יקו היו בני זוג עובר לאירוע התאונה, והתגוררו כבני זוג בביתה של המנוחה, (עמ' 7 ש' 16; עמ' 8 ש' 24); צ'יקו ורונית תכננו להביא יחדיו ילד לעולם, ומשלא הסתייע בידי רונית להכנס להריון עברה טיפולים כדי 'להכין את גופה' לכניסה להריון. (דברי אמה עמ' 8 ש' 16-18).

14.        במועד התאונה נהג צ'יקו ברכב (ראה תיק המשטרה ת/5) ללא רשיון נהיגה ישראלי (ראה ת/6א). משלא הוצג רשיון נהיגה זר או רשיון בינלאומי לא הוכח כי לצ'יקו היה רשיון נהיגה איזה שהוא בעת קרות התאונה.