החלטה
1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 24/1/2013. כן בפניי תגובת המשיב, המתנגד לבקשה זו.
2. על פי פסק הדין, חויבה המבקשת בתשלום סך 100,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין, והוצאות משפט. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 9/10/2012, לפיו כתב התביעה נמסר לידי מורשה מטעם המבקשת - מר גדעון וייס, אשר חתם בחתימת ידו על אישור המסירה.
3. עילת התובענה הינה נזקי גוף שנגרמו למשיב במהלך עבודתו אצל המבקשת, אשר, לטענתו, אחראית לנזקיו.
4. המבקשת טוענת, כי המצאת כתב התביעה לידיה לא הייתה המצאה כדין, שכן לא צורפה לו ההזמנה לדין, ובשל עובדה זו יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.
לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי אינה אחראית לנזקי המשיב. עוד טוענת המבקשת, כי למשיב לא נקבעה כל נכות צמיתה, וכי לא נפגע כושר השתכרותו, ולפיכך הוא אינו זכאי לפיצוי אלא בגין כאב וסבל בלבד. לטענת המבקשת, יש להפחית מהפיצוי למבקש את תגמולי המל"ל שקיבל, דבר שלא נעשה בפסק הדין שניתן בהעדר הגנה.
5. לטענת המשיב, אי צירוף ההזמנה לדין היה בשל טעות טכנית, אולם אין בכך על מנת להביא לביטול פסק הדין. לטענת המשיב, למבקשת הייתה ידיעה בדבר ההליך המתנהל כנגדה בבית המשפט, ועל הצורך בהגשת כתב הגנה, שכן התביעה הוגשה רק לאחר שכשל המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים. לטענתו, גם לאחר הגשת התביעה היו באי כוח הצדדים בקשר, ומכאן, כי המבקשת ידעה שעליה להגיש כתב הגנה, ולא עשתה כך, ועל כן, יש להשאיר פסק הדין שניתן כנגדה על כנו.
6. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש
לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
במקרה דנן טענה המבקשת כי פסק הדין ניתן כנגדה על יסוד המצאה פגומה, בשל אי צירוף הזמנה לדין. המשיב אינו חולק על טענה זו, וטוען, כי עסקינן בטעות טכנית, אשר אין לבטל בגינה את פסק הדין. סבורני, כי אי צירוף הזמנה לדין הינה פגם בהליך, המצדיק ביטולו של פסק הדין מתוך חובת הצדק. במסגרת ההזמנה לדין מובהרת לנתבע חובתו להגיש כתב הגנה, ואי צירוף הזמנה כזו פוגע בתקינות ההליך.
על כל פנים, סבורני, כי דינו של פסק הדין דנן להתבטל, גם על פי שיקול דעת בית המשפט, כפי שיפורט להלן.
7. לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לביטולם של פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון,
נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול
מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431,438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי - סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
8. המבקשת חולקת על אחריותה לאירוע התאונה שבה נפגע המבקש, וחולקת על גובה הנזק לו הוא טוען. ברי, כי מדובר בהגנה הראויה להתברר, והמבקשת זכאית לקבל את יומה בבית המשפט. איני מוצאת מקום לקבוע, כי אי הגשת כתב ההגנה נבעה מזלזול בביהמ"ש או בצד שכנגד, לאור אי צירוף ההזמנה לדין, ומאחר ולגופו של עניין בפי המבקשת טענות הגנה טובות לכאורה, הרי שדינו של פסק הדין להתבטל.
9. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 24/1/2013.
בנסיבות העניין איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.