סעד הצהרתי בדבר זכויות בדירת מגורים - סעיף 34(ב) לחוק הוצל"פ

זוהי תביעה לסעד הצהרתי שיקבע כי הזכויות בדירת המגורים, ברחוב _______, בעיר ______ הידועה כתת חלקה _____, חלקה _, בגוש _______ (להלן: "המקרקעין" או "הדירה XX") הרשומות על שם הנתבעת 2 בלבד, הינן במלואן (או למצער 62% מהן) שייכות לנתבע 1 וכפועל יוצא לצוות על עיקולן בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק").

הרקע לתביעה

1. התובעת והנתבע 1 נישאו ביום 25.8.81 והתגרשו ביום 22.10.1995. לשניים נולדו שני ילדים, נ' ו-ד'  (בגירים, כיום).
2. ביום 2.5.1995 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי ב_______(ע"י כב' השופט ע' זמיר במ.א. ______) המחייב את הנתבע לשלם למזונות  שני ילדיו  סך של  2,250 ₪ לחודש החל מיום 17.2.94 ובנוסף חויב את הנתבע לשלם עבור הוצאות אחזקת הבית 1800 ש"ח (להלן: "פסק הדין"). משלא שילם הנתבע את חיוביו על פי פסק הדין, פתחה התובעת ביום 6.6.95 תיק, בלשכת הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ מס' _______). החוב שוערך למועד הגשת כתב התביעה המתוקן על סך 658,701 ₪.
3. לאחר גירושי התובעת והנתבע. נישא הנתבע לנתבעת 2 ביום 28.5.96. לשניים נולדה ביום 9.8.99 בתם הקטינה.
4. ביום 13.7.1998 הגיש הנתבע תביעה להפחתת מזונות תביעתו נדחתה.
5. הנתבע התגרש גם מהנתבעת ביום 9.7.2012.

טענות התובעת

6. החל ממועד פסק הדין למזונות ניסה וממשיך לנסות הנתבע, בסיועה האקטיבי של הנתבעת 2 להימנע מתשלום חוב המזונות בכל אמצעי ובדרכים נלוזות ביותר. מעת נישואי הנתבעים מנסים השניים לסכל את אפשרות התובעת לגבות את החוב.
7. הנתבעים רקחו קנוניה לפיה הגישה הנתבעת כנגד הנתבע תביעת מזונות (להלן:"תביעת המזונות") פיקטיבית עבורה ועבור בנותיה מנישואיה הראשונים, תשעה חודשים לאחר שנישאה לנתבע, על אף שהצדדים התגרשו בפועל בשנת 2012, אך ממשיכים להתגורר יחד עד היום בדירה בXX. הנתבע לא  התנגד לתביעת המזונות  ובכתב ההגנה טען כי צרכיה של הנתבעת  עולים על הסכום שנתבע. התביעה התבררה בבית הדין הרבני האזורי ב______שפסק שעל הנתבע לשלם לנתבעת מזונות חודשיים בסך 4800 ₪ לחודש.
8. הנתבע לא שילם עבור המזונות שנפסקו לנתבעת והיא ניהלה הליכי אכיפה סלקטיביים ביותר שכל מטרתם הייתה להכשיל את הליכי האכיפה של החוב שהצטבר לזכות התובעת. הנתבעת העדיפה נקיטת הליך של מימוש חלקו של הנתבע בבית המגורים בXY  ששייך לנתבע ולתובעת, בו התגוררה התובעת עם ילדיהם, על ידי פינוי  הבית ומכירתו, על פני עיקול כספי קרנות ההשתלמות של הנתבע או נקיטת הליכי מאסר כנגדו.
9. בד בבד המשיך הנתבע להבריח את נכסיו לחזקתה של הנתבעת כדי להימנע מתשלום מזונות ילדיו. לאחר פחות משנתיים מעת שנישאו הנתבעים ולמעלה משנה טרם לידת בתם המשותפת, העביר הנתבע לנתבעת ללא תמורה את זכויותיו במחצית דירה בחוב _________ בYY הידועה גם כתת חלקה ______, חלקה _______, בגוש _______ (להלן:"דירת YY"). הזכויות במחצית הדירה היו רשומות על שמו מיום 15.9.81. הזכויות במחצית השנייה של הדירה היו שייכות באותה העת לאחותו (גב' ב.ד). בסמוך להעברת הזכויות במחצית הדירה בYY, החתים הנתבע את הנתבעת על "כתב התחייבות" בלתי חוזרת שעיקריו: שאם תימכר הדירה בYY התמורה עבור מחצית זכויותיו שהועברו אליה  תשמש למטרות להן  יסכים ובכתב ושבמידה ויתגרשו מתחייבת הנתבעת להעניק לו במתנה את הזכויות במחצית הדירה בYY (שכאמור העביר אליה) או במקרה שהנכס יימכר תמסור לו תמורתן  הכספית או כל נכס אחר שיירכש מכספי אותן זכויות. העתקים מכתב ההתחייבות נימסרו לאמו המנוחה, לאחותו וגיסו (ח ו' ב' ולאחייניתו (ד.ר).
10. כשנתיים בלבד לאחר נישואי הנתבעים דאג הנתבע שהנתבעת תירש את אמו ולא הוא  עצמו. ביום 18.4.07 הוגשה בקשה לצו קיום צוואת אמו המנוחה, שבינתיים הלכה לעולמה.
11. ביום 12.6.07 ימים ספורים לפני מתן צו קיום צוואת אמו, רכשה הנתבעת את הדירה בXX. התשלום הראשון בוצע בשיק שמועד פירעונו חל ימים ספורים לאחר עריכת הסכם רכישת הדירה בXX (ביום 15.6.07). בסעיף 5.02.1 להסכם נקבע כי הנתבעת תחליף את השיק בשיק בנקאי הניתן להסבה על שם המוכרים. בסופו של יום, בוצעה העברה בנקאית בסך של 250,980 ₪ בגין התשלום הראשון והנתבע הוא שקיבל לידיו את השיק של הנתבעת.
12. ביום 17.6.2012 ערכו הנתבעים הסכם גירושין, הקובע כי חלוקת הרכוש בין הצדדים תעשה לפי הסכם ממון שנחתם בין הבעל והאישה ביום 06.07  (להלן: "הסכם ממון") (הסכם שנחתם בסמוך לפטירת אמו של הנתבע ולרכישת הדירה בXX). מסעיף 1 להסכם נלמד כי הנתבע הורה לנתבעת להשתמש בכספי מכירת הזכויות במחצית הדירה בYY לשם פירעון המשכנתא שנלקחה לרכישת הדירה בXX.
13. הדירה בYY נמכרה בשלהי 2009 והנתבעת קיבלה לידיה את מחצית תמורתה (כ-490,000 ₪). לטענת הנתבעים, במועד כלשהו, נפרעה המשכנתא שרבצה על הדירה בXX בסך 400,000 ₪. בהתאם להוראתו של הנתבע, בהסכם הממון נפרעה המשכנתא על ידי הנתבעת בשנת 2010 מכספי התמורה שהתקבלו ממכירת הדירה בYY. 62% מערך הדירה בXX, מומן באמצעות אותה משכנתא. לפיכך, 62% מהזכויות בדירה הם של הנתבע (הכספים כאמור שולמו מתוך מחצית התמורה מכספי מכירת הדירה בYY). מאחר והכנסותיה של הנתבעת לא הספיקו לכיסוי פירעון החיוב החודשי של המשכנתא, צורף הנתבע כלווה נוסף למשכנתא וסייע בפירעון התשלומים החודשיים.
14. בסיכומיה טוענת התובעת כי בניגוד להפרדה הרכושית עליה הסכימו הנתבעים בהסכם הממון שכרתו ביניהם, נשאו הנתבעים בהוצאות בית משותפות ונהנו מהכנסות משותפות.