'סעד דחוף' ו'סעד זמני' – ההבדלים במהותם, באפשרות לבקשם ובתוקף ההחלטות

א.   המסגרת והמועד שבהם יכולה להידון 'בקשת סעד דחוף' שהוגשה בתיק 'יישוב סכסוך'

לפנינו בקשת האישה – האם לאפשר לה לערער על החלטת בית הדין שלא לפסוק מזונות זמניים במסגרת סעד דחוף למזונות בתיק יישוב סכסוך.

הבקשה הועברה לתגובת האב – הבעל המתנגד לבקשה זו.

אחרי העיון בכל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים אין אנו יכולים להימנע מלהביע דעתנו שהסכום שמשלם האב מרצונו למזונות שלושת ילדיו סך 1,500 ש"ח הוא סכום נמוך וודאי שאין סכום זה מספק צורכי שלושה ילדים (אפילו הם במשמורת האם רק מחצית הזמן). הדבר אינו מצריך הוכחה כשלעצמו, אך גם הסכום סך 4,300 ש"ח כמזונות הילדים שנקבע בהסכם הפשרה שאושר בעבר בבית המשפט מוכיח שאכן הוסכם כי הסכום שהאב משלם כיום 'מנדבת ליבו' אינו מספק.

עם זאת בנסיבות תיק זה, שבו הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך ביום ד' בתמוז תשע"ט (7.7.19), הרי שמועד עיכוב ההליכים במסגרת בקשה זו חלף עבר (למרות פגישת המהו"ת האמורה להתקיים בימים הקרובים, שכן מועדה – אחרי המועד הקבוע בתקנות).

משכך תביעת המזונות אמורה להיות מוגשת כתביעה עצמאית בערכאה שבה תיבחר האם, ולא במסגרת תיק יישוב סכסוך, ומשכך אין מקום להזדקק לבקשה להגשת ערעור בעניינה במסגרת שבה הוגשה.

ב.   מהותו ותוקפו של 'סעד זמני' למזונות או החזקת ילדים – השונה מ'סעד דחוף' – שמאפשר החוק לבקש בתקופת עיכוב ההליכים

עיון בתיק בית הדין ובתיקים נוספים שהובאו לפנינו מצריך אותנו להבהיר את מהות הסעדים היכולים להתבקש ברשויות השיפוטיות אחרי חקיקת החוק להסדר התדיינויות בהסדרי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה – 2014 (להלן: החוק).

כידוע סעיף 1 לחוק קובע:

מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד.

מטעם זה מנע המחוקק הגשת תביעות כפי שנקבע בסעיף 3(ה) לחוק:

בתקופה של ארבעים וחמישה ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או שישים ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) (להלן: תקופת עיכוב ההליכים), ובעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה כאמור בסעיף קטן (ד), וכן בחמישה־עשר הימים שלאחר תום התקופה כאמור, ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, או בתקופה אחרת שנקבעה לפי סעיף 5(א)(5), לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תדון ערכאה שיפוטית בתובענה בעניין של סכסוך משפחתי בין הצדדים [...]

עם זאת, מכיוון שלפעמים דחיפות העניין לא מאפשרת השתהות בפנייה לערכאה השיפוטית, סייג המחוקק סעיף זה וקבע מקרים היוצאים מן הכלל שבהם הרשות השיפוטית יכולה, ולעיתים חייבת לתת החלטה, כפי שנקבע בהמשך סעיף זה, בסעיף 3(ו) ו־3(ז):

(ו)                  על אף האמור בסעיף קטן (ה): לא קבעו הצדדים עד תום תקופת עיכוב ההליכים הסדרים זמניים בהסכמה בעניין מזונות או החזקת ילדים, רשאים הם להגיש בקשה בעניין לערכאה המוסמכת לפי דין.

(ז)      (1)       על אף האמור בסעיף קטן (ה): צד לבקשה ליישוב סכסוך רשאי להגיש בכל עת לערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין בקשה לסעד דחוף בעניין שנקבע לפי סעיף 5, לסעד זמני לשמירת המצב הקיים או לעיכוב יציאה מן הארץ [...]

          (4)       צו לסעד זמני שניתן לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעניינו על ידי הערכאה השיפוטית שנקבעה כמוסמכת לדון בתובענה העיקרית לאחר שהוגשו כתבי בי־דין לפי סעיף 4.

סעיף 3(ו) הנזכר מאפשר הגשת תביעה למזונות או החזקת ילדים כ'סעד זמני' בתיק יישוב סכסוך אחרי שתעבור תקופת עיכוב ההליכים, דהיינו "ארבעים וחמישה ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או שישים ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3)".

כאמור, התביעה ניתנת להגשה כבר אחרי עבור ארבעים וחמישה יום מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך. היא ניתנת להגשה מצד כל אחד מבני הזוג, ואף בתוך תקופת חמישה־עשר הימים הנוספים שאחרי תקופת עיכוב ההליכים, המכונים כ'ימי הצינון', שרק לאחריהם ניתנת זכות ראשונית למגיש הבקשה ליישוב סכסוך לבחור בערכאה שבה הוא חפץ שיתברר עניינו. במקרה כזה תיתן הערכאה השיפוטית הכרעתה לפי הנוהל שנקבע בתקנה 15 לתקנות חוק זה.