סע"ש 7308-02-14

גב' מירב חסון (להלן: "התובעת" או "העובדת"), הועסקה בתפקיד ראש צוות שירות לקוחות פיננסיים בחברת יציל פיננסיים בע"מ, חברת בת של חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המעסיק"), תקופה של 187 חודשים שהסתיימה בפיטוריה ביום 4.7.13, זאת לפי "משכורת חודשית קובעת" בסך 7,500 ש"ח. התובעת עותרת לחיוב המעביד בתשלום פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין", ופיצוי בגין "חוסר תום לב " ופגמים בהליך השימוע (סה"כ 12 משכורות) .

אין מחלוקת, כי ביום 21.12.2011 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגף לאיגוד מקצועי והוועד הארצי של עובדי כ.א.ל כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "ההסכם הקיבוצי" או "ההסכם" ו- "וועד העובדים" בהתאמה). כך גם אין חולק, כי בהתאם לנספח א' להסכם הקיבוצי (נ/1) הוחרגה המשרה שבה שימשה התובעת , מתחולתו של ההסכם.

התובעת טוענת, כי בשל החרגתה מן ההסכם היא נפגעה בהליך פיטוריה, אשר נעשו בניגוד להוראת סעיף 110 להסכם הקיבוצי הקובע נוהל פיטורים מיוחד. החרגתה מן ההסכם נעשתה לדבריה בשרירות לב, באופן לא ענייני ובלתי סביר, תוך הפרת עיקרון השוויון, חובת תום הלב וההגינות של המעביד. כמו כן, ועד העובדים הפר את חובת הייצוג ההוגן. לו הליך הפיטורים היה מתבצע בהתאם לנוהל הקבוע בהסכם, כך לפי התובעת, אזי היא היתה זכאית לביטחון תעסוקתי של שנה אחת נוספת לכל הפחות.

בנוסף נטען, כי הליך פיטוריה היה נגוע בפגם , שכן לא ניתן לה זמן ראוי להתכונן לשימוע, לא נמסר לה כי היא רשאית לדחות את פגישת השימוע ו/או כי היא רשאית להתייצב עם עו"ד מטעמה.

המעסיק טוען, כי העסקתה של התובעת לאורך כל תקופת עבודתה בנתבעת היתה במסגרת הסכם עבודה אישי. התובעת מבקשת למעשה להתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הנתבעת לנציגות העובדים; ולא הצביעה על כל נסיבות חריגות ומיוחדות לעשות כן. התובעת אף לא זימנה את נציגות העובדים כצד להליך. לא הוכח כלל כי החרגת משרתה של התובעת נעשתה "שלא כדין", וממילא אין מדובר בעניין פרסונלי, אלא רק החרגת המשרה שבה הועסקה התובעת.

אשר להליך הפיטורים, הרי לפי המעסיק, לא נפל בו כל פגם. התובעת קיבלה זימון מפורט לשימוע, אשר נקבע כיומיים וחצי לאחר מכן. השימוע תועד בפרוטוקול מפורט, ולאחריו שבה הנתבעת ושקלה את פיטוריה של התובעת, לאחר שהתובעת אף מסרה השלמת טיעונים בכתב. רק לבסוף הוחלט על סיום העסקתה. התובעת לא טענה "בזמן אמת" כי לא ניתנה לה שהות מספקת על מנת להיערך לשימוע, ולא ביקשה כל פרק זמן נוסף להיערך.

דיון והכרעה-

אקדים אחרית דבר לראשיתו ואומר כי דין התביעה להידחות, וזאת מנימוקים כדלקמן:

אשר לסוגיית "החרגת המשרה" שבה הועסקה התובעת מההסכם הקיבוצי- לא מצאתי הצדקה לקבל את טענות התובעת בעניין זה. ההסכם הקיבוצי נחתם בין נציגות העובדים למעסיק. חזקה על ארגון העובדים כי שקל את נושא החרגת המשרות, ובכללן המשרה שבה הועסקה התובעת, זאת בטרם הסכים וחתם על ההסכם. התובעת לא השיגה על כך באופן ממשי, לא בפני המעסיק ולא בפני נציגות העובדים (ר' עדות התובעת- עמ' 5 ש' 10-28). לו סברה התובעת כי ייצוגה על ידי הארגון אינו נאות, היתה יכולה לפעול בזמן אמת. ביטול ו/או שינוי ההסכם פירושו שהתובעת מבקשת מביה"ד כי יקבע תנאים שונים מאלה שנקבעו במסגרת הסכמות קיבוציות, והיענות לבקשתה משמעה החלשת מעמדו של ארגון העובדים ופגיעה בזכות ההתאגדות. לא הוצג כל מניע חוקתי לגיטימי המצדיק שינוי או תיקון של ההסכמה הקיבוצית בדיעבד , ועקב פיטוריה של התובעת.