סע"ש 68786-03-16

לפניי בקשה מטעם התובע לתיקון כתב התביעה, אליה צורף העתק כתב התביעה בנוסחו המתוקן. המדובר למעשה בהוספת שני רכיבי תביעה – האחד עניינו תשלום שכר עבודה עבור עבודה בימי מנוחה, השני עניינו השלמת שכר מינימום. התובע טוען בבקשתו, כי כבר בכתב התביעה המקורי, ציין כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתקן את הסכומים שננקבו ברכיבי התביעה ולדרוש רכיבים נוספים, הואיל ורכיבי התביעה חושבו בטרם קבלת מלוא מסמכי ההשתכרות של התובע. התובע טוען כי לאחר קבלת כתב ההגנה מטעם הנתבעת ולרבות מסמכי ההשתכרות של התובע, התברר לתובע ולבא כוחו כי לא שולמו לו מלוא זכויותיו ומכאן עלה הצורך בתיקון התביעה והוספת הרכיבים שצויינו לעיל.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, אשר הודיעה כי היא מתנגדת לתיקון המבוקש ולחילופין מבקשת להשית על התובע הוצאות בשיעור ראוי בגין כך. הנתבעת טוענת כי אמנם צורפו לכתב ההגנה דו"חות ריכוז שכר של התובע בגין 7 שנות עבודתו האחרונות, אולם אין מדובר במסמכים חדשים, אלא במסמכים אשר כבר הומצאו לידי ב"כ התובע בטרם הוגשה התביעה. הנתבעת צירפה לתגובתה העתק מכתב ששלחה לב"כ התובע עוד בחודש 12/15, היינו מספר חודשים לפני הגשת התביעה, אליו צירפה דו"חות ריכוז שכר. לפיכך, טוענת הנתבעת, היה בידי התובע מלוא המידע הדרוש עוד קודם שהגיש את תביעתו המקורית, כך שאין במסמכים שצורפו לכתב ההגנה כדי להצדיק את תיקון התביעה בשלב זה, וטענת התובע בעניין, לא נועדה אלא לטשטש על מחדלו, עת נמנע מלדרוש בכתב התביעה את כל הסעדים המגיעים לו לשיטתו. כן נטען כי חלק מן הסעדים אשר נתבעים בכתב התביעה המתוקן, התיישנו.

לנוכח המפורט בתגובת הנתבעת, התבקש התובע להגיב עליה. כפי העולה מן האמור בתגובתו, הרי שלטענתו אמנם קיבל לידיו, קודם הגשת התביעה את מכתבו של ב"כ הנתבעת בחודש 12/15, אולם למכתב זה לא צורפו ריכוזי שכר ל-7 שנים כפי שנטען, אלא לשנים 2013-2015 בלבד. עוד נטען כי לצורך הכנת התביעה הוקצו שעות עבודה רבות, וכי המנעות ב"כ התובע מלכלול את שני רכיבי התביעה הנדונים, נבעה אך ורק מן העובדה כי לא ניתן היה ללמוד על כך מן החומר שעמד בפניו אותה עת. אשר לסוגיית ההתיישנות, לא ניתנה כל התייחסות בתגובה כאמור.

דיון הכרעה – 

גישת בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, מגלה גמישות בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, בוודאי בשלב מוקדם של ההליך, השלב בו מצוי תיק זה.

יחד עם זאת, אין מדובר בזכות מוקנית אלא בהתאם לרשותו של בית הדין. לפיכך, אין התובע יכול "לשמור לעצמו" את הזכות לכך (כהצהרתו בסע' 18 לכתב התביעה, עליה הוא מבקש להתבסס כעת ואליה הוא מפנה בסע' 2 לבקשתו), בבחינת "אין אדם מרים עצמו בשרוכי נעליו, בשמרו לעצמו זכות שטרם הוקנתה לו" (ע"א 372/85 דוד פרץ נ' תמרה פרץ, פ"ד מ(4) 781).

אשר לבקשה גופה, שתי סוגיות בעניין הנדון צריכות להבחן, והן גם אלו שעולות בעניינו. האחת, מידת ההצדקה לבקשה בעיתוי בו הוגשה, היינו האם ניתן היה להגיש את התביעה בנוסחה המתוקן כבר במועד הגשת התביעה המקורית, שאז ככלל, יש להשית על התובע את ההוצאות הכרוכות בכך.

השנייה, האם יהיה בתיקון התביעה או בחלק ממנו, כדי לגרום לנתבעת נזק בלתי הפיך, כגון שימנע מהנתבעת את האפשרות להתגונן בטענת התיישנות ביחס לרכיבי התביעה המתוקנים.

אשר לסוגייה הראשונה, טענת התובע כי במכתב שקיבל לידיו בחודש 12/15, לא מצא טפסי ריכוז שכר ל-7 שנים (כפי שצויין במכתב) אלא לשנים 2013-2015 בלבד, לא נתמכה בתצהיר, למרות שמדובר בטענה עובדתית, אשר אינה עולה מן האמור במכתב, אלא הפוך ממנו. בהתאם להלכה הפסוקה, היה על התובע לצרף תצהיר התומך בטענה זו בנסיבות אלה. (בר"ע 6254-12-14 גלית פיטרמן נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, סע' 26 לפסק הדין, ניתן ביום 6.10.15). בכל מקרה, טענת התובע בעניין זה, אינה מעניקה הצדקה למלוא התיקון המבוקש בשלב בו התבקש, כפי שיוסבר להלן:

ראשית, גם בהנחה כי אכן הגיעו לידי ב"כ התובע בחודש 12/15 רק ריכוזי השכר ל-3 שנים (2013-2015) ולא בגין 7 שנים כלשון המכתב, ניתן היה לצפות כי ב"כ התובע יודיע על כך לשולח ויבקש לקבל את החסר, קודם הגשת התביעה.