סעיד אבו שתווי ואח' נ' עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ ואח'

מונחת בפני בית הדין תביעה לתשלום זכויות סוציאליות של התובעים 2-4 (תביעת התובע 1 נדחתה בפסק דין מיום 17.4.19).

רקע עובדתי

1.הנתבעת 1, עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "רשת עתיד"), הינה חברה לתועלת הציבור (חל"צ), אשר קיבלה לידיה את ניהול בית הספר "אלנור" ביישוב חורה (להלן: "בית הספר").

2.רשת עתיד סיימה את הפעלת בית הספר בעקבות יציאת הרשות המקומית למכרז להפעלת בית הספר. רשת עתיד ומשתתפת נוספת במכרז הגישו פעמיים עתירות מנהליות כנגד שני מכרזים שפרסמה המועצה המקומית חורה, והדיון בעתירות נמשך אל תוך פתיחת שנת הלימודים תשע"ו. ביום 27.11.15 ניתן פסק דין אשר קבע את רשת "עמל 1" כזוכה במכרז השני.

ברם, בשל התנגדות משרד החינוך להעברת בעלות בבית הספר במועד כה מאוחר, הודיעה הרשות המקומית למשרד החינוך ולמשתתפות המכרז השני כי היא זו שתפעיל את בית הספר בשנת הלימודים תשע"ו, וכי היא תישא בכל המשמעויות הנובעות מכך, הן הפדגוגיות והן הקשורות להעסקת העובדים וזאת החל מיום 1.9.15, יום פתיחת שנה"ל תשע"ו.

3.התובע מס' 2 (להלן: "סעיד") – עבד ברשת עתיד החל מיום 1.10.05 ועד ליום 31.8.15 בתפקיד אחזקה/אב בית.

4.התובע מס' 3 (להלן: "עלי") – הועסק ברשת עתיד בתפקיד לבורנט החל מיום 1.9.06 ועד ליום 31.8.15.

5.התובע מס' 4 (להלן: "מרואן") – הועסק ברשת עתיד בתפקיד אחזקה/אב בית החל מיום 1.9.05 ועד ליום 31.8.15.

6.התובעים הועסקו על פי חוזים אישיים שצורפו לתצהיר רשת עתיד.

7.ביום 1.9.15 המשיכו התובעים לעבוד באותו תפקיד ובאותו בית הספר תוך שהתובעים נקלטים אצל הנתבעת 2 (להלן: "חכ"ל חורה" ו/או "הנתבעת 2).

8.עם סיום הפעלת בית הספר על ידי רשת עתיד והעברתו לידי הנתבעת 2, ביצעה רשת עתיד לתובעים גמר חשבון והעבירה אל כל אחד מהם טופס 161, טופס 161א' ומכתב שחרור קופות פנסיוניות וקופות פיצויים.

טענות הצדדים

9.לטענת התובעים, הם זכאים לפיצויי פיטורים ללא קשר להמשך עבודתם באותו מקום עבודה וזאת משום שביום האחרון לעבודה לא עמדה בפניהם הצעת עבודה קונקרטית מרשת עתיד, ולכן ניתן לראות ברשת עתיד כמי שפיטרה אותם.

ביתר פירוט נטען בסיכומיהם, כי בנסיבות העניין, ומשרשת עתיד לא הציעה לתובעים הצעת עבודה קונקרטית למקום עבודה חלופי, יש לקבוע כי מתקיים התנאי שהוזכר בפסק דין דינמיקה (עד"מ 1014/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ואח' (מיום 21.8.05), להלן "עניין דינמיקה"), ושאומץ בפסיקה מאוחרת יותר, ולפיו מקום שבו לא הוצעה לעובדים הצעת עבודה קונקרטית וממשית, הם זכאים לקבל פיצויי פיטורים עם חילופי המעסיקים גם כשהמשיכו באותו מקום עבודה (סעיפים 2-19; 22-26 לסיכומי התובעים).

10.מנגד, טענה רשת עתיד, כי מדובר בתובעים שבחרו שלא להתפטר "בחלון ההזדמנויות" שחל בעת חילופי מעסיקים. כעולה מכתב התביעה המתוקן, מלבד התובעת 1 אשר לא המשיכה לעבוד בבית הספר, שלושת התובעים האחרים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, באותם התפקידים, באותם תנאי העסקה, תוך שנשמר הוותק ורצף הזכויות שצברו במשך שנים ארוכות אצל רשת עתיד, בשינוי אחד בלבד – המעסיק התחלף והנתבעת 2 נכנסה בנעליה של הנתבעת 1; עובדה אשר אושרה על ידי התובעים במסגרת חקירתם בבית הדין.

עוד טענה רשת עתיד כי פסק הדין המרכזי עליו מבססים התובעים את טענותיהם בדבר החובה, לכאורה, להציע מקום עבודה חלופי, טענה שהיא בלבד (אליבא דתובעים), מקימה את החובות הנדרשות על ידם מרשת עתיד – בעניין דינמיקה, כלל אינו רלוונטי למחלוקת נשוא תיק זה. בפסק דין דינמיקה מדובר על ענף הניקיון – מעסיקה שהיא חברת כוח אדם בניקיון. ברור לכל בר דעת, כי סוגיית העסקת כוח אדם על ידי חברות קבלניות היא לא הסוגייה הנדונה בענייננו.

בעשותם כן, שוגים התובעים ומערבבים מין שאינו במינו. אין חולק כי רשת עתיד אינה חברה קבלנית להעסקת כוח אדם בניקיון ואין להחיל עליה את החובות החקוקות המיוחדות החלות על חברות קבלני כוח אדם בניקיון. התובעים כולם עבדו אצל רשת עתיד תקופה ארוכה וממושכת (מאפיין זה על פי רוב, אינו מתקיים בהעסקה על ידי חברות כוח אדם בענף הניקיון), וסביר להניח כי התובעים היו ממשיכים בעבודתם אצל עתיד אם זו היתה ממשיכה להפעיל את בית הספר.

11.רשת עתיד טוענת בסיכומיה כי המסקנה המתבקשת מהעובדות נשוא תביעה זו ומעיון נרחב בחקיקה ובפסיקה, היא כי מאחר והתובעים לא פוטרו על ידי רשת עתיד והמשיכו לעבוד באותו מקום עבודה ובשינוי אחד – חילופי מעסיקים, הרי שכלל לא התגבשה זכאותם לקבלת פיצויי פיטורים, וככל שתתגבש זכות כזו עבורם בעתיד, הרי שמעסיקתם האחרונה, היא זו שחובת תשלום פיצויי הפיטורים תחול עליה בעבור כל תקופת עבודת התובעים בבית הספר, ובקיזוז כל הכספים שהופרשו עבור התובעים לקופת הפיצויים במהלך השנים, על ידי מעסיקיהם הקודמים באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד.

עוד טוענת רשת עתיד כי הוכיחה מעבר לכל ספק כי כל הזכויות הסוציאליות להן טוענים התובעים, שולמו במלואם, ואף בסיכומים שהוגשו מטעם התובעים רכיבים אלו כלל לא הוזכרו. על כן, משלא הצליחו התובעים להוכיח את תביעתם באשר לרכיבים אלו, יש לדחותם על הסף.

12.לאורך כל ניהול ההליך חזרה וציינה הנתבעת 2 כי היא נגררה להליך לא לה, בשל העובדה כי לא נדרש כל סעד אופרטיבי ממנה. הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן, לא ביקשו התובעים כל סעד אופרטיבי כנגד הנתבעת 2 ודי בכך כדי לסלק את התובענה כנגדה.

אם לא די בכך, הרי שגם במהלך הדיון, בשאלת היעדר סעד אופרטיבי כנגד הנתבעת 2, העידו התובעים שכל תביעותיהם מכוונות כולם לרשת עתיד ואין להם טענות כלפי הנתבעת 2.

הנתבעת 2 מפנה לפסק הדין שניתן על ידי מותב בראשות כב' השופט צבי פרנקל:

(ס"ע 17773-07-11, ס"ע 17808-07-11, ס"ע 17787-07-11) ולערעור שהוגש לבית הדין הארצי (ע"ע 42241-09-15), ערעור אשר נדחה.

הנתבעת 2 מציינת כי סיכומי התובעים בתיק דנן הם חזרה "מילה במילה", על עיקרי הטיעון של התובעים שהוגשו במסגרת הערעור, סיכומים "שתקפו" סוגייה זהה לזו שהובאה במסגרת הליך זה – סוגייה שכאמור קיבלה התייחסות ואף ניתן בה פסק דין הדוחה את התביעה וגם הערעור שהוגש על פסק הדין נדחה אף הוא (תוך שהמעסיק האחרון מצהיר כי הוא מתחייב לשאת בתשלום פיצויי פיטורים ומתן הודעה מוקדמת ככל שלא שולמו על ידי הרשתות). למען הסר ספק, צירפה הנתבעת 2 את עיקרי הטיעונים שהוגשו לבית הדין הארצי לעבודה, הזהים מילה במילה לאמור בסיכומים שהוגשו כאן, כאשר שאלה זו הוכרעה בהליכים האחרים הן בבית דין זה והן בבית הדין הארצי לעבודה.

13.לגופו של עניין, טענה הנתבעת 2, כי הפעילה את בית הספר בו עבדו התובעים למשך שנה אחת בלבד, כאשר קודם לחילופי המעסיקים עבדו התובעים, כל אחד במשך תקופה שונה, בנתבעת 1 – רשת עתיד, ולאחר עבודתם תחת ניהול הנתבעת 2, עבדו התובעים משך שנת לימודים אחת ברשת עמל, ומאז ועד היום בעמותה לקידום החינוך בחורה.

התובעים לא פוטרו, לא במעבר מרשת עתיד לחכ"ל חורה, לא במעבר מחכ"ל חורה לרשת עמל ולא במעבר שהיה בין רשת עמל לעמותה לקידום החינוך בחורה.

עוד טענה הנתבעת 2 כי הוכח במסגרת ניהול ההליך, כי כל שהיה זה שהתובעים עבדו באותו מקום עבודה, באותו תפקיד, ובאותם התנאים בדיוק, ועברו לעבוד תחת מעסיק אחר שניהל את בית הספר. המדובר בחילופי מעסיקים ותו לא.

בנסיבות שכאלה, לא יכול להיות חולק כי הנתבעת 2 אינה חבה בפיצויי פיטורים וזכויות אחרות לתובעים ודין תביעתם להידחות.

דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2

14.נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התובענה כנגד הנתבעת 2 – להידחות בהיעדר עילה ובהיעדר סעד אופרטיבי. להלן נבאר מסקנתנו.

15.כלל הוא כי שאלת העילה והסעד, צריכה להיבחן לפי כתב התביעה, היה ויוכח הנטען שם.

בחינת כתב התביעה המתוקן (ואף כתב התביעה המקורי) מגלה כי התובעים לא פירטו כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 ואף לא ביקשו כל סעד אופרטיבי כנגד הנתבעת 2.

גם מקריאת סיכומי התובעים עולה אותה מסקנה לפיה, כל טרוניותיהם של התובעים מופנות כלפי הנתבעת 1 בלבד (ראו סעיפים 21-26 לסיכומי התובעים).

16.מעבר לכך, הרי שגם במהלך חקירת התובעים עלה כי התובעים מבקשים לקבל סעד מהנתבעת 1 בלבד ואין להם טענות/תביעות כלפי הנתבעת 2.

התובע 4 נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית, וכך העיד:

"ש.תאשר שאתה לא תובע פיצויי פיטורים מהחכ"ל?

ת.אני לא תובע אותם.

ש.אתה תובע משהו מהחכ"ל?

ת.אני בסך הכל תובע רק את עתיד".

(עמ' 37 לפרוטוקול מיום 17.4.19, ש' 26-27, הדגשות הוספו;י.כ).

באופן דומה העיד התובע מס' 3:

"ש.יש לך איזה שהיא טענה לגבי איזה שהוא תשלום שהחכ"ל לא שילמה לך?

ת.לא" (עמ' 59 לפרוטוקול, ש' 25-26, הדגשה הוספה; י.כ).

גם התובע 2 העיד דברים דומים:

"ש.בסעיף 8 אתה אומר שעבדת 9 שנים?

ת.כן.

ש.הכפלת 6,000 ₪ בתשע שנים?

ת.כן.

ש.תאשר שכל ה-54,000 ₪ מכוונים כל כולם לרשת עתיד?

ת.כן" (עמ' 46 לפרוטוקול, ש' 1-6, הדגשה הוספה; י.כ).

17.כללו של דבר: מכתב התביעה, מסיכומי התובעים ומעדות התובעים בפנינו עולה כי התובעים אינם תובעים דבר מהנתבעת 2, ובנסיבות אלה מצאנו להורות על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2.

18.נדגיש כי הנתבעת 2 חזרה וביקשה לאורך כל הדיונים כי התובעים יסלקו התביעה נגדה, אולם התובעים ביקשו להמשיך בניהול ההליך נגדה.

התנהלות זו מצד התובעים תילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות, בהמשך פסק הדין.

חילופי מעסיקים

19.מחקירתם של התובעים עולה כי למעשה הם המשיכו לעבוד בבית הספר, עם החלפתה של רשת עתיד, באותם תפקידים ותנאים תוך שמירת רצף תעסוקתי באותו מקום ובאותה העבודה. לא הוצגה כל ראיה או ראשית ראיה שהתובעים פוטרו על ידי רשת עתיד (פרוטוקול מיום 17.4.19, עמ' 45, ש' 7-19 (התובע 2); עמ' 50, ש' 10-15 (התובע 3); עמ' 33, ש' 2-6 (התובע 2)).

20.למעלה מכך, מעיון בכתב התביעה ובתצהירי התובעים עולה כי התובעים לא טענו שהורעו תנאי עבודתם עקב חילופי המעסיקים. מחומר הראיות עלה כי התובעים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, באותם תנאי עבודה, ואף לא נשתנו הממונים עליהם, ומלבד המסגרת הפורמלית של מיהותו של המעסיק, לא חל כל שינוי בעבודתם.

21.בהחלטה שניתנה במסגרת דיון מיום 22.5.18 ובמסגרת החלטה נוספת שניתנה במסגרת דיון מיום 6.2.19, הפנה בית הדין את ב"כ התובעים לפסק דין חלוט שניתן על ידי כב' השופט צבי פרנקל ביום 18.8.15, ולפסק הדין שניתן בערעור בבית הדין הארצי (ע"ע 42241-09-15), בנסיבות הדומות לענייננו, וביקש להבין מב"כ התובעים מדוע יש להמשיך בניהול ההליך, אולם בית הדין לא קיבל מב"כ התובעים תשובה המניחה את הדעת.

22.רשת עתיד אינה חברה קבלנית להעסקת כוח אדם בניקיון, אלא הפעילה את בית הספר על כל המשתמע מכך. לפיכך, ההסכמים הקיבוציים או צווי ההרחבה בענפי הניקיון, אינם חלים על רשת עתיד. פסק הדין המרכזי עליו מבססים התובעים את טענותיהם בעניין דינמיקה, בדבר החובה לכאורה להציע מקום עבודה חלופי, כלל אינו רלוונטי לענייננו. בפסק דין דינמיקה מדובר על ענף הניקיון, מעסיקה שהיא חברת כוח אדם בניקיון, ואין לפסק דין זה כל השלכה לענייננו.

23.לעומת זאת, לפסק הדין החלוט שניתן על ידי כב' השופט פרנקל ביום 18.8.15, יש בהחלט רלוונטיות למחלוקת שלפנינו. בפסק הדין הנ"ל נקבע כי התובעים שם לא פוטרו מעבודתם כאשר התחלף מפעיל בית הספר והוא עבר מרשת עתיד לרשת עמל, ולכן התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים בגין חילופי המעסיקים ומשכך, אף לא היה כלל מקום למתן הודעה מוקדמת. על פסק דין זה הגישו התובעים ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר נדחה ביום 1.5.18.

וכך קבע כב' השופט פרנקל בפסק הדין:

"כאשר עובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה יש בכך כדי להוות הסכמה לחילופי המעסיקים, אפילו לא הביע הסכמתו המפורשת לכך. ראו דב"ע שם/3-67 נוסבאום נ' עיריית גבעתיים, פד"ע יב 194...

אינני מקבל, על כן, את טענת התובעים כי לא הושגה עמם הסכמה לעבור ולעבוד אצל המעסיק החדש. אינני מקבל גם את טענת התובעים לפיה רשת עתיד לא דאגה להעביר את זכויותיהם לרשת עמל. זכויותיו של העובד נשמרות בינו לבין המעסיק החדש ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש או כי הוסכם במפורש על שמירת הזכויות".

ובהמשך:

"אין ללמוד או להסיק מהסכמים שנחתמו בין רשת עתיד ורשת עמל שהפעילה את בית הספר אחריה והמועצה, כאילו התובעים נקלטו כעובדים חדשים בכל פעם שהתחלפה רשת וכי כל רשת שתקבל את ניהול והפעלת בית הספר לא תחוב בגין התקופה הקודמת (סעיפים 53-57 לסיכומי התובעים).

מקובלת עלי טענות רשת עתיד שאין בהסדר זה כדי לשנות מן הדין הנוגע לרציפות העסקתם של התובעים וכי מטרתו של הסדר השיפוי מן המועצה נועד להיטיב כספית עם הרשתות. אשר לטענות התובעים שרשת עתיד שילמה פיצויים לעובדים אחרים,, התובעים לא הוכיחו טענות אלה ואף לא הוכיחו את הנסיבות בהן לטענתם שולמו פיצויי פיטורים לעובדים אחרים.

התובעים גם לא טענו שהורעו תנאי עבודתם עקב חילופי המעסיקים. הם המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, באותם תנאי עבודה, ואף לא נשתנו הממונים עליהם, ומלבד המסגרת הפורמלית של מיהותו של המעסיק לא חל כל שינוי בעבודתם.

לאור האמור לעיל ומשהתובעים לא פוטרו מעבודתם כאשר התחלפה רשת עתיד ברשת עמל וגם לא על ידי רשת עתיד במהלך עבודתם באותו מקום עבודה, אין הם זכאים לפיצויי פיטורים מרשת עתיד או לפיצויים כלל בגין חילופי המעסיקים בין רשת עתיד לרשת עמל. אין בכך כדי לפגוע בזכותם של התובעים אם וכאשר יהיו זכאים לפיצויי פיטורים לתבוע פיצויים אלה גם לגבי תקופת העסקתם בבית הספר ע"י רשת עתיד או כל מעסיק אחר אחריה. מכיוון שנשוא הדיון הוא זכותם של התובעים לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת לפיטורים מרשת עתיד, וצירופן של המועצה, רשת עמל ורשת טומשין, היה לצורך בחינת תביעתם של התובעים לפיצויי פיטורים מרשת עתיד, וכך אף פרשו התובעים במפורש בכתב תביעתם המתוקן, פסק דיני זה מתייחס לשאלה זו בלבד.

משהתובעים לא פוטרו אין לראות בחילופי המעסיקים מרשת עתיד לרשת עמל כשהם לעצמם, משום פיטורים, ולכן אף לא היה מקום למתן הודעה מוקדמת, שהרי הודעה זו היא הודעה מוקדמת לפיטורים, וכאמור – לא היו פיטורים. בית הדין הארצי קבע בע"ע (ארצי) 28597-03-11 דבוש נורית נ' מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ [פורסם בנבו], 11.2.15, שיש לתת לעובד הודעה מוקדמת אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה, אך זאת כאשר העובד פוטר על ידי המעסיק היוצא. ואילו בענייננו, כאמור, התובעים לא פוטרו על ידי רשת עתיד (המעסיק היוצא)".

(עמ' 10-13, ס"ע 17773-07-11, מיום 18.8.15).

24.המסקנה המתבקשת מחומר הראיות שהונח בפנינו היא כי מאחר והתובעים לא פוטרו על ידי רשת עתיד, ובכל אופן לא הציגו כל ראיה להוכחת מעשה פיטורים, והמשיכו לעבוד באותו בית הספר תוך חילופי מעסיקים, הרי שאין הם זכאים לפיצויי פיטורים מרשת עתיד או לפיצויים בגין חילופי המעסיקים. ככל שתתגבש זכות כזו עבורם בעתיד, הרי שמעסיקתם האחרונה, היא זו שחובת תשלום פיצויי הפיטורים תחול עליה, בעבור תקופת עבודתם בבית הספר. משקבענו כי אין לראות בחילופי המעסיקים מהנתבעת 1 לנתבעת 2 משום פיטורים, אזי אין גם מקום למתן הודעה מוקדמת.

התביעה לזכויות פנסיוניות

25.במסגרת תצהיריהם של התובעים נטען כי רשת עתיד כלל לא הפרישה כספים להבטחת זכויותיהם לפנסיה (סעיף 14 לתצהירי התובעים).

26.חרף האמור, במהלך חקירתם הנגדית בנושא זה אישרו התובעים כי האמור בתצהיריהם אינו נכון וכי הם משכו את הכספים שהופרשו לקופות.

כך למשל העידה התובעת 1:

"ש.אז היו כספים בקופות?

ת.כן.

ש.אני פניתי לחברת הביטוח ולי אמרו שפדית את הכספים ב-2016. פדית את הכספים שהיו בקופה.

ת.כן".

(עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 6-10).

והתובע 2 העיד כדלקמן:

"ש.אתה טוען שהנתבעת לא הפרישה כספים לזכויות שלך. קבלת מכתב שחרור קופות?

ת.כן. אני קיבלתי.

ש.אתה פנית לחברת הביטוח?

ת.כן. משכתי התגמולים".

(עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 4-7).

27.תשובות התובעים עולות בקנה אחד עם טענות רשת עתיד והמסמכים שצירפה (טופס 161, 161א' ומכתב שחרור).

28.מכל המקובץ עולה כי דין התביעה להפרשות פנסיוניות להידחות.

29.בשולי הדברים אך בעיקרם נציין כי התובעים זנחו בסיכומיהם את תביעותיהם לזכויות סוציאליות, שכן אין זכר לתביעות אלה בסיכומים.

דמי חגים

30.כאמור גם רכיב זה נזנח בסיכומי התובעים.

31.למעלה מן הצורך נציין כי התובעים העידו כי לא עבדו בימי החג וקיבלו משכורת מלאה ללא הפחתה בשכר של ימי החג.

כך למשל העידה התובעת 1:

"ש.עבדת בבית הספר בימים שהיה לכם חגים?

ת.לא.

ש.האם קיבלת את אותה משכורת למרות שהיה חג?

ת.כן".

(עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 11-14).

כך גם העיד התובע 2:

"ש.האם היה שינוי בשכר שלך בחודשים שבהם היו חגים?

ת.לא.

ש.כלומר קיבלת את אותה משכורת גם כשהיו חגים?

ת.כן".

(עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 15-18).

32.נוכח זניחת רכיב התביעה בסיכומים ולאור עדויות התובעים, דין התביעה לתשלום ימי חג – להידחות.

דמי הבראה

33.התובעים טענו כי לא שולמו להם דמי הבראה (סעיף 9 לתצהירי התובעים).

34.במסגרת תצהירה של גב' אלדה מזנצוב, העדה מטעם רשת עתיד, הוסבר כי בהסכמי ההעסקה שנחתמו בין התובעים לבין רשת עתיד, נקבע מפורשות בסעיף 5.2 להסכמי העסקה כי קצובת הבראה תשולם באופן שוטף וחלקה היחסי לכל חודש עבודה ישולם עם השכר בגין אותו חודש וכלול בו.

35.התובעים אישרו במהלך עדותם כי אכן חתמו על הסכם העסקה שהוצג בפניהם ואת תוכנו של סעיף 5.2 להסכם (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 13-20 (תובעת 1); עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 15-22 (התובע 2); עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 10-16 (התובע 3); עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 3-8 (התובע 4)).

36.משמצאנו כי רשת עתיד שילמה לתובעים את דמי ההבראה באופן שוטף ובהתאם להסכם מפורש, ומשהתובעים אישרו זאת בחקירתם, דין התביעה לדמי הבראה להידחות (ראה: דב"ע תשן/1-7 אליקים הדי – אוריינט קולור, פד"ע כג' 45; דב"ע 3-63/98 גלי בובליל – א.א.צ שירותים משפטיים בע"מ, פד"ע לב' 91).

37.דין התביעה לדמי הבראה להידחות גם מהטעם שנזנחה בסיכומי התובעים.

פדיון חופשה

38.גם רכיב תביעה זה נזנח בסיכומי התובעים.

39.למעלה מן הצורך נציין כי בתצהירה של עדת הנתבעת 1 – גב' מזנצוב נטען כי לתובעים בוצע פדיון חופשה במסגרת גמר חשבון עם סיום עבודתם והפנתה לתלושי השכר הרלוונטיים בהם נרשם פדיון ימי החופשה (סעיפים 25-28 לתצהיר גב' מזנצוב; עמ' 60 לפרוטוקול, ש' 4-8).

40.משנזנחה התביעה ברכיב זה ונוכח הראיות שהציגה הנתבעת 1, דין התביעה לפדיון חופשה להידחות.

נסיעות

41.גם התביעה לנסיעות נזנחה בסיכומי התובעים.

42.התובעים אף לא הוכיחו כי היה על הנתבעת 1 לשלם את תעריף דמי הנסיעות לו הם טענו בתצהיריהם.

התובעים לא תמכו את טענותיהם בראיות וכשנתבקשו במסגרת חקירתם להסביר את תביעתם ברכיב זה, לא ידעו לומר מהו תעריף הנסיעה ממקום מגוריהם לבית הספר (עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 10-19 (תובע 3); עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 3-22 (תובע 2); עמ' 32, ש' 3-10 (תובע 4); עמ' 24, ש' 17-24 (תובעת 1)).

43.משזנחו התובעים תביעתם ברכיב זה ולא הוכיחו תביעתם, דין התביעה לדמי נסיעות להידחות.

סוף דבר

44.תביעתם של התובעים כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית על כל רכיביה.

45.בשים לב לסכום התביעה ולדרך בה ניהלו התובעים את תביעתם, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל, ישלמו התובעים 2-4, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, לכל אחת מהנתבעות.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, (09 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.