מרדכי גנון נ' א.ר. טופ ליפט מעלונים בע"מ ואח'

1.התובע ביקש כי ינתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע 4 וכן כנגד הנתבעת 2, שהגישה כתב הגנה מטעמה, וזאת מן הטעמים שפורטו על ידו בדיון המוקדם שהתקיים היום.

2.אקדים את המאוחר ואציין, כי לא מצאתי מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת 2 ו/או הנתבע 4.

3.בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבע 4 הוא בעל מניות ומנהלה של הנתבעת 3 ואף סבור היה כי היה בן זוגה של הנתבעת 2, והנתבעת 2 היא בעלת מניות בנתבעת 1. עיון במסמכים שצרף התובע לכתב התביעה מעלה, כי הנתבע 4 היה בעל מניות ודירקטור בנתבעת 3, שהיא בעלת מניות בנתבעת 1, ואף היה מורשה חתימה בנתבעת 1.

4.מר גיל בליי, אשר התייצב לדיון המוקדם שהתקיים בפני היום מטעמה של הנתבעת 2, הציג עצמו כבן זוגה של הנתבעת 2 וכך אף נכתב בכתב ההגנה מטעמה.

5.התובע טען בכתב התביעה, כי "במקרה שלפנינו, קיים חשש ממשי כי בבוא היום, וככל ויינתן פסק דין לטובת העובד, לא יוכל הוא לגבות את המגיע לו מן הנתבעות, ואילו מי שהיו אחראים על מעשי התרמית ומי שפעלו בחוסר תום לב כלפי העובד ורמסו ברגל גסה כל הוראת דין, יסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות ויצאו נשכרים. נראה כי הנתבעות 1+3 בהנחייתם והכוונתם האישית של הנתבעים 2+4 שמו להם כדרך התנהלות לגיטימית לפעול על פי שיטת "מנסה מצליח" תוך הנחת עבודה שהעובד לא יטרח ויפנה לעזרת בית הדין הנכבד אלא יעדיף להמשיך בחייו תוך ויתור על זכויות וכספים המגיעים לו על פי דין" (ר' סעיפים 82-81 לכתב התביעה).

6.עיון בנספח "ד" לכתב התביעה הוא הסכם העבודה האישי של התובע מעלה, כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 אף חתמה על מכתב שחרור לקופת הגמל (ר' נספח "ה" לכתב התביעה).

7.אף אם נקבל את טענתו של התובע, כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 1, מעסיקתו, ספק אם קיימת לתובע עילה כלפי הנתבע 4 שהוא, כזכור, בעל מניות בנתבעת 3 שהיא בעלת מניות בנתבעת 1. בקשת התובע להרמה "כפולה" של מסך ההתאגדות, אינה ענין של מה בכך ולא ניתן בהנף קולמוס לקבל בקשתו זו, אף אם היתה מנומקת והיה ניתן לה ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים בכתב התביעה.

8.זאת ועוד. נדמה, כי אין חולק שהרמת מסך ההתאגדות היא חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. בבר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (2016) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות, חרף התמונה המדאיגה שהתגלתה לו בנוגע לאופן שבו העסיקה המערערת/החברה את העובד/המשיב, בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:

"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". דעתנו היא כי אין די בעובדות שעולות מפסק דינו של בית הדין האזורי כדי לנקוט בתרופה קיצונית זו."