סע"ש 61880-09-16

1.הנתבע 2 הגיש בקשה למחיקתו על הסף. בבקשתו ציין, כי "אינו המעביד של התובע. התובע הועסק במשך כל תקופת העבודה הנטענת והמוכחשת בכתב התביעה על ידי המשיבה 2 שהיא חברה בע"מ, אישיות משפטית נפרדת ועצמאית...בכתב התביעה נתבע גם מר שלום סיאני, מבלי שהתבקש בכתב התביעה סעד של הרמת מסך, מבלי שהתנהל הליך הנוגע להרמת מסך, ומבלי שנטענו ו/או הוכחו עילות כלשהן לביצוע הרמת מסך".

2.עוד ציין הנתבע 2, כי "פסיקת בתי הדין לעבודה עמדה על התנאים להרמת מסך בהקשר לדיני העבודה. נקבע כי הרמת מסך תעשה במשורה, במקרים קיצוניים בלבד ובין היתר במקום בו הוכח כי החברה ניצלה את מסך ההתאגדות במטרה להפר את דיני העבודה" (ר' סעיף 7 לבקשה) וזאת, לטענת הנתבע 2, לא הוכח ואף לא נפרשה התשתית העובדתית הנדרשת להרמת מסך.

3.התובע טען בתגובתו, כי הנתבע 2 ניכה הפרשות פנסיונית משכרו של התובע "באופן מגמתי משך כל תקופת העסקתו, אך מעולם לא העביר את הכספים לקרן הפנסיה" (ר' סעיף 3 לתגובה) ובנסיבות אלה התנהגותו מהווה "לא פחות מ"מעשה תרמית" ועבירה פלילית כלפי התובע" (ר' סעיף 4 לתגובה).

4.עוד ציין התובע בתגובתו, כי עסקינן בחברה משפחתית "כאשר בעלי המניות בחברה הינם בעל ואשה, ישנו טשטוש עמדות וחשש לעירוב נכסים בין נכסי החברה לבין הנכסים האישיים של בעלי החברה...וודאי וראוי להרים את מסך ההתאגדות בין בעלי המניות לבין התובע" (כך במקור – י.ז.ג) (ר' סעיף 7 לתגובה).

דיון והכרעה

5.הוראת החוק הרלבנטית לעניננו מצויה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בו נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם

מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) (א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.