לרנר נ' קר שרותי רפואה בע"מ

מונחת לפנינו תביעה לקבלת פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע.

רקע עובדתי

1. הנתבעת, חברה בע"מ המפעילה מכונים לטיפולי אסתטיקה ולייזר ברחבי הארץ, בתקופה הרלוונטית לתביעה העסיקה 650 עובדים מתוכם 580 נשים.

2. התובעת עבדה בנתבעת כמטפלת וטכנאית לייזר בתקופה שמיום 20.1.2010 ועד לשנת 2016, בה קודמה לאחראית הדרכות בסניפי הנתבעת באזור הצפון. התובעת סיימה לעבוד ביום 25.11.2019.

3. ביום 03.06.2018 יצאה התובעת לחופשת לידה לרגל הולדת בנה. התובעת האריכה את חופשת הלידה פעמיים. בפעם הראשונה בשלושה חודשים ובפעם השנייה בחצי שנה נוספת.

4. ביום 02.06.2019 חזרה התובעת לעבודה.

5. ביום 07.08.2019 בשעה 13:15 זומנה התובעת לשימוע ליום 08.08.2019.

6. ביום 08.08.2019 בשעה 12:49, הודיעה התובעת לנתבעת כי לא תוכל להגיע לשיחת השימוע בשעה 14:00 כי לא מרגישה טוב. אישור מחלה מיום 08.08.2019 הומצא לנתבעת.

7. התובעת שהתה במחלה לאחר זימונה לשימוע, ברציפות תוך ניצול 81 ימי מחלה (היתרה הצבורה לזכותה). בתחילת ספטמבר ונוכח ההיעדרות הממושכת דרשה הנתבעת מהתובעת להיבדק אצל רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת. ביום 19.09.2019 קבע הרופא כי התובעת נמצאת באי כושר עבודה זמני מיום 19.09.2019 ועד ליום 19.10.2019. בגין ניתוח שעברה. 

8. התובעת שהתה במחלה עד ליום 10.11.2019.

9. ביום 21.11.2019 זומנה התובעת שוב לשימוע ליום 24.11.2019. 

10. ביום 25.11.2019 קיבלה התובעת מכתב פיטורים, ובו ויתרה הנתבעת על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת.

    ההליך שלפנינו

11. ביום 31.03.2021 נפתח הליך זה.

12. התובעת הגישה תצהיר עדות מטעמה; הנתבעת הגישה תצהיריהן של גב' מרינה איוונצקי – מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "מרינה"), גב' אתי זוהר – מנהלת חטיבת האסתטיקה בנתבעת והמנהלת הישירה של התובעת (להלן: "אתי"), גב' עינת יחזקאל – חשבת השכר בנתבעת, גב' שושי תורג'מן – מנהלת סניף קריון (להלן: "שושי") וגב' סבטה גולגוב, שהחליפה את התובעת מהלך חופשת הלידה (להלן: "סבטה").

13. ביום 27.10.2022 נערך דיון הוכחות שבו נחקרו המצהירים, למעט גב' עינת יחזקאל, שלא התייצבה לדיון ותצהירה נמשך מהתיק בהמשך ההליך.

14. ביום 06.03.2023 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני לתשלום רכיבי התביעה – דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הודעה מוקדמת וגמול עבודה בשעות נוספות.

15. לאחר הגשת ההודעה כאמור, התייצבו הצדדים לדיון וסיכמו בעל־פה טענותיהם לגבי רכיבי התביעה שלא הוסדרו בפשרה – פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ופיצוי בגין היעדר שימוע ופיטורים שלא כדין.

    תמצית טענות הצדדים

16. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, גמרה אומר לפטרה בשל שהפכה לאם עוד בחופשת הלידה, עת נעשו פניות מטעם הנתבעת להרתיעה פן תשוב לעבודה אינטנסיבית בהיותה אם המטפלת בפעוט; תנאי עבודתה הורעו עת בוצעו שינויים בתפקידה, ללא קיום שימוע קודם לכן, ונוספו סניפים לטיפולה; הנתבעת קלטה עובדת בתפקידה במקומה כך שחיפשה כיצד להיפטר מהתובעת; התובעת זומנה לשימוע סמוך לסיום התקופה המוגנת והועלו כנגדה טענות שווא לגניבה והונאה, שכלל לא הוכחו; הנתבעת לא העידה את ניבה, שקיבלה מהתובעת את הדיווחים הידניים; השימוע עצמו היה דורסני והתנהל כחקירה משטרתית, אשר נתן לה פתח מצומצם ביותר להשמיע את טענותיה, והיא פוטרה פחות מ-24 שעות לאחריו; הנתבעת דרשה ממנה לחשוף חומרים והתכתבויות מהטלפון הנייד בניגוד לרצונה; טענות הנתבעת הועלו נגדה בעלמא ללא הצגת מסמכים. בנסיבות אלו, לא הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה שהושת עליה לפי סע' 9(א) לחוק.

17. מנגד, מכחישה הנתבעת את טענות התובעת וטוענת כי התובעת פוטרה בשל התנהלותה ונוכח משבר האמון שנוצר בינה לבין המעסיקה וללא קשר להיותה אם; השימוע נערך כדין ולאחר שהתובעת ניצלה את מלוא ימי המחלה; לגבי אי העדת ניבה התובעת הזכירה את ניבה רק בדיון ההוכחות, כך שאי אפשר היה להביאה לעדות; הוספת סניפים אינה שינוי בתפקיד או הרעתו והטענה לעניין קיום שימוע קודם להחלטה זו מהווה הרחבת חזית. נטל ההוכחה לא עבר לכתפי הנתבעת.

     

    דיון והכרעה

    פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

18. סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק"), קובע כי לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה (בין היתר) על רקע היותם הורים.

    לעניין נטל ההוכחה קובע סעיף 9(א) לחוק כי –

    "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

    ..........

    (2)לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

19. לעניין העברת נטל ההוכחה – די כי התובעת תציג, בשלב הראשוני, ראשית ראיה בלבד כי לא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה, כדי להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי הפיטורים לא היו "מחמת" היותה אם וכי לא פעלה מתוך הפליה אסורה.

    ראו ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ (16.3.2008) –"המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד".

    לאחר שעיינו במלוא הראיות שהוצגו, התרשמנו מעדויות הצדדים ובחנו טיעוניהם, דעתנו כי התובעת פוטרה מטעמים ענייניים ולא הוכיחה טענתה להפליה אסורה על בסיס הורות, ונסביר:

20. נבהיר שהתובעת לא פוטרה בתקופה המוגנת לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 – לא בתקופת חופשת הלידה ולא מהלך 60 הימים שבהם חלה הגנה מפיטורים לאחר חזרתה לעבודה מחופשת הלידה.

21. עדות התובעת לא הותירה עלינו רושם אמין. עדותה הייתה מלווה בסתירות ולא עקבית.

22. התובעת חזרה מחופשת הלידה ביום 02.06.2019 (לאחר שהאריכה אותה לשנה). ביום 07.08.2019 נמסר לתובעת זימון לשימוע. אין חולק שהתובעת זומנה לשימוע ימים ספורים מתום התקופה המוגנת על עובדות החוזרות מחופשת לידה, אולם בנסיבות העניין, לא די בסמיכות הזמנים כדי לקבוע שפוטרה בשל שהפכה לאם.

23. התרשמנו כי זימון התובעת לשימוע היה מטעמים ענייניים ובשל חשד הנתבעת לדיווחי נוכחות בעייתיים בחודש יולי 2019 – אי הגעה לסניפים בימים שבהם דווח ידנית על נוכחות וחוסר התאמה בין דיווחי התובעת לזמן אוויר ודיווחי עובדת אחרת. התובעת זומנה לשימוע על רקע זה. נוכח סירובה לאפשר בירור החשדות מולה עד תום, אי גילוי מידע שקיים ברשותה (התכתבויות בפלאפון ואחר) בין היתר מתן הסברים להתנהלות זו, ומשלא עלה בידי התובעת להפריך טענות הנתבעת בשימוע, החליטה הנתבעת לפטר את התובעת:

    1. מרינה – מנהלת משא"ב – הצהירה כי בעת הכנת המשכורות הבחינה בחוסר התאמה בין דיווחי השעות של התובעת לבין 'זמן אוויר', שמשמעו, זמן הנסיעה של התובעת בין הסניפים (סע' 9-8 לתצהיר מרינה).

    2. אתי – מנהלת ישירה של התובעת – הצהירה דברים דומים (סע' 9-8 לתצהירה).

    3. כלומר, קודם לזימונה של התובעת לשימוע, ובמועד הכנת תלושי השכר התגלה חוסר התאמה בדיווחי התובעת והחלו בבירור העניין.

    4. במסמכים שהוצגו עם הזימון לשימוע (נספח 4 לתצהיר מרינה), דוח הנסיעות (זמן אוויר) הועבר מהתובעת לאתי ביום 01.08.2019, וביום 07.08.2019, בשעה 8:09 הועבר מעינת יחזקאל – חשבת שכר – לאתי עם תרשומת "זה הדוח נסיעות של לואיזה. אפשר לראות בדוח באיזה סניפים היתה."

       לפי דוח הנסיעות הייתה התובעת בסניף בטבריה בימים 2-1/7, בחיפה בימים 12-11/7, בקריון בימים 19-14/7, לגבי שאר החודש אין חולק שהתובעת עבדה לפי דיווחיה (25-21/7, 31-28/7). סה"כ לפי דוח זה עבדה התובעת 19 ימים בחודש יולי 2019.

    5. נוסף, הוצג לפנינו דוח נוכחות לחודש יולי 2019 (נספח 4 לתצהיר מרינה), לפיו התובעת עבדה בכל חודש יולי, ברציפות, החל מהשעה 8:00-8:30 ועד 20:00-18:00, ימי שישי עד 14:00, שישה ימים בשבוע (למעט יום שישי 26.07.2019). סה"כ לפי דוח הנוכחות עבדה התובעת 26 ימים באותו חודש.

       היינו, יש פער של שבעה ימים בין הדוחות. יש לציין כי עיקר הדיווחים בחודש יולי הם ידניים. התובעת הסבירה כי הייתה תקלה בשעון נוכחות.

    6. נוכח הפער בדיווחים פנתה אתי לשושי – מנהלת סניף קריון – כדי לברר אם התובעת הגיעה לסניף בימים המדווחים. ביום 07.08.2019 בשעה 10:09 העבירה שושי תשובה למרינה ולאתי לגבי נוכחות התובעת בחודש יולי 2019. שושי השיבה כי התובעת לא הגיעה בימי שישי לסניף, והתייחסה לשאר הימים שבהם דיווחה התובעת על עבודה בקריון לגבי שעת הגעתה וסיום ההדרכות ומי התלווה אליה. עדות שושי לעניין הבירורים שעשתה בעקבות פניית אתי אליה, הותירה עלינו רושם אמין. היא הבהירה שלא ידעה מדוע התבקשה למסור את המידע, וזה נאסף מהצלבת מידע עם אלונה – אחראית מטפלות – ושני – חניכה – מספר ימים קודם למועד תשובתה (פרו', עמ' 16, ש' 14-10).

    7. בעקבות ממצאי הבירור, נשלח לתובעת זימון לשימוע ביום 07.08.2019, בשעה 11:41, נספח ח לתצהיר התובעת.

    8. באותו יום (07.08.2019) בשעה 11:53, הועברו קבצי הקלטות מאוריאל וינטר, מנהל תפעול, למרינה ואתי עם התרשומת -

       "קישור לקבצי ההקלטה, 12.7 משעה 6:40 עד 8:00. לואיזה לא נראית שם. השעון במערכת המצלמות בחיפה מאחר (נכון להיום) בשעה ו12 דקות. לכן השעות המוקלטות מייצגות בפועל (כנראה) את השעות 7:52 עד 9:10."

    9. אתי העידה לגבי הסיבה שהתעורר החשד לדיווחים בעייתיים. והסבירה כי הייתה אי התאמה בין דיווחיה של התובעת לבין אלו של סבטה – "קיבלתי מסבטה שעות אוויר, אני משלמת על זמן נסיעה לסניפים. פעם התובעת דיווחה על תאריכים מסוימים שהיתה בסניף מסוים ופעם שניה, דיווחה סבטה שהיתה בסניף באותן השעות. מפה, זה צף." עמ' 22 לפרו', ש' 30 ואילך.

    10. בתצהיר סבטה פורטו התכתבויותיה מול התובעת מיום 03.07.2019 ועד 13.07.2019 (יום שבת), מהן עולה כי התובעת נעדרה מהעבודה וטיפלה בבנה הרך שחלה בדלקת ריאות באותם הימים. ביום 15.07.2019 שבה התובעת לעבודה. אולם בדיווחי הנוכחות הידניים, קיים דיווח לעבודה גם בימי היעדרות התובעת עקב מחלה.

24. בחינת מכלול הנתונים מראה כי הטענות כלפי התובעת לא הועלו במחי יד וכתירוץ לפטרה בסיום התקופה המוגנת בהיותה אם, כטענת התובעת, אלא מדובר בחשדות מבוססים לדיווחי שעות כוזבים מצד התובעת. עיתוי הזימון לשימוע אינו קשור כלל לסמיכות תום התקופה המוגנת.

25. מכאן כי לא הוכיחה התובעת שלא היה בהתנהלותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. הוכח כי זימון התובעת לשימוע היה עקב חשד לפגמים בדיווח נוכחותה.

26. אשר על כן הנטל להוכיח טענות התובעת להפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נותר על כתפיה.

27. נבהיר בנקודה זו, בתמלולי השיחות שהוצגו אכן היו אמירות הנוגעות לקושי הניצב לפני אם טרייה עם תינוק בבית, אולם יש לבחון את התמלולים במלואם ולהבין את ההקשר שבו נאמרו הדברים ואת רקע הנסיבות. חשוב מכל שזימון התובעת לשימוע ופיטוריה היו במנותק מאותן אמירות וזמן רב לאחריהן ולאחר שעלה חשד לאמינות דיווחי נוכחות ידניים של התובעת, וללא קשר לאותן שיחות.

28. התובעת הציגה את השיחות הבאות: שיחה מס' 1 עם אתי (נספח ג לתצהיר התובעת); שיחה מס' 5 עם אתי (נספח ה) – שתי השיחות סביב ינואר 2019; שיחה מס' 3 עם אתי (נספח ו); שיחה מס' 6 עם מרינה (נספח ז) – לקראת חזרתה בחודש יוני 2019; שיחה מס' 4 עם רעות (נספח ט) – לאחר זימונה לשימוע, קיימת מחלוקת לגבי מועד השיחה (סיכומי נתבעת, עמ' 34 לפרו', ש' 31-30).

29. דעתנו אינה נוחה מהתנהלות התובעת. היא טענה כי הרגישה שמתכוונים להפלותה עוד בשיחות שנערכו מולה בחופשת הלידה ובחרה להקליטן. היא העידה שלא הקליטה שיחות נוספות אחרות אלא שיחות עם מרינה רעות ואתי, שאותן הקליטה ספציפית (פרו', עמ' 10, ש' 16). בעדותה אמרה כי הטלפון שלה התקלקל ולכן ההודעות לסבטה נמחקו, היינו, לאחר חודש יולי 2019 (שם, עמ' 11, ש' 8-6). וכן אמרה שפנתה לעורך דין רק לאחר הפיטורים (שם, עמ' 10, ש' 26). מכאן תמוה כיצד השיחות (שהוקלטו מן הסתם בטלפון) נשמרו בידה אף שהטלפון שלה התקלקל וההודעות של סבטה נמחקו. התובעת הודתה כי הייתה שיחה נוספת עם מרינה שהוקלטה והועברה לבא כוחה (המשך לשיחה שנקטעה), עמ' 12, ש' 2 אשר לא הוצגה לפנינו. כמו כן, לא הוצגו תאריכי השיחות או הקשר ביניהן. הבררנות בהצגת העובדות והראיות מצד התובעת, פועלת לרעתה.

30. בשיחה עם אתי (נספח ג, עמ' 5 שם, ש' 17-11, עמ' 93 לקובץ) – אתי מבהירה כי יצרה קשר עם התובעת בגלל שיחה שקיימה התובעת עם לימור. התובעת העידה לגבי שיחה עם לימור, עמ' 6 לפרו', ש' 16-13 – "התקשרה אליי לימור שמש, מחליפה של מרינה ממשא"ב, ששהתה בחופשת לידה ושאלה אותי מה נשמע ומתי אני חוזרת. אמרתי שאני חוזרת אחרי חצי שנה. השיחה הראשונה היתה חודש לקראת תום חצי שנה מחופשת הלידה". היינו, התובעת אישרה כי הייתה שיחה בינה לבין לימור.

31. התובעת לא ציינה מועד השיחות עם אתי או הקשרן. אתי העידה שיצרה קשר עם התובעת לאחר שהתובעת הודיעה על המועד המתוכנן לחזרתה לעבודה, כדי להסביר לתובעת על השינויים בעבודה ולעשות תיאום ציפיות. מהקשר הדברים בשתי השיחות נראה כי מדובר בשיחות הקשורות זו לזו וייתכן כי התקיימו באותו תאריך.

32. בנספח ג התובעת היא שהעלתה לדיון את היותה אם – בעמ' 2, ש' 13-9 –

    לואיזה: "כי אני רוצה שתביני קודם כל אתי, כי את גם אמא ואת יודעת שזה לא פשוט."

    אתי: "זה לא רלוונטי אבל. לואיזה..."

    לואיזה: "אם חס וחלילה פתאום מתקשרים אלי מהגן או לא יודעת מה.."

33. העלאת הנושא מצידה גררה תגובות והסברים מצד אתי, בפרט לגבי ציפיית הנתבעת כי התובעת אמורה להגיע לעבודה אף היותה אם ולמלא מטלותיה –

    "אני צריכה בן אדם שיעבוד...אדם שחשוב לו המקום עבודה שלו וחשוב לו, הו ארוצה לשמור את זה והוא מבין כרגע כדי לשמור את התפקיד שלו הוא צריך להביא מטפלת מבחוץ או אופר והוא צריך לשלם לה כסף, שזה אפילו יוצא לו כבר יותר ממה שהוא מרוויח אבל חשוב לו לשמור את המקום שלו בעבודה." (ש' 28-22, עמ' 2 שם, 90 לקובץ).

    ובעמ' 3, ש' 6-1 שם, עמ' 91 לקובץ –

    "...וזה אומר שאם צריך לעשות גיבוי... סוף משמרת ואם חס וחלילה יקרה משהו עם הילדה ומישהו עכשיו, את יודעת, יקפיצו אותך, את צריכה למצוא סידור של מי שיהיה עם הילדה. את יודעת, כולנו בני אדם, כולנו חולים, גם אני בן אדם וגם אני יכולה להיות חולה, ואנשים גם לוקחים חופש. אבל ברגע שאת אמא לילדה קטנה וכמות הפעמים שיקפיצו אותך.."

    ובעמ' 4, ש' 18-11, עמ' 92 לקובץ –

    "..התפקיד שלך, את יודעת כמה הוא תובעני, וכמה הוא מצריך, אם את מבינה את זה ואת יודעת את מה שנדרש ממך להיכנס חזרה לתפקיד הזה, הכל בסדר. ואת צריכה למצוא לך חלופות..."

    גם בנספח ה' העלאת נושא ההורות לראשונה היה מצד התובעת, בעמ' 1 שם, ש' 27-26 – "..אין לי יכולת פיזית להגיע לסניף תל אביב. קודם כל אין איך להשאיר תינוק שלי.." ובתגובה, בדקה אתי איך התובעת התכוננה לעבודה בערבים וכשהתובעת הביעה חשש כי "לא כל הימים אני אוכל לעבוד נגיד כמו שהייתי עובדת עד 6, עד 7" הבהירה לתובעת "אבל זאת העבודה נשמה שלי...". עמ' 2, ש' 14-3, עמ' 119 לקובץ.

34. לא השתכנענו משיחות אלו כי הנתבעת הייתה מעוניינת לפטר את התובעת על רקע הורות ושלא התכוונה לשבץ אותה חזרה בעבודה בסיום חופשת הלידה. התרשמנו כי אתי אכן רצתה לוודא מול התובעת שהיא מחויבת לשלוש משמרות ערב בשבוע (כאמור בהסכם העסקתה, נספח 1 לתצהיר מרינה, סע' 6.2 – "התחייבות העובד היא למינימום 3 פעמים משמרת ערב + ימי ו' לסירוגין"), וכי התובעת מבינה את השינויים בחלוקת סניפים ושתיערך לחזרתה מבחינה זו. גם עדות אתי הבהירה זאת, עמ' 17, ש' 9-1 –

    "הסברתי לה שתפקידה מצריך נסיעה בין ערים ומשרה מלאה, כאמא לתינוק קטן. עבודה ב-3 ערבים. התובעת אמרה בשיחות שיש לה ילד קטן ושאני צריכה לדעת שחולים ונעדרים. אמרתי לה שאני מבינה הכל, שחולים ויכולים לצאת לחופש וזה בסדר. יש כאן עסק של 80% נשים. כשעובדת רוצה להחזיק בתפקיד מסוים, היא צריכה למצוא פתרונות. אם יש לי עובדת שצריכה להיות 3 ערבים והיא לא יכולה, אז מי יעשה את התפקיד? זה דרישות שהיו לפני שנכנסה להיריון או לפני שקרו לה שינויים. היא נכנסה לתפקיד בידיעה שאלה הדרישות. כל דבר שמשנה, צריך למצוא לו פתרון."

35. הובהר לתובעת באותן השיחות כי הוספת הסניפים לא פוגעת במסגרת שעות עבודתה (ראו למשל עמ' 11, ש' 11-1 לתצהיר ג').

36. לאחר שיחות אלו, ואף שנקבע מועד חזרתה לעבודה (ביום 01.01.2019, ראו עמ' 22 לנספח ג', ש' 5) האריכה התובעת את חופשת הלידה שלה בחצי שנה נוספת בשל מחלת בנה וקושי למצוא לו מסגרת חינוכית (סע' 9 לתצהירה) ושבה לעבודה בתחילת חודש יוני 2019.

37. לפני חזרתה לעבודה, הייתה שיחה נוספת בין התובעת לבין אתי (נספח ו לתצהיר התובעת). שוב הוסבר לתובעת כי צריך להיערך לקראת חזרתה (עמ' 1 שם). שוב הבהירה התובעת כי היא מודעת לשעות העבודה ולמסגרתה ויכולה לחזור בתחילת חודש יוני, לאחר שערכה את הסידורים הנדרשים לבנה (ראו עמ' 2 שם, ש' 6-5, עמ' 125 לקובץ, וכן עמ' 3, ש' 4-1). אתי הסבירה לתובעת כי היא תצטרך לעבור הדרכות ורענון, עמ' 4 שם. התובעת השמיטה מעדותה את המועד שהתקיימה השיחה.

38. אתי הותירה עלינו רושם מאוד אמין. הסבריה משכנעים וגרסתה עקבית וסדורה. אתי העידה שלא הייתה שום הרעת תנאים או הערמת קשיים על התובעת –

    "ממש לא. כשהתובעת עבדה איתנו היתה כמות סניפים מסוימת. עד שחזרה, החברה גדלה, הכניסה תחומים והיה עיצוב הגוף. החברה לא עוצרת את עצמה מלהתפתח. לכן, גם אני כשהתחלתי לעבוד בנתבעת, כשניהלתי חטיבה הייתי 9 סניפים. היום אני עם 34 סניפים ואין לי עזרה, אני לבד. לכן, בזמן שהיא חזרה אלינו, התווספו סניפים. כשאמרתי לה שהיא צריכה לקבל עוד סניפים, זה לא כדי להרעות את תנאיה. לא ביקשתי ש"נ ממנה אלא יתרה מכך, הדגשתי בפניה שאם צריכה לנסוע לסניף מרוחק, היא תסדר את זמן הנסיעה ומקבלת על זה זמן עבודה. גם אם צריכה שעתיים כדי לנסוע ולחזור, זה מה שיידרש. בסופו של יום, שעות התקן שצריכה לעבוד, אלה הדרישות." פרו' עמ' 19, ש' 23-16.

    ובהמשך הסבירה מדוע אין הרעה גם מבחינת המרחקים בנסיעות לסניפים במיוחד ומדובר בנסיעה אחת לחודש ואף אחת לרבעון. הרי הסבב הוא בין 11 סניפים במקום 9 שהיו עד הלידה –

    "המרחק בין קרית אתא לקרית שמונה או בין אתא לחדרה או הרצליה, המרחק הוא זהה. לכן, כשאני בזמן סביר כשהיא רגילה לנסוע לשם, זה תקין. התובעת לא נסעה כל יום לאותם סניפים. הסבב הוא אחת לחודש או לרבעון. ההיתפסות ולשים על זה דגש כאילו יש אפליה, זה מקומם. אני והחברה יצאנו מגדרה בשביל התובעת וחיכינו בסבלנות כדי שתחזור כי היינו צריכים אותה והדגשתי זאת בפניה. לצערי, לאורך כך הדרך היתה עסוקה בלברר דברים על סבטה." (פרו', מעמ' 19 ש' 29 עד עמ' 20 ש' 2)

39. עוד ייאמר, כי לאחר שהתובעת העלתה את קשייה בקשר לעבודה בערבים וסניפים מרוחקים הציעה לה אתי לעבור לתפקיד אחר – מטפלת אולם התובעת סירבה. (פרו' עמ' 20, ש' 20-15)

40. ביום 20.05.2019 הוחלפו הודעות דואר אלקטרוני בין מרינה לבין התובעת (נספח ד לתצהיר התובעת). ההודעות מוצגות לפי השעות שנשלחו, אלו שלא צוינה בהן השעה, שולבו לפי מבנה הנספח והקשרן –

    מרינה 12:59 – "אוקי יש שינוי בהגדרות התפקיד את יכולה ביום רביעי או חמישי הקרוב?"

    התובעת – "אני יכולה החל מתחילת חודש יוני"

    מרינה 13:04 – "מתי את חוזרת? חשוב לנו להבהיר לך את השינויים בתפקיד"

    מרינה – "לדעתי עדיף שתביני מה התפקיד כולל כעת, לפני שאת מחליטה סופית לחזור."

    התובעת 13:15 – "מאחר ו1.6 נופל על יום שבת ב2.6 ביום ראשון"

41. לאחר תכתובת זו דיברו השתיים טלפונית (נספח ז, עמ' 129 שם), מרינה החלה להסביר לתובעת כי השינויים שדיברה עליהם הכוונה לפריסה רחבה יותר של סניפים עליהם תהא אחראית התובעת. מרינה קטעה את השיחה באמצע ההסבר ולא הוצגה שיחה נוספת ביניהן. כאמור, התובעת הודתה כי התקיימה שיחה נוספת, אך בחרה שלא לציינה או להציגה, והדבר פועל לרעתה.

42. מרינה נחקרה אודות תכתובת זו והסבירה כי למרות מילות הודעתה, לא היו שינויים בתפקיד, אלא הוספו לאחריות התובעת שני סניפים והיא נדרשה לעבור רענון (עמ' 27-27 לפרו'). עוד הסבירה (עמ' 28, ש' 32-31 לפרו') – "מטרת המייל להביא את התובעת לשיחה פנים מול פנים. המדיניות של החברה היא שיחות אישיות ותאום ציפיות. בשיחה שהגיעה, שיקפנו לה את זה."

43. נעיר כי בחקירתה דרש ב"כ התובעת לדעת מדוע ציינה 'שינויים בתפקיד' שלוש פעמים, אולם אנו סבורות כי ההתכתבות הייתה כפי שהצגנו לעיל והוצגה בכפילות בתצהיר התובעת (ראו בנספח עצמו ועמ' 27 לפרו', ש' 20-17).

44. מעדותה ומקריאת תמלולי השיחות מול אתי ועדות אתי, ברור כי השינויים המדוברים היו שינויים ארגוניים שנבעו מעזיבת עובדת (אנה), מכך שהחברה הייתה בקשיים ומדיניותה השתנתה ולעניין התובעת – הוספת שני סניפים לתחום אחריותה, והרחבת התחום הגיאוגרפי עד להרצליה. נזכיר, התובעת חזרה לעבודה ולא טענה דאז כי תפקידה השתנה בניגוד לחוק ולא פעלה בהתאם לדרכים המשפטיות העומדות לרשותה כנגד שינוי זה. גם לפנינו לא ביקשה סעד קונקרטי בקשר לשינויים בתפקידה. מכאן כלל אין צורך להכריע אם הוספת שני סניפים והרחבת תחום גיאוגרפי של עובד דוגמת התובעת, מהווה שינויים בתפקיד לעניין חוק עבודת נשים. לעניין זה רק נאמר כי צורף הסכם עבודה ממנו עולה כי הנתבעת רשאית לעשות שינויים לרבות העסקה בסניפים אחרים.

45. הלכה למעשה, אנו סבורות כי הנתבעת פעלה כדי לקלוט את התובעת חזרה בעבודה וכוונתה הייתה לשלב אותה בתפקידה הקודם כאחראית מטפלות בכפוף לשינויים בפריסה הרוחבית והוספת תחומי עיסוק – עיצוב הגוף – שחלו אצל הנתבעת בתקופת היעדרות התובעת משך שנה שלמה –

    1. בחודש יוני 2019 (וכנראה גם בחודש יולי) עברה התובעת חפיפה לגבי הסניפים והמכשירים החדשים – ראו נספח 3 לתצהיר אתי.

    2. בעמ' 27 לאותו נספח 3 פורטה החפיפה שעברה התובעת – הדרכת רענון בכל המכשירים + ביצוע טיפולים, מכשירי סופרנו – עברה הדרכה נוספת בנובה, השתתפה בהדרכה מעשית עם מטפלות חדשות, נוכחה בהדרכות טיטניאום + נכנסה לליווי צוותים ביום שאחרי, קיבלה את כל המיילים החשובים עם נהלים חדשים/אחרונים/הנחיות, עודכנה בשינויים בצוותים-סניפי צפון, הוסבר על טבלת גיבוי סניפים/בונוסים, הוסבר על טבלת ביקורי סניפים.

    3. התובעת אישרה כי עברה חפיפה והדרכות (עמ' 13 לפרו', ש' 33).

    4. ביום 24.07.2019 ולאחר סיום ההדרכות והריענון, הודיעה אתי 'רשמית' על חזרת התובעת ושיבוצה באזור צפון – מקרית שמונה ועד להרצליה – רעננה. וכי יש לכתב את לואיזה בכל תלונה שנדרשת מעורבות המדריכה הקלינית (נספח 4 לתצהיר אתי).

    5. אתי אומנם אישרה כי בעת שחזרה התובעת לעבודה, התייתר תפקידה של סבטה (עמ' 21 פרו', ש' 15), אולם באותה נשימה הסבירה כי חשבה על תפקיד אחר עבור סבטה במטה, ובכל מקרה הוציאה מייל לגבי חלוקת התפקידים. (אותה הודעה מיום 24.07.2019 שאוזכרה לעיל – שם ציינה אתי כי סבט' תסייע במטלות החטיבה ותעקוב מקרוב אחר דו"ח כוויות, סיוע בהדרכות מעשי ועיוני ומטלות נוספות שיוטלו מעת לעת).

46. הנתבעת התכוונה לשלב את התובעת חזרה בעבודה בתפקידה ופעלה עניינית ליישם זאת ולאחר שסברה בתום הדרכת הריענון כי התובעת הייתה מוכנה, שיבצה אותה חזרה לעבודה סדירה. אולם, נוכח אי ההתאמה בדיווחים, לגבי שעות עבודת התובעת בחודש יולי (ראו הפירוט בסע' ‎23 לעיל), זימנה אותה לשימוע על בסיס החשדות שעלו נגדה.

47. מכאן כי הנתבעת לא הפרה את הוראות החוק ולא גמרה אומר לפטר את התובעת בשובה מחופשה הלידה, על רקע הורות. שוכנענו כי זימון התובעת לשימוע נעשה מטעמים ענייניים.

48. משכך אנו דוחות את רכיב התביעה הנדון – פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

    פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע

49. יש לדחות טענת התובעת כי לא התקיים שימוע לפני ביצוע השינויים בתפקידה. צודקת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית ודי בכך לדחותה על הסף.

50. אשר לשימוע לפני פיטורי התובעת, כדי שתכלית השימוע תוגשם נדרש מהמעסיק – "יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".

51. אתי העידה מה היה הרקע לזימון התובעת לשימוע –

    " בשימוע נכחה גם מרינה והצגנו בפניה את הדיווחים של סבטה. קיבלתי מסבטה שעות אוויר, אני משלמת על זמן נסיעה לסניפים. פעם התובעת דיווחה על תאריכים מסוימים שהיתה בסניף מסוים ופעם שניה, דיווחה סבטה שהיתה בסניף באותן השעות. מפה, זה צף. הייתי בטוחה שמי ששגה, סביר להניח שהיתה זו סבטה ופניתי אליה, כי לא העליתי בדעתי שהתובעת תהיה במחלה ותדווח שהיתה בעבודה. התקשרתי לסבטה ואמרה לי שלא, שיש לה שיחות עם התובעת, שהיא הולכת לסניף כי התובעת במחלה. מפה זה התחיל. " פרו' מעמ' 22 ש'30 עד עמ' 23 ש' 2

52. בזימון לשימוע פורטה העילה בגינה זומנה התובעת –

    "לצערנו, אנו שוקלים להפסיק את המשך העסקתך בחברה בשל הסיבות הבאות:

    • חוסר אמינות חמורה – אי התאמה בדיווחי שעות אל מול הנוכחות בסניפים ואל מול דיווחים למנהלת הישירה."

53. כלומר, התובעת ידעה היטב מה הסיבה לזימונה. איננו בטוחות אם מכלול המסמכים שצורפו לזימון לשימוע בתצהיר הנתבעת (נספח 4 שם), אכן נשלחו לתובעת עם הזימון במועד שנשלח, אולם במועד השימוע עצמו הוצגו לתובעת מסמכים רלוונטיים (עמ' 22 לפרו', עדות אתי, וכן פרוטוקול השימוע עצמו שבו מפורט מה הוצג לתובעת).

54. התובעת העידה כי בחודש יולי 2019 הייתה בעיה עם שעוני הנוכחות בסניפים, ולכן דיווחה טלפונית לניבה על שעות עבודתה באותו החודש (עמ' 12, ש' 21 לפרו'). בהמשך נשאלה – "אז אמרת לניבה את השעות והיא הזינה. עבדת קבוע כל יום והגעת ב-8:30 ויצאת בשבע בערב? אני מפנה לדוח 7/2019. השעות עגולות לגמרי." והשיבה – "ייתכן וכן, אם אלה הדוחות. זה כנראה מה שדיווחתי לניבה." [ש' 26-24 ההדגשה במקור] כך גם טענה בשימוע עצמו.

55. התובעת העידה כי דיווחיה לניבה היו טלפוניים. אולם רק בדיון ההוכחות פירטה התובעת כי לא דיווחה באותו החודש בשעון הנוכחות וציינה את שמה של ניבה כמי שדיווחה לה טלפונית על שעות העבודה. משכך, איננו סבורות כי בנסיבות העניין יש לזקוף לרעת הנתבעת כי לא הובאו הדוחות הידניים או עדות ניבה. ראשית אין דיווחים ידניים אלא טלפונים, והתובעת לא הציגה מטעמה את רשימת השעות שערכה לעצמה ולא טענה כי דווחה לאותה ניבה לפי רשימה שאינה תואמת את הרישום במערכת על ידי ניבה. נוסיף כי לא מצאנו שום הגיון בניסיון התובעת לטעון כאילו ניבה דיווחה או שינתה את הדיווחים על דעת עצמה. הגרסה נשמעת מופרכת וללא ביסוס.

56. לאור האמור, התרשמנו כי הליכי השימוע והפיטורים נעשו כדין ומטעמים ענייניים.

57. לא נעלם מעינינו שהתובעת זומנה לשימוע בפעם הראשונה ביום 07.08.2019 'מהיום למחר', אולם בפועל וכתוצאה מדחיית השימוע עקב מחלתה, היו לה שלושה חודשים להיערך לשימוע, שכן הודיעה על מחלה מיד לאחר שזומנה לשימוע באוגוסט (הזימון נשלח בשעה 11:41, בשעה 12:49 הודיעה כי היא חולה, ראו נספח 5 לתצהיר מרינה). התובעת שהתה במחלה עד לסיום ימי המחלה הצבורים וחזרה לעבודה ביום 10.11.2019. השימוע נערך ביום 24.11.2019 (נספח 7-6 שם, סע' 13 לתצהיר מרינה).

58. פרוטוקול השימוע מעיד כי בשימוע נדונה הטענה בגינה זומנה התובעת לשימוע – ראו נספח 8 לתצהיר מרינה.

59. התובעת לא טענה כנגד פרוטוקול השימוע כי אינו משקף את שאירע בשימוע (ראו נוסח סע' 17 לתצהירה) והיא אף נסמכת עליו כדי להוכיח טענתה כי השימוע נערך כמו חקירה משטרתית.

60. לעניין טענתה אחרונה זו, ספק אם זו טענה המגיעה כדי פגם בשימוע. ברי כי בעת שמעסיק מעלה טענות קשות כלפי עובד, ירגיש העובד אי נוחות בזמן השימוע, בפרט כשאין לאותו העובד תשובות המבהירות הדרוש.

61. בשימוע עצמו הוצגו לתובעת – טבלת זמן אוויר שהיא עצמה דיווחה, הקלטות של התובעת לסבטה שבהן היא אומרת כי הילד שלה חולה והיא לא מגיעה לעבודה (אף זאת לאחר שהתעקשו כי תקשיב להקלטות חרף סירובה). למרות זאת עמדה התובעת בעיקשות על כי נכחה בסניף בימים הללו. כשנשאלה היכן הייתה, לא הבהירה ורק טענה שעבדה. ובסיום השימוע ציינה – "אני לא צריכה להוכיח כלום. אני לא מוכנה להיכנס ליוזר כנגד רצוני. לא מקבלת את הטענה שלא עבדתי".

62. בתצהירה נמנעה התובעת לטעון כי אכן עבדה בימים ובשעות לפי דוח הנוכחות לאותו החודש.

63. בפרוטוקול השימוע יש עדות לכך שהתבקשה להציג הוכחות לטענותיה כי היא עבדה בימים ובשעות הללו, עצרו את השימוע ליותר משעה והתובעת לא הצליחה להוכיח כי אכן עבדה.

64. לפנינו גרסתה הייתה שונה (ראו בעמ' 15 לפרו', ש' 21-8) –

    "לשאלת בית הדין, האם הילד היה חולה ב-7/2019, אני משיבה שסביר להניח.

    לשאלת בית הדין, האם יכול להיות שכשהיה חולה, לא הגעת לעבודה, אני משיבה שאם היה חולה, הגיוני שלא הייתי בעבודה.

    לשאלת בית הדין, האם התקשרת ודיווחת ביולי לניבה על הימים שעבדת, אני משיבה שדיווחתי לה על הימים שעבדתי. כשהגעתי לעבודה ולא היתה לי גישה לטביעת אצבע, פניתי לניבה.

    לגבי אישורי המחלה שהמצאתי לנתבעת, נתתי אותם. לגבי העתק לאישורים, לא היתה דרישה שיהיה לי העתק, המקור נמסר לנתבעת.

    לשאלת בית הדין, ניבה עידכנה ימים אחרי מה שאת דיווחת והיו כמה ימים שלא הגעת לעבודה בגלל ילד חולה וקיבלת תשלום על ימים שלא היית, מדוע לא הבאת לשימוע אישורי מחלה ומדוע בכל השיחה לא אמרת שהילד במחלה ושהודעת על כך לסבטה ולמשא"ב ושהמצאת אישורי מחלה ואם נאבד, שתדפיסי מכרטיסך הרפואי, אני משיבה שלא ביקשו ממני את זה. הם פשוט נתנו לי להיכנס למחשב שלי ולבדוק מיילים, דרך ה-user שלי.

    לשאלת בית הדין, למה לא אמרת להם שהם מוחקים את המידע, אני משיבה שהחברה בודקת מיילים ומעת לעת, היא מוחקת."

    [ההדגשה הוספה ס.א]

65. עמידתה הדווקנית של התובעת על טענתה כי עבדה לפי דוח הנוכחות, שינוי גרסתה בדיון ההוכחות, טענות בא כוחה בסיכומים לגבי אי התאמה בין דיווחיה הטלפונים של התובעת לניבה לבין דוח הנוכחות שהוצג (בנספח 4 לתצהיר מרינה), מוכיחים דווקא ההיפך מטענותיה.

66. אכן הייתה אי התאמה בדיווחי התובעת בחודש יולי 2019, אף אם לצורך הדיון נניח כי נפלה טעות בדיווחים הידניים (חשוב להבהיר כי בדיווחים ידניים הכוונה שהשעות הוקלדו ידנית וזאת בעקבות דיווח כתוב או טלפוני – היינו דיווחים שאינם באמצעות שעון נוכחות או טביעת אצבע), הרי אין חולק כי בדיווחי התובעת עצמם – לגבי זמן האוויר – רשמה התובעת כי עבדה ביום שישי 19.07.2019 ומול רישום זה יש את עדות שושי, מנהלת סניף הקריון, שאישרה כי באותו היום לא הייתה התובעת בסניף. עדותה אמינה בעינינו יותר מזו של התובעת. נוסיף כי ניתנה לתובעת אפשרות להתייחס עניינית לטענות הנתבעת, וזו מהות השימוע, והיא סירבה להציג ראיות מטעמה כנגד חשדות הנתבעת. ראו עדות אתי –

    "הצגנו בפניה את חוסר הלימתה בתיקונים ידניים שעשתה. פעם דיווחה שהיא במחלה ופעם דיווחה שהיא בעבודה. על זה היה השימוע, על התיקונים הידניים. דיווח שהיתה, כשלא היתה." (פרו', עמ' 22, ש' 17-15)

67. התובעת העידה שרשמה את שעות עבודתה בפתק אך לא המציאה אותו גם לא בשימוע וגם כראיה בהליך המשפטי. הלכה ידועה שהימנעות מהצגת ראיה רלוונטית נזקפת לרעת הנמנע מכך – 

    "לשאלת בית הדין, האם יש לך רישום שעות שעשית לבד, אני משיבה שיכול להיות שהיה לי בפתק. אנו מדברים על 2019.

    לשאלת בית הדין, ב-7.8.2019, הואשמת ע"י הנתבעת בדיווחים כוזבים ביולי, מדוע לא שמרת את הרישום שלך על דיווח ידני, אני משיבה שסמכתי על מקום העבודה שלי. לא תיארתי לעצמי שאני צריכה לשמור, כמו ששולחים בצורה דיגיטלית ומהרגע שפוטרתי, לא יכולתי להגיע לזה כי הכל אצלם. " פרו' עמ' 15, ש' 5-1)

68. כשאתי נשאלה מדוע ביקשה מהתובעת להראות הודעות וואטסאפ בנייד שלה היא השיבה כי התובעת הכחישה את ההודעות מטלפון סבטה. אתי שיכנעה אותנו שניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע את גרסתה ולהבהיר פשר הדיווחים הידניים החשודים אולם התובעת נמנעה מלהציג אף ראיה להגנתה וכלשון אתי –

    "במהלך השימוע, ביקשנו מהתובעת לתת לנו הוכחות שבאמת היתה בסניפים, שלא העבירה הודעות לסבטה, שלא היתה במחלה. היא לא ידעה לעשות את זה." (פרו' עמ' 23, ש' 22-21)

69. עדות אתי נתמכה בעדות סבטה. ראשית, לגבי הסניפים בהם עבדה כמחליפה של התובעת שכללו רעננה והרצליה. ושנית, לגבי הרקע לזימון התובעת לשימוע. סבטה העידה כי –

    "המנהלת שלי פנתה אליי כדי להבין איפה אני הייתי ומאיזו סיבה נסענו לאותם סניפים. ביקשה דין וחשבון לגביי, לא לגבי התובעת. אמרתי שנסעתי לשם כדי להחליף את התובעת באותם הסניפים. שאלה מדוע התובעת לא נסעה. עניתי שהתובעת במחלה." (פרו' עמ' 25, ש' 3-1)

70. עדות סבטה הייתה מאוד אמינה וניסיון ב"כ התובעת להציג אותה כמלשינה או נצלנית ונדחפת לא שכנענו. תשובותיה היו כנות, מהימנות ואנו מקבלים את עדותה במלואה. נפנה לעניין זה לתשובתה לשאלת ב"כ התובעת –

    "ש. אז השתנקרת על התובעת שהתובעת לא היתה בסניפים, את מרגישה לא נעימה שנאלצת...

    ת. חקירתך לא נעימה לי. לא דיברתי עם המנהלת שלי על התובעת. באו אליי בטענה למה נסעתי לסניפים האלה ולא השותפה שהיתה איתי בחפיפה. עניתי שנסעתי בעצמי כי השותפה שלי היתה במחלה." (פרו' עמ' 26, ש' 9-7).

71. ייאמר כי אם בזמן אמת הייתה התובעת מתנהלת אחרת, מצביעה לגבי טענתה שנפלו טעויות בדוח הנוכחות, ומסבירה מדוע שלחה דוח 'זמן אוויר' שלפחות יום אחד בו לא הייתה בפועל בסניף או שמביאה ראיות שאכן הייתה בסניף, ייתכן והדברים היו נראים אחרת לגמרי מבחינת הנתבעת. אולם היא לא עשתה כך.

72. הלכה למעשה, לתובעת ניתן יומה לפני הנתבעת, ניתנה לה הזדמנות לטעון עניינית כנגד עילת הפיטורים וזו הייתה ידועה לה, ניתנה לה הזדמנות להביא ראיות התומכות בטענותיה (הן בזימון לשימוע והן בשימוע עצמו ואף בהליך זה). התובעת התבצרה בעמדתה, הכחישה המיוחס לה והתעקשה שהנתבעת ביקשה לפטרה על רקע היותה אם טרייה, והתעלמה, הלכה למעשה, מהטענות שהועלו כנגדה, מבלי להתעמת איתן חזיתית.

73. בנסיבות העניין, בשים לב, להתנהלות התובעת בתקופה הרלוונטית ובשימוע עצמו והתעקשותה על כך שעבדה כנגד הוכחות מוצקות שלא עבדה, כי בסופו של דבר הודתה שייתכן ובנה היה חולה והיא לא הייתה בעבודה בימים שדווח שהייתה, החלטת הנתבעת נראית מוצדקת וסבירה.

74. טענת התובעת כי הפלאפון התקלקל ולא שמרה את ההודעות עם סבטה כשכבר זומנה לשימוע וידעה חשיבות שמירת ההודעות נראית תמוהה בלשון המעטה.

75. אישורי המחלה של התובעת הוצאו בדיעבד, לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת, ובהתאם ליתרת הימים שנצברו לזכותה. דבר שמצביע על התנהלות מתוכננת מצדה והימנעות מלהתמודד עם הטענות המועלות נגדה כדי להוכיח את צדקתה.

76. נוסיף כי עילת הפיטורים הייתה גם העילה בגינה זומנה התובעת לשימוע וההליך שבוצע כדי לפטרה היה תקין ולא נפל בו פגם שמצדיק התערבותנו.

77. על כן רכיב זה נדחה, נוסף לרכיב פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שדחינו קודם לכן.

    סיכומו של דבר

78. התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק השוויון להזדמנויות בעבודה ופיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע נדחית.

79. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כמוסכם בהסדר הדיוני אשר הוגש לתיק ביום 06.03.2023, בגין הפרשי שכר – פדיון הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, חלף הודעה מוקדמת וגמול שעות נוספות. כפי שהוסכם סכום זה כולל הוצאות, שכ"ט עו"ד והפרשי הצמדה וכל מס שיחול יחול על התובעת.

80. התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בגין רכיבי התביעה שנדחו בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך שלושים ימים. אחרת, יישא הסכום ריבית והצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

81. על פסק דין זה זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך שלושים ימים.

     

    ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ג, (16 אפריל 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    חוה טרטקובסקי שמשי נציגת עובדים		סאוסן אלקאסם שופטת