איי. ג'י שירותים פיננסים בע"מ נ' כהן

פתח דבר

1. התובעת, איי. ג' שירותים פיננסיים בע"מ, היא חברה העוסקת בהמרת מטבע חוץ – Change כפי שנהוג לכנות עיסוק זה - ולה שלושה סניפים בעיר ירושלים. הנתבע, מר יובל כהן, הועסק על ידי התובעת בסניף החברה ברחוב בן יהודה שבמרכז העיר משך כתשעה חודשים. מקיץ 2014 ועד ערב חג הפסח בשנת 2015. אז נחשפו בעלי החברה לשיטה, שעל פרטיה נעמוד בהמשך הדברים, ושבאמצעותה התברר להם לגרסתם, כי הנתבע מעל בכספי החברה בהיקף של מאות אלפי דולרים, שערכם בשקלים קרוב למיליון וחצי ₪. בתביעה שלפנינו עותרת החברה להשבת הכספים שנגזלו ממנה, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה, בפן התדמיתי, כתוצאה למעשיו של הנתבע, וכן להשבת חלקה של הלוואה שנטל ממנה ולא החזיר.

הנתבע (להלן: יובל) מצדו עומד איתן על דעתו, ועקבי בגרסתו בבית הדין, מראשית בירור ההליך ועד סופו, כי "לא ביצע כל מעילה ולא גנב שקל מהתובעת" (ראו למשל: סעיף 13 לכתב ההגנה; עמ' 2, בשורה 10). כך לא רק שלא היה ולא נברא, אלא שלשיטת יובל מדובר בעלילה מופרכת שאין לה התכנות מעשית, כפי שעולה מראיות התובעת עצמה.

2. אמור מעתה, חזית המחלוקת שהעמידו הצדדים להכרעתנו חריפה, רחבה וחובקת. בגדרה יש להידרש ובראש לעצם המעשה הנטען. כלומר לשאלה האם יובל ביצע את המיוחס לו – גניבה מכספי מעסיקתו. ככל שנבוא לכדי מסקנה שהתשובה לכך היא בחיוב, יהיה עלינו לברר מה היקף הגניבה, ולבחון האם הוכחה טענת הנזק התמידתי שנגרם לתובעת (להלן: החברה) בעקבות הגניבה. אשר להלוואה נאמר מיד כי יובל מודה כי נטל אותה ממעסיקתו, מודה בגובהה ואף בחוב שנותר לתשלום. על כן כל שנותר לנו הוא ליתן לדברים תוקף של פסק דין.

נוכח אופייה של המחלוקת הבסיסית בין הצדדים התשתית העובדתית שנויה במחלוקת. ואם יש בין הצדדים הסכמות בהקשר זה הן לכל היותר שוליות. על כן נכריע בדברים, ככל הנדרש, בפרקים הרלבנטיים. לשם שלמות הדברים נוסיף עוד כי נגד יובל הוגש, בבית המשפט השלום בירושלים, כתב אישום המייחס לו, בין היתר, גניבה מהחברה בסכום שגובהו קרוב מאד לתביעה שלפנינו. ההליך עודנו מתברר (ת"פ (י-ם) 8793-03-18).

3. קודם ש'נצא לדרך' וכבר כאן מצאנו לייחד מילים קצרות לעניין ייצוגו של יובל, ולמעשה, להעדרו. ברשות בית הדין התפטר בא כוחו, עו"ד ארז אדיר רביב, מייצוגו לאחר הישיבה המקדמית. זאת נוכח טענות עורך הדין להיעדר שיתוף פעולה של יובל עמו ואי תשלום שכר טרחתו. אף על פי כן חזרנו והפצרנו ביובל לחזור וליטול לעצמו ייצוג משפטי מקצועי, משסברנו שבנסיבות העניין הוא דרוש לו מאד. כבר במהלך ההליכים המקדמיים הפננו את תשומת ליבו של יובל לכך שאם אין ידו משגת ליטול לעצמו ייצוג משפטי פרטי, בידו לפנות ללשכה לסיוע משפטי ולמגוון גורמים נוספים, שרשימה שלהם העמדנו לעיונו במזכירות בית הדין (ראו: החלטת ראשת המותב מיום 9.5.2017 (בסעיף 15)). על המלצתנו חזרנו בכתב ובעל-פה, 'תחת כל עץ רענן', בכל הזדמנות, לרבות בישיבות ההוכחות ובשלב הסיכומים. יובל מצדו חזר והודה לנו בנימוס, אולם נותר בעמדתו שהדבר אינו דרוש לו. על הטעמים לגישתו עמד בפתח סיכומיו בזו הלשון: "במהלך ניהול המשפט קבלתי החלטה לייצג את עצמי, משום שהאמנתי שתיק זה אינו נמצא במישור המשפטי וגורלו לא תלוי בידע משפטי מורכב, אלא עניינו אך ורק במישור העובדתי אותו אני מכיר בצורה הטובה ביותר עקב עבודתי אצל התובעת, ולכן אני זה שיכול להפריך את טיעוניה בקלות רבה מאחר ואני מכיר את התובעת ושיטותיה לפרטי פרטים..." (סעיף 2). כאמור, אין דעתנו כדעתו. ובכל אופן לבקיאותו של יובל בשיטות העבודה של החברה נשוב בהמשך הדברים. עוד נוסיף כי משנודע על תחילת ההליך הפלילי הבהרנו לתובע, אף אם לפנים משורת הדין ובשל נסיבותיו המיוחדות של ההליך, כי נהיה נכונים לשקול להמתין עם בירור ההליך שלפנינו עד למתן הכרעה בהליך הפלילי. אלא שגם לכך סירב התובע.

פרק א – טענת הגניבה

4. כאמור בפתח הדברים, הסוגיה הראשונה ששומה עלינו לברר נוגעת לעצם מעשה הגניבה הנטען - היה או לא היה. נפתח אפוא בתיאור גרסת החברה להשתלשלות הדברים סביב גילוי המעילה, ובכלל זה הפעולות שנקטה בעקבות הגילוי, והכוללות בחובן את הראיות המרכזיות לגרסתה – ההודיות המוקלטת וההודיה הכתובה של יובל במעשיו. בהמשך נתאר ראיות נוספות שהציגה החברה לחיזוק טענתה. נתאר את שיטת המעילה הנטענת על ידה, ונעמוד על המניע שעל פי החברה הוביל את יובל לגניבה. כמו גם את 'התנאים' שאפשרו אותה. או אז נסקור את טענותיו של יובל כנגד גרסת החברה. לאחר שנעמוד בקצרה על המתווה הנורמטיבי, נכריע בין גרסאות הצדדים.

5. גרסת ההחברה והשתלשלות הדברים: על פי ההחברה ביום 2.4.2015 נשלח יובל, כחלק ממטלותיו הרגילות, למשוך 800,000 ₪ מהבנק. בשעות אחר הצהריים, התקשרה פקידה מהבנק אל אחד ממנהלי ההחברה, מר גיא גוטמן (להלן: גיא), ומסרה שככל הנראה ומחמת טעות נמסרו ליובל 810,000 ₪. על כן ביקשה לבדוק האם התגלתה בקופת החברה יתרה לא מוסברת. גיא מצדו התקשר ליובל, שכבר סיים את עבודתו לאותו היום, ושאל אותו בעניין. על פי גיא יובל ענה לו שהוא "יודע במה מדובר ויסדר את זה מחר". אלא שתשובתו לא הניחה את דעתו של גיא. על כן פנה גיא בעצמו לבדוק את האיזון בקופות הסניף. או אז נתקל בפעולה מחשידה שנעשתה באותו היום. פעם נוספת התקשר גיא ליובל לברר את פשר העניין, וגם הפעם תשובתו עשתה על גיא רושם מוזר ולא משכנע. המשך הברור, שנמשך כל אותו הלילה, הוביל את גיא למסקנה שיובל ביצע באופן יומיומי עשרות פעולות פיקטיביות בקופות הסניף, בשיטה שעל פרטיה נעמוד בהמשך, ובמסגרתן גנב מהחברה סכומי כסף ניכרים המגיעים לכדי $355,134. מיד עורב בדבר שותפו של גיא, איצ'ה (ישראל) וולפוס, וגם דודו, מר יוסי בן יאיר, שהוא חוקר פרטי במקצועו.

כבר למחרת, בבוקר יום 3.4.2015, שהיה ערב ליל הסדר, ועם הגיעו של יובל לעבודה ניסה גיא לעמת אותו עם העובדות שהתבררו לו בליל אמש. בתגובה יובל 'הניח את המפתחות' ועזב את המקום. גיא לא אמר נואש ובלוויית דודו, וככל הנראה אנשים נוספים שזהותם לא התבררה עד תום, עקב אחרי יובל אל בית הוריו. שם הצליח גיא לדובב את יובל לדבר אתו על הגניבה באמתלה שהוא מבקש "לפתור את זה בלי לערב את המשטרה" (עמ' 6 לתמליל, בשורה 22). ואולי כך היה גם נוהג לו יכול היה יובל להשיב את הכספים שנעלמו או חלקם. על פי החברה באותה שיחה יובל הודה בגניבה, הביע חרטה על מעשיו ואף הסביר כיצד נקלע לאותה סיטואציה אומללה. גיא הקליט את השיחה (נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של גיא). ההקלטה ותמלילה הוגשו כחלק מראיות החברה לפנינו. נוסיף כי על פי גיא, לקראת סוף השיחה יובל מראה לו על גבי צג הטלפון הנייד שלו (של יובל), את סכום המעילה שלגביה ערך יובל מעקב וגיא חוזר על המספר - 355 - לצורך ההקלטה. לטענת גיא אותו מכשיר טלפון נייד 'נעלם' לאחר מספר ימים. השיחה מסתיימת בהצעתו של גיא ליובל לחשוב על "דרך יצירתית" כלשונו, להחזיר לו את הכסף, שאם לא כן ינקוט בפעולות נוספות. נוכח העובדה שמדובר בשעות בלבד לפני כניסת החג אומר גיא ליובל ש"בגלל שראיתי כמה אבא שלך השתגע כדי לעזור לך. לא מגיע להם (להוריו של יובל – רב"ה)..." (עמ' 10 לתמליל, בשורת 15-14), גיא מסכים להמתין עד אחרי החג.

כמעט בו זמנית פונה ההחברה לבית הדין בבקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ של יובל. לבקשתה נעתרה ראשת המותב בכפוף לתנאים שקבעה בהחלטה מיום 3.4.2015.

6. מיד לאחר החג, ביום 5.4.2015, יוצר גיא קשר טלפוני עם יובל כדי לברר אם נמצא פתרון לבעיה, וגם הפעם מקליט את השיחה ביניהם. ההקלטה והתמלול שלה גם הם חלק מראיות החברה לפנינו (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של גיא), ואל תוכנה נחזור בהמשך. בערבו של אותו יום שולח יובל לגיא הודעת וווטסאפ שזו לשונה:

"גיא, כמו שאמרתי, מחר אחי יניב יגיע אליך וידבר איתך. אני מקווה שתגיעו להבנות מוסכמות. מעבר לזה, אתה לא צריך לנסות לסחוט ממני מידע. אני לא מתכוון להכחיש או להסתיר כל מה שעשיתי – אני מתכוון להודות ולגלות הכל. אני לא אברח מאשמה או אחריות. אני אפרט הכל ואענה לכל דרישה ובקשה. אני מצטער ומתחרט על מה שעשיתי ואני לא מתכוון להקשות ולהכשיל. ממני יהיה שיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים הרלוונטיים". (נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של גיא).

ביום 7.4.2015 מתקיימת פגישה בין גיא ודודו יוסי לבין יניב, אחיו של יובל, ונתן אביו. בפגישה משוחחים הצדדים ארוכות בדבר גובה הסכום שנגנב על ידי יובל מהחברה והאופן בו ניתן להשיב אותו. המפגש אינו מוליד פתרון מוסכם כלשהו. על כן הצדדים נפרדים לדרכם (תמליל השיחה צורף כנספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של גיא).

7. צילומים: בסניפי ההחברה מותקנות מצלמות אבטחה. החומר המצולם נשמר למשך חודש ימים בלבד (עמ' 13, בשורות 2-1). החברה הצליחה לשחזר את צילומי הסניף שבו עבד יובל מיום 13.3.2015 ועד לסיום תקופת עבודתו אצלה, סביב התפוצצות הפרשה, והגישה אותם לתיק בית הדין במלואם. נוסף על כך ועל מנת 'להנגיש' את שעות הצילום הרבות, ערכה החברה את החומר לכדי כ – 37 'סרטונים' המתעדים לשיטתה את פעולות הגניבה של יובל. בחקירתו הנגדית עומת יובל עם הנראה במספר 'סרטונים' מן הימים 13.3.2015, 26.3.2015 ו – 2.4.2015. בסרטון האחרון נראה יובל, בין היתר, מכניס לכיס שטרות כסף שהוציא ממגרת המזומנים בסניף.

8. שיטת הגניבה: על פי החברה בתוכנת המחשב להמרת מטבע חוץ שבה היא עושה שימוש בסניפיה מתנהלות מספר "קופות". השתיים המרכזיות והרלבנטיות לענייננו הן אלה:

[א] קופה 65 – קופת העבודה הראשית בה מתנהלות הפעולות השוטפות של העסק. כלומר פעולות המרת מטבע החוץ מול הלקוחות השונים. לדוגמא, אם מגיעה לקוחה לסניף ומבקשת לבצע פעולת המרה, רכישה או מכירה של מטבע חוץ, פעולה זו תירשם ותתועד בקופה 65. נוסיף ונבהיר כי חלק מהתיעוד בקופה כולל הדפסה של קבלה, שיוצאת באופן אוטומטי בתום כל פעולת קופה, ושבדרך כלל נמסרת ללקוח/ה. זאת ועוד ברור הוא שלקופה ממוחשבת זו נלווית 'קופה פיזית'. כלומר, מגירה/כספת בה נשמרים מטבעות זרים ושקלים. בדיקת 'האיזון' בקופה זו נעשה בדרך של השוואה בין סך הפעולות המתועדות בדוח מחשב הקופה לכסף המצוי בפועל במגרה/בכספת הסניף.

[ב] קופה 4000 – קופה ממוחשבת בה נרשמות פעולות 'חד צדדיות' של לקוחות קבועים. כלומר פעולות בהן צד אחד בלבד, הלקוח/ה או החברה, מעבירים כסף. החוב שנוצר כתוצאה ל'חד צדדיות' זו יירשם בקופה 4000. על מנת להמחיש את הדברים נביא דוגמא שנעשה בה שימוש חוזר, בעיקר על ידי יובל, מהלך בירור ההליך. בא כוח החברה יצא לטיול בחו"ל ורכש לצורך כך מהחברה 1,200 יורו. מאחר שהוא לקוח קבוע מאפשרת לו החברה לשלם את התמורה השקלית בעד רכישת היורו במועד עתידי, כלומר לאחר שובו לארץ. או אז יוכל גם להחזיר לחברה את חלק הסכום שלא עשה בו שימוש, ככל שאכן יהיה כזה ואם יחפוץ בכך, ובהתאם תושלם העסקה. בינתיים נעשית בחברה פעולה כפולה: בקופה 65, קופת העבודה, נרשמת ומתועדת יציאה של 1,200 יורו, לרבות הדפסתה של קבלה (המטבע הזר כמובן גם יוצא פיזית מהמגרה/הכספת ונמסר ללקוח). החוב נרשם בקופה 4000, וכך נשמר 'האיזון' בין הרישום הממוחשב לכסף המצוי פיזית בסניף.

על מנת להבטיח מעקב של החברה אחר החייבים (בקופה 4000), ועל פי נהלי העבודה שנהגו בתקופה הרלבנטית, חייבה החברה את עובדיה, בכל פעם שבוצעה על ידם פעולה שלא כללה מעבר הדדי של כסף, לבצע רישום נוסף על הרישום הממוחשב בקופה 4000 – רישום ידני ופיזי על גבי דף שכונה 'דף קופה 4000'. בדף זה נרשמו גובה המשיכה (והחוב) ופרטים מזהים של הלקוח/ה (ראו למשל נ/1).

נוסף על כך בסוף כל יום עבודה היה על העובד שסגר את הסניף לוודא את ההתאמה בין דוח הקופה הממוחשב של קופה 4000 לבין הרישום בדף הפיזי. זאת במקביל לבדיקת התאמת דוח קופה 65 עם הכסף המצוי פיזית בסניף.

9. על פי החברה יובל נהג לבצע פעולות פיקטיביות באופן שמשך (פיזית ובאופן ממוחשב) כסף מקופה 65 בשקלים כאשר את הקבלה שיצאה מהמחשב היה מטמין או משמיד. או אז רשם את 'החוב' בקופה 4000 הממוחשבת בלבד. כלומר מופיעה בקופה 4000 (הממוחשבת) פעולה שמלמדת שמאן דהוא קיבל כסף, אולם זו אינה מגובה ברישום פיזי ב'דף קופה 4000', ואין תיעוד של זהות הלקוח שקיבל את הכסף. כך אמנם נשמר 'האיזון' בין הקופות והכסף שפיזית בסניף, אולם המעקב אחר 'החוב' נעשה מורכב יותר. הסרטונים שהציגה תומכים בשיטה הנטענת שיש לה מאפיינים דומים נוספים דוגמת ביצוע פעולות בסכומים דולריים 'לא עגולים', והקפדה שכל גניבה תהיה בסכום נמוך מ – 25,000 ₪ שכן פעולה כזו אינה מחייבת באופן טכני (מחשובי) את זיהוי פרטי הלקוח שמקבל את השרות.

דרך כלל סגר יובל את הסניף ועדכן את גיא או שותפו איצ'ה כי 'הכל בסדר' והקופות מאוזנות. אם לא סגר בעצמו את הסניף עדכן את שותפו (להלן: יאיר), כי אין צורך לבדוק את קופה 4000 שכן עשה כן בעצמו קודם לכן, ונמצא שם איזון, כלומר, הכל בסדר.

10. המניע למעילה והתנאים שאפשרו את הוצאתה אל הפועל: על פי החברה סמוך למועד תחילת עבודתו של יובל בחברה, עת הגיע מועד תשלום השכר, ביקש יובל ששכרו לא יופקד בחשבון הבנק שלו היות והוא שרוי בחובות. על כן הפקדת הכסף בחשבון תוביל לעיקולו. גיא תהה ביחס להימצאותו של בחור צעיר בחובות, ויובל הסביר שהיה "ילד שעשה שטויות", ועתה משתקם ומחזיר את חובותיו בעזרת אביו. גיא קיבל את ההסבר, נעתר לבקשה וגם סייע ליובל באופן פעיל להסדיר חוב גדול שנותר לו כלפי בנק הפועלים. זאת הן בדרך של סיוע בהליכי המשא ומתן אל מול הבנק ביחס לגובה החוב, והן באופן שהחברה העבירה לבנק 45,000 ₪ על מנת לכסות את החוב - היא ההלוואה שהזכרנו בפתח הדברים.

עניין אחרון זה, במהלכו פגש גיא גם את הוריו של יובל, שהיו מעורבים בניסיון לסייע ליובל להיחלץ מהחובות, הוביל להתפתחות מערכת יחסים מיוחדת בין גיא ליובל. אליה התלוותה גם שביעות הרצון של גיא מתפקודו של יובל בעבודה. יובל היה בעל רקע בעבודה בנקאית, עובדה שסייעה לו בעבודתו אצל החברה. כמו כן הוא התגלה כעובד חרוץ ואחראי שעבד בסניף יום יום גם אם לפרקי זמן קצרים. ולמעשה הפך למי שניהל את הסניף המרכזי של החברה וגיא סמך עליו "בעיניים עצומות". אלא שכפי שהודה יובל לאחר 'התפוצצות הפרשה', התמכרותו להימורים שבה 'והשתלטה' עליו. היסטוריית גלישה שהצליחה החברה לשחזר ממחשביה, מיום 27.3.2015 בו היה יובל העובד היחיד בסניף, לימדה כי יובל נכנס לאתרי הימורים.

גרסת יובל

11. יובל 'מלא כרימון' בטענות שלגישתו יש בהן כדי להפריך את טענות החברה מיניה וביה. עיון בסיכומיו, הנפרשים על פני עשרות עמודים, ילמד כי משמשות בהם בערבוביה טענות כנגד עצם מעשה הגניבה הנטען כלפיו, לעומת טענות הקרובות יותר לשאלת היקף הגניבה. אם כי יש טעם בטענתו שכולן יכולות, אם תתקבלנה, להוביל לדחיית התביעה. לעת עתה נתרכז בעיקר בטענות הנוגעות לעצם האפשרות שיובל גנב מכספי החברה. בהמשך נתייחס לטענות נוספות. ובכל אופן נעשה מאמץ להשיב על מרביתן ולו בתמצית.

בראש טוען יובל כי על פני הדברים אין זה מתקבל על הדעת שבעסק שהוא ממילא 'רגיש' ומערב סכומי כסף ניכרים. עסק שהוכח שבעליו מנהלים ומעורבים בו 'עד דק'. נוכחים בו מרבית הזמן פיזית. ואם לא נוכחים פיזית אז 'משתלטים' על מחשביו באופן שוטף מרחוק, וגם בשעות העבודה הרגילות של הסניף. מבצעים בעצמם פעולות מפעולות שונות. כאשר עבד במקביל אליו עובד נוסף, יאיר, שהוא קרוב משפחה של אחד מבעלי החברה, תתבצע מעילה בהיקף הנטען, ואיש לא ישים לב לכך משך חודשים. למעשה, האווירה בחברה ורמת הפיקוח אינן מאפשרות את המעשים הנטענים. ממילא יובל לא היה מעלה בדעתו לעשות פעולה כלשהי שלא היה בידו להסביר ולהצדיק.

הדברים זוכים למשנה תוקף נוכח גרסת החברה עצמה, ולפיה כל פעולה שנעשית נרשמת במחשביה. על כן 'גלויה' ולא ניתן 'להעלים' אותה. בדומה, טענתה כי עבודה של המרה מעצם טבעה גוררת הפרשים וחסרים כל הזמן. ואלה מטופלים ומבוררים לאלתר, ולכל היותר בטווח בן ימים. הקופות נספרות מדי יום ולעתים יותר מפעם אחת ביום, ובוודאי לא נספרו רק על ידי יובל. מה גם שהטענה כאילו היה בעל סמכויות ניהול אין מאחוריה דבר. ובכל אופן אין זה סביר שהניהול יופקד דווקא בידי מי שאינו בן משפחה של בעלי החברה.

כל האמור יפה במיוחד לקופה 4000 שלא הייתה קופה ללקוחות קבועים, כי אם קופה ששימשה להלוואות לא חוקיות של בעלי החברה ובני משפחתם. על כן הם ביצעו את רוב הפעולות בה בעצמם ועקבו אחר הנעשה בה ביתר שאת.

כך יש לתהות כיצד הגניבה הנטענת לא התגלתה סביב ה – 31 בדצמבר (2014), כאשר כל עסק נדרש לספירת סוף שנה. ואף לא התגלתה על ידי מגוון 'שומרי סף' אחרים, ובהם רואה החשבון המלווה של החברה, ומבקר חיצוני שנשכר על ידי החברה, בסוף שנת 2014, על מנת לסייע לה להתמודד עם ביקורת אפשרית של רשות המס או הרשות להלבנת הון ושאת הדוח שהפיק, לאחר שיובל היה בעצמו עד לכך שספר גם הוא קופות, הוסתר על ידה. למעשה, עד עתה לא הציגה החברה כל 'אסמכתא רשמית' לגניבה. כמו כן היא בחרה בקפידה איזה מידע 'מבושל' להציג לפני בית הדין ומה להסתיר. כך למשל, היא לא הציגה צילומים של החלק האחורי של הסניף בו עבד או את הקלטת השיחה הראשונה שקיים גיא עם יובל בבוקר ה – 3.4.2015, ושהייתה יכולה להסביר את הרקע לשיחות הבאות. העדים שהביאה מטעמה, להוציא גיא, הובאו רק נוכח טענותיו של יובל עצמו בתצהיר עדותו הראשית וכאמור לא תמכו בגרסתה.

לא פחות חשובה היא העובדה שלא עלה בידי החברה להוכיח את עצם לקיחת הכסף על ידו. וממילא החברה מציגה בנושא זה, כמו במגוון נושאים אחרים, טענות סותרות בהליך שלפנינו ובהליך הפלילי. למעשה אין ליתן אמון כלשהו בגרסת החברה, שכן מדובר במי שעוסקת בהלוואות לא חוקיות ובעסקאות מפוקפקות.

דיון והכרעה

12. המסגרת הנורמטיבית: הלכה מושרשת היא כי מעסיקה המבקשת לייחס לעובדה ביצוע מעשים חמורים של הפרת אמונים או מעשים המהווים עבירה פלילית, נדרשת להוכיח את טענותיה ברמת הוכחה מוגברת:

"מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר – "לא נכון...לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת". (דב"ע (ארצי) נה/60-3 חמיד – הלמן פד"ע כח(2) 197 (1995) להלן: עניין חמיד).

עוד נפסק בעניין חמיד כי אותה רמה 'מוגברת' תקבע מתוך בחינת העניין לגופו ועל פי האינטרסים המוגנים. ולענייננו, טענה לעבירה פלילית במשפט אזרחי, ביחסי עבודה, שהם כידוע יחסים מתמשכים הדורשים מידת אמון גדולה ותום לב.

כאשר עיקרים אלה מנחים אותנו נפנה לבחון אם עלה בידי החברה להוכיח כי יובל גנב מכספה. נקדים כבר כאן ונאמר כי לאחר שבחנו את המסכת הראייתית שנפרשה לפנינו ושקלנו את מכלול טענות הצדדים, דעתנו היא כי התשובה לכך היא בחיוב ונפרט.

13. יובל מודה בגניבה בעל פה ובכתב: כפי שהראנו במסגרת הפרק שעסק בגרסת החברה גיא קיים שלוש שיחות עם יובל סביב 'התפוצצות הפרשה' וסיום יחסי העבודה בין הצדדים. כל השיחות הוקלטו. למרבה הצער, תוכן השיחות אינו מותיר ספק בכך שיובל כשל בגניבה מהחברה כפי שמיד נתאר. אולם קודם לכן נזכיר כי על פי פסיקת בית הדין ארצי אין מניעה להגיע לכדי מסקנה כי עובד גנב ממעסיקתו על יסוד הודאתו בשיחה מוקלטת (ע"ע (ארצי) 754/06 בית הבשר גינדי – סימן טוב (11.11.2007) (להלן: בית הבשר גינדי); עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ (עליון) 10594/07 (19.12.2007); סע"ש 33306-01-15 יצחקוב – אלייב (9.10.2016) (להלן: עניין יצחקוב)).

האזנה לשיחה שהוקלטה בבית הוריו של יובל מעלה, בין היתר, שיובל אינו מכחיש את מעשה הגניבה אלא מסביר שהוא גם החזיר כספים ואומר "נכנסתי לאיזה שהוא סחרור..." (עמ' 7 לתמליל, בשורות 2-1). בהמשך הוא מתנצל לפני גיא על מעשיו כמה וכמה פעמים "מצטער, אין לי מה להגיד" (עמ' 7 לתמליל, בשורה 11) ...אתה היית טוב אלי, אתה עזרת לי, אני יודע. אני מתבייש. אני בחודשיים שלושה האחרונים, אני בעצמי עברתי ייסורים... אני יודע שזה לא שווה כלום, אבל, אני באמת מצטער, אני מתבייש...אני אוכל את עצמי על מה שעשיתי"... (עמ' 8 לתמליל, בשורות 6-4, 22-21. ראו גם עמ' 9, בשורות 10-9). יובל מוסיף ש"...במידה מסוימת אני שמח שזה נגמר לא יכולתי להתמודד עם זה" (עמ' 9 לתמליל, בשורה 17). את מעשיו מסביר יובל כך "..כל החובות שהיו לי, במשך כל השנים האלה זה נבע רק מזה. מאות אלפים יותר אפילו. ואני יצאתי מזה והתחלתי דרך חדשה...ולא יודע. פתאום הזמינות לכסף, פתאום זה בא לי, השתלט" (עמ' 10 לתמליל, בשורות 3-1). לשאלת גיא האם נטל יום קודם מקופת החברה 12,000 ₪ והאם נותר משהו מהכסף אצלו, משיב יובל "אתמול לקחתי 24...", ומוסיף שבגלל שנוצר הפרש בקופות ביטל את הפעולה במחשב, ושהכסף כבר לא אצלו (עמ' 9 לתמליל, משורה 22 עד עמ' 10, בשורה 3 וההקלטה עצמה). ביחס ל'מנגנון' הגניבה הוא מסביר "...את הפעולות אני אתחיל בצהריים אבל כסף עצמו אני אקח בבוקר" (עמ' 3 לתמליל, בשורה 20).

14. בפתח השיחה בין גיא ליובל מיד לאחר החג, מודיע יובל לגיא כי בינתיים שיתף את אחיו במעשיו, וכי בכוונת האח לבוא לדבר עם גיא כדי למצוא פתרון (עמ' 1 לתמליל, בשורות 14-11). יובל מוסיף שבדעתו לספר גם לאביו (עמ' 2 לתמליל, בשורה 14). גם הפעם יובל לא מכחיש את מעשיו, ומאשר כי איש מלבדו לא היה מעורב במעשים, ובפרט לא שותפו לעבודה בסניף, מר יאיר סלאס, ש"לא רק שהוא לא היה מעורב הוא לא ידע שום דבר, הוא לא שום דבר...הוא לא קשור בכלל...אף אחד, זה אני ורק אני" (עמ' 1, בשורות 25-24 עד עמ' 2 בשורה 4). בהמשך השיחה גיא מנסה לחזור ולברר את סכום הגניבה ואם הטעם לה הוא הימורים. יובל מצדו מבטיח לשתף פעולה עם גיא ולעשות כמיטב יכולתו לסייע לו. פעם נוספת מתוודה יובל על תחושתו הרעה לגבי מעשיו והמצב אליו נקלע (עמ' 4 לתמלול, בשורות 21-18). לאחר מכן וכאמור בגרסת החברה, באה הודעתו הכתובה של יובל אשר מצטרפת לכל האמור 'ומשלימה את התמונה'.

15. לאחריה מתקיימת גם השיחה בין גיא ודודו יוסי לבין אחיו ואביו של יובל. מדובר בשיחה ארוכה שבה יניב אחיו של יובל מודה בקיומו של חוב (עמ' 2, בשורה 18; עמ' 7, בשורה 21), אף אם לא בגובהו המדויק, וכך גם אביו (עמ' 4, בשורות 20-19). לא רק זאת אלא שיניב מתייחס במפורש לעניין הסכום העודף שניתן ליובל על ידי הבנק ערב התפוצצות הפרשה – 810,000 ₪ - כפי שיניב סיפר לו (עמ' 11, בשורות 14-11). בנוסף כוללת השיחה הצעה של בני משפחתו של יובל למנגנון החזר הכסף שבו הם ערבים לתשלום של יובל (עמ' 8, בשורות 17-12; עמ' 9, בשורות 25-22; עמ' 21, בשורות 26-20). אביו של יובל סבור שזו הדרך הנכונה ביותר וכזו שכוללת גם אלמנט 'חינוכי'. בלשונו: "...אני לא רוצה שאתה תיתן עוד סוכריה ליובל, כאילו מה שנתתי לו עכשיו זה סוכריה עם כל ההסדרים...(הכוונה היא ל'חבילת' העזרה שכוללת את העזרה שאביו של יובל מושיט לו והעזרה שקיבל מגיא לרבות ההלוואה מהחברה – רב"ה) שהוא יתחייב לסכום כל חודש שילך להזדיין, יעבוד, לא יודע מה, ש...יטאטא רחובות, יעבוד וישלם" (עמ' 14 לתמליל, בשורות 22-19. ראו גם עמ' 20, בשורה 16). מהשיחה עולה עוד כי יניב מאשר שמדובר בהמשך לשיחה שהתקיימה יום קודם לכן בינו לבין יוסי, ושבה הוסכם כי יוחזר הכסף שיובל לקח מהחברה בתשלומים "והוויכוח בינינו ... המחלוקת בינינו הייתה שאני רוצה בטוחה", ואילו יניב ביקש לילה כדי לחשוב על פתרון (עמ' 18, בשורות 7 ואילך), אך לא מצא כזה. להוציא את האפשרות שהוא ואביו יהיו ערבים לתשלומים של יובל עצמו.

נותר אפוא רק לתהות, כטענת החברה, מדוע מקיימים אביו של יובל ואחיו שיחה עם גיא ויוסי שזו תוכנה, ובמסגרתה מנסים להגיע להסדר תשלומים שלו הם ערבים, אם יובל לא עשה דבר?

16. הסבריו של יובל אינם משכנעים: תשובותיו של יובל בבית הדין לכל האמור הם הסברים מגומגמים ולא משכנעים. גרסתו התבררה כמתפתחת ונפרט.

תחילה טוען יובל כי ההקלטות שהציגה החברה הן 'מבושלות' והתמלילים מטעים והדברים יפים במיוחד לשיחה שהוקלטה בבית הוריו. אשר להקלטות נאמר כי לא הונחה לפנינו כל ראיה, לרבות חוות דעת, שתוכיח כי ההקלטות אינן עומדות באלו מהכללים המאפשרים את הגשתן כראיה על פי דין, לרבות התנאי הטכני שבוחן את מהימנות ואמינות ההקלטה עצמה (ע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי (9.12.2010)). חזרנו והאזנו לכל ההקלטות ברוב קשב, ואיננו מקבלים את הטענה שנערכו.

אשר לתמליל השיחה שהוקלטה בבית הוריו של יובל נאמר כי אכן מצאנו אי התאמות קלות בין ההקלטה לתמליל, לרבות טעות בזהות הדובר בתחילתה (עמ' 3 בשורות 3 ו – 5 צריך להיות יוסי ולא גיא). אלא שכידוע התמליל הוא בבחינת כלי עזר בלבד ואילו ההקלטה היא הראיה. ובכל זאת באופן כללי התמליל הוא אמין.

17. טענה נוספת שהעלה יובל, בפרט לגבי השיחה שהוקלטה בבית הוריו, היא שהדברים שאמר בה נאמרו מתוך שהופעל עליו ועל משפחתו לחץ אלים עד כדי סחיטה באיומים (סעיף 47 לתצהיר עדותו הראשית של יובל). בהקשר זה טען כי קשה לתאר את ההרגשה כאשר 'בריונים' פורצים לביתך ואין לך יכולת להתגונן. כן טען שגיא ואנשיו צעקו על אמו והתנהגו כלפיה באגרסיביות, דפקו בחוזקה על דלת חדרו, ויוסי דרש ממנו ללחוץ את ידו, ובפועל "הוא פשוט מעך אותה והכאיב לי נורא" (סעיף 51 לתצהיר עדותו הראשית של יובל). אלא שמשום מה דווקא דרישה זו של יוסי לא מופיעה בתמליל השיחה, ומלמדת פעם נוספת על המגמתיות של ההקלטה והתמלול.

אמנם נכון הוא שבקשתו של יוסי מיובל, לאחר שיובל מרצונו פותח את דלת חדרו, "תלחץ לי את היד" אינה מופיעה בתמלול. אלא שבה במידה לא מופיעה גם תשובתו המלאה של יובל לבקשה זו "בסדר שניה" (דקה 5.15). כלומר הרושם שנותר הוא שיוסי כלל לא לחץ את ידו של יובל, וטענת 'מעיכת היד' באה לעולם לצורך הליך זה בלבד. מה גם שדרך כלל אדם שמכאיבים לו באופן אינסטינקטיבי מגיב לכך וגם בקולו, אלא שבהקלטה אין כל תגובה שכזו. אין זאת אלא שלא הופעלה כלפי יובל אלימות פיזית או אחרת, הגם שברור הוא שהסיטואציה עצמה בוודאי אינה נוחה או נעימה.

הטענה כאילו יוסי וגיא נוהגים באלימות או אגרסיביות כלפי אמו של יובל אף היא אינה נכונה וחוטאת לאמת. למעשה ההפך הוא הנכון. אמו של יובל אמנם מבינה שכאשר 'הבוס' של יובל מגיע הביתה משהו לא כשורה, אבל יוסי ממהר להרגיע אותה ש'הכל בסדר' והם רק רוצים לשוחח עם יובל. האם עצמה מציעה שתקרא ליובל והיא זו שמדרבנת את יובל לשוחח עם גיא, לאחר שבתחילה יובל מבקש שהשיחה תדחה לאחר החג. הדעת נותנת שלו הייתה ננקטת אלימות כלשהי לא זו הייתה תגובתה של האם. כמו כן נכון הוא, כפי שהוצע ליובל בחקירתו הנגדית, שהדברים מלמדים כי הוא למעשה זה ששולט בסיטואציה (עמ' 51, בשורה 22). לאמור, לו אכן לא רצה לדבר באותו הזמן עם גיא יכול היה לעמוד בסירובו, אלא שהוא מחליט כן לשוחח עם גיא. והדברים שהוא אומר לו במידה רבה מדברים בעד עצמם, כפי שהראנו. ככל הנראה אותה העת היה יובל עדין בהכרה שבדעתו להודות במעשיו כלפי כולי עלמא ולשתף עם גיא פעולה, כפי שאף כתב 'שחור על גבי לבן' בהודעת הטקסט ששלח לגיא בהמשך. אלא שלימים נמלך בדעתו.

18. כך יוסי אינו מתפרץ לחדרו של יובל אלא ממתין שיובל יפתח בעצמו את הדלת, וקריאותיו אליו אינן רמות במיוחד או מאיימות. יוסי מציג את עצמו ולאחר שיובל מבקש שיעזוב את המקום ויצא את הבית, הוא מיד נענה לבקשה ללא דין ודברים. בחקירתו הנגדית מודה יובל כי האנשים שהגיעו לביתו עם גיא היו מוכרים לו (עמ' 50, בשורות 20-17). לאורך 22.02 דקות של הקלטה אין ולו הרמת קול אחת. גיא אף הוא משוחח עם יובל בצורה מכבדת ורגועה. ניכר מדבריו מחד, שהוא 'מכוון מטרה' וכנראה ברור לו שהאופן שבו הוא משוחח עם יובל יניב את המידע הדרוש לו יותר מאשר אם למשל, יצעק או יאים בבוטות. מאידך, ניכרת אצלו אכזבה גדולה ממעשיו של יובל.

לקראת סוף השיחה אמא של יובל ניגשת אליו ואל גיא ומבקשת לכבד את גיא בדבר מאכל מטוגן שהכינה. גיא נענה ומברך אותה לא רק בבריאות אלא בחג שמח, והאם ממשיכה ומבקשת לכבד גם את יוסי ומבקשת מגיא שיקרא לו (עמ' 8 לתמליל משורה 24 עד עמ' 9, בשורה 8). ברור הוא שגם התנהגות זו אינה מתיישבת עם האלימות או האגרסיביות להן טען יובל.

19. כפי שהראנו לעיל, במהלך השיחה יובל 'מנדב' לגיא מידע דוגמת העובדה שביום אתמול נטל מהקופה 24,000 ₪ ולא 12,000 ₪ כפי שמציע לו גיא. צודקת אפוא החברה בטענתה שהתנהגותו של יובל עצמו אינה מלמדת על אלימות. לכך מצטרף גם תוכן השיחה הנוספת בין גיא ליובל והודאתו הכתובה של יובל, שאיש לא חייב אותו לכתוב או 'החזיק אקדח לרקתו'. על כן דין טענותיו של יובל כי הדברים הוצאו מפיו בעל כורחו ובאלימות דחייה.

20. זאת ועוד כשעומת יובל בחקירתו הנגדית עם תוכן השיחות המוקלטות ונשאל, למשל, על מה בשיחה עם גיא בבית הוריו הוא מתנצל, מתבייש ומתחרט, הוא מציג גרסה כבושה ולפיה "צילומים מהחדר האחורי (של הסניף – רב"ה) אין. זה היה ערב חג. הכסף הזה, היו שם סכומים מאד גדולים, גם של הבעלים וגם של סוחרים אחרים. לא היו אמורים להשתמש בהם אלא במקרי חרום בלבד. בערב חג הפסח העבודה מתגברת, ומגיעים הרבה מאד אנשים שלא מגיעים בשגרה. תרומות. אני קיבלתי שיקים מכל מיני אנשים שאולי לא הייתי אמור לקבל מהם, הייתי נותן להם כספים מהכספת, מהכספים הפרטיים, עשיתי טעות, לא הייתי אמור לעשות את זה, והם גרמו לי לחשוב שהשיקים האלה חזרו, ועל זה נסוב...." (מעמ' 51, בשורה 31 עד עמ' 52, בשורה 4; עמ' 53, בשורות 10-6). אלא שמלבד העובדה שגרסה זו לא הוכחה ולו בבדל ראיה אובייקטיבית, לא בא זכרה בתצהיר עדותו הראשית של יובל והיא נזנחה בסיכומיו, היא גם כלל אינה מתיישבת עם תוכן ההקלטות. בפרט עם הודאתו של יובל כי נטל מקופת החברה 24,000 ₪ והם אינם עוד אצלו; עם הודאתו כי לעתים החזיר כספים; הודאתו לגבי החובות שהיו לו, צאתו לדרך חדשה והעובדה שהזמינות החוזרת לכסף 'השתלטה' עליו. וגם לא עם האבן שנגולה מליבו כאשר התגלו מעשיו, שלא יכול היה להתמודד עמם עוד, וההתדרדרות נעצרה. קו החקירה הארוך שהובילה החברה בהקשר זה נענה על ידי יובל באופן מגומגם או מתחמק (עמודים 54-51). כך נכונה טענת החברה בסיכומיה, כי אם אכן מדובר היה כביכול בעניין המערב צ'קים שיובל קיבל, אזי 'הראיה' קיימת, ולא הייתה כל מניעה שיובל ידרוש ולו בשלב בירור ההליך בבית הדין לבדוק אם אכן אותם צ'קים חזרו, וכך גם כאשר כביכול נרמז לו שפעל שלא כשורה.

לבסוף, יובל מסתבך בחקירתו הנגדית בניסיון לטעון שקודם לשיחה בבית הוריו היו שיחות בימים קודם, אלא שהדבר סותר חזיתית את תיאור הדברים בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 45).

21. בסיכומיו טען יובל עוד כי העובדה שהשיחה שקיים עמו גיא בסניף קודם להגעתו לבית הוריו לא הוצגה ולא תומללה היא החלק החסר 'בתצרף'. כלומר לו רק הוצגה במלואה היינו מבינים את ההקשר הנכון של הדברים.

החברה מצדה טענה בסיכומי התשובה מטעמה כי מאחר שהשיחה אינה כוללת הודאה מפורשת של יובל במעשה הגניבה לא ראתה צורך בהצגתה, אך אינה מתנגדת לכך ונכונה לעשות כן גם בשלב זה.

נפתח בכך שדומה שמדובר 'במהומה רבה על לא דבר'. ככל הנראה נשתכח מיובל כי בתצהיר עדותו הראשית התייחס לשיחה זו במפורט (סעיף 45 לתצהיר), וגרסתו תואמת במלואה את גרסת החברה למה שהתרחש בה. על כן ניסיונו של יובל לטעון אחרת בסיכומיו דינו דחיה. מהחברה נשתכח כי הצהירה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה על כל ההקלטות שבידה וגם ההקלטה של שיחה זו הוגשה לעיוננו. אלא שהיא לא תומללה (וחבל שכן הרושם הוא כי החברה אכן סברה שהקלטה זו לא 'משרתת' את האינטרסים שלה על כן 'דילגה' מעליה). ובכל אופן בנסיבות אלה ולמען הסר כל ספק שבנו והאזנו לה. מדובר בהקלטה בת כ – 13.5 דקות. השיחה בין יובל לגיא הנוגעת לענייננו קצרה יחסית, בת כשש וחצי דקות, ואין בה כדי לחדש או לשנות ממה שמצהיר יובל בעצמו בתצהיר עדותו הראשית. בתחילתה גיא שואל את יובל על 'פעולות מחשידות' ויובל מספק הסברים. אז גיא אומר ליובל "שהוא יודע מה קורה כאן" (דקה 9.21)...הרבה פעולות לא הגיוניות כסף מזומן שיצא מפה"..(דקה 9.41), וחוזר ומבקש מיובל הסברים (דקה 10.14). גיא ממשיך ואומר ליובל "אתה יודע מה אני רוצה להגיד (דקה 10.27)....אולי לקח לי קצת זמן אבל אני יודע מה קורה פה" (10.35). פעם נוספת גיא מסביר ליובל מה גילה (דקה 11:08) "יום יום נעשות פעולות שנכנס דולרים לקופה 4000 יוצא שקלים במזומן השקלים האלה יצאו מהקופה ולא הגיעו לאף אחד. שנינו יודעים את זה.. אתה מכיר אותי מספיק זמן ואתה יודע שלא הייתי מטיח בך דבר כזה אם לא היו לי ראיות מאד חותכות לעניין הזה". יובל מכחיש וטוען שהפעולות נעשות על ידי הרבה מאד אנשים. ובלשונו "אני לא יודע על מה אתה מדבר גיא מצטער קמתי לפה בריצה לא ידעתי שזה מה שמצפה לי. לא יודע תחשוב על זה עוד קצת אני שם את המפתחות תחשוב על זה עוד קצת זה לא מוצא חן בעיניי הדבר הזה ממש לא", ויוצא מהמקום (דקה 11:58 ואילך). גיא מבקש מיוסי (שכל העת מאזין גם הוא לשיחה) לעקוב אחרי יובל ומספר לו שיובל היה די בהלם, שם את המפתחות על השולחן ויצא.

22. צא ולמד, אין דבר מאחורי טענותיו של יובל בסיכומיו כאילו ההקשר של השיחה אחר. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת החברה ולפיה ההתפתחות בגרסתו של יובל נלמדת מכך שבכל שלב בהליך הוא סיפק תשובה שנראתה לו מתאימה למידע המונח לפני בית הדין, אך מתעלמת 'מהתמונה הכללית'. לאמור, בכתב ההגנה הכחשתו למעשי הגניבה גורפת ואף נטען כי למעשה מדובר בהונאה של בעלי החברה עצמם כלפי רשויות המס שהם מנסים למצוא לה 'אשם' (סעיף 13), ובדעתו להתלונן כנגדם במשטרה. כלומר אין זכר לטענת הכוח שהופעל עליו כדי שיודה במעשה שלא עשה. בתצהיר עדותו הראשית ולאחר שנחשף להקלטות טען כאמור לאי אמינותם ולכך שהדברים הוצאו ממנו בעל כורחו. כשטענותיו לא עמדו במבחן החקירה הנגדית, טען כי חסר חלק 'בתצרף' אלא שכאמור לא היא כלל ועיקר.

לא למותר להוסיף, כי צודקת החברה בסיכומי התשובה מטעמה, כי דווקא חסרונה של התייחסות יותר רחבה לתמלילי השיחות שכן הוצגו, וההתמקדות בשיחה שלא תומללה, מרמזת כי אין בפי יובל תשובה מספקת לתוכנן. על כן מחזקת את משקלן.

23. חיזוק לכל האמור מצאנו בצילום וידאו שהציגה החברה מיום 2.4.2015 שבו נראים יובל ויאיר עובדים בסניף. יאיר מטפל בלקוחות 'בחלון', ויובל מטפל בצ'קים שהוציא ממגירה (שמתחת למגירה בה שמור כסף מזומן) (דקה 14:52). סמוך לאחר מכן יאיר נראה יוצא מהסניף. יובל מישיר מבט לחלון הצופה החוצה כדי לוודא שיאיר אכן יצא. מפסיק את הטיפול בצ'קים, קם מכיסאו, פותח את מגירת הכסף, מוציא מתוכה שטרות שקליים, סופר ואת חלקם מכניס לכיס מכנסיו. החלק הנותר חוזר למגירה. מיד לאחר מכן מבצע יובל פעולה במחשב בתוכנת ההמרה כמו גם במכונת החישוב שעל השולחן. בסוף הפעולה במחשב יוצאת קבלה שאותה שם יובל מתחת למכונת החישוב. יאיר חוזר לסניף וממתין עד שיובל יסיים ואז חוזר איש איש לכיסאו. החברה הגישה עותק מהקבלה האמורה (חלק מנספח א') פעולה 88096 מאותה השעה שבה הקופאי המבצע הוא יובל ועולה ממנה כי נלקחו מקופה 65 שווה ערך של $3,023 שהם 12,000 ₪ עבור "לקוח קנה" וכי חויב כרטיס קופה 4000 באותו הסכום. הדוח הממוחשב של קופה 4000 יגלה שהחוב אכן נרשם בו אך ללא זיהוי של הלקוח (ת/1). דף קופה 4000 הפיזי אינו כולל רישום של הפעולה.

24. בחקירתו הנגדית נשאל יובל בעניין זה. הוא זיהה את עצמו בסרט ואת פעולותיו לרבות העובדה שהוא מבצע פעולה בתוכנת ההמרה שבמחשב (עמ' 47, משורה 4 ואילך). ההסבר שלו לכך שהוא הפסיק לעבוד על הצ'קים בדיוק כשיאיר יוצא מהסניף הוא שהתפנה המחשבון, אלא שההסבר איננו משכנע. צפייה בסרט מלמדת במובהק שלא הייתה כל מניעה שיובל יעבוד על המחשבון גם קודם לכן. לגבי הכנסת הכסף לכיס טוען יובל שזה היה כדי להעביר מאוחר יותר ל – change אחר, שלפי זכרונו ביקש הלוואה (עמ' 48, בשורה 13). אם כי הוא מתקשה להחליט אם אכן מדובר בהלוואה או בחוב (עמ' 48, בשורה 27). לשאלה כיצד יתכן שעובד זוטר לגישתו מחליט על מתן הלוואה, הוא משיב כי מדובר בעניין שבשגרה. לגבי התהייה מדוע הוא לא נראה יוצא את הסניף עד ללכתו הביתה ומדוע הוא מחליט לקחת את הכסף דווקא כשיאיר לא נמצא. ולא סמוך לזמן שבדעתו למסור אותו כביכול לאחרים, הוא מתקשה להשיב (עמ' 48, בשורות 31-30), וחוזר לטענת 'הראיות המבושלות'. הטענה כאילו בעלי החברה הנחו את העובדים לשים סכומי כסף קטנים בכיס כמעט אינה מצריכה תשובה בהיותה בלתי סבירה בעליל. קשה להלום מצב דברים בו עובד מכניס לכיס מכנסיו כסף השייך למעסיקתו. ממילא טענתו זו של יובל נסתרת בעדותם של העובדים יאיר ונתנאל כהן, העובד שאותו החליף יובל כשהתקבל לעבודה בחברה, ששניהם מעידים בעדות אמינה שלא נסתרה כי הנוהל היה הפוך: כסף מזומן שהוצא מהסניף כדי למסור ללקוח או לסוחר אחר היה נלקח רק בתוך תיק שיועד לכך (סעיף 8 לתצהירי עדותם הראשית). כך יאיר העיד לפנינו שגם אם היה צריך להעביר 10 ₪ מכספי החברה ללקוח או סוחר אחר היה עושה זאת רק באמצעות הכנסתם לתיק הייעודי, וגם אם 'ניודם' בכיס נוח יותר, שכן זה "לא נכון". נוסף על כך העיד כי מעולם לא הכניס כסף של החברה לכיס (עמ' 10, משורה 27 עד עמ' 11, בשורה 8).

לבסוף ולגבי השאלה מדוע לא הביא לעדות את אותו אדם שלו מסר כביכול את הכסף, משיב יובל "אני לא יכול להתייחס לפעולות ספציפיות שעשיתי. עברו ארבע שנים..." (עמ' 49, בשורה 24 ואילך). אלא שאם זהו מצב הדברים גם כל ההסברים האחרים שלו לגבי כך שהכסף לא נגנב אלא הוא בבחינת הלוואה או חוב מאבדים ממשקלם, והאפשרות שמדובר אכן במעשה גניבה מתחזקת.

25. החברה הביאה ראיות נוספות, בעיקר מתוך צילומי הסניף שהציגה, שיכולים גם הם לחזק את מסקנתנו בדבר עצם מעשה הגניבה על ידי יובל, אלא שדעתנו היא כי די בכל שנאמר עד כה כדי להוביל למסקנה שיובל גנב כסף ממעסיקתו וכך אנו קובעים. נותר אפוא להתייחס ולו בקצרה לטענות הנוספות של יובל ביחס לעצם המעשה.

26. לא יתכן שאיש לא שם לב: צבר הטענות של יובל ביחס לאופי העסק ככזה שעוסק 'בכסף חי' בכמות גדולה מאד, והמתבקש מכך ביחס לפיקוח הדרוש על הנעשה בו או זה שהיה בפועל, מותיר בסופו של יום את הרושם שבמידה רבה מדובר ב'ראייה לאחור' ובתובנות מסוג זה, שככלל משקלן מוגבל. שכן ברור הוא שלא אחת 'המציאות עולה על כל דמיון'. נוסף על כך יובל עצמו, וכבר בתצהיר עדותו הראשית, עמד על ההבדלים הניכרים בין דרך הפעולה של המערכת הבנקאית בה עבד. למשל, בעוד שבמערכת הבנקאית נעשה שימוש במחשבים אישיים בלבד, על פי שם משתמש וסיסמה אישית. וכן בכספת אישית לכל טלר עם מפתח וצופן אישי, בחברה שרר 'בלאגן' (סעיפים 30-29 לתצהיר עדותו של יובל), שבחלקו היא מודה בעצמה. לדוגמא, החברה מסכימה עם יובל שעובדיה עבדו במחשביה בשמות משתמש שונים, האחד של השני. על כן העובדה שבפעולה מסוימת כתוב שם מסוים של קופאי, לא מלמדת בהכרח שאותו שם הוא גם האדם שביצע את הפעולה (עמ' 14, בשורות 4-3). יובל מוסיף ומעיד כי מיד עם תחילת עבודתו בחברה שם לב לאותה שיטת עבודה שונה מזו שנהגה בבנק. כפי שהראנו בפתח הדברים, כשעסקנו בשאלת ייצוגו, הרי שהוא עצמו מעיד על בקיאותו הרבה בשיטות העבודה של החברה. והדברים ניכרו היטב בעדותו לפנינו, שגם הותירה את הרושם שהוא אדם פיקח. המסקנה המתבקשת אפוא היא שיובל ידע היטב בדיוק היכן 'הפרצות' שאפשרו לו לגנוב, ולמעשיו 'לחמוק תחת הרדאר' כלשונו. כפי שהראנו השיטה שלה טוענת החברה בכל הנוגע לגניבה ובפרט אי רישום הפעולות בדף הפיזי של קופה 4000 הקשתה על המעקב אחר מעשיו.

27. יובל עובד בכיר או זוטר: מחלוקת רבתי ניטשה בין הצדדים ביחס למעמד שקנה לעצמו יובל בעבודה בבחינת זה בכה וזה בכה.

נפתח בכך שמשום מה החברה לא הציגה לפנינו הודעה לעובד על תנאי עבודתו של יובל או חוזה עבודה שחתמה עמו; דוחות נוכחות או תלושי שכר. על כן לא יכולנו להיעזר באלה בסוגיה זו, ובכלל זה לאמת את טענות החברה באמצעותם. כך ולשם ההמחשה לא יכולנו לבחון לאיזה תפקיד התקבל יובל מלכתחילה או מה היה גובה שכרו, כמשקף את אותו מעמד בכיר נטען, ואף לא יכולנו להשוות בין הנתונים הנוגעים אליו לבין אלה של יאיר שגם הם לא הוגשו. למעשה אופן התגמול של יובל כלל לא התברר וגם היקף המשרה המדויק לא התברר, לרבות הטענה כי יובל נכח כל יום בעבודה.

ובכל אופן הרושם שנותר ממסכת הראיות הוא שהצדדים נטו להגזמה והקצינו את עמדותיהם. כך החברה לא הבהירה עד תום במה בדיוק התבטא אותו מעמד בכיר שיחסה ליובל, מלבד העובדה, שככל הנראה נכונה, שהוא נמצא להיות עובד מוכשר ומיומן. מנגד, טענותיו של יובל לעניין הפיקוח ההדוק של גיא ואיצ'ה, שותפו, על כל הנעשה בסניף ובחברה, מקטן ועד גדול, לא עמדו במבחן החקירה הנגדית. יובל טען כי גיא או איצ'ה נכחו כל העת בסניף ולפחות עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, סמוך למועד סגירת הסניף (עמ' 28, בשורות 7-5). אלא שלא יכול היה ליישב טענתו זו עם הטענה שלמרות שנעדרו לכל היותר שעתיים קיים עמם בכל ערב שיחה, שעליה הקפידו מאד, לגבי כל הנעשה מהלך היום בסניף. שהרי אם נכחו במקום לשם מה נדרש דיווח על כל שנעשה במהלך היום?

הטענה כאילו שהו במקום סותרת טענה נוספת של יובל שנשמעה אף היא בו זמנית, שהרבה מהזמן דווקא לא היו זמינים כי שהו בחו"ל (עמ' 27, בשורות 32-31). עובדה שאומתה בעדותו של נתנאל שהעיד שרוב הזמן בעלי החברה לא נכחו בסניף, סמכו עליו "בעיניים עצומות", ולפעמים נסעו אפילו לחודש לחו"ל והוא ניהל את המקום (עמ' 16, בשורות 25-24). כך לא הוכחה הטענה שגיא או איצ'ה השתלטו, כל העת, על המחשבים 'מרחוק'. יאיר העיד כי אם זה קרה קדמה לכך הודעה (עמ' 11, בשורה 20), ואילו גיא העיד שלא מדובר היה בעניין יומיומי, ובשעות הלילה אף מדובר היה בעניין נדיר ביותר (עמ' 19, בשורות 8-2).

28. עם זאת נכונה טענת החברה כי מבלי משים הודה יובל בחקירתו הנגדית כי יאיר "היה מעדכן אותי באישי ובפרטי והיה מעדכן אותי למחרת" על מצב הקופות בעת סגירת הסניף (עמ' 26, בשורות 24-23). וכי לא יכול היה להסביר מדוע יאיר דווח לו כזאת אם שניהם עובדים זוטרים באותו מעמד? דומה שהתשובה נמצאה בעדותו הספונטנית והאמינה של גיא לפנינו ולפיה "אם היה לי עובד טיפה יותר חרוץ ופחות עצלן מיאיר המעילה הזו הייתה מתגלה מאד מהר אבל המניפולציות...(של יובל – רב"ה) (עמ' 24, בשורות 28-27). לשון אחרת, יובל ויאיר נשכרו בערך באותו הזמן, קרי לאחר עזיבתו של נתנאל, לשמש קופאים בסניף (עמ' 5, בשורות 6-1), ולא נמצא הבדל מהותי במטלות שעשו בשגרה, כפי שהעיד יאיר עצמו (עמ' 5, בשורות 31-26). הם אף חילקו ביניהם את המשמרות על פי הנוחות של כל אחד מהם (עמ' 5, בשורות 21-20). אלא שיכול בהחלט להיות שהיו פערי ידע ביניהם, כפי שהעיד יאיר (עמ' 5, בשורות 7-6). כזכור, יובל היה בעל ניסיון במערכת הבנקאית ואילו יאיר חזר משהות בת 25 שנים בארגנטינה (עמ' 5, בשורה 17). על כן בהחלט יתכן שבין שניהם נוצרה חלוקה 'לא רשמית' של העבודה. כך שכפי שהעיד יאיר את מרבית הטיפול בקופה 4000 ביצע דווקא יובל (עמ' 6, בשורה 32), וזו סייעה ליובל במעשה הגניבה, גם אם יאיר סגר מדי פעם את הסניף וספר קופות. וממילא כפי שהראנו יובל דאג ל'איזון ממוחשב' בין קופה 65 ל קופה 4000 ויש להניח כי בימים שידע שיאיר 'סוגר' נזהר יותר.

29. לכל האמור מצטרפת העובדה שיובל ויאיר הגיעו לעבוד בחברה לאחר 7 שנים בהם עבד בסניף נתנאל, שהעיד על עצמו כי רוב הזמן עבד לבד (עמ' 14, בשורה 25). כלומר, החברה הייתה מורגלת בעובד טוב שמשך שנים ארוכות לא התגלתה בעבודתו בעיית אמינות. על כן לא נמצא טעם לשנות מנהלי העבודה המוכרים. או אז הצטרף 'לתמונה' גם בן משפחה, וגיא ואיצ'ה 'נרדמים בשמירה', שכן הם בטוחים ש'הפיקוח ההדדי' בין העובדים, שאחד מהם הוא 'בשר מבשרם', די בו. נזכיר עוד כי על פי החברה 90% מהגניבות בוצעו על ידי יובל אחרי ינואר 2015 ואילו הסכומים שנגנבו קודם לכן היו "בעצימות נמוכה", וחלקם הושבו על ידו (עמ' 19, בשורות 28-27). על כן גם לא מדובר בתקופה כל כך ארוכה כפי שטוען לה יובל.

30. חסרים ובדיקת הקופות: דומה שהכל מסכימים שעבודה עם כסף מובילה לטעויות, ואף הוכח שהקופות בסניף, ובכלל זה קופה 65 וקופה 4000, נבדקות תדיר. עוד נכון הוא שעל פי עדותו של נתנאל חסרים ואי התאמות לא נזנחים ומטופלים על אתר (עמ' 16, בשורה 24). עם זאת נתנאל העיד לפנינו, בעדות אמינה ועקבית, כי ככלל כשבחסרים מדובר הכוונה היא "להפרשים של טעויות בעבודה בסכומים סבירים" (עמ' 14, בשורה 10). כן העיד שהעובדה שמתגלה חוסר כלשהו אין משמעו שבהכרח נדרשת בדיקה של קופה 4000, שכן מרבית החסרים מקורם דווקא בקופה 65 ובטעויות 'אנוש' דוגמת מתן יותר מדי כסף לאדם שהגיע 'לחלון' (עמ' 14, בשורה 19), או טעות ספירה חוזרת כפי שהעיד גיא מניסיונו (עמ' 20, בשורות 21-20). וממילא יובל דאג לאיזון בין הקופות.

31. טיבה של קופה 4000: טענתו של יובל כאילו לא מדובר בקופה של 'לקוחות קבועים' אלא ב'בנק פרטי' של בעלי החברה העוסק בפעילות אסורה התבררה בחלקה כעניין שהוא במידה רבה 'סמנטי', וחלקה כניסיון חוזר להשחיר את פני החברה. נכון הוא שהוכח כי חלק מאלה שנרשמו כחייבים בקופה 4000 הם גם בני משפחה ומכרים של בעלי החברה ואף הם עצמם (עמ' 16, בשורות 8-1). עם זאת דעתנו היא כי המסכת הראייתית מלמדת שכוונת החברה במינוח 'לקוחות קבועים' היא לאנשים שנתנו בהם די אמון כך שהשלמת העסקה עמם תתאפשר במועד מאוחר יותר מזה שבו כספים מוצאים מקופת החברה או נכנסים אליה. הדעת נותנת שאם החברה מלווה לבא כוחה, שהוא גם אחיו של איצ'ה, אחד מבעליה, 1,200 יורו (שאיננו סכום גבוה באופן מיוחד), היא אכן יכולה 'לישון בשקט' ולדעת שעם שובו מהטיול המהנה בשלום, ישלים את העסקה. והדברים יפים במשנה תוקף לבעלי החברה עצמם. הטענה כאילו מדובר בפעילות אסורה ובלתי חוקית לא דרושה להכרעה על כן איננו מחווים לגביה דעה. ובכל אופן לא מצאנו בראיות עדות משכנעת לכך שהבעלים יחסו לקופה זו חשיבות מיוחדת או שונה מזו שיחסו לכל הקופות האחרות, ובפרט לקופה 65. למעט העובדה שבשים לב למהותה נדרש רישום 'מתקף' שיאפשר מעקב נוח יותר אחר הנעשה בה והחייבים. זאת להבדיל מקופות שיוחדו 'ללקוחות גדולים' – סוחרים בעלי פעילות עסקית שמצדיקה קופה מיוחדת.

לא למותר להוסיף כי הדעת נותנת שלו אכן ייחסו בעלי החברה את החשיבות שמייחס יובל לקופה זו ספק אם היו מאפשרים למי מהעובדים לטפל בה. בדומה, ניסיונו של יובל להציע לנתנאל בחקירתו הנגדית כי החברה עשתה להסתרת הדף הפיזי של קופה 4000 מפני הרשויות לא צלחה (עמ' 16, בשורות 16-15).

32. שומרי סף אחרים: גיא העיד בעדות שלא נסתרה, כי רואה החשבון של החברה איננו 'צמוד' אליה. מקום מושבו מחוץ לירושלים והוא איננו מגיע לביקורות בסניף (עמ' 19, בשורות 15-14). כך הספירה שעושים בסוף השנה האזרחית איננה שונה במהותה מהספירה שמתבצעת בקופות כל יום (עמ' 19, בשורות 32-28). נתנאל אישר כי איננו זוכר כי נדרש במועד זה לפעולה מיוחדת כלשהי (עמ' 15, בשורות 11-9), ויאיר כלל לא זכר את יום ה – 31.12 כיום שארע בו משהו מיוחד (עמ' 11, בשורות 14-11). אשר למבקר החיצוני העיד גיא כי לא מדובר במבקר מתחום הנהלת החשבונות או קופות העבודה אלא ביעוץ בנושא רגולציה וחוק איסור הלבנת הון בלבד (עמ' 20, בשורה 6-4). דומה שנוכח העדר הייעוץ המשפטי של יובל לא הבין כי יכול היה במסגרת ההליכים המקדמיים לדרוש לעיין באותו דו"ח אם היה משכנע את בית הדין כי מדובר בראיה רלבנטית. אלא שלא עשה כן. כללם של דברים, בניגוד לטענת יובל לא נמצאו 'שומרי סף' אמיתם לפעולות הגניבה.

33. לעניין עצם לקיחת הכסף על ידי יובל הבאנו דוגמא מפורטת לעיל שבה דווקא נראה יובל גונב כסף בפועל ולא נחזור על הדברים. רק נוסיף כי בעניין בית הבשר גינדי אימץ בית הדין ארצי את פסיקת בית הדין האזורי ולפיה מקום בו נראה עובד לוקח כסף מקופת העסק "...אין נפקא מינה אם ארע זה ביום זה או אחר" (סעיף 12), ודי בכך כדי לבסס מעשה גניבה. ליתר הטענות בהקשר זה נתייחס בפרק הבא שיעסוק בהיקף הגניבה. ונסכם כי כפי שהראנו בפרוטרוט אין באלו מטיעוניו של יובל כדי לשנות מהמסקנה כי אכן גנב מכספי החברה.

פרק ב' – היקף המעילה

34. החברה אינה מתכחשת לכך שמלבד הצילום מיום 2.4.2015 שבו נראה יובל מכניס שטרות כסף לכיס, אין בידה ראיות נוספות המעידות במישרין על עצם לקיחת הכסף מקופתה. טענתה היא שמאחר ויובל היה מודע לכך שהסניף מצולם, את הכסף עצמו לקח כאשר יצא להביא כסף מהבנק או מסוחרים. עובדה שמתיישבת היטב עם הודאתו בשיחה בבית הוריו כי "את הפעולות (במחשב – רב"ה) אולי אני אתחיל בצהריים אבל כסף עצמו אני אקח בבוקר", כלומר כשנשלח לבנק. ונוסיף אנו בשעות הפעילות של בנק – בבוקר. על כן ולצורך הוכחת היקף המעילה נעזרת החברה בראיות הנוגעות ל'שיטה' של הגניבה ונסיבותיה, שעל עיקרן עמדנו בפרוטרוט בחלק שעסק בגרסתה לגניבה עצמה. לדידה לא עלה בידי יובל לסתור בחקירתו הנגדית את הדוגמאות שהראתה לאותה שיטה בסרטים שהציגה לפניו, ושלכולם מאפיינים דומים של ביצוע פעולה ממוחשבת בקופה 65 ובקופה 4000 אך ללא 'השלמתה' ברישום 'בדף קופה 4000', ותוך הסתרת הקבלה של הפעולה. כך נמצא גם מכנה משותף לכל הפעולות הנוגע לגובה כל פעולה/גניבה - פחות מ – 25,000 ₪ - כך שמבחינה טכנית ניתן להשלים אותה במחשבי החברה ללא 'הזדהות'. וסכומים דולריים 'לא עגולים'. לאלה מצטרפות העובדות הבאות:

[א] תוכן הקלטת השיחה בבית הוריו של יובל שבה הוא מעיד שגם החזיר כספים "פה 70 אלף פה 100 אלף" (עמ' 7 לתמליל, בשורה 5), אמירה שיש בה כדי ללמד באופן כללי על היקף הגניבות ולהראות שהסכום הנטען הוא אפשרי.

[ב] עדותו של גיא שיובל הראה לו באותה שיחה על גבי צג הטלפון שלו את הסכום המדויק של הגניבה $355,134, והוא חזר אחריו. יובל מצדו שב והודה בסכום זה גם בשיחה הטלפונית בין השניים.

[ג] הקבלות של כל הפעולות שביצע יובל (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של גיא), שכאשר סוכמים אותן סכומן זהה לזה שיובל הודה שלקח.

[ד] החלטת הפרקליטות להגיש כנגד יובל כתב אישום בו נטען כי גנב $355,000.

עוד מדגישה החברה כי לו הודה יובל בעצם מעשה הגניבה, אך טען כי סכום הגניבה אחר יתכן שהיה נדרש ממנה מאמץ נוסף. אלא שמקום בו גרסתו היא שלא גנב ברור הוא שנסדקה ועדיפה גרסתה.

35. אשר לדעתנו. בעניין בית הבשר גינדי קבע בית הדין הארצי כי מעסיקה הטוענת לגניבה של עובדה אינה יכולה להסתפק ב'ראיות העובד' (שם כספים שנמצאו בחשבון הבנק של העובד), אלא עליה להניח ולו ראשית ראיה לגובה הסכומים שנגנבו ממנה כדי להעביר את נטל הראיה. בהיקש דעתנו היא כי גם אם יובל לא הציג גרסה סדורה לגבי היקף הסכום הנטען שנגנב מהחברה עדין יש לברר אותו לגופו. בתוך כך נאמר כי תמימי דעים אנו עם יובל בסיכומיו כי החברה לא ניסתה 'להצליב' בין סכומים שנשלח להביא מהבנק לבין פעולות הגניבה הנטענות, בעיקר אלו שבאו לידי ביטוי, בקבלות שהציגה ונסביר.

על פי יובל מי שמושך כסף מהבנק 'חותם' שם 'כמבצע הפעולה', על כן ניתן היה להראות בקלות את הימים שבהם היה בבנק, את הסכום שקיבל לעומת הפעילות היומית בסניף ולבדוק אם יש חסר כלשהו המתאים לגרסת הנתבעת. עם זאת נזכיר כי דווקא 'החסר' לו טוען יובל הוא הדרך שבה התגלתה הגניבה. כלומר ההצלבה בין הנתונים שמסרה פקידת הבנק לבין הפעולות באותו היום, והדבר תומך בגרסת 'השיטה' שלה טוענת החברה. כך העובדה שלא רק הוא ניגש לבנק למשוך כספים אלא גם אחרים אין בה כדי למעט מהאפשרות שכאשר הוא עשה כן הוא גם נטל מהם חלק שלא כדין.

בדומה, דעתנו היא שהחברה לא הביאה תחשיב שיראה מה סך הסכומים שהתקבלו אצלה בעסק בתקופה הרלבנטית לעומת הסכומים שהוציאה. זאת על מנת להוכיח את החסר לו היא טוענת. לא נכחד עוד כי יתכן שאין בכל אחת מהראיות שהציגה החברה בפני עצמה כדי להוכיח את גרסתה לעניין היקף הגניבה ממנה. אלא שמכיוון שמדובר במארג של ראיות התמונה משתנה ונסביר.

36. הקבלות: ראש וראשית נאמר כי דעתנו היא שיש בקבלות שהציגה החברה משום 'חוט מקשר' מספיק בין ההודאה של יובל בעצם מעשי הגניבה לבין היקפם, בפרט כאשר הקבלות מתיישבות עם צילומי הווידאו מהסניף עצמו, כפי שהראנו בהקשר לצילום של יובל מכניס כסף לכיסו. דהיינו, נמצאה התאמה בין שעת ביצוע המעשה כפי שבאה לידי ביטוי בצילומי הווידאו של הסניף (ושל יובל עצמו) לבין השעה שנרשמה במחשב (על גבי הקבלה שהוצגה). וכפי שנראה בהמשך. אשר להיקף הגניבה נאמר שכאשר סכמנו בעצמנו את 107 הקבלות שהוצגו לנו התברר כי גרסת הנתבעת ולפיה הן תואמות את הסכום הנתבע איננו מדויק. סכומן הוא 388,019 $. על פי גרסתה מסכום זה יש להפחית 17,222 $ שמצאה כי יובל השיב לקופתה בהזדמנויות שונות (כלומר, סה"כ 370,797 $, שהוא סכום גבוה מזה שנתבע).

בהקשר זה נאמר ובראש, כי ערים אנו לטענה החוזרת של יובל כי החברה הודתה בכך שמאחר שכולם עשו שימוש בכל המחשבים, אזי כאשר שם מסוים מופיע על הקבלה אין משמעו שאותו אדם ביצע אותה. ממבט ראשון מדובר אכן בטענה שובת לב. אלא שכאשר עורכים, כאמור, את ההשוואה בין צילומי הווידאו של יובל לבין הקבלות היא מאבדת מעוצמתה. כך למשל סרטי הווידאו שהוצגו בחקירתו הנגדית של יובל תאמו גם את שם הקופאי שביצע אותן – יובל. לכך מצטרפת העובדה שיובל הודה עוד בשיחה עם גיא בבית הוריו כי ליאיר 'לא היה יד ורגל' במעשי הגניבה. כלומר, לשיטת יובל עצמו יאיר לא היה מעורב במעשי גנבה. נוסיף כי לעיוננו הוצגו 107 קבלות שמתוכן רק 13 בוצעו כביכול בשם המשתמש של גיא ו – 28 בזה של יאיר. לאמור, יובל מבקש שנניח שעל אף שעל מרבית הקבלות הוא הקופאי המבצע אין מדובר בפעולות שלו. ושברוב המקרים כאשר כתוב יובל זה מישהו אחר. אלא שהעובדה שמרבית הקבלות הן בשם יובל מחזקת את טענת החברה כי הוא אכן שהה בסניף שעות ארוכות וכאמור, גורמת לטענה בכללותה לאבד מעוצמתה. לא כל שכן כאשר יובל אינו חולק על כך שהפעולות שבקבלות בוצעו (גם אם לטענתו לא על ידו), ובהצטרף לאמור מטה. נוסיף מיד כי צפייה בסרטי הווידאו שמקבילים בזמן לקבלות שהונפקו על ידי גיא ויאיר מלמדת כי מי שביצע את הפעולה במחשב היה יובל, לעתים אף כשיאיר ישב לידו, וזאת מבלי שרשם את הסכומים בדף של קופה 4000.

37. ליובל אין הסבר הגיוני לנראה בסרטונים: כאמור יובל עומת בחקירתו הנגדית עם התנהלותו ביחס לפעולות בקופה 4000 (ראו למשל מספר פעולה 87379 מיום 26.3.2015 בשעה 12:43 – 12:44, בעמ' 31, בשורה 11 ואילך). על אף שיובל מודה חד משמעית כי בהקשר לקופה 4000 נוהל העבודה חייב פעולה ממוחשבת וידנית (עמ' 31, בשורה 10), אין לו הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הוא לא משלים את הפעולה בהתאם. תשובותיו מותירות את הרושם שמדובר בתירוצים לא משכנעים. כמו למשל הטענה, כי תחילה הוא רושם את הפעולה על פתק ואח"כ מעביר לדף של קופה 4000 כי "השורות כל הזמן נגמרות, ואז היינו צריכים לעשות דף חדש" או כי "אין טעם לרשום 50,000 לבזבז כמה שורות ואז הוא (הלקוח – רב"ה) מחזיר 10. יש אנשים כדי לחסוך מקום וזמן" (עמ' 31, בשורות 31-30). אלא שהדעת נותנת כי יש צורך במעקב אחר החייבים בקופה 4000 ודווקא 'שיטת הפתקים' אינה הגיונית ועשויה להוביל לטעויות.

בדומה אין ליובל הסבר מניח את הדעת לכך שבאותו סרטון ועד סוף היום הוא לא נראה רושם את המידע שעל הפתק בדף קופה 4000. נותר רק לתהות מה היה יותר פשוט ליובל לו היה אכן משוכנע בצדקתו לצפות בכל החומר המצולם ולהראות כי אכן רשם את הפעולה בדף קופה 4000. אין זאת אלא שלא עשה כן.

38. בתשובה לקו חקירה בדבר האפשרויות של הטיפול באותן קבלות שיוצאות מקופה 4000 בתום פעולה ממוחשבת, וכאשר יובל מודה שתמיד יוצאת קבלה מהמדפסת לאחר ביצוע פעולה בקופה 4000 (עמ' 32, בשורות 11-10), הוא משיב שהאפשרויות הן תיוק הקבלה, שמירה עליה עבור לקוח שעתיד להגיע או זריקה לפח כאשר לקוח אינו מעונין בקבלה (עמ' 32, בשורה 28). אלא שאם זהו מצב הדברים הרי שהאפשרויות אינן כוללות הכנסה של קבלה לכיס כפי שנראה יובל עושה בסרטון, למשל, מיום 26.3.2015 בשעה 10:29 (עמ' 45 בשורה 2). יובל אף לא מצליח לספק כל הסבר מניח את הדעת לעניין לבד מהאמירה כי "זה נראה דרמטי בהילוך איטי", אלא שזה אכן דרמטי. קשה להלום מצב דברים שבו עובד יכניס קבלה על פעולה שביצע עבור החברה בקופה 4000 לכיס שלו ללא הסבר מניח את הדעת. בנסיבות העניין לא מצאנו הסבר לכך זולת עוד חיזוק למעשי הגניבה והיקפם. כך צודקת החברה כי הצליחה להראות בחקירתו הנגדית של יובל כי כאשר הוא מבצע פעולה 'כשרה' בקופה 4000 הוא כותב אותה כנדרש בדף קופה 4000. לעומת זאת, כאשר הפעולה 'אינה כשרה' היא לא נרשמת על ידו ואין לו כל הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע פעם אחת הוא רושם את הפעולה כנדרש ובפעם אחרת לא רושם אותה כלל. נטעים כי הדברים הוכחו ביחס לקבלות שהוצגו לבית הדין ושם הקופאי בהן הוא יובל (עמ' 44, משורה 11 ואילך).

39. לאמור מצטרפות גם הודאותיו של יובל בסכום הגניבה כפי שטענה החברה בשיחות המוקלטות. בהקשר זה נאמר כי בעניין יצחקוב קבע בית הדין הארצי כי אין מניעה 'לגזור' את היקף הגניבה מתוך הקלטה של עובד בה הודה בעצם המעשה. ובהקשר זה אף תמימי דעים אנו עם החברה שעדותו האמינה של גיא לא נסתרה. ובכל אופן בשים לב לכל מארג הראיות שהצגנו בהקשר להיקף הגניבה ברור הוא שיש בו כדי להעביר את הנטל אל יובל, אלא שהוא לא הרים אותו. לטענותיו בדבר 'בישול ראיות' כמו העובדה שלו רק הוצגו צילומים מהחלק האחורי של הסניף היו הדברים נראים אחרת, התייחסנו בפרקים הקודמים ולא נחזור על הדברים, מלבד כך שאין בהם כדי להרים את הנטל.

40. כתב האישום: דעתנו היא כי לעובדה שהמדינה החליטה להגיש כתב אישום נגד יובל בגובה דומה לתביעה שלפנינו אין משקל ראייתי ממשי, לא כל שכן כל עוד יובל לא הורשע בסעיפי האישום או חלקם.

כללם של דברים, נוכח העובדה שיובל דבק בהכחשה גורפת ולא אמינה לאורך כל ההליך. לא הציג גרסה אחידה, ברורה ועקבית שיהא בה כדי לסתור את שיטת הגניבה שהצליחה החברה להוכיח. לא סתר את הראיות הרבות שהציגה החברה ואף לא סיפק הסברים מניחים את הדעת להתנהגותו. ועל אף שערים אנו לכך שלא היה מיוצג, אין מנוס מהקביעה שגנב כסף מהחברה בהיקף לו טענה.

41. בקשה להוספת ראיה: לאחר הגשת סיכומיה עתרה החברה בבקשה להוספת ראיה מטעמה בדמות תצהיר מטעם אדם שעובד ב"פיצוצייה" במרכז העיר, ואשר אגב פגישה מקרית עם איצ'ה, סמוך למועד הגשתה, סיפר לו שבתקופה הרלבנטית יובל נהג להגיע בתדירות גבוהה לאותה פיצוציה ולהמר הימורי ספורט בסכומים גדולים. לעתים של עשרות אלפי שקלים בכל סדרת הימורים (המוגבלת לתקרה של 5000 ₪ להימור בודד). יובל הותיר על אותו אדם רושם של 'מהמר כבד' ונחקק בזיכרונו שכן על אף שדרך כלל הפסיד בהימור המשיך להמר. אותו אדם קשר שיחה עם יובל שבה שאל לשמו, ולימים נודע לו כי יובל נחשד בגניבת כסף מהחברה.

תגובתו של יובל לבקשה התבקשה והתקבלה ולפיה הוא מתנגד לה. זאת נוכח טיעונים שונים שהשמיע במהלך ההליך, ובעיקר נוכח העיתוי המאוחר של הגשתה.

דין הבקשה דחיה. כפי שהראנו הכל מסכימים כי יש ליובל חובות נכבדים, שבעצמו העריך בגובה של בין 200,000 ל – 300,000 ₪ (עמ' 38, בשורה 5). וכי לא היו לו ולמצער, לא הוכח שהיו לו, מקורות הכנסה נוספים על הכנסתו כשכיר בחברה. למעשה על פי עדותו בתקופה הרלבנטית ובמקביל לעבודתו בחברה היה גם סטודנט (עמ' 37, בשורות 4 -5). כאמור לעיל, תלושי שכרו לא הוצגו לפנינו. אולם בחקירתו הנגדית הודה יובל כי רמת השתכרותו הייתה ממוצעת ודרך כלל עמדה על כ – 5,000 ₪ (עמ' 38, בשורה 13). והדברים מסתברים נוכח קביעתנו כי שימש כ'קופאי' מיומן, כלומר עובד מן המניין שאינו נמנה עם שדרת הניהול בחברה. על כן גם אם יוכח שאכן הימר באותה פיצוציה בתדירות גבוהה ובסכומים גבוהים. ועל אף שהדעת נותנת כי במרחק של מספר שנים ספק אם אותו אדם יוכל להעיד באופן מדויק על גובה סכומי ההימור הפרטניים. יהיה בכך לכל היותר משום תמיכה נסיבתית מסוימת לעצם מעשה הגניבה ולשאלה היכן הכסף. אלא שכפי שהראנו כבר עלה בידי החברה להוכיח כי ליובל היה עניין בהימורים, כפי שבא לידי ביטוי בעדותו לפנינו ובהיסטורית הגלישה שהציגה מיום 27.3.2015 (עמ' 38, בשורה 18 עד עמ' 39, בשורה 21).כך הוצגו לפנינו די ראיות למעשה הגניבה והיקפו. על כן ובשים לב לשלב המאוחר בו הוגשה הבקשה דעתנו היא כי נכון יהיה להביא את ההתדיינות בין הצדדים לידי סיום מבלי להשיג את ההליך לאחור. על כן אנו דוחים את הבקשה.

42. הנזקים הנוספים שלהם טוענת החברה: לטענת החברה יובל גרם לה במעשיו לנזקים נוספים, לרבות פגיעה בשמה ובמוניטין שלה. לא מן הנמנע כי מעילה בסדר הגודל שהוכיחה עשוי להוביל לפגיעה באמון שרוחשים הלקוחות לחברה. עם זאת החברה לא פירטה את הנזקים הנטענים, לא הציגה להם ראיות ולא הוכיחה אותם. בסיכומיה אף זנחה את הטענה. לכן דין חלקה זה של התביעה להידחות.

43. ההלוואה שיובל קיבל: כאמור בפתח הדברים, יובל הודה בכך שלווה מהחברה סכום של 45,000 ₪ לשם החזרת חוב לבנק הפועלים. הוא אף הודה כי החזיר 6,000 ₪ וכי, למעשה, נותר חייב 39,000 ₪ (עמ' 62, בשורה 18). אשר על כן ניתן בזה תוקף של פסק דין להודאתו של יובל והרינו קובעים כי הוא חב לחברה 39,000 ₪.

44. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את יובל לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, את הסכומים המפורטים מטה.

[א] סך של 355,134 דולר שהם 1,420,536 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.4.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[ב] החזר הלוואה בסך 39,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.4.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

יובל יישא בשכר טרחת בא כוח התובעת ובהוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

45. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

46. החברה הגישה מוצגים במחשב נייד, בכונן נייד בהתקן USB נייד ובדיסק. עם מתן פסק הדין רשאית החברה לקבלם חזרה לידיה במזכירות בית הדין, שם ימתינו לה במשך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. אם לא יאספו יטופלו על פי ההנחיות.

ניתן היום, ח' חשוון תש"פ, (06 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.