סעאבנה נ' ראימי סובח ואח'

זוהי החלטה בבקשת התובע לעיון מחדש בהחלטת בית הדין מיום 23.12.17 ("ההחלטה"). במסגרת ההחלטה חויב התובע להפקיד ערובה בסכום של 2,000 ₪ לא יאוחר מיום 20.02.18.

הנתבע מתנגד לבקשה.

בהתאם להלכה הפסוקה הערכאה הדיונית רשאית לשוב ולדון בהחלטות קודמות שנתנה אך בנסיבות חריגות. במסגרת בר"ע (ארצי) 54173-07-15 דורית איזנברג-בכר נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 6.9.15) נפסק, בין היתר, כדלקמן:

"יפים לענייננו כאן קביעותיו של בית דין זה בפסק הדין בעניין יוסי לוי מפי השופטת לאה גליקסמן וכך בלשון פסק הדין: "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה אותה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה [ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד יט (1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב (1) 525]. עוד נקבע בפסיקה, כי נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה [ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח' פ"ד נו(4), 505; וראו גם: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 774 (1995)]. .......

למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע שבעל דין יכול להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שנדונו כבר על ידי בית הדין, וכי כל אימת שתוגש בקשה "משופרת ומשודרגת" בעניין בקשה שנדחתה, ידון בה בית הדין מחדש. על מנת שבית הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נדרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה" (ע"ע 224/07 יוסי לוי – Jinyu Chi [פורסם בנבו] (28.5.07), בפסקאות 5-7).

וכן ראו בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן [פורסם בנבו] (14.7.11), הדברים בזו הלשון: "לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]" (שם, בפסקה 13)".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובהתחשב בפסיקה שצוטטה לעיל מצאתי לקבל את הבקשה, שכן חל שינוי בנסיבות וליתר דיוק הוכח קיומה של "ראיה חדשה" שלא הובאה לידיעת בית הדין בעת מתן ההחלטה דבר המצדיק את העיון מחדש. ואפרט-

ביום 25.11.16 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה לתשלום: פיצויי פיטורים (144,000 ₪), פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה (15,000 ₪), הפרשות לגמל (103,680 ₪), חלף הודעה מוקדמת (8,000 ₪), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע (144,000 ₪), דמי הבראה (25,000 ₪), פדיון חופשה שנתית (57,600 ₪), גמול עבודה בשעות נוספות בגין כל שנות עבודתו , 18 שנים (187,126.65 ₪) ופיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר לכל שנות עבודתו (1,080,000 ₪) ובסה"כ 1,660,726 ₪, כך על פי כתב התביעה.

בדיון שהתקיים ביום 19.03.17 בפני כב' השופטת יפית מזרחי- לוי, הורה בית הדין לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן במסגרתו יפרט את החישוב שערך בגין כל רכיב ורכיב, בכפוף לתקופת ההתיישנות, לרבות ההתיישנות הספציפית בנוגע להבראה וחופשה. בנוסף, נדרש התובע לפרט את רכיב השעות הנוספות והפנסיה, כאשר החישוב ייערך בהתאם לצו הכללי.