טיומקין נ'סו אס בע"מ

לפנינו תביעה שהוגשה על ידי התובעת שעבדה כמלצרית אצל הנתבעת, חברת סו אס בע"מ, המפעילה מסעדה בשם "סאן קיס" (להלן: "הנתבעת"), בגין הפרת זכויות עבודה שונות. התביעה כוללת רכיבים של אי קבלה והנפקת תלושי שכר כדין, היעדר דיווח לרשויות המס, הפרשות חסרות לקרן פנסיה, פיטורים שלא כדין, אי קיום הליך שימוע, פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי נסיעה.

טענות הצדדים

טענות התובעת בתמצית

התובעת הועסקה כמלצרית במסעדת הנתבעת מינואר 2022 ועד אפריל 2023. לטענתה, הנתבעת הפרה באופן שיטתי את דיני העבודה: לא הנפיקה תלושי שכר כדין (למעט בודדים שהיו מניפולטיביים), לא דיווחה עליה לרשויות המס ולביטוח הלאומי, לא הפרישה כספים לקרן הפנסיה, שילמה שכר בפועל על בסיס טיפים ובמזומן מבלי לשקף זאת בתלושים, ופיטרה אותה שלא כדין וללא הליך שימוע. התובעת מבקשת פיצויים בגין כל הרכיבים הנ"ל, ובכללם פיצויים לדוגמה בגין אי הנפקת תלושי שכר ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

טענות הנתבעת בתמצית

הנתבעת מכחישה את טענות התובעת. לטענתה, התובעת היא זו שפעלה בחוסר תום לב, העלימה מס במודע, לא דיווחה על שעות עבודתה כנדרש במערכת הנוכחות ("אצבע") ועל כן לא הונפקו לה תלושים מלאים. הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה, וכי הוזמנה לשימוע אך סירבה להתייצב. הנתבעת עומדת על כך ששכר הבסיס שסוכם היה ₪ 35 לשעה, וכי עבודתה של התובעת אצל הנתבעת הייתה עבודה נוספת ולא משרה מלאה. הנתבעת דורשת לדחות את התביעה ולחלופין לקזז סכומים שונים, לרבות בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובעת.

שאר טענות הצדדים תועלנה במסגרת ההכרעה.

פלוגתאות

1. מה היה השכר הקובע של התובעת ומה היקף משרתה האמיתי?
2. האם הנתבעת הפרה את חובתה להנפיק תלושי שכר כדין ולדווח לרשויות המס?
3. האם הנתבעת הפרה את חובתה להפריש כספים לקרן הפנסיה של התובעת?
4. האם התובעת פוטרה שלא כדין וללא הליך שימוע?
5. האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולהלנת פיצויי פיטורים?
6. האם התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת?
7. האם התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית?
8. האם התובעת זכאית לדמי הבראה?
9. האם התובעת זכאית לדמי נסיעה?
10. האם התובעת פעלה בחוסר תום לב והעלמת מס, באופן השולל או מפחית את זכויותיה?

עדויות

שמענו את עדות התובעת. מטעם הנתבעת העידו מר איתי אברהם, ששימש מנהל המסעדה, ומר תום רחמני, בעלים של המסעדה.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

מה היה השכר הקובע של התובעת ומה היקף משרתה האמיתי?

1. התובעת טוענת כי שכרה הקובע היה ₪ 8,000 ברוטו לחודש בממוצע, המבוסס על שכר יומי ממוצע של ₪ 420. היא עבדה במשרה מלאה, לעיתים במשמרות כפולות, שבתות וחגים, והשתכרה בין 60 – 100 ₪ לשעה.

הנתבעת טוענת כי שכר הבסיס שסוכם היה ₪ 35 לשעה, והתובעת עבדה בממוצע בין 4 – 6  שעות במשמרת ומספר מצומצם של משמרות בחודש, שכן עבודתה אצל הנתבעת הייתה עבודה נוספת. לפיכך, שכרה הקובע אינו יכול להיות ₪ 8,000.

2. מהראיות עלה כי התובעת אכן חתמה לאחר חצי שנה של העסקה על הודעה על תנאי העסקה בה נכתב כי שכרה יעמוד על 35 ₪ לשעה אך הוכיחה כי לא היה זה שכרה האמיתי. בעדותו מנהל הנתבעת אישר כי הדברים שכתב להודעות לתובעת לא תאמו את שנכתב בהודעה על תנאי ההעסקה:

עו"ד ג'ובני:           רק תאשר לי בעמוד 134 שאתה כותב לה כפולה לפי 74 שקל לשעה ללא צעקות מהלקוחות נכון?

העד, מר אברהם: אני רואה את זה כן לא זוכר את זה, רואה את זה כן .

(עמ' 14 שורות 1 – 3)

(עמ' 134 לתצהיר התובעת)

3. בנוסף, התובעת הציגה התכתבויות המעידות על שכר יומי גבוה והשתכרות של 60 – 100 ₪ לשעה (פרוטוקול, עמ' 7, ש' 17). מר תום רחמני התקשה לספק הסברים חשבונאיים סדורים בנוגע לשכר זה (פרוטוקול, עמ' 22, ש' 17 - 34).

4. אנו דוחות את טענת הנתבעת בסיכומיה כי הממוצע החודשי האמיתי עמד על סך של כ-5,735 ₪ בלבד, שכן חישוב זה מעוות את התמונה הראייתית על ידי הכללת חודשי התלמדות (כגון חודש ינואר 2022 בו עבדה ימים בודדים והשתכרה 695 ₪) וחודשי מבחנים באוניברסיטה. מנתוני הנתבעת עצמה עולה כי בחודשים שבהם עבדה התובעת באופן סדיר, השתכרה היא סכומים גבוהים בהרבה המשקפים משרה מלאה, כגון 12,074 ₪ בחודש יוני 2022, 12,858 ₪ בחודש יולי 2022, ו-10,906 ₪ בחודש אוגוסט 2022 (ראו לעניין זה סיכומי הנתבעת – סעיף 9). נתונים אלה עולים בקנה אחד עם התכתבויות הווטסאפ בזמן אמת, המאשרות קבלת סכומים יומיים של 1,200 ₪ (לפי תעריפים של 80 ₪ ו-100 ₪ לשעה במשמרות של 12 ו-15 שעות עבודה), ומבססים כדבעי את גרסת התובעת לשכר קובע ממוצע של 8,000 ₪ ברוטו לחודש.

5. זאת ועוד, עדותו של מר איתי אברהם, נציג הנתבעת, לפיה התובעת עבדה "משמרת שתיים בשבוע" (עמ' 10 לפ' שורות 34 -35), נסתרה בחקירתו כאשר עומת עם מסמכים שהנתבעת עצמה הגישה, לפיהם התובעת עבדה 22 ימים ביוני, 15 ביולי וכמעט 15 באוגוסט (פרוטוקול, עמ' 11, ש' 21 - 28). עובדה זו מעידה על היקף משרה רחב יותר מזה שהנתבעת ניסתה להציג.

עם זאת, התובעת אישרה כי בחודשי העבודה האחרונים (פברואר עד אפריל 2023) היקף שעותיה פחת מכיוון שהייתה סטודנטית בתקופת מבחנים אולם בשאר החודשים עבדה באופן מלא.

6. בהתחשב בכך שהשכר שולם בפועל מטיפים ובמזומן, ושלא הונפקו תלושי שכר המשקפים את השכר האמיתי – נדחית גרסת הנתבעת.

7. עוד טענה הנתבעת כי התובעת עבדה במקביל בעבודה אחרת כדי להוכיח כי היקף משרתה אצלה היה מצומצם וחלקי בלבד. לשיטתה, מאחר שעבודתה אצל הנתבעת הייתה עבודה נוספת, הרי שלא יכלה הייתה לעבוד חודש מלא אצל הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה כלל טענות אלו.

8. מעדותה של התובעת עלה כי אכן בתחילת דרכה (עד חודשים אפריל-מאי 2022) עבדה במקביל בשירות לקוחות (טלמרקטינג של משווק פרטי של הוט ופלאפון) וכן כמארחת באולמות אירועים. עם זאת, היא הסבירה כי מנהלה הישיר, איתי אברהם, היה מרוצה מאוד מעבודתה וביקש ממנה להתפטר מעבודתה הנוספת כדי לעבור לעבוד אצל הנתבעת במשרה מלאה (עמ' 2 לפ' שורות 4 – 5).

9. התובעת העידה כי התפטרה מהעבודה האחרת כפי שנתבקשה כדי לעבוד באופן מלא במסעדה. העבודה הנוספת היחידה שנותרה לה הייתה בחברת "איזי טוגיב" (שהחליפה בעלים ושמות ל"אמרגן"), שם הועסקה כ-6 שנים בהיקף זניח של "משמרת שתיים בחודש" בלבד (עמ' 2 שורות 16 – 17).

10. זאת ועוד, הוכח כי התובעת חויבה לעבוד במשמרות בסופי שבוע כחלק מדרישות העבודה הרגילות, כפי שעולה מהנחיותיו של מנהל המסעדה איתי אברהם שכתב לה מפורשות: "מזכיר יום חמישי ושבת ימי חובה":

(עמ' 192 לתצהיר התובעת)

11. נציג הנתבעת, מר תום רחמני, אישר בחקירתו הנגדית את קיומה של הנחיה זו ואת תוכן ההתכתבות האמורה:

עו"ד ג'ובני:           מפנה אותך לעמוד 192 לתיק המוצגים שלי בסדר, האמת שזה שיחה עם איתי אבל אתה מנהל המסעדה זה חשוב, איתי כותב כי הוא הבית רלוונטי, "מזכיר יום חמישי ושבת ימי חובה". אתה מאשר? רק תאשר מה שכתוב את יכולה גם להגיד לא זה בסדר.

העד, מר רחמני:   מה אני מאשר מה שכתוב.

(עמ' 15  שורות 31 -35)

12. נוכח כל האמור אנו מקבלות את גרסת התובעת לעניין שכרה והיקף משרתה.

האם הנתבעת הפרה את חובתה להנפיק תלושי שכר כדין ולדווח לרשויות המס?

13. הנתבעת הנפיקה תלוש שכר אחד עם תחילת עבודת התובעת (1/2022) ולא הנפיקה תלושי שכר עד לחודש 12/2022. במשך רוב תקופת עבודה, הנתבעת לא הנפיקה תלושים כלל (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). הנתבעת לא דיווחה לרשויות המס על התובעת כעובדת כנדרש.

לטענת הנתבעת, התובעת נדרשה לדווח במערכת הנוכחות ("אצבע"), ואי דיווח הוביל לאי רישום נוכחות ואי תשלום. התובעת רשמה שעות ידנית במקום להחתים אצבע, ולכן התלושים שיקפו שעות חלקיות (תצהיר הנתבעת, סעיף 3, 13, 14).

14. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת לא דיווחה על נוכחותה, שכן גרסה זו קרסה במהלך הדיון ועדותה של התובעת נתמכה בפלטים הממוחשבים של משמרות, שעות וטיפים, שהציגה הנתבעת עצמה.

15. התובעת העידה באופן עקבי כי לא ניתן היה להנפיק את הפתקיות בסיום המשמרת ללא דיווח בפועל במחשב, וכי הפתקיות יצאו ממחשב הנתבעת עם שעות מדויקות (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 4 -10). ב"כ הנתבעת אף אישר בחקירה כי אין מחלוקת שהתובעת חתמה על פתקיות הטיפים ועל הסכומים הרשומים בהם (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 33 -34). מר תום רחמני מסר גרסאות סותרות בנוגע לאופן הפקת פתקי השעות, ולבסוף אישר כי "לוקחים את השעות שאנחנו יודעים שהיא עבדה" (פרוטוקול, עמ' 17, ש' 9).

קביעה זו מערערת את טענת אי הידיעה של הנתבעת ומחזקת את גרסת התובעת בדבר אי הנפקת תלושים כדין ואי דיווח מלא לרשויות.

16. על פי ההלכה הפסוקה בעניין עמרי קיס (עב"ל (ארצי) 44405-10-15 עומרי קיס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.03.2018) בענף המסעדנות, תשר המשולם על ידי לקוחות מהווה הכנסה של בית העסק ושכר עבודה לכל דבר ועניין מאת המעסיק לעובדי השירות (כולל מלצרים). לפיכך, התשר נלקח בחשבון לצורך חוק שכר מינימום, הפרשות סוציאליות לפנסיה, וחישוב פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. משכך, הנתבעת אינה רשאית להתנער מחובתה להציג סכומים אלה במלואם בתלושי השכר של התובעת.

17. לסיכום - הפתקיות הממוחשבות שיצאו ממחשב הנתבעת מוכיחות את שעות עבודתה המדויקות של התובעת, ואת היקף משרתה האמיתי. הן מעידות כי התובעת קיבלה שכר בפועל במזומן בסיומה של כל משמרת מתוך כספי התשר שנאספו.

18. בנוסף, הפתקיות מוכיחות כי טענת הנתבעת לפיה התובעת לא החתימה אצבע בשעון הנוכחות היא טענה שקרסה. התובעת הבהירה כי לא היה ניתן כלל להנפיק את הפתקיות בסיום המשמרות הללו מבלי לדווח בפועל במחשב, שכן "יוצא פתק מהמחשב ממערכת האצבע" (עמ' 8 שורה 2) ולא ניתן לרדת ממשמרת או לחתום על הפתקים בלי לבצע יציאה.

19. לבסוף, קיומן של הפתקיות, שהוגשו לתיק על ידי הנתבעת עצמה, מוכיח כי הנתבעת ידעה בזמן אמת ובאופן מדויק על שעותיה ועל הסכומים שהרוויחה התובעת (שהגיעו לעיתים לעשרות רבות של שקלים לשעה ואף למעלה מאלף ש"ח ביום). אף דוגמא על פי פתקיות שהציגה הנתבעת בעצמה (נספח ד' לתצהיר הנתבעת) אינן תואמות את תלוש השכר (4/2023). עובדה זו מוכיחה כי הונפקו תלושי שכר שלא כדין, או שהונפקו תלושים פיקטיביים עם נתונים חלקיים, אשר לא נבעו מטעות טכנית אלא שיטה מכוונת להתחמקות מתשלום זכויות סוציאליות ואי דיווח על שכרה האמיתי של התובעת.

20. טענת הנתבעת כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בכך שלא ביצעה תיאום מס מאחר שהיא רשומה כתושבת שדרות במטרה להעלים מס ולהותיר את תלושיה נמוכים – נדחית מכל וכל. חובת הדיווח לרשויות המס והנפקת תלושי שכר המשקפים בנאמנות את המציאות היא חובה סטטוטורית אבסולוטית המוטלת ישירות על כתפי המעסיק מכוח חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, והיא אינה ניתנת להתניה, ויתור או העברה לפתחו של העובד. מעסיק אינו רשאי להתפרק מחובותיו החוקיות להנפיק תלושים תקינים ולשלם דמי ביטוח לאומי כדין, ואין במחדלי העובד או באי ביצוע תיאום מס מצידו כדי להכשיר התנהלות פסולה ושיטתית של דיווח כוזב וחלקי.

האם הנתבעת הפרה את חובתה להפריש כספים לקרן הפנסיה של התובעת?

21. לטענת התובעת, לא בוצעה כל הפקדה לקרן הפנסיה, דבר הנוגד את החוק, צו ההרחבה וההסכם.

22. לטענת הנתבעת, התובעת נשאלה אם יש לה קופת פנסיה פעילה אך לא חזרה עם תשובה, ועל כן הנתבעת לא יכלה להפקיד כספים. התובעת התחמקה במטרה להעלים מס.

23. אנו מקבלות את טענת התובעת. לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של מר תום רחמני, בעל המסעדה. כשנשאל אם הופרשו כספים לקרן הפנסיה, גם לאחר שחלפו שישה חודשי עבודה, הוא השיב "אני.. לא יודע, אני לא רוצה להגיד לך סתם..." (פרוטוקול, עמ' 15, ש' 28). בהמשך, כשנשאל שוב, חזר ואמר "אני לא יודע" (פרוטוקול, עמ' 16, ש' 3). חוסר ידיעה זה, מצד בעל המסעדה, מחזק את גרסת התובעת כי הנתבעת לא פעלה לביצוע הפרשות כדין לקרן הפנסיה.

24. אנו מקבלות את תחשיבי התובעת ברכיב הפרשות מעסיק לפנסיה ופיצויים בסך הנתבע -15,600 ₪ (בתצהיר הועלה הסכום אך אנו מתעלמות מכך) המורכב מ-11,440 ₪ עבור שנת 2022, ו-4,160 ₪ עבור שנת 2023.
    משלא הוצג חישוב אקטוארי עבור פיצוי בגין הפסדי פירות (על מניעת צבירת תשואות בקופה) והפסדי מס (בשל אי קבלת זיכוי ממס בהתאם לסעיף 45) – נדחה חלק זה של רכיב התביעה.

האם התובעת פוטרה שלא כדין וללא הליך שימוע?

25. לפי גרסת התובעת, ביום המקרה סעדו במסעדה בנות שביקשו רולים עם גבינה, והיא וידאה עמן את ההזמנה אך מסתבר שהן התבלבלו ורצו רול אחר. כשניגשה לטבח לעדכן אותו בטעות, הוא התחיל לצעוק עליה מול כל המסעדה למה היא כל הזמן מתבלבלת, ושנמאס לו ממנה ושהיא עושה בעיות. התובעת פשוט הסתכלה עליו, ענתה לו "במילים יפות לא מעניין" והמשיכה בעבודתה(עמ' 4 שורות 25 – 31).

26. לטענת התובעת, היא פוטרה באפריל 2023 ללא התראה, הליך מקדים או שימוע כדין. ההזמנה ל"שיחת שימוע ומשמרת אחרונה" (כנכתב בהודעה לתובעת) הוכיחה שההחלטה על הפיטורים כבר התקבלה והשימוע היה למראית עין.

27. הטבח שהיה מעורב בתקרית הוא גל ("גל הטבח"), ולפי דברי התובעת עצמה בחקירתה, הוא התפטר מעבודתו באופן מפתיע כחודשיים לאחר הגשת התביעה.

28. מנגד, מנהל המסעדה, איתי אברהם, העיד כי נקודת השבר הייתה ויכוח שהחל בין התובעת לבין לקוחות, אשר גלש לאחר מכן לוויכוח בינה לבין השף. לפי עדותו, הוויכוח עלה לטונים צורמים ברמה כזאת שכל מי שהיה מסביב במסעדה שמע את הצעקות (עמ' 11 שורות 6 – 12).

לטענת הנתבעת, התובעת לא פוטרה אלא ננזפה על התנהגותה והודיעה שהיא מתפטרת. היא סירבה להגיע לשימוע אליו זומנה (תצהיר רחמני, סעיף 11).

29. גרסת התובעת כי היא פוטרה מתקבלת מאחר שהיא נתמכת באופן ישיר בהתכתבויות הווטסאפ בזמן אמת (מיום 27.4.2023). התובעת זומנה לשימוע:

(נספח ח' לכתב התביעה ועמ' 322 לתיק המוצגים של התובעת)

30. עדותו של מר איתי אברהם, מנהלה הישיר של התובעת, הייתה רצופת סתירות בנושא זה. בתצהירו טען כי התובעת בחרה שלא להתייצב לשימוע ואמרה שזו משמרתה האחרונה, אך בחקירתו שינה את גרסתו וטען שביקש ממנה להגיע ל"אז בשיחת טלפון שלה בשיחת טלפון שעשינו ביקשתי ממנה לבוא למשמרות האחרונות שנקבעו לה ולשיחת שימוע. קודם כל לשיחת שימוע" (בלשון רבים) ולשימוע (פרוטוקול, עמ' 12, ש' 23 -24).

31. הסתירה בין "משמרת אחרונה" (יחיד) ל"משמרות אחרונות" (רבים) היא מהותית. יתרה מכך, מר אברהם אישר בחקירתו כי לא הכחיש את טענת התובעת בהתכתבות הווטסאפ כי פוטרה טלפונית, ואף אישר את פיטוריה עם אימוג'י של אגודל, כעולה מההתכתבות ביניהם. הוא אף הודה כי לא הייתה הזמנה בכתב לשימוע (פרוטוקול, עמ' 13, ש'24 - 26). צירוף המילים "שימוע ומשמרת אחרונה" בהודעת הנתבעת מעיד על כך שההחלטה לפטר את התובעת כבר התקבלה מראש, וכי הליך השימוע, ככל שהיה מתקיים, היה למראית עין בלבד.

‏

32. אנו דוחות את טענת הנתבעת לפיה התפטרותו המאוחרת של הטבח גל, כחודשיים לאחר הגשת התביעה, שוללת את קיומו של מניע לפיטורי התובעת. מן הראיות והעדויות עלה כי למחרת המריבה בין התובעת לטבח בעניין הזמנת הרולים, נמסרה לתובעת הודעה חד צדדית מאת האחמ"שית לפיה היא אינה משובצת עוד למשמרות (עמ' 4 שורות 25–34). הפסקת שיבוץ מוחלטת ופתאומית זו, אשר נעשתה ביוזמת הנתבעת ומבלי שנערך לתובעת בירור מוקדם, מהווה אקט של פיטורים הלכה למעשה, ואין בהתפטרותו המאוחרת של הטבח כדי לרפא פגם זה או לשנות את נסיבות סיום העסקתה של התובעת בזמן אמת.

33. עם זאת, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין אי עריכת שימוע או פיטורים שלא כדין. אמנם, מהראיות שהוצגו בפנינו עלה בבירור כי הנתבעת לא המציאה לתובעת זימון מסודר בכתב המפרט את היום והשעה המיועדים לקיום השימוע כנדרש על פי הדין אולם לנוכח תגובתה החד משמעית של התובעת בזמן אמת, אשר הודיעה מראש ובאופן נחרץ כי אין בכוונתה להתייצב לשיחה, היא סיכלה בעצמה את האפשרות לקיום הליך הבירור.

בנסיבות אלו, ומשעה שהתובעת בחרה לנתק מגע ולוותר על ההזדמנות להשמיע את טענותיה, אין מקום לפסוק לטובתה פיצוי כספי ברכיב זה.

האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולהלנת פיצויי פיטורים?

34. לטענת התובעת, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים (9,921 ₪) ולהלנת פיצויי פיטורים (₪ 15,103) עקב פיטורים שלא כדין ואי תשלום.

לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים שכן התפטרה. אם זכאית, הסכום המרבי הוא ₪ 6,368. הנתבעת דוחה את הלנת פיצויי הפיטורים בשל מחלוקת כנה והתיישנות.  

35. לאור הכרעתנו דלעיל כי התובעת פוטרה, הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים.

36. אנו מקבלות את תחשיבי התובעת המבוססים על שכר קובע של 8,000 ₪ (ברוטו) ומחייבים את הנתבעת בסך הנתבע 9,921 ₪ בלבד בגין פיצויי פיטורים בקיזוז חלק הפיצויים בהפרשות הפנסיוניות, אשר כאמור לא הופרשו כלל ואשר ישולם במסגרת פסק דין זה ישירות לתובעת. 

37. באשר לתביעת התובעת לקבלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מצאנו כי בין הצדדים נטושה מחלוקת אמיתית, הן באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה והן באשר לגובה השכר הקובע. נוכח חילוקי הדעות המהותיים והעובדתיים שהתגלעו בין הצדדים לאורך ההליך כולו, שוכנענו כי מדובר במחלוקת המצדיקה את ביטול פיצויי ההלנה.

האם התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת?

38. לטענת התובעת, פוטרה מבלי ששולמו לה 30 ימי הודעה מוקדמת כדין, ודורשת ₪ 8,000.

לטענת הנתבעת, התובעת היא שצריכה הייתה לתת הודעה מוקדמת שכן התפטרה, ודורשת קיזוז של ₪ 2,450.  

39. על אף קביעתנו כי התובעת פוטרה מעבודתה, אין היא זכאית לקבלת דמי הודעה מוקדמת מהנתבעת. מן הראיות וההתכתבויות עולה כי הנתבעת ביקשה מהתובעת להגיע למשמרות שנקבעו לה, אולם התובעת הודיעה מפורשות כי לא תתייצב למשמרת הקרובה, ובכך ויתרה בפועל על זכותה לעבוד ולקבל שכר במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

40. נוכח קביעתנו החד משמעית כי התובעת פוטרה ביוזמת הנתבעת ולא התפטרה מרצונה, נשמט היסוד המשפטי והעובדתי תחת טענת הקיזוז של הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת מצד התובעת, ועל כן טענת הקיזוז נדחית מכל וכל.

האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר

41. הנתבעת הודתה כי לא הנפיקה לתובעת תלושי שכר ברוב תקופת עבודתה:

עו"ד ג'ובני:                      בסדר התצהיר שהגשת אז יש לך משהו להוסיף לשנות אתה זוכר הכל? אתה עומד מאחורי התצהיר?

העד, מר רחמני:   כן.

עו"ד ג'ובני:                      יפה. בוא נתחיל בעובדות. תאשר לי שהתובעת עבדה מחודש ינואר 22 עד אפריל 23 נכון?

העד, מר רחמני:   כן.

עו"ד ג'ובני:                      תודה. תאשר לי שברוב תקופת העסקתה לא הונפקו לה תלושי השכר נכון?

העד, מר רחמני:   הונפקו לה חלקית.

(עמ' 15 שורות 21 – 25)

42. משכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר והיעדר דיווח כדין לרשויות. לפיכך, אנו פוסקות לטובת התובעת פיצוי לדוגמה מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך של 1,000 ₪ עבור כל חודש שבו לא הונפק לה תלוש שכר תקין, ובסך כולל של 9,000 ₪ עבור תקופת העבודה הרלוונטית שנתבעה.

האם התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית?

43. לטענת התובעת, לא שולמו דמי חופשה כלל והיא זכאית ל-15 ימי חופשה בתעריף ₪ 420 ליום, סה"כ ₪ 6,300. התלושים הכילו רכיבים כוזבים ולא ניתן להתחשב בהם.

לטענת הנתבעת, התובעת ניצלה ימי חופשה וקיבלה עליהם תשלום. משרתה חלקית. אם זכאית, אז ל-7.54 ימים ובסך ₪ 3,890.  

44. לנוכח העובדה שלא הונפקו תלושי שכר כדין, והנתבעת לא הציגה תיעוד מלא ומהימן של ניצול ימי חופשה, אנו מקבלות את טענת התובעת לעניין אי תשלום דמי חופשה ואת תחשיבי התובעת עבור פדיון ימי חופשה על תשלום של 15 ימי חופשה תעריף של 420 ₪ ליום, ובסך הכל 6,300 ₪.

האם התובעת זכאית לדמי הבראה?

45. לטענת התובעת, לא שולמו לה דמי הבראה והיא זכאית ל-6 ימי הבראה בתעריף ₪ 378 ליום, סה"כ ₪ 1,890.

לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה דמי הבראה חלקיים. הנתבעת התכוונה לשלם יתרה (1,077 ₪) בגמר חשבון, אך התובעת ניתקה קשר. הסכום המרבי שהנתבעת נותרה חייבת הוא  935 ₪.

46. הנתבעת לא הוכיחה כיצד שולמו בפועל הסכומים הנקובים בתלושי השכר הבודדים שהנפיקה. בתלושים אלה נרשם תחת "אופן תשלום" כי התשלום בוצע "ישירות" (תחת רובריקת אופן התשלום), אולם פרטי חשבון הבנק של התובעת מופיעים כמאופסים (סעיף פרטי החשבון) ולא הוצגה כל אסמכתא על העברה בנקאית או הפקדה לחשבונה. ברור אפוא כי לא בוצעה כל הפקדה לחשבון הבנק של התובעת בגין רכיבים אלה.

47. כמו כן, הנתבעת לא הציגה כל הוכחה לכך שניתנה לתובעת המחאה עבור תשלומים אלה או עבור גמר החשבון. עדותו של בעל המסעדה, מר תום רחמני, לפיה "לדעתי... היא קיבלה אותו בצ'ק" (עמ' 25 שורה 10) נותרה טענה בעלמא, שכן הוא עצמו הודה בחקירתו כי אינו יודע להשיב על כך בוודאות (עמ' 25 לפ') ולא הציג העתק של המחאה כלשהי. משכך, הנתבעת כשלה כליל בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי שילמה את הסכומים המפורטים בתלושים.

48. בדומה לפדיון חופשה, לאור אי הנפקת תלושי שכר מהימנים והעדר תיעוד סדור מצד הנתבעת, אנו מקבלות את טענת התובעת לעניין אי תשלום דמי הבראה ואת תחשיבי התובעת כפי שנתבעו בכתב התביעה בסך של 1,890 ₪ (בעבור 5 ימי הבראה בלבד) ולא מעבר לכך.

אם התובעת זכאית לדמי נסיעה?

49. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה דמי נסיעות בסך ₪ 12 לכל משמרת בהתאם להסכם והיא אינה חייבת דבר.

50. לאור אי הנפקת תלושי שכר מהימנים והעדר תיעוד סדור מצד הנתבעת לתשלום זה, אנו מקבלות את טענת התובעת לעניין אי תשלום דמי נסיעה.

51. אנו מחייבות את הנתבעת בתשלום דמי נסיעות בגובה 213 ₪ לחודש (עלות חופשי חודשי) עבור 15 חודשים, ובסך הכל 3,195 ₪.

האם התובעת פעלה בחוסר תום לב והעלמת מס, באופן השולל או מפחית את זכויותיה?

52. לטענת הנתבעת, התובעת פעלה בחוסר תום לב, העלימה מס במודע, נמנעה מתיאום מס ונהנתה מטיפים כ"כסף שחור" אולם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו. טענת הנתבעת בדבר אי החתמת אצבע נסתרה (עמ' 8 שורות 1 – 5) הנתבעת היא זו שלא הנפיקה תלושי שכר כדין ולא דיווחה על התובעת לרשויות. לא ניתן להטיל את האחריות להעלמת מס על העובדת, כאשר המעסיק הוא זה שלא מילא את חובותיו הבסיסיות על פי דין. התנהלות הנתבעת בהיעדר תלושי שכר סדורים ואי דיווח מלא היא זו שאפשרה את המצב הנטען.

סוף דבר

53. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

‏ פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר – 9,000 ₪.

 פיצויי פיטורים - 9,921 ₪ (בקיזוז חלק הפיצויים בהפרשות הפנסיוניות).

 תשלום עבור ימי חופשה - 6,300 ₪.

 תשלום עבור דמי נסיעה - 3,195 ₪.

 תשלום עבור הבראה - 1,890 ₪.

 תשלום עבור הפרשות מעסיק (פנסיה ופיצויים) - 15,600 ₪.

 הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית שקלית מיום 1.5.2023 ועד התשלום בפועל.

54. בנוסף, הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪.

ערעור בזכות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אב תשפ"ו, (04 אוגוסט 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.