גרוס נ' ארקיע קליק בע"מ

האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי קבלת הודעה לעובד ובגין אובדן הכנסות? אלו הן השאלות שבהן עלינו להכריע בתיק זה.

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה, והכל כפי שיפורט להלן.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1.הנתבעת היא חברה בת של חברת ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, המציעה לקהל לקוחותיה שירותי הזמנת טיסות וחבילות נופש בארץ ובחו"ל. התובע הועסק בשירות הנתבעת כנציג מכירות ושירות טלפוני מיום 09.05.12, בהתאם להסכם עבודה שנחתם עמו באותו יום וצורף כנספח א' לכתב התביעה.

2.לטענת התובע, הנתבעת החתימה אותו על "הסכם מעורפל, כללי וסתמי, ממנו הושמטו פרטים מהותיים ביותר, לרבות: מתכונת שעות העבודה ומרכיבי שכר עיקריים" (סעיף 12 לכתב התביעה). בהקשר זה טען התובע, כי נקבע בהסכם כי יעבוד כנציג מכירות או בכל תפקיד אחר שייקבע מעת לעת ע"י החברה וכי שעות עבודתו תיקבענה אף הן בהתאם לצורכי החברה. ביחס לתגמול לו הוא זכאי, טען, כי אין בהסכם העבודה אזכור לעמלות המכירה להן הוא זכאי, לגובהן או לאופן חישובן וכי בתלושי השכר הן הוכתרו "תמריץ מכירות", חרף העובדה שמדובר במרכיב עיקרי בשכר עבודתו.

3.עוד הוסיף התובע, כי במהלך עבודתו אצלה, שינתה הנתבעת את תנאי עבודתו וגם את שיעור התמריץ הכספי, ללא מתן הודעה בכתב. בכך, לדבריו, הנתבעת הפרה את הוראות חוק הודעה לעובד, הכולל את תיקון 4 לחוק, שנכנס לתוקפו ביום 31.12.11, ואשר ביטל את הצורך בהוכחת נזק כתנאי לפסיקת פיצויים.

4.התובע הטעים כי הפרתה של הנתבעת את הוראות החוק הנ"ל נעשתה "במכוון וכחלק ממדיניות מוצהרת של מנהליה" (סעיף 17 לכתב התביעה).

5.התובע טען כי בתחילת חודש מאי 2013 פנה אליו מר אלאור מזרחי, ששימש באותה עת כמנהל המוקד, והציע לו קידום לתפקיד ניהולי, תוך הבטחה לבונוס מנהלים ולשכר שעתי גבוה יותר של 25 ₪ לשעה, זאת במקום 23.12 ₪ לשעה, שהשתכר עד לאותה עת.

6.התובע, שהצטיין בתפקידו ואף זכה בשנת 2012 בתעודת הצטיינות, ראה את עתידו בחברה ושאף להתקדם בה, בירר האם מדובר בקידום קבוע ולא בתפקיד זמני, ומשהובטח שאכן כך הדבר, הסכים להצעה. בקשתו להעלות את סיכום הדברים על הכתב, נתקלה, לטענתו, בהתחמקות מצד מנהלי הנתבעת, הגם שלא הביעו התנגדות לעשות כן (סעיף 23 לכתב התביעה).

7.התובע החל למלא את תפקידו החדש ובמהרה התחוור לו, לדבריו, כי שכרו נופל משמעותית מהשכר אותו השתכר בתפקידו הקודם כנציג מכירות, אלא שמנהליו הרגיעו אותו ואמרו לו שמדובר "בירידה לצורך עליה", וכי לאורך זמן, כמנהל, ישתכר הרבה יותר. בהסתמכו על הבטחה זו, המשיך לדבריו לעבוד עד שבחודש אוגוסט 2013, הודיעו לו מנהלי הנתבעת כי "העונה החמה" הסתיימה ומשכך, תפקידו הניהולי בוטל ועליו לשוב לתפקידו הקודם "כנציג מכירות פשוט", כהגדרתו (סעיף 28 לכתב התביעה).

8.התובע מחה על כך והטעים כי הסכים לעבור לתפקיד החדש בהסתמך על הסיכומים עמו ובעקבות כך, זומן לשיחה עם סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, מר עוז ברלוביץ. שיחה זו התנהלה בנוכחות מר אלאור מזרחי.

9.הסבריו של מר ברלוביץ לא הניחו את דעתו של התובע וביום 19.08.13, לאחר שקיבל לדבריו ייעוץ משפטי, הודיע על כוונתו להתפטר בדין מפוטר והנתבעת בתגובה השיבה לו במכתבה אליו מיום 17.09.13 כי היא מכירה בו כמי שזכאי להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים.

10.תשובה זו לא סיפקה את התובע, אשר דרש במכתב נוסף מיום 29.09.13 פיצויים בגין הפרת חוק הודעה לעובד, פיצויים בגובה 6 משכורות בגין נזקים לא ממוניים ופיצויים בסך 14,400 בגין אובדן הכנסות.

11.במכתב התשובה שנשלח לתובע ביום 28.10.13, דחתה הנתבעת את דרישותיו ומכאן כתב התביעה שבפנינו.

12.התובע פרט בכתב התביעה מטעמו כי הנתבעת הפרה ב-3 הזדמנויות שונות את חוק הודעה לעובד כדלקמן: עת נמנעה מלהזכיר בחוזה העבודה את התשלום שכונה על ידה "תמריץ מכירות" ואת אופן חישובו;

עת שינתה את תחשיב העמלה הנ"ל, ללא מתן הודעה בכתב וכשקידמה אותו לתפקיד ניהולי ושינתה, לדבריו, כליל את תנאי העסקתו, לרבות תפקידו, תחומי אחריותו, שעות עבודתו וגובה שכרו.

13.כאמור לעיל, התובע טען כי מדובר במדיניות מכוונת מטעם הנתבעת כחלק ממדיניותה המוצהרת (סעיף 42 לכתב התביעה) ולפיכך, דרש לקבל פיצוי כספי בסך 15,000 ₪ בגין כל הפרה, וסה"כ 45,000 ₪ בגין רכיב זה.