ק' נ' דובדבני

לפני בית הדין תביעת התובעת לפיצוי בגין הטרדה מינית והתנכלות בסך של 240,000 ₪ (צמוד למדד חודש 08/13) ופרסום לשון הרע, בסך של 50,000 ₪ (צמוד לממד חודש 09/98).

השתלשלות האירועים 

1. התובעת עובדת כמזכירה של מבקר המועצה המקומית גבעת זאב.

2. הנתבע עובד כגזבר המועצה המקומית גבעת זאב, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה שימש גם כמזכיר המועצה.

3. בתאריך 17.1.13 הגיש הנתבע תביעה בגין לשון הרע כנגד התובעת בהליך, (ס"ע 34191-01-13 דובדבני נ' קדוש). ההליך התנהל בפני כבוד השופט דניאל גולדברג, אשר דחה את התביעה, נוכח ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, וקבע:

   "... אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע באשר לטענת הנתבעת כי התובע כינה אותה "זנזנת" באירוע מיום 7.12.10. אנו גם מעדיפים את גרסת הנתבעת באשר לשאלה אם התובע צילם אותה באירוע מיום 3.3.11 או רק דימה עצמו כמצלם אותה. מקובלת עלינו עדותן של התובע ושל גב' אנקונינה כי ראו הבזקים בטלפון של התובע. התובע מודה שאמר לתובעת "יצאת פוטוגנית" ונראה כי אכן התובע צילם את הנתבעת".

4. הנתבע ערער על פסק הדין (ע"ע (ארצי) 1631-07-16 דובדבני נ' קדוש), אולם בהמלצת בית הדין הארצי הנכבד, חזר בו מהערעור, והוא נמחק.

5. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 2.1.18 טען ב"כ התובע כי היות שבשני ההליכים מדובר באותם צדדים ואותם עדים, יש לוותר על שמיעת ההוכחות, החקירות והתצהירים, וניתן לעבור לשלב הסיכומים. ב"כ הנתבע טען כי התביעה אחרת והתצהירים מתביעה אחרת ומשכך יש לנהל הליך הוכחות.

6. בישיבת קדם המשפט נקבעו המוסכמות והפלוגתאות ונקבע כי הצדדים יסכמו בשאלה אם יש בפסק הדין של כבוד השופט גולדברג השתק פלוגתא ומעשה בי-דין לעניין כינוי הנתבע את התובעת "זנזונת" ולעניין צילומה.

7. בתאריך 5.5.18 ניתנה החלטה מפורטת לפיה מתקיימים ארבעת הפרמטרים להשתק פלוגתא בהתאם לפסיקה ולספרות המשפטית, ומשכך אין לשמוע הוכחות לעניין כינוי התובעת "זנזונת" ולעניין צילומה, ולגביהם קיים השתק פלוגתא.

8. יחד עם זאת, נקבע כי בהליך בפני כבוד השופט גולדברג התבררה עילת לשון הרע בלבד, של התובעת כלפי התובע, ואילו בהליך זה התביעה נוגעת הן להטרדה מינית והן לעילת לשון הרע של הנתבע כלפי התובעת, לפיכך יש לקיים הוכחות, ולא ניתן להסתפק בסיכומים.

    

   המחלוקת

   1. האם התרחשה הטרדה מינית בניגוד לחוק הטרדה מינית? ככל שכן, האם זכאית התובעת לפיצוי ובאיזה שיעור.

   2. האם צילומה של התובעת על ידי הנתבע מהווה בנוסף התנכלות, כתוצאה מתלונת התובעת כי הנתבע הטריד אותה מינית? ככל שכן, האם זכאית התובעת לפיצוי, ובאיזה שיעור.

   3. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, ובאיזה שיעור.

       

       

       

       

      הכרעת הדין

       

      האם הנתבע הטריד מינית את התובעת בכנותו אותה "זנזונת" ובצילומה בטלפון הנייד

       

      טענות התובעת

      1. התובעת טענה כי ביום 7.12.10 הגיעה ללשכת ראש המועצה. באותה עת הגיע למקום הנתבע, ובנוכחות מזכירת ראש המועצה, הגב' אופירה אנקונינה, דרש מהתובעת לעזוב את הלשכה, תוך שהעיר לה על צורת הישיבה שלה באופן סקסיסטי, ואמר לה "יאללה עופי מפה", ואף הטיח בפניה את הכינוי "זנזונת". התובעת פרצה בבכי ויצאה מהלשכה, כאשר הנתבע דולק אחריה וממשיך לכנותה "זנזונת". מר רוברט גנון, רבש"צ המועצה ראה את התובעת ממררת בבכי. התובעת אמרה לתובע כי עליו להתבייש באופן שבו דיבר אליה, ובתגובה השיב: "סתמי את הפה, יא זנזונת".

      2. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 3.3.11 הגיעה התובעת ללשכת ראש המועצה על מנת לאסוף מסמכים הנחוצים לעבודתה. הנתבע נכנס ללשכה ודרש ממנה לעזוב את המקום, כהרגלו. התובעת ביקשה מהנתבע שיניח לה, ובתגובה שלף הנתבע את מכשיר הטלפון הנייד שלו, והחל לצלם אותה, ללא הסכמתה. התובעת דרשה מהנתבע לחדול לאלתר, ובתגובה השיב לה הנתבע: "יצאת פוטוגנית".

      3. התובעת טענה כי הן כינויה זנזונת והן צילומה בניגוד לרצונה, מהווים כל אחד הטרדה מינית.

      4. עוד טענה התובעת כי הנתבע ביצע בה מעשה מגונה כהגדרת המונח בסעיף 348(ו) לחוק העונשין, כיוון שבסעיף 3(א)(2) נקבע כי מעשה מגונה לצורך סעיף 348(ו) לחוק העונשין הנו "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". לטענתה, הנתבע צילם אותה באמצעות הטלפון הנייד שלו ובכך הצליח להשיג לחזקתו תמונות שלה, שבאמצעותן יוכל לגרות ולספק את עצמו באופן מיני.

      5. התובעת טענה כי התנהגות הנתבע כמפורט לעיל הנה בניגוד לסעיפים 3(א)(4) ו3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), בכך שהתייחס אליה התייחסות חוזרת המתמקדת במיניותה כאישה. לטענתה, לגבר לא היה קורא בכינוי ברוח זו, ולא היה מצלם אותו. בעניין זה הפנתה התובעת למאמרה של ד"ר אורית קמיר "הדרת נשים על ידי הטרדה מינית".

      6. התובעת טענה כי בפסיקה נקבע שכינוי חיילת במילה "פרוצה" מהווה הטרדה מינית במישור הפלילי של העבירה (ת"פ (שלום י-ם) 53381-12-11 מדינת ישראל נ' שלמה פוקס).

      7. אשר לנסיבה לפי 3(א)(6)(ג) טענה התובעת כי היות שמדובר במסגרת יחסי עבודה שבהם התובעת נתונה למרות הנתבע, היא לא מחויבת להוכיח כי הראתה לנתבע כי היא אינה מעוניינת בהתייחסויותיו. מכל מקום, היא הראתה לו שאינה מעוניינת וביקשה ממנו מפורשות שיחדל ממעשיו.

      8. ביחס לצילום הכפוי טענה התובעת כי הנתבע ביזה אותה באירוע זה, התייחס אליה כאלה חפץ מופקר, הכין לעצמו "העתקים" מגופה ודמותה חרף התנגדותה, והאמירה "יצאת פוטוגנית" רק מחזקת את הביזוי.

      9. לטענתה יש לדחות את טענת הנתבע לפיה צילם אותה כדי להוכיח שהיא מתבטלת נוכח הנסיבות הבאות: אין זה לגיטימי שמנהל יצלם וישמור תמונה של עובדת; בהליך הקודם טען כי לא צילם אותה, אלא רק עשה עצמו כאילו צילם, ובכך יש לסתור את טענתו בדבר מטרת הצילום; הנתבע הודה שלא העביר את התמונות שצילם לאיש, ומשכך לא התכוון להוכיח שהתבטלה; הנתבע לא ביסס טענתו לפיה מדובר ב"נוהג מקובל", אשר ממילא חוקיותו בספק; אם אכן היה ממש בטענה זו, לא היה אומר מיד לאחר הצילום "יצאת פוטוגנית". לטענת התובעת, בנסיבות אלה, ובהיעדר הסבר אחר, נותר להסיק כי הנתבע אכן צילם אותה לצורך "גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים", וזאת בניגוד לסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית, ומכאן שגם התנהגות זו מהווה הטרדה מינית על פי החוק והפסיקה.

      10. עוד טענה התובעת כי מעדות הנתבע עצמו עלה כי הוא נוהג להטריד מינית דרך קבע ומייצר ביודעין סביבת עבודה אפופת אווירה מינית בהערותיו בעלות הקונוטציה המינית כגון: "זנזונת", "אני שם זין על המבקר", "אישה רעה ומגעילה" "מה זה, בשביל הגדלת חזה" "אין לך מלפפון" וכדומה. התובעת טענה כי יש לדחות טענת הנתבע לפיה הוא "רק מתלוצץ" עם הכפופים לו בקונוטציות מיניות, היות שהכפופים לו מהווים "קהל שבוי" ואין בכוחם להתעמת אתו ולהעמידו במקום.

      11. לעניין סכום הפיצוי טענה התובעת כי יש להחמיר עם הנתבע כיוון שחזר על אמירתו מספר פעמים, הוא לא הביע חרטה על אמירותיו ועמד בעיקשות על דבריו הפוגעניים כלפי עובדים אחרים כגון מר כאליהו ז"ל, הגב' אנקונינה.

      12. הנתבע מהלך אימים על עובדי המועצה, הנתבע טרפד את בירור תלונת התובעת וגרם לכך שבמשך כשנה וחצי (מיוני 2011 ועד נובמבר 2012 ולא הייתה אחראית למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה), טען בתחילת ההליך כי עומדת לו חסינות עובדי ציבור וטען כי התובעת כלל לא חשה מוטרדת מינית.

      13. לטענת התובעת, היות שמדובר בשני מקרים של הטרדה מינית, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 240,000 ₪ (צמוד למדד 8/13), נוכח חומרת מעשיו של הנתבע אשר עולים לכדי התעמרות ולמעשים פליליים, ההשפלה העמוקה והפגיעה בכבוד האדם שגרם הנתבע לתובעת במעשיו, העובדה שהנתבע ידע שהתובעת נשואה ואם לילד, וכינה אותה זנזונת במרחב הציבורי, ובכך ייחס לה תכונות של הפקרות מינית והעובדה שהנתבע נהג לנקוט ביחס משפיל ובוטה כלפי עובדי המועצה בדרך קבע והחשיבות בהרתעתו.

      14. התובעת הגישה חוות דעת מטעם ד"ר אורית קמיר, מיום 12.6.18 (להלן: "חוות הדעת").

           

          טענות הנתבע

      15. הנתבע טען בסיכומיו כי "מעולם לא כינה את התובעת זנזונת ומדובר בהמצאה מאוחרת של התובעת (ס' 17 לסיכומים) וכי "לא צילם את התובעת" (סעיף 19 לסיכומים). לטענתו, עשה כאילו צילם אותה, על מנת לגרום לה לשוב לעבודה ולהפסיק להתבטל. וכי מדובר בדרך מקובלת והגיונית להוכיח שהעובדת לא מבצעת את עבודתה ולא נמצאת במקום עבודתה.

      16. עוד טען הנתבע כי התובעת מנצלת את החוק על מנת לנסות להתעשר בגין לשון שהיא לכל היותר בוטה, ובאופן שיש בו משום זלזול במונח הטרדה מינית. לטענתו מדובר במריבה שבה שני הצדדים נקטו בלשון בוטה, והתובעת מנצלת את מעמדה כיו"ר ועד העובדים, כדי להטיל אימה על עובדי המועצה. הנתבע טען כי אין מדובר בהטרדה מינית, כיוון שהתובעת לא ראתה את עצמה כמוטרדת מינית והתנהלותה לא נועדה כדי לברר אם הייתה הטרדה מינית, אלא כדי להשפיל את הנתבע, לערער על סמכותו המקצועית ולפגוע בו. התובעת אף לא הגדירה את הדברים כהטרדה מינית, אלא כ"מילים לא יפות", "בצורה לא מכובדת", "פוגעת ומעליבה", "מגעילה ומטונפת". עוד טען הנתבע כי לטענת התובעת, הוא דיבר כך גם לגברים, ומשכך אין מדובר בהטרדה מינית.

      17. הנתבע טען כי אין להתייחס לחוות הדעת שהגישה ד"ר קמיר, היות שבית הדין אינו זקוק לעזרה משפטית ועל פי הפסיקה מדובר "בחציית גבול סמכותו של בית המשפט" וכיוון שדעותיה של ד"ר קמיר קיצוניות. בנוסף, חרף הידע הרב של ד"ר קמיר בתחום זה, לא הפנתה לפס"ד של בית הדין לעבודה לפיו המילה "זנזונת" מהווה הטרדה מינית, אלא לפס"ד אחד של בימ"ש השלום, שנסיבותיו שונות. ד"ר קמיר אף לא הפנתה לפס"ד לפיו צילום יכול להוות הטרדה מינית.

      18. הנתבע טען כי לא טרפד את בירור התלונה נגדו, לטענתו אין קשר מבחינת הזמנים בין הפסקת הטיפול לבין אי יציאת הגב' שופן להשתלמות ומכל מקום ראש המועצה הוא שהחליט לא לאשר את ההשתלמות, ולא הנתבע.

      19. ביחס לסכום התביעה טען הנתבע כי התובעת התבססה על נוסח החוק בשנת 2013, אולם הסכום הרלוונטי הוא נוסח החוק במועד האירוע, היינו 50,000 ₪. עוד טען כי לא ניתן להגיש תביעה בגין אותו אירוע גם בעילה של הטרדה מינית וגם בעילה של לשון הרע, שכן מדובר בניסיון לעקוף את סכום התקרה שנקבעה בגין כל אחד מהחוקים ולזכות פעמיים בפיצוי ללא הוכחת נזק, ויש להגיש את התביעה בגין העילה המרכזית.

           

          סוגית ההטרדה המינית

      20. כאמור, הנתבע בסיכומיו הכחיש כי כינה את התובעת זנזונת וטען כי מדובר בהמצאה מאוחרת של התובעת וכן הכחיש שצילם את התובעת.

      21. טענות אלו נדחות מכל וכל. מוטב היה כי הנתבע היה נמנע מלשוב על טענות אלו במסגרת סיכומיו, לאחר שניתנה החלטה מפורשת בעניין השתק הפלוגתא ביחס לשתי טענות אלו, אשר הוכחו בפני כב' הש' גולדברג וניתן בעניינם פסק דין חלוט.

      22. נקבע שם כי הנתבע אכן קרא לתובעת "זנזונת" מספר פעמים וצילם את התובעת. הסוגיה שיש להכריע בה היא אם מבחינה משפטית מעשים אלו מהווים הטרדה מינית.

      23. הנתבע טען כי אין להתייחס לחוות הדעת שהגישה התובעת, היות שבית הדין אינו זקוק לעזרה משפטית, כיוון שדעותיה של ד"ר קמיר קיצוניות וכיוון שמסקנות המומחית לא עוגנו בפסיקה. טענה זו דינה להידחות וננמק.

      24. ד"ר קמיר פרטה בחוות דעתה את ניסיון והשכלתה, ובין היתר ציינה כי היא יזמה את חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, ניסחה את נוסחו הראשון, נטלה חלק פעיל בניסוחו הסופי ומלווה מאותו מאז במחקר ובמעשה, בין היתר באמצעות הדרכת אחראיות על החוק במקומות עבודה וייעוץ לעו"ד המנהלים תיקי הטרדה מינית. אלו עובדות שלא נסתרו ומצביעות על היותה מומחית בנושא.

      25. בנוסף, ד"ר קמיר נחקרה ביחס לטענת הנתבע לפיה עמדותיה קיצונית, וסתרה טענה זו בעדותה: "ש. את הרי מנסה לקדם את האג'נדה שלך לגביי הרחבת המונח הטרדה מינית.

          ת. חד משמעית לא. אני מנסה לקדם את תחולת החוק. אילו היית מעודכן בפסיקה ובספרות המקצועית היית רואה שהמאבק שלי בשנים האחרונות הוא לצמצם תחולה שבעיניי מורחבת מידי בין השאר בבית הדין הארצי לעבודה. יש וויכוח ביני לבין השופטים בארצי וזה התפרסם. הם מרחיבים את הפסיקה מידי וצריך לדבוק בלשון החוק (עמ' 20 שורות 10 -14)(דגש ש.ש.).

      26. ד"ר קמיר אף נשאלה מדוע לא הפנתה לפסיקה רלוונטית ונימקה היטב:

          "ת. אני לא יכולה להפנות אותך לפסקי דין, אני באתי לכאן לתת חוו"ד שלי לגביי דעתי. אני המומחה.

          ש. כלומר את נותנת חוו"ד לפי דעתך ולא לפי הפסיקה?

          ת. לא נכון. אל תכניס לי מילים לפה. במקרים שבהם יש פסקי דין של בית הדין הארצי שמחייבים את כל המערכת לא צריך אותי. במקרים שבהם צריך פרשנות אני מומחית ואני נותנת פרשנות לפי מיטב הבנתי ותפיסתי.

          ש. ומי שמחליט זה בית הדין.

          ת. ברור (עמ' 21 שו' 16-22)(דגש ש.ש.).

      27. מובן שלבית הדין יש שיקול דעת אם לאמץ את חוות הדעת אם לאו, ביה"ד אינו מחויב לקביעות המומחית. אך אין להתעלם מחוות דעתה שהצביעה על הבנה של תפקיד המומחה ועל ידע מקצועי ומקיף בנשוא ההליךועל עדות עניינית.

      28. יצוין כי הנתבע היה רשאי להגיש חוו"ד מטעמו, אולם בחר שלא לעשות כן, מטעמיו.

      29. התובעת טענה כי הסעיפים הרלוונטיים לתביעה הם 3(א)(2), (4), (5) ו (6)(ג) לחוק.

      30. נבחן סעיפים אלו על פי סידרם:

          "3 (א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

          (2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;

          (4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

          (5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

          (6) הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:

          (ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות;"

      31. לעניין סעיף 3(א)(2) טענה המומחית בחוות הדעת כי ביחס לצילומה של התובעת, פרשנות סבירה דורשת להתייחס אליו בהקשר לאירוע הקודם, שאחריו פנתה התובעת למספר גופים במקום העבודה והתלוננה על ההטרדה המינית. הנתבע סרב להתנצל או לחזור בו מההטרדה והתעקש לעמוד מאחוריה. המומחית הפנתה לסעיף 348(ו) לחוק העונשין המגדיר מעשה מגונה כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". מעשה מגונה מהווה הטרדה מינית אסורה לפי סעיף 3(א)(2) לחוק. לדעת המומחית, פרשנות סבירה של מעשה הצילום היא שהיה זה מעשה לשם ביזוי מיני נוסף של המתלוננת ויתכן שהנתבע צילם את התובעת כדי "להנציח" ו"להוכיח" את "היותה זנזונת". לחילופין, יתכן גם שהתכוון להשתמש בצילום כדי לגרות או לספק את עצמו מינית, כפי שלכאורה הולם הופעתה של זנזונת.

      32. איננו מקבלים עמדה זו של המומחית. הנתבע צילם את התובעת במהלך יום עבודה. אין ספק כי יש בכך אלמנט ביזוי לה. אך לא הוכח כי התכוון להשתמש בצילום כדי לגרות או לספק את עצמו מינית, וכי הופעתה הייתה כשל "זנזונת". בית הדין סבור, כפי שטענה המומחית כי מדובר בהתנהלות פסולה, פוגענית, תמוהה ושאינה מתאימה במקום עבודה. אולם טענת התובעת בעניין השימוש בצילום לסיפוק הנתבע מינית או הוכחה לזולת על היותה "זנזונת" לא הוכחה והיא נדחית.

      33. בסעיף (4) נקבע כי הטרדה מינית היא התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, ובסעיף (6) נקבע כי כאשר מדובר ביחסי עבודה, אף אם אותו אדם לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

      34. כיוון שהנתבע כינה את התובעת "זנזונת" שלוש פעמים, מדובר בהתייחסויות חוזרות.

      35. בסעיף (5) לחוק נקבע כי הטרדה מינית היא התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

      36. בחוות הדעת שהגישה התובעת טענה ד"ר קמיר כי התייחסות הנתבע לתובעת כ"זנזונת" היא התייחסות מבזה ומשפילה ביחס למינה ולמיניותה, בניגוד לסעיף 3(א)(5) לחוק. התבטאות התובע לא התרחשה ברוח טובה, בהסכמת הנוגעים בדבר או בשפת סתרים פרטית כלשהי, ועל פי הבנת המומחית את הנסיבות, היא עולה כדי פגיעה בכל ערכיו המוגנים של החוק, היינו: כבוד האדם, חירותו, פרטיותו וקידום השוויון בין המינים. בנוסף, היות הנתבע בכיר מהתובעת, מחמיר את מידת הביזוי וההשפלה, וכן נוכחות אדם נוסף מעצימים עוד יותר את הפגיעה, הן בתובעת והן בערכים המוגנים של החוק.

      37. מקובלת עלינו עמדה זו. אף אנו סבורים כך.

      38. נוכח האמור, ההתייחסות החוזרת במילה המתייחסת למיניות, בהתאם לחוק ולחוות הדעת, הוכח עובדתית ומשפטית כי הנתבע הטריד מינית את התובעת באמירה "זנזונת".

      39. אף הפסיקה בע"ע (ארצי) 9834-05-16 זמיר נ' פלונית (פורסם בנבו) קובעת כי יצירת סביבת עבודה עוינת על ידי עיסוק במין, במיניות ובמגדר, באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת מהווה הטרדה מינית, כך: "בהקשר של עולם העבודה ובניסיון ראשוני לתאר מהי התנהגות שמהווה הטרדה מינית בעבודה הבחינה המלומדת קת'רין מקינון בין שני סוגי התנהגות (להרחבה: קת'רין א' מקינון "הטרדה מסוג 'זה תמורת זה' והטרדה מסוג 'סביבה עוינת' (מילים מטרידות 51 (ליאת לבנון עורכת, 2011)).

          ...

          סוג שני של הטרדה מינית נעשה בדרך של יצירת סביבת עבודה עוינת על ידי עיסוק במין, במיניות ובמגדר באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת. הטרדה מינית מסוג זה יכולה לבוא לידי ביטוי בבדיחות גסות, בהצגת תמונות פורנוגרפיות, בהערות מיניות ועוד...

          ביטוי נוסף להבחנה בין סוגי ההטרדה המינית ניתן גם בהוראות תקנון שירות המדינה שבנוסחן הקודם קבעו בסעיף 43.421 כי "יצירת אווירה עוינת" באה בגדר הטרדה מינית. הכרה במונח "סביבה עוינת" עלתה גם במספר פסקי דין שבהם נדונה שאלת קיומה של הטרדה מינית (ראו למשל: עש"ם 2203/05 מדר נ' נציבות שירות המדינה [פורסם בנבו] (21.7.2005) (להלן: פרשת מדר); פרשת פודלובסקי; עש"ם 11976/05 רוחי נ' נציבות שירות המדינה [פורסם בנבו] (11.4.2007)). עם זאת החוק למניעת הטרדה מינית אינו נותן ביטוי להבחנה זו בין שני סוגי ההטרדה המינית, אלא מפרט רשימת התנהגויות, כאמור לעיל, שמהוות כשלעצמן הטרדה מינית (אורית קמיר "סוגים של הטרדה" מלים מטרידות 71 (ליאת לבנון עורכת, 2011)). בהתאם תוקנו גם הוראות החוק הנזכרות לעיל כך שיתאימו לנוסח החוק למניעת הטרדה מינית. הנפקות המעשית של הדבר היא שעובד שחווה הטרדה מינית כהגדרתה בחוק שניתן לסווגה גם כהטרדה מסוג יצירת "סביבה עוינת" אינו נדרש להוכיח כי בעקבות ההטרדה המינית חל שינוי מהותי בסביבת עבודתו, או כי עבודתו הפכה לבלתי נסבלת עבורו, ודי שיוכיח שבוצע כלפיו אחד המעשים המנויים בסעיף 3 לחוק...

          ואכן פסקי דין שבהם נדונה פרשנותם של סעיפי החוק האמורים שיש בהם גם משום יצירת סביבת עבודה עוינת הבהיר בית המשפט העליון כי הערות, מחמאות, בדיחות גסות, סקסיסטיות או שוביניסטיות אשר יוצרות אווירה לא נעימה במקום העבודה יכולות להיחשב להטרדה מינית. עוד הובהר כי התנהגויות אלה אינן מקבלות הכשר נורמטיבי משום שנאמרו בסביבת עבודה שבה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין או משום שהדברים נאמרו בצחוק (עש"ם 11025/02 אייזנר נ' מדינת ישראל פ"ד נז(5) 541 (2003); פרשת בן אשר; פרשת מדר). ולא רק זאת אלא שהתנהגויות אלה הופכות לאסורות באופן גורף כאשר מעורבים בהם עובדים שיש ביניהם יחסי מרות "(דגש ש.ש.).

      40. מעבר לכינוי התובעת "זנזונת" ולצילומה, הנתבע העיד ביחס להתנהלותו במקום העבודה , כך:

          "ת. הדיבור שלי הוא לא פוליטיקלי קורקט, אני לא בדיוק מתחנף אך אני לא מדבר בלשון מינית ולא לשון בוטה כמו שאמר השופט בביה"ד הארצי. אם מישהו או משהו אומר לי תשמע הבדיחה הזו לא מתאימה לי, זהו אני לא חוזר יותר עם אותו בן אדם על בדיחה לא במקום או על אמירה לא נאותה. לא חוזר. אם הוא לא מבין אותי באותו סגנון שאני מדבר אז אני לא מדבר בצורה כזו.

          ש. כלומר אתה מודה עכשיו שאתה מתבדח עם עובדיך בקונוטציה מינית ורק כאשר הם אומרים לך להפסיק, אתה מפסיק.

          ת. אני מאשר שאני לא מדבר פוליטיקלי קורקט. יש לפעמים בדיחות עם קונוטציה מינית.

          ש. מבקר המועצה לשעבר, מר יוסף כאליהו ז"ל הצהיר בתצהירו שאמרת לו "אני שם זין על המבקר ועל הביקורת". האם מר כאליהו שיקר בתצהירו לכב' השופט גודלברג?

          ת. הייתה מריבה ביני לבינו, הוא ניסה בכל תוקף לתקוף אותי ואמרתי את מה שאמרתי. אני שמעתי מילים הרבה יותר חריפות מ"אני שם זין". אמרתי את זה, אמרתי בעדנא דרתחא, אני לא חוזר בי" (עמ' 32 שו' 22-32)(דגש ש.ש.).

      41. הנתבע אישר הלכה למעשה בעדותו כי משתמש בבדיחות גסות, כי משתמש בביטויים גסים , מדבר לא פוליטקלי קורקט ורק אם משהו מבקש אז הוא נמנע. בעדותו הוכיח את טענת התובעת כי הנתבע יוצר אוירה לא נעימה עם קונוטציות מיניות.

      42. הנתבע אף נשאל בעדותו:

          "ש. מפנה אותך לסעיף 13 לתצהירך. שם אתה טוען שט' המציאה לצורך התביעה הזו שהפנית אליה אצבע משולשת. אם אומר לך שגם בהצהרה זו אתה לא דובר אמת, עדיין תמשיך לעמוד עליה?

          ת. אני לא יודע למה אתה מתכוון. אפילו לא יודע מה זה אצבע משולשת. באמת שלא.

          ש. אני מפנה אותך לעמוד הקודם שהתקיים בפני השופט גולדברג לעמ' 13 שו' 7-10 בניגוד למה שהצהרתך בתצהירך ט' דווקא לא המציאה את זה עכשיו אלא גם בהליך הקודם.

          ת. אני לא זכרתי את זה שהיא אמרה אצבע משולשת בפרוטוקול.

          ש. הצהרת מבלי לזכור, זה מה שאתה אומר לנו.

          ת. אני לא זוכר שהיא אמרה את זה. אני לא מתווכח עם הכתוב" (עמ' 37 שו' 30 עד עמ' 38 שו' 5).(דגש ש.ש.)

      43. הנתבע אף לא עקבי בעדותו.

      44. הגב' דניאלה שופן מסרה בעדותה: "ש. היו עוד עובדות שסיפרו לך שהנתבע הטריד אותן.

          ת. היו עובדות שדיברו, אף אחת לא הסכימה שאני אראיין ואעשה תהליך של הטרדה מינית, הן לא הסכימו.

          ש. ספרי לנו מה אותן עובדות סיפרו לך?

          ת. אני חתומה על חיסיון. אני לא יכולה. אני יכולה לציין לשאלת ביה"ד ששתי עובדות התלוננו על אמירות לא נאותות של הנתבע כלפיהן.

          מהם הביטויים שנאמרות. היו כל מיני ביטויים שנאמרו. (מנסה להיזכר). יש לי מחסום, אני לא מצליחה להיזכר.

          ...

          הייתה לי שיחה עם שתי העובדות, עידכנתי אותן על התהליך ועל התקנה שהקראת לי, עידכנתי את ראש הראשות. הן לא הסכימו בשום אופן שאני אכתוב פרוטוקול ואמשיך לטפל בזה (עמ' 28 שו' 4-16)(דגש ש.ש.).

      45. דהיינו התובעת אינה היחידה שחשה כך לגבי התנהגות הנתבע והאווירה, מעדות גב' שופן, זהירה ככל שניסתה להיות, ניכר ניסתה להימנע ממסירת הדברים כהוויתם. העדה מסרה תחילה כי לא יכולה לפרט מה נאמר, נוכח חסינות, ולאחר מכן טענה שאינה זוכרת מה נאמר. מדובר בעדה שלא הסכימה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, וברור כי חוששת להעיד נגד הנתבע, פן יבולע לה. יחד עם זאת, מהאמור הוכח כי שתי עובדות נוספות התלוננו על אמירות לא נאותות של הנתבע כלפיהן.

      46. התובעת הגישה תמליל של הקלטת שיחה בינה לבין עובד בשם יניב כרמי. מהשיחה ניתן לבסס את טענתה כי הנתבע אמר לעובדת שביקש שיחתום לה על שיק "מה זה, בשביל הגדלת חזה" וכן אמר לעובדת "איך לך מלפפון?" (נספח יד לתצהיר התובעת). התובעת ביקשה להעיד את מר כרמי, אולם הנתבע התנגד.

      47. אמירות אלה הינן בהקשרים של מיניות חד משמעית ולכל הפחות שלא לעניין, ובאופן לא נאות ומבזה ומשפיל.

      48. הנתבע טען כי שאל את יניב, והוא השיב שלא דיבר עליו באותה שיחה, אולם בעדותו נשאל הנתבע:

          "ש. ט' גם אומרת בתמליל השיחה ליניב "אפילו שהוא הבוס שלך". והנתבע מאשר: "ת. אני הבוס של יניב" (עמ' 35 שו' 13-14).

      49. הנתבע אף אישר כי הוא חותם על שקים, הגם שטען כי אינו היחיד (עמ' 35 שו' 12).

      50. הוכח כי התובעת והעובד יניב כן דיברו על הנתבע והוא היה נשוא שיחתם. עדות הנתבע בעניין זה מהווה עדות שמיעה ,אינה אמינה והיא נדחית.

      51. עוד מסרה גב' שופן כי ראש המועצה הוא שממנה את הממונה על הטרדות מיניות, ואין צורך באישור מועצה. לגבי התפטרותה ציינה כי הייתה צריכה להודיע רק לראש המועצה שהיא מסיימת את תפקידה ושימנה אדם אחר.

      52. העדה נשאלה מדוע שלחה על כך מייל לנתבע, ולא לראש המועצה, והשיבה: "הוא היה מנהל כוח אדם הזמנו, עדכנתי אותו שאם הוא לא מאשר לי לצאת להשתלמויות, אני אפנה הלאה ואפסיק את התפקיד. עדכנתי אותו. אמרתי לו אם אתה לא מאשר לי אני אפסיק את העבודה. אני לא סותרת את עצמי. ככה זה עובד, מודיעם למנהל כוח אדם שאתה מפסיק, לעדכן, ואז אתה פונה הלאה... זו היררכיה בסיסית.

          ש. את מאשרת שאת אמרת לי בשיחת טלפון שלאחר שהנתבע לא הוציא אותך להשתלמות לא הייתה אף אחת במועצה ששימשה כאחראית על הטרדות מיניות.

          ת. אני אמרתי את זה, לתקופה מסוימת כן, עד שראש המועצה חייב אותי להמשיך. עד שהלכתי להשתלמות זה היה נובמבר (עמ' 27 שו' 18-27)(דגש ש.ש.).

      53. טענת התובעת כי הנתבע אכן מנע מהממונה על הטרדות מיניות להשתתף בהשתלמות, הגם שהודיעה כי אם לא יאשר זאת, היא לא תמשיך בתפקידה, קיבלה אישוש בעדות הגב' שופן. בכך הלכה למעשה גרם ל"ממונה" לחשוש ממנו ולהיות לא אפקטיבית בסמכותה כממונה. וזמנית למועצה להיות ללא ממונה כלל.

      54. אף בסיכומיו הנתבע לא הבין ולא הפנים את חומרת מעשיו, טען כי התובעת גסת רוח, המרבה להשתמש בלשון ביבים, ואינה נרתעת משיחות בעלות אופי מיני ממש, תוך שהפנה לשיחתה עם העובד יניב כרמי, אשר התנגד להבאתו לעדות.

      55. התובעת הרימה את הנטל והוכיחה הטרדה מינית, יצירת אויירה עויינת בהקשר מיני ולא רק כלפיה.

      56. התביעה בגין הטרדה מינית מתקבלת.

      57. בשים לב לכלל הנסיבות, הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין ההטרדה המינית.

           

          התנכלות

      58. במסגרת כתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת להוסיף עילה זו לפיה צילום התובעת מהווה התנכלות אסורה. יחד עם זאת, התובעת לא ביקשה לשנות את סכום התביעה, ולא כימתה את התביעה ביחס לרכיב זה וטענה כי מדובר בטענות משפטיות חלופיות.

      59. הנתבע טען כי אין קשר בין הצילום לבין התלונות. מחד טען כי לא צילם את התובעת כלל, ומאידך טען כי לגיטימי לצלם עובדת כדי להוכיח שלא הייתה במקום עבודתה ולא עשתה את עבודתה, וכי גם גב' ששון צילמה את התובעת כאשר התבטלה עם מר גנון באמצע יום עבודה.

      60. עוד טען כי פעל במסגרת מילוי תפקידו לטובת התובעת, העניק לה דרגות ותוספת כוננות, רכיבי שכר שספק אם הגיע לה, שכן אינו רכיב חובה, ושלא קיבלה במשך שנים רבות לפני כהונת הנתבע בתפקידו. לגרסתו יש בכך לסתור התנכלות.

      61. בסעיף 3(ב) לחוק נקבע כי "התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית"(דגש ש.ש.). לטענת התובעת, לאחר שהנתבע כינה את התובעת "זנזונת" הגישה תלונות למועצת גבעת זאב, לנציבות תלונות הציבור ולשר הפנים, ובסמוך מאוד לתלונות אלו, התנכל לה הנתבע וביצע את הצילום הכפוי.

      62. ד"ר קמיר המומחית ציינה בחוות דעתה בעניין זה "דומני שהפרשנות הסבירה ביותר לצילום הכפוי של העובדת בידי העובד היא כמעשה של התנכלות". וכן: "מהקשר הדברים משתמע בסבירות גבוהה שהעובד צילם את העובדת כדי להפחידה ולאיים עליה שישלח את תמונתה כהוכחה להיותה "זנזונת" לגורמים שאליהם התלוננה ו/או בתפוצה רחבה כלשהי. פרשנות סבירה של הצילום מובילה למסקנה שהעובד התכוון לאותת לעובדת שהיא חשופה, שהוא יכול לפגוע בה בדרכים שונות, ושכדאי לה להיזהר ולא לדבוק בתלונתה נגדו. התנכלות היא התנהגות אסורה על פי החוק למניעת הטרדה מינית. מדרג הענישה הפלילי בסעיפים קטנים 5(א) ו5(ב) מעיד שהיא נתפסת כחמורה יותר מאשר הטרדה מינית, וזאת מכיוון שנועדה למנוע תלונה על הטרדה ולפגוע במי שכבר נפגעה מן ההטרדה עצמה. על סמך כל האמור אני סבורה שניתן לראות בצילום הכפוי של המתלוננת בנסיבות שבהן נעשה, התנכלות אסורה על פי חוק".

      63. הנתבע מסר בעדותו כי צילם את התובעת, כיוון שאם היה מעיר לה "היא שוב תפתח את הג'ורה שלה" (עמ' 39 שו' 9-10).

      64. בכך הוכיח את טענת המומחית כי התכוון לגרום לה להבין שהוא יכול לפגוע בה בדרכים שונות ולהזהיר אותה, הנתבע אישר כי התכוון להעיר לה שוב, ועל מנת למנוע את תגובתה, צילם אותה בניגוד לרצונה. הוכח מעדותו שלו כי הנתבע לא צילם את התובעת כדי להוכיח שלא עבדה. זאת אף נוכח אמירתו בזמן אמת "יצאת פוטוגנית" אמירה שלא קשורה לתפקודה בעבודה אלא להקשר נראות פיזית והן נוכח הודאתו כי לא העביר את התמונות לאיש. חמורים הדברים עד מאד!

      65. עמדת המומחית , נתמכה שאמירות הנתבע עצמו ומתקבלת טענת התובעת לפיה מדובר בהתנכלות אסורה על פי החוק וכי מדובר בפגיעה שמקורה בתלונה על הטרדה מינית.

      66. בהעדר כימות התביעה בגין רכיב זה, לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין התנכלות אסורה.

      67. יחד עם זאת , משהא בהא תליא בקביעת סכום הפיצוי בגין ההטרדה המינית, נלקחו בחשבון נסיבות המקרה בכללותן, לרבות ההתנכלות, אולם אין לפסוק פיצוי נוסף בגין טענה חלופית זו, אשר כאמור לא כומתה.

           

          פרסום לשון הרע

      68. התובעת טענה כי את יסודות העוולה של לשון הרע יש לנתח בהתאם לארבעה שלבים: תחילה יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, שנית יש לבחון האם הפרסום מהווה "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק, שלישית יש לבחון אם עומדת לנתבע הגנה מההגנות הקבועות בחוק ולבסוף יש לבחון את שאלת הסעדים לרבות הפיצוי הראוי.

      69. לטענת התובעת, הנתבע לא טען טענת הגנה מפני עילת לשון הרע, כגון שהביטוי "זנזונת" אינו מהווה לשון הרע, או שעומדת לו הגנה הקבועה בחוק. התובעת טענה כי הנתבע לא התנצל ואף החמיר את הפגיעה, כך לדוג' במכתבו למשרד הפנים כתב שראה את התובעת "בישיבה שאינה מכבדת שום אישה (נספח ד' לתצהיר התובעת). ביחס לאמירה זו קבע כבוד השופט גולדברג כי הוא ייחס לה תכונה של הפקרות מינית (ס' 32 לפסק הדין). התובעת הפנתה לפסיקה לפיה על כינוי "ג'יגולו" הוטל פיצוי בסך של 70,000 ₪.

      70. התובעת טענה כי בנסיבות אלו, יש להטיל את מלוא הפיצויים הקבועים בחוק.

      71. הנתבע ידע כי התובעת מוכרת בקהילת גבעת זאב כאישה נשואה ואימא לילדה, מתוקף תפקידו כמנהל כוח אדם במועצה. הנתבע הוא מהדמויות הבכירות ברשות המקומית, אשר כולם סרים למרותו, ומשכך ההשפלה שהנתבע גרם לתובעת הייתה כבדה מנשוא. התובעת הפנתה בסיכומי התשובה לת"א 32376-06-16 לפיו כינוי אישה "פרוצה" מהווה "ייחוס של התנהגות מינית שאינה מקובלת לתובעים, והם מהווים לשון הרע מובהקת". לפיכך, טענה כי כינוי אישה "זנזונת" בפרהסיה, מהווה לשון הרע.

      72. הנתבע הודה כי מדובר בביטוי בוטה, אך ברור כי לא הייתה כוונה שהתובעת אכן עובדת כזונה, ולכן אין מקום לקבל את התביעה בגין לשון הרע. הנתבע הפנה לת.א 2433/07 עיריית אריאל נ' וואלה תקשורת לפיה פרסום יחשב כלשון הרע רק אם ייתפס ככזה על ידי האדם הסביר, ולא לפי התחושה הסובייקטיבית של הנפגע, או של הפוגע. כבוד השופט מילר הפנה בפסק הדין למאמר "לשון הרע במבחן הבריות" לפיו אין די בכך שאדם סבור שדברים שפורסמו בעניינו משפילים אותו או פוגעים בו, אלא על פי השקפת של כלל החברה של בני אדם ישרי המחשבה. עוד הפנה בית המשפט לספרו של אורי שנער "דיני לשון הרע" לפיו: "שאלה מעניינת היא, האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע. מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים. מצד שני, קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד, ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית..." בנסיבות אלה נקבע כי על מנת שגידופים יהוו לשון הרע יש לבחון האם קורא או שומע סביר עלול לייחס לתובע את כינוי הגנאי כפשוטו והאם יש בפרסום כדי להפכו למטרה לבוז או ללעג מצד השומע. בנוסף, גם בהנחה שהביטוי פוגע, יש לבחון את עוצמת הפגיעה, בהקשר הנתון.

      73. הנתבע טען כי מדובר במריבה בין התובעת לנתבע, ובחילופי גידופים הדדיים, בקולי קולות, כדרכה של מריבה ולכן אף אחד לא חשב שזה נכון.

      74. התובעת נשאלה והעידה בעניין זה:"ש. הוא קרה לך זנזונת נכון.

          ת. כן.

          ש. מדובר בגסות רוח.

          ת. בוודאי.

          ש. מדובר בלשון הרע.

          ת. כן. אני לא ידעתי שזה לשון הרע.

          ש. מה יש בזה לשון הרע.

          ת. אני רואה בזה פגיעה, מילה מאוד גדולה, מאוד גסה ומעליבה. כאישה זה מאוד קשה לשמוע.

          ש. כן. מילה ממש לא יפה.

          ת. מה זה לא יפה? פוגעת, מעליבה.

          ש. אבל לא הייתה באמת כוונה שאת עובדת במקצוע נכון.

          ת. מה קשור הכוונה? זונה זו אחת שעובדת במקצוע. מה לא ברור? יש לזה איזה פרח?" (עמ' 10 שו' 18- עמ' 11 שו' 1)(דגש ש.ש.).

      75. לא מקובלת עלינו עמדת הנתבע. אמירה שכזו פוגעת ובפרט בפרהסיה. שמדובר באמירה ובהתנהלות שאינה תקינה בין עובדים, וודאי שלא ע"י ממונה .נקבע לעיל כי מדובר בהטרדה מינית על פי החוק.

      76. נוכח הפסיקה לעיל בה נקבע כי על מנת שגידופים יהוו לשון הרע יש לבחון האם קורא או שומע סביר עלול לייחס לתובע את כינוי הגנאי כפשוטו והאם יש בפרסום כדי להפכו למטרה לבוז או ללעג מצד השומע. ויש לבחון בהנחה שהביטוי פוגע, את עוצמת הפגיעה, בהקשר הנתון ,התרשמנו כי שומע סביר שהיה שומע את קריאות הנתבע "זנזונת" כלפי התובעת, לא היה מייחס לה "אחת שעובדת במקצוע" כהגדרתה. התובעת מוכרת כבעלת משפחה , כיו"ר ועד ואיש לא היה מייחס לה התנהלות זו, אף לא היה בז לה נוכח מעמדה . כולם היו מבינים כי מדובר בגידוף ,מגעיל ופוגע שאינו נכון כלל אמנם אך לא כדי לשון הרע.

      77. הנתבע נסמך על טענות משפטיות ה"מנקות" את התנהלותו, דווקא לנוכח שמה הטוב של התובעת וותקה, ומעמדה בארגון , אולם יש לגנות בכל גנאי אפשרי את התבטאותו והתנהלותו, גם בויכוח וגם בעדנא דריתחא , אף אם זו אינה עולה כדי "לשון הרע" על פי החוק.

      78. מכל מקום נוכח הפסיקה, התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית.

           

          סוף דבר

      79. נוכח כל האמור לעיל, התביעה בגין הטרדה מינית מתקבלת. מצאנו את התנהגותו חוזרת וחמורה כממונה ובכלל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין ההטרדה המינית.

      80. התביעה בגין התנכלות מתקבלת. בהעדר סעד בגין התנכלות, לא נפסק סעד בגין רכיב זה. אם כי זו נלקחה בחשבון.

      81. חרף חומרת התנהלותו, נוכח הפסיקה, ונסיבות המקרה התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית.

      82. בנוסף ישלם הנתבע הוצאות התובעת בסך 2,500 ₪ ושכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,000 ₪. הנתבע לא יישא בהוצאות ד"ר קמיר, משהעידה כי הגישה את חוות הדעת פרו-בונו.

      83. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

           

          ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, (05 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

          החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

           

                  

          נציג ציבור עובדים מר קדוש		נציג ציבור מעסיקים מר בנבנישתי		שרה שדיאור, שופטת