1.התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעות לקבלת זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו מיום 1.1.10 ועד 31.8.10. התובע עתר לקבל הפרשי שכר בסך של 32,752 ₪; הפרשים עבור שעות נוספות, עוגמת נפש, הפסד אפשרות לקבל דמי אבטלה פדיון ימי חופשה. לטענתו, הציע לו יו"ר הנתבעת 2 לעבוד כמנהל אדמיניסטרטיבי בבית הספר שבבעלותה של נתבעת 1. לטענתו, סוכם בינו לבין יו"ר הנתבעת 2 שיקבל שכר של 6,000 ₪ לחודש בתוספת 1,000 ₪ עבור נסיעות, אך לדבריו, למרות סיכום זה קיבל מהנתבעת 1 סכום של 13,248 ₪ בלבד לפי תלוש שכר. בתביעתו בפנינו הוא תובע את ההפרשים.
התובע תבע בבית דין לדיני ממונות "חקת משפט" את יו"ר נתבעת 2 בלבד. בית הדין לדיני ממונות קבע שאין מקום לחייב את יו"ר הנתבעת 2 באופן אישי, אולם יו"ר הנתבעת 2 חויב לסייע לתובע להשיג אישור לתשלום שעות כדי שיקבל את יתרת הסכום המלא בסך של 34,115 ₪.
2.נתבעת 1 טענה שלא העסיקה את התובע ולא התקשרה עמו כדי לקבל שירות ממנו. לטענתה, העובדה ששילמה לו שכר בסך כולל של 13,248 ₪ נבעה מהטעייתה, לאחר שהוצג בפניה מסמך כאילו התובע לימד לימודי תגבור ביהדות ולכן העבירה את הסכום האמור, וזאת כתוצאה מטעות עקב דיווח כוזב. לטענתה מדובר בתשלומים שהתובע קיבל שלא כדין. הנתבעת 2 טענה שהיא עמותה שלא למטרות רווח המאגדת במסגרתה מספר מוסדות חינוך ובין השאר משמשת כסמכות רוחנית לבית הספר עוז והדר, השייך לנתבעת 1. לטענתה הנתבעת 1 העסיקה את התובע ואף שלמה את משכורתו. לטענתה, התובע מנוע מלהגיש תביעה לתשלום שכר לבית הדין לעבודה מאחר שחתם על שטר בוררות והתנהל הליך קודם של בוררות בפני בית הדין לממונות "חקת לישראל".
3.ביום 5.1.15 שמענו את התובע, ואת יו"ר נתבעת 2. לדברי התובע, יו"ר הנתבעת 2 פנה אליו וביקשו שישמש כמנהל כולל לבית הספר שבבעלות נתבעת 1 ויטפל עבור בית הספר בעניינים מול הנתבעת 1, מול ספקים ומול העיריה. התובע סיפר שתפקידו היה לחפש קרוונים עבור בית הספר, לפנות לפקידים בעירייה ולפנות לנתבעת 1 כדי לקבל תקציב נוסף לבית הספר. התובע הוסיף שהוא זה שדאג לכך שבית הספר יקבל קרקע מהעירייה וזאת בזכות הקשרים שיש לו בעירייה (עמוד 7 שורה 21 לפרוטוקול מיום 5.1.15). התובע תיאר בעדותו שבזכות קשריו דאג לתקנים נוספים עבור ביה"ס מנתבעת 1, טיפל באישורי הבנייה מול עיריית אשדוד.
בשל חשיבות הדברים בחרנו להציג את תשובת התובע לשאלה מה היה תפקידו:
"התפקיד שלי היה לרוץ לעירייה, לטפל בנושא התקציבים, הוא ב זמנו רצה קרוואנים, הייתי צריך לחפש קרוואנים, רצתי המון ימים. היו ימי םשלחתי אותו איתי, אם זה ללוד, היו הרבה נסיעות ללוד וברקת, לחפש קרוואנים. הרב בא איתי פעמיים כדי לראות את הקרוואנים והיו עוד המון פעמים שנסעתי לבד לחפש. הלכתי לאתרים שמוכרים קרוואנים, יש בלוד, יש בברקת. הלכתי לבדוק קרוואנים שמתאימים לכיתות, לא כל קרוואן מתאים לכיתה, היה להם חוסר בכיתות. הוא היה איתי ברשת החינוך בעצמו ונתן הוראה שכל נושא תלושי השכר וכל מי שמדברים איתו זה רק יגאל וקנין. הוא נתן הוראה ברשת החינוך לדבר רק איתי. אני טיפלתי בנושא שרתים מזכירים, הוספתי להם תקנים. דאגתי שיהיה להם תקן. היה להם 8 כיתות והיו מקבלים פחות והתקנים של שרתים מזכירים הולך לפי כיתות, דיברתי עם מעיין החינוך התורני, זה שהוא אומר שלא עבדתי מול רשת החינוך זה לא נכון כי התפקיד שלי היה לעבוד עם רשת החינוך. ישבתי עם הרב מנשה לוי שהוא אחראי על התקנים והוא אישר לנו תקן נוסף, ישבתי עם הרב יהודה ישראלי שהוא היה פה בדיון הראשון והוא אמר לי שבאשדוד לא מקבלים ציוד אבל לפנים משורת הדין הוא ייתן לנו ציוד. הצלחתי להוציא ציוד לביה"ס ממעיין החינוך התורני. בנושא אישורי הבנייה, ביה"ס קיבל שטח באשדוד לבנות בי"ס כי הם היו יושבים בקרוואנים, היתה מריבה על השטח הזה מול קבוצה באשדוד שטענו שזה השטח שלהם והייתי צריך לעשות המון מלחמות בעירייה, יום יום הייתי רץ לאשדוד הייתי יושב עם סגן ראש העיר, עם אדון ביטון מנהל מחלקת החינוך באשדוד עם העוזרים, יום יום, הצלחתי להוציא את השטח הזה, פרסמתי בעיתון כדי לקבל את השטח, פרסמתי בעיתון מכיסי והוא הבטיח לי שיחזיר לי את הכסף הזה ועד היום לא קיבלתי את זה. נושא זיפות, הוצאתי לו זיפות לביה"ס, המון דברים עשיתי לו בעירייה, כל מיני תקציבים למסיבות, מסיבות חנוכה. המון דברים עשיתי לו. כל נושא התלושים ברשת אני טיפלתי. אם לא הייתי מקבל לא היו מקבלים את הקרקע מהעירייה אלא אולי עוד שנתיים שלוש. אני היה לי קשרים בעירייה. ואני הצלחתי להוכיח שהשטח שייך להם כי הוא היה מיועד להם רק שהיה ויכוח עם קבוצה של חסידי גור. בגלל הקשרים שלי דאגתי שזה יגיע אליהם. נושא בטיחות ביה"ס, בכל בית ספר יש נושא של בטיחות שצריך להביא כל שנה דו"ח בטיחות, הייתי צריך להביא שלוש הצעות מחיר מקבלנים, את ההצעות מהקבלנים קיבלתי מאנשים שאני מכיר, הבאתי איש בטיחות של הרשת ,מר יורם סבג שיעשה דו"ח ביקורת, הגיע איש בטיחות, הבטיחו לו הוצאות דלק לבוא, עד היום לא שילמו לו. יורם סבג יודע את זה. יש שם קומבינות אני יודע, זה לא קשור אלי. הוא איש של הרשת, הוא מקבל שכר מהרשת. הוא ביקש ממני הוצאות דלק לבוא לאשדוד כדי לתת לי דו"ח בטיחות, דיברתי עם המנהל ואמרתי לו שהוא יקבל, עד היום הוא לא שילם את זה. לא ישבתי בתוך המשרדים של הנתבעות, אלא הייתי איש חוץ, הוא הבטיח לי משרד שאני אביא את הקרוואנים אבל הייתי כל הזמן בחוץ. דאגתי לקרוואנים כמעט בחצי מחיר, היה לי בבית שמש מנהל שה כרתי אותו טוב, הוא רצה להעביר שני קרוואנים של כיתות, הוא רצה עליהם 70,000 ₪ הצלחתי להוציא אותם ב-40,000 ₪. הייתי צריך לדאוג לשינוע, לדבר עם ה מוביל, המנופאי, להביא לאשדוד, להראות לו את השטח. מבחינה משטרתית הוא חייב מלווה, הייתי איתו כל הלילה, הוא הבטיח לי על זה 500 ₪ בנוסף למשכורת שלי. לפני שהתחלתי שם הייתי עובד 7 שנים בבית ספר של רשת מעיין החינוך התורני, שם עבדתי בתוך ביה"ס בבית שמש. יש דבר שנקרא שרתים מזכירים, בנוסף לשכר של עובדי הוראה הרשת משלמת שכר של שרתים מזכירים, כמו כולבויניק כזה. כיוון שהרב דוד החזיק איש אחזקה נוסף ומזכירות אז אי אפשר היה לשלם לי דרך הרשת. מבחינה חוקית דרך הרשת היה אפשר לשלם לי. גם היום הרשת משלמת למנהלים שעובדים בבתי ספר ולא מלמדים ש"ש. אני לא רוצה להראות מה כתוב בעיתון גלובס, על כל מה שהלך שם ששילמו כספים גם לאנשים שלא עבדו. בכלל לא הופיעו בבתי הספר." (עמ' 6-8 לפרוטקול מיום 5.1.15).
התובע אישר שהוא לא ישב בתוך המשרדים של הנתבעת 1, אלא היה איש חוץ. לטענתו, הבטיח לו יו"ר הנתבעת 2 שלאחר שיביא קרוונים לבית הספר יהיה לו גם משרד שם. התובע בחקירתו אישר שקיבל 13,248 ₪ מנתבעת 1 ו-10,000 ₪ נוספים מיו"ר נתבעת. בחקירתו הנגדית הודה התובע שעבד לפני כן כשרת בבית ספר אחר והכיר היטב את נתבעת 1 ולכן ידע שלא ניתן לקבל שמי שאינו עובד הוראה אינו יכול לקבל תשלום עבור שעות הוראה, אך אישר שדאג שיקבל שכר מנתבעת 1 על סמך מצג כאילו הוא לימד תגבור לימודי יהדות בבית הספר. התובע הציג מכתב ששלח יו"ר הנתבעת 2 למנכ"ל נתבעת 1, ביום 3.9.12, שנתיים לאחר שסיים את מתן שירותיו, בו כתב יו"ר הנתבעת 2:
" לכבוד ידידנו הנבון והחשוב
הרב יואב בן צור הי"ו
מנכ"ל מעיין החינוך התורני בא"י,
שלום רב.