ריסקו בע"מ נ' בללי ואח'

1.בפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה עניינה עתירתה של התובעת והנתבעת שכנגד – חברת ריסקו בע"מ (להלן: גם "החברה") לחיוב הנתבע והתובע שכנגד – מר שלמה בללי (להלן: "הנתבע"), בהחזר שכר עבודה שלטענתה שולם לו ביתר בשל מצגי שווא שהציג לה בעניין שעות עבודתו; לסעד הצהרתי לפיו פיטוריו נעשו בנסיבות המצדיקות פיטורים לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים, תוך מתן הוראה לנתבעת הפורמאלית – כלל ביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), להשיב לה את כספי פיצויי הפיטורים שהפקידה אצלה עבור הנתבע.

לחלופין ביקשה סעד הצהרתי לפיו נסיבות הפיטורים מצדיקות שלילת מלוא פיצויי הפיטורים או חלקם וכן סעד הצהרתי לפיו הקיזוז שביצעה מסכומי הכסף שהגיעו לנתבע ממנה עם סיום עבודתו, בוצע כדין.

התביעה שכנגד עניינה עתירתו של הנתבע כנגד החברה, לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבודה שלא שולם לו, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע ופיצוי בגין עגמת נפש.

2.התובעת הינה חברה פרטית מוגבלת במניות העוסקת בייצור, פיתוח ושיווק מערכות אבטחה משולבות ומערכות אלקטרוניות ומעסיקה מעל ל- 700 עובדים .

3.הנתבע עבד בחברה מיום 21.3.10 ועד לפיטוריו ביום 10.3.14, בתפקיד מבלטן. תחילה עבד במפעל החברה באשקלון ולאחר מכן עבר למפעל בקריית גת.

טענות הצדדים

4.לטענת החברה, במהלך החודשים פברואר ומרץ 2014, בעקבות חשד שהתעורר אצלה, נערך מעקב אחר הנתבע, שבעקבותיו התברר לה כי הוא מפר באופן שיטתי את הוראות הסכם ההעסקה עליו חתם ביום 15.3.10 ואת הוראות תקנון העבודה, בכך שנהג לצאת מהמפעל מבלי להעביר את כרטיסו האישי בשעון הנוכחות, ומאוחר יותר רשם באופן ידני שעות יציאה מאוחרות מהשעות בהן יצא בפועל. הנתבע פעל באופן דומה גם בעת כניסתו למפעל ופעמים רבות רשם באופן ידני שעת כניסה מוקדמת מהשעה בה נכנס בפועל.

בכך הוסיף לעצמו הנתבע שעות עבודה בהן לא עבד בפועל.

מיד כשהתברר לה הדבר, זומן הנתבע לשימוע. בשימוע הודה הנתבע כי כאשר הוא מסיים את עבודתו אצל ספקים מוקדם, הוא אינו חוזר להמשך עבודתו במפעל והוא רושם באופן ידני שעת יציאה מאוחרת מהמפעל; כי משיקולי נוחות ותועלת שלו הוא מפזר ביקורים אצל ספקים פעמים רבות במשך החודש במקום לרכז את הביקורים לימים בודדים וכי לו היה מקבל מהנהלת החברה התראה על התנהלותו היה משנה אותה. הנתבע אף הציע לוותר על ימי החופשה שנצברו לטובתו על מנת לפצות את החברה.

בעקבות השימוע, לאור העובדה ששיטת עבודתו הפסולה שנועדה להוציא ממנה כספים שלא כדין נמשכה במשך כל תקופת עבודתו, מאחר ומעשיו מהווים פגיעה חמורה במשמעת ובאמון ששרר בינה לבינו ודוגמא שלילית למאות העובדים האחרים במפעל, החליטה החברה לפטר את הנתבע באופן מיידי.

לטענת החברה, בנסיבות האמורות היא היתה זכאית לפטרו לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, על מנת לסייע לה לשמר את כוח ההרתעה שלה למול עובדים סוררים ולשמור על רמת המשמעת הנדרשת.

לטענתה, השוואת נתוני הנוכחות של הנתבע שנקלטו במערכת הנוכחות בשנת 2013 על פי כניסותיו ויציאותיו מהמפעל למול עדכוני הנוכחות הידניים שהוא ערך, מביאה למסקנה כי שולם לו שכר ביתר בשנה זו בסך של 70,016.86 ש"ח.

לטענתה, מאחר ונוכח חלוף הזמן אין לה יכולת טכנית לבדוק את נתוני הכניסה והיציאה שנקלטו במערכת בשנים שקדמו לשנת 2013, בהסתמך על שורת ההיגיון והשכל הישר, יש להעמיד את ההפרש בגין כל אחת מארבע שנות עבודתו של הנתבע על סכום זהה, כך שההפרש בין השכר ששולם לו בפועל לבין השכר לו היה זכאי במשך 4 שנות עבודתו עומד על 280,067.44 ש"ח לפחות.

משכך, עם פיטוריו קיזזה החברה מהסכומים שהיה עליה לשלם לנתבע בגין שכר עבודה לחודשים פברואר ומרץ, דמי הבראה ופדיון חופשה, סך של 45,922.82 ש"ח, כך שלאחר הקיזוז נותר הנתבע חייב בתשלום סך של 234,144.62 ש"ח אותו היא תובעת בתביעה דנן, כשבנוסף ביקשה להצהיר כי פיטוריו לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וכן הקיזוז שביצעה נעשו כדין.