סע"ש 50495-12-13 סינרייך נ' קרמיק דיפו בע"מ

התובעת (להלן גם: "העובדת"), עבדה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק"), במשך 5.5 חודשים בלבד (להלן גם: "תקופת העבודה").

העובדת הועסקה אצל המעסיק בתקופת העבודה כנציגת מכירות בחנות שבבעלותו, במשרה חלקית בלבד, תמורת 4,000 ₪ לכל חודש, ופוטרה ממנה ביום 10.10.13, בעת היותה בהריון.

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעת ענק, לפיצוי בטענה כי פוטרה שלא בתום לב ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; שכן לגרסתה, הפיטורים אינם אלא תוצאה ישירה של הריונה.

הנתבעת מצידה, מכחישה כל קשר בין ההיריון למעשה הפיטורים.

אין חולק כי בשל תקופת העבודה הקצרה, לא חל על המעסיק איסור לפטר את התובעת במועד שפיטר, בהתחשב בחוק עבודת נשים התשי"ד-1954. הטענה היחידה מצד התובעת היא, שפיטוריה היו "שלא כדין" בהתחשב בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר הפלייתה של אישה הרה, מחמת הריונה.

לדברי התובעת, גם לא נערך לה "שימוע" על פי ההלכה הפסוקה מקדמת דנא.

אין חולק על כך, שהתובעת הודיעה על דבר הריונה למעסיק, כבר ביום 29.7.13 – קרי – כחודשיים וחצי קודם לפיטוריה. התובעת גם מודה במפורש שגם אחרי שהודיעה היא לממונה עליה על ההיריון, היחס אליה במשך קרוב ל- 3 חודשים לא השתנה, וההיפך: "הכל היה כשורה ואפילו הציעו לי העלאה במשרה ..." (עמ' 5, שורה 14, לפרוטוקול מיום 14.5.15). גם עדות הממונה עליה מטעם המעסיק (עדת ההגנה מס' 2 להלן גם: "גב' סברינה"), מחזקת את המסקנה כי המעסיק ידע שהתובעת בהריון במשך תקופה ארוכה, והיחס של המעסיק אליה לא השתנה. לפי גב' סבינה, התובעת פשוט לא עמדה ביעדים של המכירות, במובן של סכומי התקבול (ר' עמ' 10, שורה 20, לפרוטוקול הדיון של 14.5.15), וממילא היא הייתה המועמדת הטבעית לפיטורים.

ככל הנראה, התובעת ערכה מדידה עצמית של תפוקה לפי "אחוזי רווחיות"; בעוד שהממונה עליה (גב' סברינה), עשתה כן על פי סכומים מוחלטים. גם "הבונוס" שקיבלה התובעת, היה כזה שניתן לה ביחד עם עובדים אחרים, ולקח בחשבון את "הישגי הקבוצה" ולא את הישגי התובעת דווקא (עדות עד ההגנה מס' 1 מר ז'דנהשווילי, עמד 9 שורה 6 לפרוטוקול הדיון של 14.5.15). כך שלא ניתן לומר ש"הבונוס" מעיד על ביצועים גבוהים של העובדת בעבודתה, או ההיפך.

זכותו של המעסיק, והיא חלק מהפררוגטיבה הניהולית המצויה בידו של זה, להעמיד קריטריונים לבחינת רווחיות עסקו, כאלו שהם סבירים, וממילא גם משפיעים על עבודת העובד. למעסיק שמורה הזכות החוקתית ל"קניין" במפעלו.

לא מצאתי כי במקרה דנן, ניתן לקשור את ההיריון לפיטורים; וממילא ניתן לקבוע כי המעסיק שכנע את ביה"ד להיעדרו של קשר כזה. כזכור, גם התובעת עצמה שהודיעה על ההיריון זמן רב טרם פיטוריה, התקשתה למצוא קשר, שעה שמסרה במפורש כי היחס אליה לאחר שנודע דבר ההיריון לא השתנה, ואפילו בדקו עמה את האפשרות שתרחיב את היקף משרתה אצל המעסיק.