פלוני נ' הושיעיני מיני פרייס בע"מ

נציג ציבור (עובדים) מר משה נחמיה

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' איריס שליט 

1. התובע, מר ------, הועסק מקיץ 2015 ובמשך כשבעה חודשים כמוכרן בפינת אפיה בסניף של רשת השיווק "רמי לוי", בירושלים. תחילה הועסק במשך מספר חודשים באמצעות חברת כוח אדם הנתבעת, הושיעיני מיני פרייס בע"מ, ואחר כך בהעסקה ישירה במאפיית שלמה א. אנג'ל בע"מ, אשר מפעילה מאפיות ופינות אפיה בסניפים של רשתות לשיווק מזון. העסקת התובע הסתיימה לאחר שלקה, לדאבון הלב, באירוע לבבי ומוחי אשר הותיר אותו עם מוגבלות קשה וללא כושר עבודה. כמו כן הוא לא נמצא זכאי לקצבת נכות מקרן פנסיה, שכן מעסיקותיו לא ביטחו אותו במועד. את התביעה שלפנינו הגיש התובע באמצעות רעייתו, גברת ע', שמונתה כאפוטרופא של קבע על גופו ועל רכושו, ובה הוא עותר לפיצוי על הגמלאות שיכול היה לקבל לו המשיך ההסדר הביטוחי הקודם שלו או לו בוטח בקרן פנסיה אחרת.

2. בראשית הדרך התביעה הופנתה כלפי שתי המעסיקות: האחרונה - מאפיית שלמה א. אנג'ל בע"מ (נתבעת 1, להלן: אנג'ל), והראשונה - הושיעיני מיני פרייס בע"מ (נתבעת 2 להלן: הושיעיני), וכן כנגד כלל פנסיה וגמל בע"מ (הנתבעת 3, להלן: כלל), החברה בה היה התובע מבוטח קודם לתחילת עבודתו בהושיעיני. בהמשך הדרך צורפה להליך גם חברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (נתבעת 4, להלן: מבטחים החדשה), היא קרן "ברירת המחדל" בה מבוטחים עובדי אנג'ל, ואשר אליה צורף התובע לאחר קרות 'האירוע הרפואי'. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום פיצוי בגין הפסד קצבת הנכות שהיה אמור לקבל מקרן הפנסיה (כלל), ופיצוי בגין עוגמת נפש. ההליך כנגד אנג'ל, כלל ומבטחים החדשה הסתיים בהסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין בפרוטוקול ישיבת ההוכחות. על כן התבררה לגופה רק התביעה כנגד הושיעיני. עם זאת ובעקבות ההסכמות אליהן בא התובע עם יתר הנתבעות הודיע התובע על הפחתת גובה התביעה הכולל.

המחלוקת בין הצדדים נטועה בשאלה אם התובע זכאי לפיצוי מחברת הושיעיני בגין פגיעה בזכותו הקוגנטית להפרשה לקרן פנסיה ובאיזה שיעור.

הרקע העובדתי

3. התשתית העובדתית הצריכה לעניין, כפי שהתבררה בבית הדין, עולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות ולתצהירה של הגברת ש' כמו גם מעדותה לפנינו. נוסיף מיד כי לעת הכרעה אין לפנינו ראיות מטעם הושיעיני. למרבה הצער, סמוך לישיבת ההוכחות הראשונה הלך מר אלברט אוחיון ז"ל, בעליה של הושיעיני ומצהיר מטעמה, לבית עולמו. על כן נדחתה הישיבה במטרה לאפשר למשפחת אוחיון די זמן 'להתארגנות חדשה', הוצאת צו ירושה והחלטה מי יבוא בנעלי מר אוחיון המנוח כמצהיר מטעם הושיעיני (ראו: החלטה מיום 29.10.2020). אלא שבסופו של יום לא הוגש תצהיר חלף תצהירו של מר אוחיון ז"ל. החברה גם לא דאגה להתייצבות העד הנוסף מטעמה, מי שכיהן כמנהל סניף ירושלים והיה מעורב בהעסקת התובע, מר שלום כהן, לישיבת ההוכחות. משום כך לא היה מנוס אלא למשוך את תצהירו של מר כהן מהתיק. בקשה מאוחרת שהגישה הושיעיני להזמנת עדים ולהשלמת ראיות נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 18.7.2021. בשלב זה נסתפק בהפניה לאמור בה.

4. התובע, יליד X.X.1963, הועסק על ידי חברת הושיעיני שהיא חברת כוח אדם, מיום 19.5.2015 ועד ליום 31.8.2015 כאופה וכמוכרן ב"פינת אפייה" שאותה הפעילה אנג'ל בסניף של רשת "רמי לוי", בירושלים. בתרשומת שערך על גבי עותק מתעודת הזהות של התובע, במועד קליטתו לעבודה (19.5.2015), כתב מר כהן, שהיה כאמור מנהל סניף ירושלים בחברת הושיעיני (להלן: מר כהן), שרעיית התובע גברת ש' מטפלת בענייניו, וכי בהמשך תשלח את "פוליסת הביטוח" של התובע (נספח ג' לסיכומי התובע). אין חולק כי גברת ש' לא שלחה את פוליסת הביטוח לחברת הושיעיני. מכל מקום חברת הושיעיני לא הפרישה עבור התובע, במהלך תקופת העסקתו אצלה, גמולים לקרן פנסיה ובכלל זה לא לכלל ולא לקופה אחרת.

5. קודם לעבודתו בחברת הושיעיני התובע הועסק במאפיית האחים חבה בע"מ (להלן: מאפיית חבה), שביטחה אותו בקרן פנסיה מקיפה שמנהלת כלל והפקידה עבורו דמי גמולים. על פי העולה מדו"ח ההפקדות שהציגה כלל, ההפקדה האחרונה של מאפיית חבה אליה בוצעה ביום 4.2.2015 (ראו: נספח להודעת כלל מיום 23.4.2018). ממועד זה ואילך לא בוצעו לכלל הפקדות נוספות עבור התובע מכל גורם שהוא. על פי כלל משך כל תקופת ביטוח התובע אצלה היא שלחה לו דיווחים שנתיים ורבעונים, בהם פורטו זכויותיו וחובותיו וגם לגבי חודשים בהם לא הופקדו כספים עבורו. בתוך כך ביום 28.6.2015 שיגרה כלל אל התובע הודעה בדבר הפסקת התשלומים על ידי מאפית חבה וקראה לו לשמור על הכיסוי הביטוחי בהסדר ריסק, לא יאוחר מיום 31.7.2015 (נספח א' לכתב הגנתה של כלל ולסיכומי התובע). התובע לא שעה להצעתה. ובכל אופן במהלך הישיבה המקדמית הבהירה באת כוחה של כלל, בין היתר, שעד ליום 31.7.2015 התובע נותר במעמד של עמית פעיל בכלל ונשמרו זכויותיו אצלה (ראו: עמ' 2, שורות 8-7 ו-18 לפרוטוקול מיום 17.4.2018).

6. ביום 1.9.2015 התובע החל לעבוד ישירות אצל אנג'ל. בטופס קליטת עובד שמילא שם ציין כי הוא מבוטח בכלל, רשם את מספר הפוליסה ואת שם סוכן הביטוח שמטפל בענייניו (נספח ב' לסיכומי התובע). גם הפעם לא נערך עבורו ביטוח פנסיוני ולא הופרשו עבורו כספים, לא בכלל ולא בכל קופה אחרת.

7. ביום 22.12.2015 הובהל התובע למרכז הרפואי הדסה עין כרם שם התברר כי לקה בלבו, ונגרם לו דימום מוחי. התובע אושפז ולאחר מכן עבר תקופת שיקום ממושכת שבסופה נותר עם פגיעה קוגניטיבית קשה ועם פגיעה מוטורית. התובע מתגורר במחלקה לתשושי נפש במוסד סיעודי. מאז הפגיעה התובע אינו עובד והוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה שאיבד את כל כושר השתכרותו.

8. בסמוך לאחר פגיעת התובע פנתה רעייתו לנציגי אנג'ל בניסיון לברר היכן הוא מבוטח כדי למצות את זכויותיו לקצבת נכות מקרן הפנסיה. או אז התברר להם ולה כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור התובע למן מועד תחילת עבודתו ביום 19.5.2015, לא לכלל ולא לכל קופה אחרת.

9. ביום 13.1.2016 דיווחה אנג'ל למבטחים החדשה כי התובע מועסק אצלה, והפקידה עבורו את חלק העובד וחלק המעסיק לגמולים ולפיצויים בעד חודשים ספטמבר עד דצמבר, 2015 בהם הועסק אצלה (נספח 1 לתצהיר הנתבעת 4). ביום 3.3.2016, לאחר שהחלה התכתבות בין באת כוח התובע לבאת כוח אנג'ל ובין האחרונה למר אוחיון ז"ל, שלחה חברת הושיעיני למבטחים החדשה צ'ק בעד חלק המעסיק לגמולים ולפיצויים לחודשים מאי עד אוגוסט, שבהם הועסק התובע אצלה (נספח ה' לסיכומי התובע).

10. תביעה שהגיש התובע למבטחים החדשה לקבלת קצבת נכות נדחתה במכתבה של מבטחים החדשה מיום 29.3.2016 מהטעם שבמועד האירוע הרפואי שעבר התובע לא היה "עמית פעיל" כהגדרתו בתקנון הקרן. על רקע זה הגיש התובע את התביעה שלפנינו.

דיון והכרעה

11. האם לתובע היה ביטוח פנסיוני פעיל במועד קליטתו אצל חברת הושיעיני? כאמור לעיל, במהלך הישיבה המקדמית הבהירה באת כוחה של כלל שעד ליום 31.7.2015 התובע נותר במעמד של עמית פעיל בכלל ונשמרו זכויותיו אצלה. לשיטתנו די בכך כדי להוביל למסקנה שהתובע היה זכאי להפרשות פנסיוניות מהיום הראשון לעבודתו בחברת הושיעיני, ודומה שאף היא אינה חולקת על כך בסיכומיה.

12. האם חברת הושיעיני ידעה שלתובע יש ביטוח פנסיוני פעיל? לטענת התובע חברת הושיעיני ידעה שהיה לו ביטוח פנסיוני קודם משום שכך נמסר לה על ידי רעייתו. אלא שחברת הושיעיני מכחישה את הטענה. לטענתה גברת ש' אכן התבקשה להמציא מסמכים הנוגעים לקיומו של ביטוח פנסיוני קודם, אולם היא לא עשתה כן, גם לא לאחר שקיבלה את תלוש השכר של התובע שבו לא תועדה הפקדה לפנסיה ואף לא לאחר שבוצע לתובע גמר חשבון.

בראש יאמר, כי מלבד תלושי השכר שהנפיקה הושיעיני לא הונח לפנינו 'גמר חשבון' בינה לבין התובע לרבות אישור בדבר תקופת עבודתו אצלה או כל מסמך אחר. על כן ודאי שאין מקום לטענה כי גמר חשבון שלא נעשה יכול ללמד דבר מה. אשר לשאלת ידיעתה של הושיעיני על הסדר ביטוח קודם של התובע הרי שדומה שהתשובה נלמדת מתוך גרסתה שלה עצמה ונסביר. עיון זהיר בטענתה ילמד כי הושיעיני כורכת יחד את עצם הידיעה על קיומו של הסדר פנסיוני קודם יחד עם העדרם של הפרטים הספציפיים לגביו ומסיקה כי רשלנותה הנטענת של רעיית התובע מובילה למסקנה כי אין להחזיק אותה כמי שידעה על קיומו של הסדר פנסיוני קודם. אלא שאין בידנו לקבל הלך טיעון זה ונסביר.

13. עיון בתרשומת שערך מר כהן ביום 19.5.2015, יום תחילת עבודתו של התובע אצל הושיעיני, ושאליה עמדנו בפרק העובדתי, מעלה כאמור שהרישום נערך על צילום תעודת הזהות של התובע ונרשם בו כי רעיית התובע (גברת ש') מטפלת בענייניו וכי היא "נתבקשה לשלוח במועד רישום טופס 101 את פוליסת הביטוח והבטיחה שתדאג לכך בהמשך". עוד נרשם כי במצורף לתעודת הזהות התקבל במשרדי חברת הושיעיני טופס 101 בכתב ידה של גברת ש'. כלומר, אלמלא אמרה גברת ש' למר כהן מפורשות שיש בידי התובע ביטוח פנסיוני קודם לא היו הדברים נרשמים. בוודאי לא מפיה, ולא היה נעשה שימוש במינוח "פוליסת ביטוח" שפרטיה ישלחו. משמע, לא יכולה להיות עוד מחלוקת כי הושיעיני ידעה שהתובע טוען שהוא בוטח קודם לתחילת עבודתו אצלה בקרן פנסיה.

תמיכה נוספת למסקנה זו מצאנו בעדותה של גברת ש', בחקירתה הנגדית לפנינו:

"אני התקשרתי לש' כהן, וביקשתי שיעביר את תלוש השכר בפקס למשרדי. יחד עם זאת, אמרתי לו שהחברה צריכה להפריש לביטוח פנסיוני. תשובתו הייתה אנחנו מכירים את חוקי העבודה, וצרח עליי בטלפון. אני אפסיק לבלבל לו את המוח, החברה יודעת מצוין מה היא עושה" (עמ' 10, שורות 14-12)

על פי עדותה של גב' ש' שיחה זו התקיימה בסמוך למועד שנועד לקבלת המשכורת הראשונה של התובע מחברת הושיעיני. בהמשך קו החקירה עומתה גברת ש' עם הטענה שבפועל היא לא המציאה את המסמכים, והיא עמדה על עמדתה:

"ש. את יודעת שצריך להמציא מסמכים.

ת. אמרתי צריך להפריש הוא צרח עליי אמר שיש בחברה הסדר ואין לי כל צורך להמציא מסמכים.

ש. הוא אמר לך את זה?

ת. בוודאי. הוא אפילו צעק עליי בטלפון שהזכרתי את הנושא של הביטוח הפנסיוני" (עמ' 10, שורות 27-24).

14. על פי חברת הושיעיני אין לקבל את עדותה של גברת ש' שהיא עדות יחידה וגם לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, שהרי גם המצהיר מטעמה וגם המצהיר מטעם אנג'ל העידו שגברת ש' לא המציאה את המסמכים. מה גם שגברת ש' הבהירה שהיא עוסקת בניהול חשבונות ואף על פי כן לא פנתה לחברת הושיעיני והלינה שבתלושי השכר אין תיעוד להפקדות לקרן פנסיה, גם לא לאחר שבוצע עבור התובע גמר חשבון. לכן חברת הושיעיני הייתה רשאית להניח שהתובע לא היה מבוטח בביטוח פנסיוני קודם, ולכן במועד סיום העסקתו אצלה לא חלף המועד לבטחו.

אין בדינו לקבל עמדה זו. לעניין גמר החשבון התייחסנו קודם לכן ולא נחזור על הדברים. כך ולעמדתנו מסכת הראיות שנפרשה לפנינו, ועל אף שאינה רחבה, מלמדת על כך שדבר קיומו של ביטוח פנסיוני פעיל לתובע הובא לידיעת חברת הושיעיני בתחילת עבודתו או בסמוך לכך על ידי רעייתו, כפי שכבר הראנו. בנוסף, לא עלה בידי חברת הושיעיני לסתור את גרסתה העקבית והאמינה של גברת ש'. ונחדד: קביעתנו היא שרעיית התובע הביאה לידיעת חברת הושיעיני, וליתר דיוק למר כהן, את דבר קיומו של ביטוח פנסיוני ממקום עבודה קודם. נוסיף שמסקנה זו מתיישבת עם אופן התנהלותה של חברת הושיעיני עצמה לאחר שהתובע חלה. אמנם באותה עת היא טענה "שמר ד' ש' לא מסר ... כי יש לו קרן פנסיה ולכן לא הופרשו כספים" (מכתבו של מנהל הושיעיני מיום 24.2.2016, צורף כנספח ד' לסיכומי התובע). אולם בו זמנית היא הייתה נכונה להפקיד מידית את חלק המעסיק לקופת הפנסיה של התובע, וכפי שהראנו בפרק העובדתי היא אכן הפקידה למבטחים החדשה את תגמולי המעסיק לכל חודשי העסקתו של התובע אצלה. כלומר, טענתה של חברת הושיעיני לפנינו היא בגדר חזרה מהכרה בכך שהתובע היה זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני למן יום עבודתו הראשון אצלה.

אשר להתנהלות של התובע מול אנג'ל, דומה שלא ניתן להשוות אותה להתנהלות בחברת הושיעיני שכן בניגוד לה, וכפי שהראנו בפרק העובדתי, התובע מסר לאנג'ל את פרטי הביטוח כבר בטופס הקליטה לעבודה. אלא שאנג'ל טענה כי לא עלה בידה ליצור קשר עם סוכן הביטוח שאת שמו מסר לה התובע ובעניין אחרון זה לא עלה בידה לקבל פרטים טובים יותר מהתובע.

15. למשמעות הידיעה של המעסיק על דבר קיומו של ביטוח פנסיוני פעיל. לטענת התובע הוא יצא ידי חובה בכך שהודיע לחברת הושיעיני על קיומו של ביטוח פנסיוני קודם, כדי שחברת הושיעיני תפריש עבורו כספים לפנסיה מהיום הראשון להעסקתו. חברת הושיעיני מצדה מכחישה שידעה על כך וטוענת שעד מועד סיום עבודתו אצלה לא קמה לה חובת הפרשה לפנסיה, לנוכח התנהלות התובע והעובדה המוסכמת שלא המציא לה פרטים לעניין הגורם המבטח.

16. ההיבט הנורמטיבי: לאחרונה חזר בית הדין הארצי לעבודה והסביר את הרציונל העומד מאחורי הטלת החובה לבטח עובד שהיה לו הסדר פנסיוני קודם ממועד תחילת עבודתו:

"ברירת המחדל לפי צו ההרחבה הפנסיוני היא צירופו של עובד להסדר ביטוח פנסיוני בחלוף ששה חודשי עבודה. החריג מתייחס לבעל הסדר ביטוחי קודם אשר יש לבטחו כאמור בתוך שלושה חודשי עבודה בתוקף מתחילת עבודתו. תכליתו של החריג, היא "לבטח עובד עם הסדר קיים בתוך שלושה חודשים לכל המאוחר מתחילת עבודתו טרם תפוג 'ארכת הביטוח' המוקנית לו מכוחו של ההסדר הקיים" (עניין מלמוד. פסקה 18; למהותה של "ארכת ביטוח" ראו בין היתר ע"ע (ארצי) 17754-11-14 ח'דר – מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (26.4.2015)) כך שהרצף הביטוחי של עובד יישמר בעת חילופי מקום עבודה" (ע"ע (ארצי) 25181-03-19 מלונות הכשרת הישוב בע"מ – בן עמי בסעיף 49 (4.3.2021) להלן: עניין מלונות הכשרת היישוב).

בהמשך הדברים קבע בית הדין הארצי כי בצו ההרחבה לפנסיה חובה לא קיימת דרישת יידוע מצד העובד שיש לו ביטוח פנסיוני קודם "כך שבהיבט הלשוני התשלום אינו מותנה במתן הודעה על ידי העובד".

מנגד צו ההרחבה לפנסיה חובה אינו מטיל על המעסיק חובת בירור יזום אם לעובד יש ביטוח פנסיוני קודם. אולם מכוח הפסיקה בע"ע (ארצי) 376/03 כרמי – הסתדרות מדיצינית הדסה (10.1.2006) נקבע שעל המעסיק חלה חובה ליידע את עובדיו על מלוא זכויותיהם והשאלה אם המעסיק עמד בחובת היידוע תתברר בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

17. יישום הדברים בענייננו: בראש ייאמר על רקע קביעת בית הדין הארצי שבהיבט הלשוני חובת ההפרשה לפנסיה מיום תחילת העבודה אינה מותנית במסירת הודעה למעסיק, הרינו קובעים שגם אילו היינו מקבלים את טענתה העובדתית של חברת הושיעיני כי לא הובא לידיעתה דבר קיומו של ביטוח פנסיוני פעיל, לא היה בכך כדי לפטור אותה מהחובה להפריש עבור התובע מהיום הראשון לעבודתו (ולמען הסר ספק איננו קובעים כך). מכל מקום על פי הנסיבות שהתבררו בענייננו ושעליהן עמדנו לעיל, במקום שחברת הושיעיני תיידע את התובע על זכויותיו כעובד, שוכנענו שגברת ש' פנתה למר כהן מיוזמתה ועדכנה אותו בכך שלתובע יש ביטוח פנסיוני פעיל וכפועל יוצא מכך על חובתה של חברת הושיעיני להפקיד עבורו לפנסיה מתחילת עבודתו. פעולתה האקטיבית של גברת ש' חייבה התייחסות ופעולה מצד חברת הושיעיני. כלומר, היה עליה להשתמש במידע שהגיע אליה ולקיים בירור מספיק על הביטוח הפנסיוני של התובע ולא להסתפק בהמתנה. בין היתר, היה מצופה שחברת הושיעיני תבקש את שם קרן הפנסיה או מספר הקופה של התובע לצורך ביצוע ההפקדות, ולמרבה הצער הדבר לא נעשה. ובכל אופן, דעתנו היא שלא ניתן היה להסתפק בתרשומת מיום תחילת עבודתו של התובע כי בעתיד תומצא לחברה 'פוליסת ביטוח' עלומה. כפי שנקבע בעניין מלונות הכשרת היישוב "הטלת נטל מסוים על המעסיק, בנסיבות בהן קיימת חשיבות רבה בהבטחת קיומו של רצף ביטוחי, נובעת מעובדת יכולתו של המעסיק למנוע נזק כבד עקב אירוע ביטוחי לעובד שלא יהיה לו כיסוי ביטוחי כתוצאה מניתוק הרצף הביטוחי חרף זכאות העובד, תוך שהנטל עצמו – מילוי טופס מתאים או בירור בדרך אחרת – אינו מכביד". הדברים יפים בהחלט לנסיבות הטרגיות של הליך זה.

18. בנוסף, דעתנו היא שאין מקום להתנות בדיעבד את זכאות התובע להפקדות פנסיוניות מתחילת עבודתו בהצגת מסמכים על קיומו של ביטוח פנסיוני פעיל. זאת הן מהטעם שצו ההרחבה שמכוחו קמה הזכות אינו מתנה את זכאות העובד להפקדות פנסיונית בהצגת מסמך זה או אחר, והן מהטעם שלא עלה בידי חברת הושיעיני לסתור את עדותה של גברת ש' שמר כהן סירב לקבל מסמכים הנוגעים לביטוח הפנסיוני שלו. בהקשר אחרון זה נוסיף כי הרושם שנותר מהמסכת הראייתית שנפרשה לפנינו הוא שדרך כלל, כפי שכתב מר אוחיון ז"ל, במכתבו מיום 24.2.2016 לבאת כוח אנג'ל, עובדי הושיעיני הועברו להעסקה ישירה אצל אנג'ל בדיוק בחלוף שלושה חודשי העסקה. כלומר, שהלכה ולמעשה, ואף אם ההסכמים בין הושיעיני לאנג'ל מורים אחרת, לכל הכרוך בביטוח הפנסיוני של העובד דאגה אנג'ל. אלא שכאן וכפי שכתב מר אוחיון ז"ל "חברת אנג'ל מבלי לשים לב דיווחה על 6 ימים נוספים מעבר ל – 3 חודשים" (ועל אף שאנו יודעים היום כי התובע הועסק בהושיעיני יותר מ – 6 ימים מעבר לשלושה החודשים המתוכננים), ונוסיף אנו שבשל כך נפל העניין 'בין הכיסאות'. מכאן יכולה גם להיות מוסברת התרעומת שהשמיע מר כהן כלפי גברת ש'. דהיינו, שמר כהן סבר שהעניין אינו דחוף במיוחד שכן ממילא אנג'ל היא שתדאג לביטוח הפנסיוני.

19. עוד נעיר, כי בא כוחה של חברת הושיעיני בחר שלא לחקור את גברת ש' על הפעולות שבהן נקטה לאחר אותה שיחה עם מר כהן, אולם גם אם היא לא נקטה בצעדים נוספים הרי שהתנהלותה מובנת על רקע תגובתו התוקפנית של מר כהן כלפיה. מכל מקום, ניסיונה של חברת הושיעיני לגלגל את מחדל היעדר ההפרשות מצדה לפתחם של התובע ושל רעייתו אינו יכול לעמוד, או לשמש לה טענת הגנה.

הסעד

20. כידוע, היעדר הפרשה לפנסיה מצד מעסיק מצמיחה לעובד אפשרויות פעולה שונות. האחת, הליכה בדרך המלך ודרישה שהמעסיק ישלם את החוב לקרן הפנסיה ובכך יעמיד את העובד באותו המצב שבו היה אם הופרשו הניכויים לקרן במועד (ראו: ע"ע (ארצי) 11910-05-11 בניאס – זובטוב (25.6.2012)) (להלן: עניין זובטוב). אולם אם הדבר אינו אפשרי עוד קמות לעובד שתי עילות תביעה אפשריות נוספות: האחת, לקבלת פיצוי בגין היעדר הפרשה לפנסיה ששיעורה הוא הסכום שהיה על המעסיק להפריש לעובד במהלך תקופת העבודה; והשנייה, פיצוי בגין אבדן הזכות לפנסיה או לקצבת נכות במקרה של אירוע מזכה (ראו: ע"ע (ארצי) 20780-03-19 סוסנה – מודיעין אזרחי בע"מ (4.4.2021) והפסיקה הנזכרת שם). למגינת הלב הסיכון שאותו בא לבטח החיסכון הפנסיוני התממש במקרה של התובע ולכן התובע מבקש פיצוי בגובה קצבת הנכות שהיה יכול לקבל עד גיל 67 אילו היה נשמר לו רצף ביטוחי בכלל או לו בוטח בקרן פנסיה אחרת. התובע תומך את תביעתו בחוות דעת של רואה חשבון ר. בכר שהעריך כי הנזק שנגרם לתובע הוא בסך 1,020,648 ₪. עם זאת ולאחר שבא התובע לכדי הסכמה עם אנג'ל, כלל ומבטחים החדשה שב והעמיד את תביעתו על 300,000 ₪, אולם מבלי שנתן הסבר מתאים לסכום זה, ואף לא בסיכומיו. למעשה סיכומיו אינם עוסקים כלל בשיעור הנזק.

21. חברת הושיעיני מצדה לא חלקה על הסכום שבחוות הדעת, אלא הסתפקה בהכחשה גורפת של זכאות התובע לפיצוי כלשהו, והיא גם לא ביקשה לחקור את רואה החשבון שערך את חוות הדעת, על אף שהוא התייצב למועד שנקבע להוכחות. כמו כן היא לא הגישה חוות דעת כלשהי מטעמה וגם סיכומיה, בדומה לסיכומי התובע, אינם עוסקים בשיעור הנזק כלל.

22. אף על פי כן איננו מקבלים את האמור בחוות הדעת שהגיש התובע וגם לא את הערכת הנזק שנקבעה בה וטעמינו לכך יפורטו מיד. ראשית, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין זובטוב דרך ההוכחה של תשלום עיתי או מהוון של הגמלאות שיכול היה לקבל העובד תעשה באמצעות חוות דעת אקטואר או יועץ פנסיוני (ראו גם: ע"ע 46288-10-15 סירקוביץ – שיא י.א. להנדסה ובניין בע"מ (26.10.2017) בסעיף 25 לפסק הדין). עיון בחוות דעתו של רואה החשבון בכר מלמד כי הוא עוסק בביקורת חשבונאית של חברות ועסקים בתחומי פעילות שונים וייצוגן מול רשויות המס, ועיקר התמחותו בשווי חברות. עוד הוא מעיד על עצמו, ובין היתר, כי הוא משמש כחוקר מטעם רשם העמותות ועורך בוררויות על פי מינוי מטעם בתי המשפט לענייני משפחה ואחרים. כלומר, אין המודבר בחוות דעת של מי שהתמחותו היא בתחום האקטואריה או בתחום הייעוץ הפנסיוני, על כל המשתמע מכך לעניין משקלה של חוות דעתו ועל אף שכאמור לא נחקר עליה.

שנית, חוות הדעת מתבססת על תקנון קרן הפנסיה של מבטחים החדשה אולם אינה כוללת תחשיב ממודד של הפנסיה או איזון אקטוארי שלה. אלא תחשיב חשבונאי פשוט מעין צירוף של נתונים או מכפלה שלהם. אלא שבכך אין די, בפרט שהנטל להוכחת הנזק מוטל על התובע.

23. בנסיבות אלה דעתנו היא שיש להעדיף על פני חוות הדעת של רואה חשבון בכר את המידע שהציגה מבטחים החדשה ונסביר. לפתחנו הונחה סימולציה שהגישה מבטחים החדשה (נספח 2, לתצהירה של הגברת חוי צרור), לבקשת אנג'ל. סימולציה של סכום פנסיית הנכות החודשית שהייתה משתלמת לתובע (עד גיל 67), לו הוכר על ידי מבטחים החדשה כעמית פעיל בעת קרות האירוע הביטוחי. עיון בה מעלה שהסכום החודשי (במועד הגשת הסימולציה), שהיה התובע זכאי לו עומד על סך של 4,399 ₪ (לאחר ביצוע איזון אקטוארי חודשי), ולא 5,899.7 ₪ כקביעת רואה החשבון בכר. על פי תקנון הקרן התובע יכול לתבוע לכל היותר תשלום חודשי של פנסיית נכות במשך חייו החל מועד קרות האירוע הביטוחי, ולכל היותר עד הגיעו לגיל 67. סכום זה עומד בהתאם לסימולציה על 613,132 ₪. התובע או הושיעיני לא סתרו נתונים אלה ואף דומה שהושיעיני מסכימה להם. מתוך הסכום האמור קיבל התובע בהתאם להסכם הפשרה עם אנג'ל סך של 440,000 ש"ח. התובע אינו חולק על כך שיש לקחת בחשבון את הסכום שקיבל בפשרה שאם לא כן לא היה מפחית את גובה תביעתו לכדי 300,000 ₪. ודומה שכך אכן היה צריך לנהוג, שאם לא כן היה הדבר משום כפל תביעה ואף עשיית עושר אסורה. על כן דעתנו היא שבהעדר כל טענה אחרת, נכון יהיה לחייב את הושיעיני בהפרש בין שיעור הנזק על פי הסימולציה לבין הסכום שקיבל התובע בפשרה, דהיינו בסך 173,132 ₪.

24. ערים אנו לפסיקת בית הדין הארצי בעניין זובטוב ולפיה מקום בו הצדדים אינם מגיעים לכדי הסכמה בדבר גובה הנזק ככלל, יש מקום למנות מומחה מטעם בית הדין. אלא שהצדדים לא טענו לאפשרות זו ולנוכח העובדה שהונחו לפנינו הנתונים הצריכים לעניין, לרבות סימולציה שערכה קרן הפנסיה עצמה דעתנו היא כי בנסיבות העניין אין בכך צורך, ואף דומה שבשלה העת להביא הליך זה לידי סיום.

25. בסיכומיו הוסיף התובע וטען כי פגיעה בכיסוי ביטוחי של עובד היא עילה מספקת להרמת מסך ולחיוב אישי של בעלי המניות בחברה. ולכן הוא מבקש להרים מסך כנגד יורשיו של מר אוחיון ז"ל. אלא שאין בידינו לקבל טענה זו שהועלתה לראשונה בסיכומי התובע והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, וממילא כלל לא הוכחה. על כן יחול החיוב על חברת הושיעיני בלבד.

26. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את הנתבעת, חברת הושיעיני, לשלם לתובע פיצוי על הגמלאות שיכול היה התובע לקבל לו נשמר הרצף הביטוחי שלו בקרן פנסיה או בוטח בקרן פנסיה בסך 173,132 ₪. לא ישולם הסכום בתוך 30 ימים יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 4,500 ₪ ובשכר טרחת באת כוחו בסכום כולל של 10,000 ₪. בקביעת שיעור ההוצאות ושכר הטרחה הבאנו בחשבון את כלל נסיבות העניין ואת קבלת התביעה בחלקה בלבד.

27. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לצד שמבקש לערער עליו.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ב, (22 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.