סע"ש 50193-02-13 i.b. נ' איוו מיט בורגר בע"מ

1.התובע, אזרח סודן, השוהה בארץ על פי צו לשחרור ממשמורת מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, עבד אצל הנתבעת, שהינה בעלת מסעדה בירושלים. בגין תקופת עבודתו וסיומה הגיש התובע תביעה זו, ובה נתבעים: פיצויי פיטורים בגין התפטרות בדין מפוטר, הפרשות פנסיוניות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד וחוק הגנת השכר ועוד.

2.ואלו הן העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות שהוצג לפנינו:

א.בבעלות הנתבעת מסעדה הפועלת 7 ימים בשבוע עד לשעות הקטנות של הלילה.

ב.התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.2.09 ועד ליום 3.2.13.

ג.התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת.

3.האם התובע התפטר בדין מפוטר?

כאמור לעיל אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם התפטר התובע בדין מפוטר. לטענתו עשה כן משום שלא קיבל תלושי שכר במשך תקופת עבודתו, אף כי פנה פעמים רבות אל הנתבעת בבקשה לקבלם, ולמשרד רו"ח המנפיק את תלושי השכר. כמו כן ביקש התובע כי יופרשו עבורו הפרשות לפנסיה. משפניותיו הרבות לא נענו, פנה למשרד הנהלת החשבונות של הנתבעת ביום 4.3.13, ומשגם שם לא נענתה בקשתו הודיע למנהל הנתבעת כי לא יגיע לעבודתו עד שיקבל את כל תלושי השכר ויופרשו לו הפרשות פנסיוניות (סעיפים 13-14 לכתב התביעה, סעיפים 7-13 לתצהירו). בו ביום אף נשלח מכתב לנתבעת באמצעות ב"כ התובע לפיו הנתבעת נדרשת להעביר אליו את תלושי השכר, טפסי 106, דו"חות נוכחות ומשכורת חודש ינואר. לאחר שיועברו המסמכים הנ"ל, נאמר במכתב, ישוב התובע מידית לעבודתו (נספח א' לכתב התביעה). ביום 10.2.13 הועברו אל התובע תלושי שכרו והנתבעת ציינה כי לתובע חובות כספיים כלפיה.

הנתבעת טוענת מנגד כי ניתנו לתובע תלושי שכר במהלך כל תקופת עבודתו. באשר להפרשות לקרן פנסיה טוענת הנתבעת כי התובע סירב לניכוי חלקו בגין ההפרשות הפנסיוניות, וכי בכל מקרה לא ברורה תחולת צו ההרחבה בעניין זה על עובדים זרים.

4.סעיף 11(א)לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) וההלכה הפסוקה בעקבותיו, קבעו שלושה תנאים אשר בהתקיימם ניתן לראות עובד המתפטר מעבודתו כמפוטר:

"ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" (עע (ארצי) 26706/05/11 חיים שבתאי נגד טכנובר בע"מ, ניתן ביום 10.6.13)

5.בעדותו הדגיש התובע כי במשך תקופת העסקתו לא קיבל תלושי שכר, ופנה פעמים רבות לנתבעת כדי לקבלם אך ללא הועיל. כמו כן לא הופרשו עבורו הפרשות פנסיוניות וגם דרישתו זו לא נענתה (ע' 11 ש' 24-27, ע' 13 ש' 31- ע' 32 ש' 4). מן ההתכתבות בין ב"כ הצדדים שצורפה לכתב תביעה ולכתב ההגנה עולה כי אלה התנאים שהציב התובע כדי להמשיך בעבודתו.

בתצהירו ציין התובע כי כאשר פנה אל משרד הנהלת החשבונות, מנהל הנתבעת קילל אותו ושאל מדוע הוא מבקש את תלושי השכר (סעיפים 14-18). על גרסתו זו חזר התובע גם בעדותו לפנינו (ע' 12 ש' 18- ע' 13 ש' 4). התובע הדגיש כי התפטר לאחר שמנהל הנתבעת לא נתן לו תלושי שכר ולא הופרשו עבורו הפרשות פנסיוניות, וכי בין הצדדים היה דין ודברים ומצד הנתבעת הושמעו דברים קשים שלאחריהם סרב התובע לחזור לעבודה עד שיוסדרו תלושי שכר והפרשותיו הפנסיוניות.

לדברי מנהל הנתבעת התובע קיבל תלושי שכר במהלך כל תקופת עבודתו, ואף השתמש בהם כדי להוציא כרטיס אשראי ולפתוח חשבון בנק (ע' 21 ש' 19), וכי למרות שקיבל את תלושי השכר, ביקשם בשנית כדי לחדש את אשרת השהיה שלו. מוסיפה הנתבעת כי התובע הודיע שבכוונתו לעזוב את עבודתו, ואף סייע לנתבעת למצוא לו מחליף בשם קראמבו, אשר החל תקופת חפיפה עם התובע. התובע אכן פנה למשרד הנהלת החשבונות של הנתבעת אך התנהג שם בברוטאליות ובאלימות, ולאחר מכן נטש את עבודתו על אתר, למרות פניות חוזרות ונשנות כי ישוב לעבודתו, וכי נגרם לנתבעת נזק בשל התפטרותו הפתאומית. הנתבעת ציינה כי העובד שאייש את משרתו של התובע הוא אותו עובד שהוא עצמו הביא כמחליף (סעיפים 6-11 לתצהיר הנתבעת).

6.סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) מחייב מעביד לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר. מאחר שמדובר בחובה של המעביד על פי דין, מוטל על המעביד הנטל להוכיח כי אכן מסר תלושי שכר לעובד.