יעקב צבי דוידוביץ נ' טי.אר.די אינסטרום בע"מ

1.האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לנתבעת 1 במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה שבפנינו? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע במסגרת תיק זה, המהווה חלק ממסכת התדיינויות שעודנה מתבררת בערכאות שונות, בעקבות האירועים שיתוארו להלן.

תמצית העובדות ומהלך ההתדיינות

2.הנתבעת 1, טי.אר.די אינסטרום בע"מ (להלן: החברה), הוקמה בשנת 1998 על ידי מר ישראל רמות (להלן: רמות) ועל ידי התובע. החברה עוסקת בתכנון, פיתוח, ייצור ושיווק של מכשור רפואי לרפואת שיניים. באפריל 2006 הפכה החברה לציבורית, פרסמה תשקיף שבו הציעה לציבור לרכוש אגרות חוב שלה, וגייסה בדרך זו 46.602 מיליון ₪. עם הפיכתה של החברה לציבורית החזיק רמות ב- 38.7% ממניותיה וכיהן בה כדירקטור, כמנכ"ל וכאחראי על תחום הכספים וניהול הסיכומים בחברה, והתובע החזיק אף הוא ב- 38.7% ממניותיה וכיהן כיו"ר הדירקטוריון וסמנכ"ל פיתוח.

כשמונה חודשים לאחר ההנפקה פרסמה החברה, במסגרת הדוח הכספי לרבעון השלישי שפורסם ביום 1.12.06, דיווח על הפסדים בסך 8.5 מיליון ₪ בגין "הוצאות מימון". בעקבות פרסום דוח זה פתחה הרשות לניירות ערך (להלן: הרשות) בחקירה, ועצרה את המסחר בניירות הערך שלה למשך 11 ימים. באמצע דצמבר 2006 פרסמה החברה, לפי דרישת הרשות, דוחות מידיים לבורסה שבהם דיווחה על הפסד בסך 14.44 מיליון ₪ בעקבות השקעות במכשירים פיננסיים ספקולטיביים, פרסומים שבעקבותיהם צנח ערך אגרות החוב שלה בכ-50%.

ביום 20.12.06 התכנסה אסיפת מחזיקי אגרות חוב ודרשה להעמיד את סדרת אגרות החוב כולה לפירעון מיידי. סמוך לאחר מכן, ביום 27.12.06, עצרה הרשות את רמות ואת התובע.

3.להשלמת התמונה הרלוונטית לתיק שלפנינו, נציין כי ביום 10.7.10 הגישה הרשות כתב אישום נגד רמות, התובע ונאשמים נוספים. בכתב האישום נטען בין היתר כי רמות והתובע סיכמו עם אדם בשם מיכאל ברזל שהכספים שגייסו בהנפקה יושקעו במכשירים פיננסיים ספקולטיביים, וזאת בניגוד להתחייבויות שלקחו על עצמם כלפי רוכשי אגרות החוב, ותוך שהם עושים שימוש בפרוטוקול מזויף של ישיבת דירקטוריון של החברה שמעולם לא התקיימה, שבה הוחלט כביכול על מינויו של ברזל למנהל תיק ההשקעות של החברה. ההליך הפלילי נגד ברזל הסתיים בהסדר טיעון, והוא נמשך כנגד רמות והתובע (ואחרים). עוד נוסיף כי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ת"א 1420/07 זאבי נ' טי.אר.די אינסטרום, (28.4.15, כב' השופט הבכיר יהודה פרגו)) קיבל באופן חלקי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש אחד מרוכשי איגרות החוב כנגד התובע, רמות ואחרים. ערעור שהגישה החברה על החלטה זו נדחה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, תוך שערעור שהגיש זאבי על ההחלטה התקבל באופן חלקי (רעא 3800/15 טי.אר.די אינסטרום נ' זאב זאבי ואח' (8.2.17, כב' השופטת אסתר חיות)). מכאן, שההליכים בתובענה הייצוגית כנגד רמות, התובע, החברה ואחרים נמשכים, נכון למועד מתן פסק דין זה.

4.נחזור אחורה בזמן. עוד ביום 18.11.08 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 2262/08, כב' השופטת דניה קרת) הסדר נושים בין מחזיקי האג"ח לבין החברה (להלן: "הסדר הנושים הראשון"), אך החברה לא עמדה בתנאיו של הסדר זה וביום 17.11.11 אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (פר"ק 48579-02-11, כב' השופט בנימין ארנון) הסדר נושים נוסף בין מחזיקי האג"ח לחברה, הסדר שבא חלף ההסדר הראשון (להלן: "הסדר הנושים השני").

5.שני הסדרי הנושים כללו, בין היתר, הסכמות בנוגע לתנאי ההתקשרות של החברה עם התובע ועם רמות. בהסדר הנושים הראשון שנחתם בנובמבר 2008 נקבע, בין היתר, כי התובע ורמות יעניקו שירותי ייעוץ לחברה תמורת דמי-ייעוץ בגובה 40,000 ₪ לחודש, וזאת מבלי שיתקיימו ביניהם יחסי עבודה. בנוסף נקבע חובם של השניים לחברה, ונקבע כי מניותיהם ישמשו כבטוחה להשבת חוב זה והן ישועבדו לטובת החברה. הוסכם, שככל שתמורת מכירות המניות לא תספיק לכיסוי החוב לחברה, תקוזז יתרת החוב שלא נפרעה מדמי הייעוץ.

בהסדר הנושים השני, שנחתם בנובמבר 2011, הוסכם כי יתרת חובם של התובע ורמות עמדה על סך 4.7 מיליון ₪ נכון ליום 31.3.11. הוסכם, כי השניים לא יגדילו את החוב לחברה, כי הם ישלמו עליו ריבית מדי חודש, וייפרעו אותו עד ליום 31.12.15, כשמניותיהם ישועבדו להבטחת פירעון החוב. לגבי התובע, נקבע כי במקרה של אי-פירעון עד ליום 31.12.15, חובו יומר למניות ויימחק, כשלגישת החברה, הוראה זו הותנתה בכך שהשניים יעניקו לה שירותי ניהול בפועל. בתמורה לשירותי הניהול הוסכם כי השניים יקבלו בכל שנה סך השווה ל-5% (חמישה אחוזים) מהיקף התקבולים לחברה, ולא יותר ממיליון ₪ לשנה. עוד נקבע, כי על חשבון דמי הניהול השנתיים תשלם החברה לשניים מדי חודש בחודשו תשלום בסך 30,000 ₪ ברוטו (בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כדין), כשנקבע בנוסף הסדר בדבר התחשבנות והתאמה מדי רבעון (למקרה שבו התשלומים על החשבון יעלו על התמורה המגיעה לעיל לפי 5% מהתקבולים). ההסדר כלל הוראות נוספות הרלוונטיות לענייננו אנו, שיפורטו בהמשך פסק דין זה.

6.בחודש יולי 2012 הפסיקה החברה לשלם לנתבע את התשלומים על חשבון דמי-הניהול, שכאמור עמדו על סך 30,000 ₪ לחודש. זאת, על רקע טענות החברה כי התובע הפר באופן בוטה את התחייבויותיו כלפיה, ובין היתר את התחייבותו לעבוד במשרה מלאה. בין הצדדים התקיים משא ומתן בניסיון להגיע להבנות (לפירוט המגעים בין הצדדים ראו סעיף 54 לתצהירו של מר דוד כץ). בגידרו של זה, נשלחה לתובע ביום 21.10.12 "הצעה להסדר פרישה" (נספח 2 לכתב התביעה) שבה נאמר כך: