בחלוף כשבועיים הגיע התובע למשרדי הנתבעת עם אישורי מחלה למפרע של חודש וחצי קדימה.
עוד נרשם, כי לאור האירועים הנ"ל החברה דוחה את אישורי המחלה שהוצגו לה, בשל התנהגות חסרת תום לב מצד התובע והתחזות לחולה. וכי הוא גרם נזק לרכוש החברה בגובה 3,000 ₪ - שבירת טלפון נייד וניפוץ מכשיר המולטימדיה של המשאית עליו נזרק מכשיר הסלולר. ובניגוד לנטען על ידו כי פוטר, הוא מעולם לא פוטר, אלא נטש את העבודה בחוסר אחריות.
לסיום הודיעה הנתבעת לתובע, שככול ולא יודיע על כוונתו לשוב לעבודה תוך פיצוי על הנזק שגרם לנתבעת, ייחשב הדבר כהתפטרות מצדו על כל המשתמע מכך.
7.ביום 30.10.19, שלח התובע מכתב תגובה לנתבעת במסגרתו הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו והתיאורים של נסיבות עזיבת מקום העבודה ביום 11.9.19 וטען מנגד כי אישורי המחלה נמסרו בזמן אמת לפקידת המשרד. התובע ציין במכתב, כי הוא סולק מהעבודה באופן משפיל ולכן הוא מבקש לקבל מכתב פיטורים ולעשות לו גמר חשבון.
8.בתיק דנן נדון ונכריע תחילה, בשאלה האם נסיבות ניתוק יחסי העבודה הן בבחינת פיטורים או התפטרות. לאחר מכן, נדון ונכריע בכל אחד מרכיבי התביעה שנתבעו;
דיון והכרעה
נסיבות סיום עבודתו של התובע האם פוטר או התפטר?
9.בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).
10."היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, [פורסם בנבו] פד"ע כב' עמ' 271). אותו ביטוי צריך שיהיה "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" (דב"ע לה/ 85-3 עיריית כפר סבא- יעקב כהן, [פורסם בנבו] פד"ע ז 175).
11.עוד נקבע, כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (בג"ץ 566/76 אלקו בע"מ- בית הדין הארצי לעבודה וההסתדרות הכללית, פ"ד לא (2)197).
12.בכל הנוגע להתרחשות האירועים ביום 11.9.19, דעות הצדדים חלוקות.
לגרסת הנתבעת- כפי שהובעה לראשונה במכתבה אשר נשלח לתובע ביום 23.10.19, אשר בו הוא מואשם בהשתוללות חסרת מעצורים בתגובה לבקשה של שמעון המנהל שהתובע ייסע בזהירות. נטען כלפי התובע במכתב זה, כי הוא זרק את הטלפון הנייד על מכשיר המולטימדיה במשאית וגרם לנזק ולאחר מכן נטש את העבודה תוך כדי אמירה שיש בכוונתו להוציא אישורי מחלה .
התובע הגיב לטענות כלפיו במכתבו לנתבעת מיום 30.10.19, במסגרתו הוא הכחיש את כל טענות הנתבעת כלפיו, ואת נסיבות עזיבת מקום העבודה ביום 11.9.19. לגרסתו- הוא נלחץ מכך ששמעון מנהל הנתבעת, דרש ממנו בעת שהעמיס את המשאית, לנסוע מהר יותר, בשעה שהיו רכבים עומדים בסמוך למשאית מה שלא אפשר לו לטענתו לנהוג במהירות שהתבקש.
לגרסת התובע- בשל הלחץ בו היה נתון לטענתו, נכנס למשרדי הנתבעת לנוח ולשתות ושם נפל לו הטלפון וניזוק.
בתצהירו (ת/1), נמנע התובע מלהתייחס לקרות האירועים ביום 11.9.19, אולם בסעיף 15 לתצהיר, הפנה למכתב מיום 30.10.19 אשר שלח לנתבעת וציין כי במכתב העמיד את הדברים על דיוקם.
לאחר מכן, בעדותו, כאשר תיאר את התרחשות האירועים ביום 11.9.19, טען לראשונה כי שמעון הלחיץ אותו "וצעק לי לנסוע אז קבלתי לחץ דם והתעלפתי" (עמ' 2 שורה 13 לפרוטוקול), בהמשך הסביר התובע שהתעלף בעבודה בתוך הבניין במפעל (משורה 28 לפרוטוקול) . התובע לא ידע להסביר מדוע אין זכר לטענה שהתעלף בעבודה בתצהירו. התובע טען כי סיפר זאת לבא כוחו (עמ' 4 שורה 9 לפרוטוקול).
כאשר נשאל התובע, היכן הטלפון שטענה הנתבעת כי זרק, השיב התובע (עמ' 4 משורה 10 לפרוטוקול):
"נפל, הטלפון נפל"
שאלה: מה קרה לו?
תשובה: נפל מה אני אחפש אותו, זה מהלחץ.
שאלה: ולמה זה לא מופיע אצלך בתצהיר?
תשובה: נפל ממני ואבד."
בהמשך עדותו, העיד (עמ' 5 שורה 14 לפרוטוקול):
"הטלפון נפל מהיד שלי, לא זרקתי אותו. מנהל העבודה הלחיץ אותי והפלאפון נפל ממני."
נמצאו אי אילו תהיות בגרסת התובע, הן לעניין הגרסה אשר עלתה לראשונה במסגרת עדותו, כי התעלף במקום העבודה, והן לעניין הטלפון הסלולרי, אשר במכתבו מיום 30.10.19 טען כי הטלפון נפל מידו וניזוק.
ואילו בעדותו בפנינו טען שהטלפון נפל ואבד (לא טוען שהטלפון ניזוק) והוא לא טרח לחפשו, לכן הוא איננו יודע היכן הוא.
בגרסאות התובע עולות למצער שתי תמיהות: האחת, אם הטלפון אבד, מניין לו לתובע שהטלפון ניזוק?, השנייה, איך יתכן שהטלפון נפל מידו והוא לא טרח לחפשו ולהרימו. מדובר על נכס השייך למעסיקו והיה עליו לשמור עליו ולא לנהוג באדישות כלפיו.
13.מהתמונה המצטיירת בפנינו, התובע עזב את העבודה ביום 11.9.19 לאחר תקרית שהתגלעה בינו לבין שמעון מנהלו. התובע טוען שעזב את העבודה כי שמעון הלחיץ אותו ולכן לא הרגיש טוב ומאז שהה בחופשת מחלה ומסר לנתבעת את אישור הרפואי הראשון לגב' גילה מנהלת חשבונות בנתבעת ואת יתר אישורי המחלה מסר למנהלו שמעון לאחר סיום תקופת המחלה ביום 17.10.19.
מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע נטש את מקום העבודה, לאחר שגרם נזקים למערכת מולטימדיה במשאית ולמכשיר טלפון הנייד אותו זרק על מערכת המולטימדיה ולאחר מכן זרק את המכשיר נייד על הרצפה, ומאז יום 11.9.19 התובע ניתק מגע (עמ' 11 שורה 1 לפרוטוקול) והתנהגותו עלתה כדי הפרת משמעת חמורה. וכי אישורי המחלה שהציג התובע הינם אישורים פיקטיביים.
14.כאמור, נשאלת השאלה, האם היעדרותו של התובע מהעבודה מגעת כדי "זניחת" העבודה ונחשבת להפרת משמעת חמורה, כטענת הנתבעת.
בענייננו, התובע מסר לנתבעת אישור בדבר מחלתו . לפיכך, אם הנתבעת העלתה חשדות בקשר לתעודות המחלה שהציג לה התובע, וטוענת שהינן פיקטיביות, היה עליה לפעול כדי להפריכן (ראו: דב"ע/5-4 רשות הנמלים בישראל נ' הועד הפועל של ההסתדרות ןאח' פד"ע יג 233).
משלא עשתה כן הנתבעת, אין בידנו לקבל את טענתה כי מדובר בתעודות מחלה פיקטיביות.
יתרה מזאת, בכל הנוגע לגרסת הנתבעת בקשר למסירת אישורי המחלה של התובע נתגלו סתירות. כך לדוגמא: במכתב מיום 23.10.19 אשר שלחה הנתבעת אל התובע נרשם, לאחר שבועיים מיום היעדרותו הגיע התובע לעבודה עם "מסמך של חופש מחלה לחודש וחצי קדימה" .
אולם, מהראיות בתיק עולה, כי התובע קיבל אישור מחלה ביום 11.9.19 ל-7 ימים וביום 18.9.19 קיבל אישור מחלה ל-8 ימים נוספים. ביום 27.9.19 קיבל אישור מחלה ל-8 ימים וביום 4.10.19 ל-13 ימים נוספים. כך שלא יתכן שהגיע למשרדי הנתבעת כשבועיים לאחר 11.9.19 והציג אישור מחלה לחודש וחצי קדימה.
מה עוד, שבמכתב הנ"ל אשר שלחה הנתבעת, נרשם כי כל אישורי המחלה נמסרו לגילה מנהלת החשבונות. כמו גם בסעיף 14 לכתב ההגנה, נרשם "לאחר זמן מה הגיע התובע עם אישורי המחלה".
לעומת זאת בתצהיר עד הנתבעת (נ/2), נטען בסעיף 18 כי "לאחר כחודש וחצי, הגיע התובע עם אישורי המחלה, שהוציא בהתחזות לחולה כאמור, אל מנהלת החשבונות של הנתבעת הגב' גילה עמר ...".
לעומת עדותו של מנכל הנתבעת, מר שמעון, אשר לא סתר את גרסת התובע במסגרת עדותו, לפיה התובע הגיע פעמיים למשרדי הנתבעת, בפעם הראשונה עם אישור מחלה ראשון שנמסר למנהלת החשבונות ובפעם השנייה ביום 17.10.19 מסר את יתר אישורי המחלה לשמעון. כל שטען עד הנתבעת: "כל מה שעניין אותו זה להביא את אישורי המחלה בשביל לקבל חופשת מחלה, זה מה שעניין אותו הוא לא עניין אותו עבודה, לא לחזור לעבודה ולא שום דבר" (עמ' עמ' 15 משורה 17 לפרוטוקול).
בנוסף לאמור, במכתב הנ"ל רשמה הנתבעת, כי בטרם נטש התובע את העבודה ביום 11.9.19, אמר התובע לשמעון (מנכ"ל הנתבעת) בנוכחות עובדים נוספים, כי ידאג להביא אישורי מחלה ואין בכוונתו לחזור לעבודה. התובע הכחיש גרסה זו והנתבעת לא הזמינה לעדות את העובדים לביסוס גרסתה זו, לכן טענה זו דינה להידחות.
לא נעלמה מעניינו טענת הנתבעת, כי התובע הגיע לחתונה של הבת של אחד העובדים ביום השני למחלתו, משמע התחזה לחולה. העובדה שהתובע הגיע להשתתף בשמחת חברו מספר שעות בודדות, אין בכך משום הוכחה לכך שלא היה חולה. לא מדובר בהשתתפות בפעילות המצריכה פעילות פיזית.
על פי הוראת סעיף 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה, התשל"ז-1976, במקרה בו מתעורר ספק אצל מעסיק לגבי תעודת מחלה שקיבל העובד, הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעסיק להיבדק. מעסיק אינו רשאי לעשות דין עצמי ולפתור עצמו מהוראות החוק, כי יש לו "תחושה" שהעובד מתחזה לחולה. אם הנתבעת חשדה בפסול כלשהוא בתעודת המחלה של התובע, היה עליה לפעול כדי להזימה, וכל עוד היא לא עשתה כן, עליה לקבלה. מעבר לאמור, מצופה ממעסיק שינהג בתום לב ובהגינות עם עובדיו במיוחד כשמדובר בעובד ותיק אשר עבד בשירותי הנתבעת למעלה מ- 13 שנים.
במצב דברים זה, בו התובע הציג למעסיקתו אישורי מחלה אשר לא עלה בידה לסתור אותם, נדחית בזאת טענת הנתבעת - כי מדובר באישורי מחלה פיקטיביים ולכן יש להתייחס להיעדרותו מהעבודה כהפרת משמעת.
15.לגרסת התובע ביום 17.10.19 חזר לעבודה לאחר חופשת מחלה ומסר את אישורי המחלה לשמעון המנהל. התובע ביקש לדעת מדוע לא שולם לו שכר בגין חודש קודם- 9/2019 למרות שעבד בו 10 ימים והמציא אישור מחלה לימים שנעדר בחודש זה. שמעון השיב לו לטענתו, כי לא ישולם לו השכר וסילק אותו מהמפעל באופן משפיל ומעליב. גרסה זו של התובע הובעה במכתבו מיום 20.10.19 (נ/ג לכתב התביעה) ולאחר מכן בכתב התביעה , בתצהירו ובעדותו.
הנתבע מודה כי סירב לכך שהתובע יחזור לעבודה, אלא בתנאי שישלם את הנזקים שגרם התובע למערכת המולטימדיה במשאית ולטלפון שהוטח על המערכת ולאחר מכן על הרצפה. הנתבעת הביעה את עמדתה זו במכתבה מיום 23.10.19:
"ככול שלא תודיע למעסיק על כוונתך לשוב לעבודה תוך פיצוי על הנזק שגרמת יחשב הדבר כהתפטרות מצדך על כל המשתמע מכך . החברה תעמוד על מלוא זכויותיה להיפרע ממך בגין כל הנזקים שנגרמו לה על ידך"
ולאחר מכן בעדותו של שמעון מנכ"ל הנתבעת אשרה חזר על גרסתו, כי הבהיר לתובע בכתב ובעלפה, באופן ברור, כי הוא גרם נזק למשאית ולטלפון ולכן עליו לתקן את המשאית ולהחזיר את המצב לקדמותו אם ברצונו לשוב לעבודה (עמ' 12 משורה 38 ובעמ' 14 משורה 32 לפרוטוקול).
16.במילים אחרות, הנתבעת לא אפשרה לתובע לחזור לעבודה לאחר היעדרותו לרגל מחלה ולכן מדובר במעשה פיטורים.
היות שמדובר בנסיבות שבהן הנתבעת הודיעה לתובע כי היא "מקבלת" את 'התפטרותו', אלא אם – רצונו לחזור לעבודה, חובה עליו לשלם 3000 ₪ בגין נזק שגרם, וזאת בשעה שהתובע לא הודיע על רצונו להתפטר. לכן, מדובר בפיטורים באצטלה של התפטרות.
"...אין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות. מכל שכן, אין נפקות למלים שבמכתב הנ"ל כי העובד ייחשב כמתפטר מן השירות, "תוך ויתור על כל זכויותיו כעובד" (ראו: דיון מס' לב/58 - 3 רשות השידור נ' מאיר אשל, פד"ע ד 298, 302.)
17.לאור כל האמור לעיל, ובנסיבות המתוארות, הגענו למסקנה, כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת.
פיצויי פיטורים
18.לאחר שקבענו כי התובע פוטר מעבודתו, מתקבלת טענתו כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
על פי חישוב שערך התובע, לטענתו- יש לחייב את הנתבעת לשלם לו 90,348 ₪ בגין פיצויי פיטורים ((12 / 161 חודשים) X 6,734 ₪).
הנתבעת מצדה, לא חלקה על הסכום ברכיב זה, אלא על עצם הזכאות. לפיכך, נוכח העדר מחלוקות בקשר לשכרו השעתי של התובע ולעובדה שעבד בהיקף משרה מלאה, החישוב שערך התובע מתקבל.
19.לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 90,348 ₪ בניכוי סך הכספים שנצברו לזכות התובע בקרן הפנסיה בחברת הביטוח "כלל" - במרכיב פיצויי פיטורים.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
20.התובע טוען, כי פוטר מהעבודה ביום 17.10.19 בחוסר תום לב, בצורה מעליבה ופוגענית רק בגלל ששהה בחופשת מחלה. לטענתו, לא נתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעניין. לטענת התובע, הנתבעת גרמה לו לאובדן ונזק כלכלי כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה והגדילה לעשות כשלא שילמה לו שכר חודש ספטמבר 2019 (שכר עבודה וימי מחלה). לטענתו יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ₪ .
21.זכות הטיעון הינה אחת מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית. זוהי זכותו הבסיסית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות כנגדו, או בעניינו, ולעובד נתונה הזכות ליתן את תגובתו להן (ראה: ע"ע 1027/01 יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448; ע"ע 300253/96 המועצה הדתית נתיבות נ' הרב בנימין כהן; ע"ע 1290,1303/02 מדינת ישראל נ' אלי שדה לא פורסם ע"ע 355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה פד"ע לז 846).
חשוב להזכיר, שמטרת השימוע אינה רק להציג בפני העובד את הטענות כלפיו והנימוקים שהובילו לפיטוריו. מטרתו העיקרית של הליך השימוע לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, ולנסות לשכנע את הגורם המוסמך לפטרו, היות שלטענות כלפיו אין כל בסיס.
22.מנכ"ל הנתבעת מר שמעון שטרית, טען בתצהירו ובעדותו בפנינו, כי אמר לתובע באופן בהיר וחד משמעי, כי יותר לו לשוב לעבודה, רק באם ישלם את הנזק שגרם למשאית ולמכשיר הטלפון הנייד.
הנתבעת טוענת כי התובע פוטר מעבודתו, לאחר התפרעות והשתוללות וגרימת נזק למשאית ולטלפון, וזאת מבלי שהביאה ולו ראשית ראיה לביסוס גרסתה, כאשר מדובר על עובד אשר עבד בשורות הנתבעת למעלה מ-13 שנים, שלא נטען כלפיו ואף לא הוכח, כי במהלכן לא נשמע להוראות הנתבעת, או שהיו תלונות כנגדו. מכל מקום, היה על הנתבעת להזמין את התובע ולשטוח בפניו את כל הטענות כלפיו, ולתת לו הזדמנות להגיב לטענות המועלות כלפיו במיוחד שהתלונות הן אלו שהובילו לאקט הפיטורים, שמשמעותו, גדיעת מקור הפרנסה של התובע, לאחר תקופה של שנים רבות בהן עבד בשורות הנתבעת.
בתצהיר מנכ"ל הנתבעת (בסעיף 13), נטען, כי עובד בשם עלא היה עד לקרות האירועים הנטענים בעבודה ביום 11.9.19 והוא זה שהרגיע את התובע בעת שהשתולל והוא זה שהרים את הטלפון שהוטח לרצפה על ידי התובע בחמת זעם. הנתבעת לא הזמינה לעדות את העובד לשם ביסוס ותמיכה בגרסתה. כידוע, אי-הבאת עד שהיה עשוי לשפוך אור על הפרשה הנידונה מחזקת את משקלה ומהימנותה של גרסת היריב (ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון / ולסחר חוץ בע"מ נ. מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 655). ע"א 55/89 קופל בע"מ נ. טלקאה בע"מ, פ"ד מד (4) 594 ע"א 641/87 קלנגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים בע"מ, פ"ד מד(1) 239)). במיוחד, שמדובר באירוע שהוא לב ליבו של העניין הנדון, אשר הוביל לניתוק היחסים בין הצדדים.
רק במסגרת הסיכומים בתגובה לטענת התובע בסיכומיו, טענה הנתבעת כי היא נמנעה מלהזמינו לעדות בשל נסיבות מיוחדות הקשורות באותו עובד ומפאת צנעת הפרט שלו.
אולם, לא די בהעלאת טענות בבחינת "הנייר סופג הכל", על הנתבעת היה להביא ראיות לביסוס טענותיה בכל הנוגע לנזקים שגרם לה התובע, והיא לא עשתה כן. בסיכומים הנתבעת הפנתה לתיק שהתנהל בבית הדין על מנת להצדיק את אי זימונו של עלאא להעיד. אולם לא ניתן להסתפק בהפניית הנתבעת לתיק אחר ולטעון טענות בשלב בו אין באפשרותו של התובע להתייחס לטענות אלה. לא הוכח על ידי הנתבעת כי הייתה מניעות להזמין את עלא לעדות, וגם אם הייתה מניעות מוצדקת, היה על הנתבעת להעלות טענה זו בשלב מוקדם יותר ולא בשלב הסיכומים.
23.החלטה על פיטורים של עובד, חייבת להתקבל על בסיס נתוני אמת מבוססים, תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות אמתית לעובד להתמודד עם התלונות והטענות שעלו כנגדו (ע"ע 277/09 יצחק רוזנברג נ' מדינת ישראל – משרד החינוך).
24.היות ואין חולק כי התובע פוטר מבלי שנערך לו שימוע בטרם פוטר, והסכמה על חזרתו לעבודה מצד הנתבעת לאחר חופשת מחלה, הייתה בתנאי שישלם על נזק שגרם לכאורה לנתבעת בשווי 3,000 ₪, מבלי שהוצג לתובע או לבית הדין, חשבונית מס/קבלה או כל ראיה אחרת לגובה הנזק שנגרם לכאורה. מה גם, שלא הוכח ולו בראשית ראיה, כי התובע גרם לנזק הנטען.
למעשה, לא ניתנה לתובע הזדמנות להשמעת טענותיו לפני שהוחלט על פיטוריו, וזאת לאחר יותר מ-13 שנים שעבד אצל הנתבעת.
לאור האמור, ונוכח תקופת העבודה אצל הנתבעת, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, בסך של 6,734 ₪ (שיעור שכר חודש עבודה).
דמי הודעה מוקדמת
25.אין חולק שלא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת בטרם פוטר. לפיכך, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א 2001-, היה על הנתבעת לתת לתובע, הודעה מוקדמת לפיטוריו, ומשלא עשתה כך, עליה לשלם לתובע פיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת. הנתבעת לא הוכיחה כי התקיימו נסיבות המצדיקות פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת.
משכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת לפיטורים סך של 6,734 ₪ .
תשלום שכר חודשים 9-10/2019
26.אין חולק כי התובע עבד עד ליום 10.9.19 ולאחר מכן נעדר מהעבודה לרגל מחלה החל מיום 11.9.19 עד ליום 16.10.19, היום בו פוטר. התובע טען כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו 11,218 ₪ בגין עבודה וימי מחלה לחודשים 9-10/2019 .
הנתבעת מצדה חלקה על עצם הזכאות ולא על הסכומים הנטענים.
27.לאחר שקבענו כי התובע שהה בחופשת מחלה כדין, ואין חולק שהתובע עבד בחודש 9/19 עד ליום 10.9.19. ולאחר מכן נעדר מהעבודה לרגל מחלתו עד ליום 16.10.19. לכן זכאי התובע לתשלום שכר עבודה וימי מחלה כדין בגין תקופה זו.
28.לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,218 ₪ בגין ימי עבודה בחודש 9/19 ובגין היעדרות לרגל מחלה בחודשים 9-10/19.
פדיון חופשה
29.הנתבעת לא חלקה על טענת התובע, כי הוא זכאי לפדיון חופשה בעד 27 ימים עד ליום 11.9.2019 בסך של 8,391.60 ₪ . אולם טוען התובע בצדק, כי הוא זכאי לצבירת ימי חופשה גם בעד חודש 10/19 החודש בו שהה בחופשת מחלה ובטרם פוטר.
על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,281 ₪ בגין פדיון חופשה.
דמי חגים
30.לטענת התובע, היות והוא היה עובד יומי אצל הנתבעת ועבד 6 ימים בשבוע, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו גם עבור ימי חג אשר נפלו ביום שישי. לטענתו הוא זכאי לתשלום דמי חגים עבור 7 ימי חג בהתאם לטבלה שערכה הנתבעת בכתב ההגנה.
31.מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע היה עובד יומי 5 ימים בשבוע, ומעת לעת עבד בימי שישי ובעד עבודה בימי שישי קיבל תגמול של עבודה בשעות נוספות. לפיכך, לטענתה התובע אינו זכאי לתגמול בגין חג שנפל ביום שישי, ככול ולא עבד יום לפני ויום אחרי החג.
32.התובע העיד בפנינו, כי לא עבד דרך קבע בימי שישי, אלא בימים בהם התבקש להגיע בהתאם לצורך הנתבעת (עמ' 9 שורה 22 לפרוטוקול).
מה גם, שהתובע ערך חישוב של שעות עבודה נוספות, חישוב השעות היומיות נעשה כך שביום שישי החל מהשעה הראשונה, זכאי הוא לתעריף שעות נוספות, מתוך הנחה ששבוע עבודה רגיל שלו היה מיום א- ה .
על כן, התובע לא זכאי לתגמול דמי חג במקרים בהם יום חג נפל ביום שישי. מדובר בעובד המועסק בימים קבועים בשבוע א-ה (ורק לעיתים בימי שישי). לכן, במקרה בו חל החג ביום שבו התובע לא אמור לעבוד- קרי יום שישי, התובע לא זכאי לדמי חגים שנפלו בימי שישי.
33.לאור האמור, התביעה לדמי חגים- נדחית.
שעות נוספות
34.התובע טוען כי הנתבעת הודתה ששילמה לתובע שעות נוספות רק לאחר השלמת 9.15 שעות עבודה ביום, לאחר קיזוז חצי שעת הפסקה. וזאת בשעה שהיה עליה לשלם תעריף של שעות נוספות לאחר 8.36 שעות עבודה ביום. לטענתו, על פי הדו"חות נוכחות הנתבעת שילמה גמול שעות נוספות במישור השבועי באופן חלקי ולקוי.
התובע ערך תחשיב על בסיס דוחות הנוכחות שמסרה לו הנתבעת, והעמיד את סך תביעתו בגין רכיב זה על 33,246 ₪ . לטענתו, בהעדר חישובים נגדיים מצד הנתבעת על בית הדין לאמץ את חישוביו ולחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך הנ"ל בתוספת פיצויי הלנה.
35.מנגד טוענת הנתבעת, כי היא דוחה את החישובים שערך התובע וכי שולם לתובע תגמול בגין עבודה בשעות נוספות שעבד. לטענתה, יום עבודה של התובע מתחיל בשעה 7:30 וככול שהגיע לעבודה והחתים כרטיס עובד קודם לכן, הוא לא זכאי לתשלום בגין שעות אלה.
הנתבעת מודה, כי יש לחשב את השעות הנוספות לאחר 8.6 שעות עבודה ביום עד לחודש 4/18 ו8.4 שעות עבודה ביום עד מ-9/19 ולא לאחר 9.15 שעות כפי שעשתה ולכן התובע זכאי לטענתה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 9,117 ₪ בקיזוז הודעה מוקדמת להתפטרות 6,882 ₪ ונזקים שגרם לה בסך 3,000 ₪ ודמי הבראה בסך 306 ₪. לכן לטענתה, הוא לא זכאי לתגמול בגין עבודה בשעות נוספות כלל ויש לדחות את תביעתו גם ברכיב זה.
36.באשר לדעתנו, על פי צו ההרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, החל מיום- 1.4.2018 שבוע העבודה במשק קוצר ל-42 שעות שבועיות. זאת במקום 43 שעות שבועיות שעבדו עד למועד זה, ללא הפחתה בשכר .
37.בענייננו, התובע עבד 5 ימים בשבוע וכאשר נדרש, עבד גם בימי שישי.
ברוב רובה של תקופת עבודתו, מכסת השעות השבועיות לעבודה עמד על 43 שעות. את החישוב לעבודה בשעות נוספות, יש לערוך על בסיס מספר שעות עבודה יומי ושבועי . כאשר, גמול שעות נוספות על בסיס שבועי בעד עבודה ביום השישי בשבוע משולם רק אם העובד השלים את מלוא השעות הרגילות באותו שבוע. (ראו: עע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ – לב טרנרידר, מיום 16.12.07; ע"ע 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ . ניתן ביום 28.11.2010). רק ב"באשר לימי היעדרות: בהתאם להוראות צו ההרחבה, ככל שהעובד נעדר מעבודתו במהלך השבוע היעדרות המזכה בתשלום (מחלה, חופשה, חג), לצורך חישוב השכר המגיע בעד עבודה ביום ו', יום ההיעדרות נחשב כיום עבודה בו עבד העובד שמונה שעות. מובן, כי העובד לא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בעד יום ההיעדרות. לדוגמא: אם חל חג באחד הימים בשבוע, והעובד עבד ביום ו' באותו שבוע, הוא יהיה זכאי לשכר בעד עבודה ביום ו' כאילו עבד באופן מלא בימים א' עד ה'. אם העובד נעדר מעבודתו בימים א' עד ה' היעדרות בעדה אינו זכאי לשכר, ועבד ביום ו' שמונה שעות, הוא זכאי לשכר שעה רגילה בעד שבע שעות עבודה ראשונות ולשכר שעה נוספת בתעריף של 125% בעד שעת העבודה השמינית. זאת, בשל הוראת סעיף 2(ב) לחוק, הקובעת כי ביום שלפני המנוחה השבועית יום העבודה הרגיל הוא בן שבע שעות." (ראו:ע"ע 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ . ניתן ביום 28.11.2010).
38.מבדיקה שערכנו, לא מצאנו כי נפל פגם בחישובים שערך התובע בתביעה לגמול שעות נוספות שעבד. הנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי . הנתבעת לא הביאה שום ראיה להוכחת טענתה, כי יום עבודה בנתבעת החל בשעה -7:30 ולא קודם לכן. הנתבעת גם לא הציגה הודעה לעובד בו היו אמורים להיות רשומים נתונים על מסגרת שעות העבודה של התובע והתובע גם לא נשאל על כך במסגרת חקירה נגדית. לכן, טענת הנתבעת כי יום עבודה החל לא לפני השעה 7:30 בבוקר, דינה להידחות.
39.סעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע כי הזכות לפיצויי הלנת שכר תתיישן אם לא הוגשה תביעה לבית הדין תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי. אין חולק כי התובע קיבל שכר עבודה על כל שעות עבודתו. התביעה לגמול שעות נוספות , קרי תוספת של 25% ו- 50% מתייחסת לתוספת לשכר הרגיל שקיבל התובע. ולכן משלא הוגשה התביעה תוך 60 יום מהיום שבו קיבל התובע את 100% השכר, תביעתו התיישנה.
40.לאור האמור, אנו מקבלים את החישובים שערך התובע, וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע 33,246 ₪ בגין הפרשי שכר לעבודה בשעות נוספות.
41.טענת קיזוז של הנתבעת נדחית, לאור העובדה, שהנתבעת לא הביאה ולו בדל של ראיה להוכחת טענת הנזקים שגרם לה התובע.
לסיכום:
42.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים מטה בערכי ברוטו, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. ככול שיתבקש התובע, ימסור לנתבעת אישור ניכוי מס במקור בהתאם לדרישתה.
א.בגין פיצויי פיטורים סך של – 90,348 ₪, בניכוי כספים שהופרשו לקרן הפנסיה על שם התובע, במרכיב פיצויי פיטורים.
ב.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין , סך של 6,734 ₪
ג.דמי הודעה מוקדמת, סך של 6,734 ₪ .
ד.שכר חודשים 9-10/2019 , סך של 11,218 ₪ .
ה.פדיון חופשה, סך של 9,281 ₪ .
ו.שעות נוספות, סך של 33,246 ₪ .
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנ"ל, תוך 30 יום מהיום.
43.בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
44.זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ג, (08 פברואר 2023), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
| |
|
|
|
|
|
גב' הדר מאור
נציגת ציבור עובדים
|
|
נוהאד חסן, שופט
אב"ד
|
|
גב' לאה ינון
נציגת ציבור מעסיקים
|