פלונית נ' ע.נ. עדן שרותי נקיון והשמה בע"מ ואח'

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיה של התובעת בגין תקופת עבודתה כמנקה במתקני הקאנטרי ברמת השרון, ובגין סיומה.

המחלוקת העיקרית בתיק היא האם יש לחייב את הנתבעת 3 בתשלום הזכויות בגין תקופת ההעסקה וסיומה, אף שהתובעת הועסקה באמצעות חברה קבלנית, הנתבעת 1.

רקע עובדתי וההליכים בתיק

1. התובעת, נתינה זרה מאריתריאה, הועסקה כמנקה במתקני הקאנטרי ברמת השרון, המנוהל על ידי הנתבעת 3 (להלן גם: "הקאנטרי").

    

2. התובעת קיבלה שכר שעתי, שמעד על סך 29.12 ₪ בתקופת סיום עבודתה.

    

3. הנתבעת 3 התקשרה בהסכם מיום 1.1.17 עם הנתבעת 1 (להלן גם: "הקבלן"), לפיו סופקו לה שירותי ניקיון (נספח 1 לתצהיר מר חורי). בהתאם להסכם החזיקה הנתבעת 1 ברישיון לאספקת שירותי כוח אדם.

    

4. בהסכם (סעיף 7) התחייב הקבלן לשמור על זכויות העובדים המוצבים בקאנטרי, ולשלם להם את הזכויות המגיעות להם, לרבות זכויות בהתאם לצווי ההרחבה בענף הניקיון.

    

5. במקור, הוגשה התביעה נגד הקבלן, הנתבעת 1, בעלת המניות של הנתבעת 1, והנתבעת 3, בחצריה עבדה התובעת. התובעת טענה בתביעתה שעבדה מיום 1.2.17 ועד ליום 16.8.18, מועד בו יצאה לחופשת לידה, לאחריה לא החזירו אותה לעבודה. הנתבעות התגוננו יחד, ובכתב ההגנה טענו כי התובעת עבדה בחודשים פברואר עד ספטמבר 2017, ולאחר מכן בחודש אוגוסט 2018 בלבד.

    

6. לאחר שהציגה התובעת תלושי שכר המעידים על העסקתה בתקופה בה לשיטת הנתבעות ולפי הטענות בכתב ההגנה לא עבדה, נערכה ישיבת קדם משפט והצדדים החלו להידבר לפשרה. לאחר הדיון לא מילאו הנתבעות אחר החלטות בית הדין בדבר הליכי גילוי מסמכים, ובסופו של דבר הודיע בא כוחן על התפטרות מייצוג. לאחר התראות רבות שניתנו לנתבעות, ובלית ברירה, ניתנה בסופו של דבר החלטה בדבר מחיקת כתב ההגנה וביום 5.7.20 ניתן פסק דין חלקי בתיק, נגד הנתבעות 1 ו- 2. התביעה שנותרה לבירור היא נגד הנתבעת 3 בלבד, אשר הודיעה על ייצוג משפטי נפרד.

    

7. בשלב ההוכחות העידה התובעת, לתמיכה בתביעה. מטעם הנתבעת 3 העיד מר שי חורי, מנהל הקאנטרי.

   לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

    

   תמצית טענות הצדדים

   טענות התובעת

8. התובעת עבדה כעובדת ניקיון מיום 1.2.17 ועד ליום 16.8.18, מועד בו יצאה לחופשת לידה. התובעת ילדה ביום 15.9.18.

9. הנתבעת 1 היא בעלת רישיון למתן שירותי ניקיון. הנתבעת 1 שימשה כמעסיקה בפועל של התובעת משך 18.5 חודשים. לחלופין, יש להטיל עליה אחריות מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: "החוק להגברת האכיפה"). על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון.

10. התובעת החתימה כרטיס נוכחות בקאנטרי מדי יום. התובעת הייתה כפופה בעבודתה להנחיות האחראים מטעם הקאנטרי. הקבלן רק שילם לתובעת את שכרה, והגיע למקום פעם בחודש לערך. כלי העבודה וחומרי הניקיון סופקו על ידי הקאנטרי.

11. הנתבעת 3 לא ערכה ביקורות שכר, ולא נבדק אם התובעת מקבלת את זכויותיה. מדובר במכרז הפסד. התמורה ששולמה לקבלן הייתה בין 43 ₪ לשעה, לבין 46.2 ₪. הסכום ששולם אינו מכסה את עלויות השכר והתנאים הנלווים ומדובר ב"חוזה הפסד".

12. התובעת לא הושבה לעבודה בתום חופשת הלידה. הנתבעת 3 ידעה כי התובעת יצאה לחופשת לידה ולא שבה, ולא עשתה דבר כדי לסייע לה. לתובעת לא מולאו טפסים לצורך דמי לידה ולא שולמו לה דמי לידה.

13. התובעת זכאית לזכויות הבאות, בגין תקופת ההעסקה וסיומה:

    • לתובעת לא נמסרה הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתה והיא זכאית לפיצוי בסך 2,000 ₪ בשל כך.

    • התובעת זכאית לפיצוי חלף שכר בתקופה המוגנת האסורה בפיטורים, משך חודשיים לאחר תום תקופת הלידה עד ליום 15.2.19, בסך 10,832 ₪.

    • התובעת זכאית לפיצויי פיטורים שיש לחשב בהתאם לתקופה המוגנת, עד ליום 15.2.19, בסך 11,058 ₪, ולפיצויי הלנה. לחלופין, זכאית התובעת לפיצוי חלף הפרשות לפיצויים.

    • התובעת זכאית להשבת סכומים שנוכו משכרה ולא הופקדו בפועל לפיקדון מעסיקים או לקופת גמל, בסך 9,300 ₪.

    • התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 5,591 ₪, בגין 24 ימי חופשה.

    • התובעת זכאית לדמי הבראה בגין 15 ימים, בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, בסך 6,292 ₪.

    • התובעת זכאית לדמי חגים בסך 2,460 ₪, בגין 11 ימי חג שחלו בתקופת העבודה.

    • התובעת הייתה זכאית להפרשות לפנסיה מתחילת עבודתה לפי צו ההרחבה בענף הניקיון, והיא זכאית לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה עד לחודש אפריל 2017, בסך 1,089 ₪. מחודש מאי 2017 חלה על המעסיק חובה להפריש לפיקדון מסתננים, ומשלא עשה כן זכאית התובעת לפיצוי בסך 21,103 ₪.

    • התובעת הייתה זכאית להפרשות לקרן השתלמות לפי צו ההרחבה בענף הניקיון, והיא זכאית לפיצוי חלף ההפרשות, בסך 12,905 ₪.

    • נוכח נסיבות פיטוריה, התובעת זכאית לפיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים, בסך 15,000 ₪, ולפיצוי בגין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בסך 15,000 ₪.

      טענות הנתבעת

14. הנתבעת 3 היא עמותה עירונית בשליטת עיריית רמת השרון. הנתבעת 3 התקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם למתן שירותי ניקיון, ובדיעבד גילתה כי לכאורה הנתבעת 1 לא שילמה את כלל התשלומים לתובעת ואף פיטרה אותה בתקופה מוגנת לאחר החזרה מחופשת לידה.

15. התובעת מעולם לא הועסקה על ידי הנתבעת 3, אשר פעלה בהתאם לסיכום עם הנתבעת 1 ושילמה את כל התשלומים לפי ההסכם. מנהל הקאנטרי אף נהג לשוחח עם עובדי הניקיון ולוודא כי כל זכויותיהם משולמות. הנתבעת 3 לא הפעילה בודק שכר לבדיקת התלושים, בתום לב ומאחר שהייתה משוכנעת שהמשכורות משולמות כנדרש.

16. הנתבעת 3 כלל לא ידעה על פיטורי התובעת וסברה כי היא מוצבת במקום אחר. לא מוצדק לראות בנתבעת 3 אחראית למעשים שביצעה הנתבעת 1 לאחר שהתובעת כבר לא הוצבה בקאנטרי וניתק הקשר בין הצדדים. פיטורי התובעת היו תקופה ארוכה לאחר התקופה שהתובעת עבדה בפועל בקאנטרי. לא ניתן לחייב את התבעת 3 בגין חובות שנוצרו לאחר תום תקופת ההצבה במתקניה.

17. הנתבעת 3 לא הייתה מעסיקה, ולא מעסיקה במשותף. היא לא קבעה את תנאי העבודה, לא שיבצה למשמרות, לא שילמה שכר ולא עסקה בענייני היעדרויות. לא הוכח כי מדובר בהתקשרות בלתי לגיטימית שנועדה לקפח עובדים.

18. הנתבעת 3 שילמה את כל התשלומים במועד, בהתאם להסכם עם הנתבעת 1, ואף פיקחה על אופן ההעסקה של התובעת. בכל חודש ביררה הנתבעת 3 עם העובדים אם כלל התשלומים שולמו להם. בשנת 2017 שולמה תמורה לקבלן בסך 46.2 ₪ ובשנת 2018 שולמה תמורה בסך 48 ₪ לשעה. אין במדובר בחוזה הפסד. העתק חשבוניות המס צורף לסיכומי הנתבעת 3 (נספח 1).

19. רוב רכיבי התביעה נוגעים לפיטורי התובעת, ואין להטיל אחריות על הנתבעת 3 בגין פיטורים שהיו לאחר סיום ההצבה אצלה. הנתבעת 3 לא ידעה על נסיבות ומועד סיום העבודה. האחריות בהתאם לחוק להגברת האכיפה חלה רק ביחס לתקופה בה העובד עבד במתן שירותים אצל המזמין. התובעת ובא כוחה לא פנו לקאנטרי טרם הגשת התביעה בטענה כי פוטרה, או בעניין תשלומים המגיעים לה.

20. מעדות מר חורי עולה, כי התובעת ביקרה בקאנטרי כחודש לאחר הלידה וביקשה סיוע במילוי טפסים לביטוח הלאומי. התובעת לא הודיעה שפוטרה. אם התובעת הייתה מיידעת אודות פיטוריה ללא הצדקה, הייתה הנתבעת 3 פועלת מיד לתיקון הפגיעה.

21. החוק אינו מטיל על מזמין השירות אחריות על רכיבי שכר שאינם מנויים בתוספת השלישית. אין הצדקה להטיל אחריות על הנתבעת 3 לרכיבים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה; פיצויי פיטורים; חלף 60 ימי שכר; פיצוי לפי חוק עבודת נשים; קרן השתלמות; הפרשות לפיקדון מעסיקים; החזר ניכויי העובדת.

22. התובעת לא עשתה ניסון ממשי לגבות את החוב מהאשם הבלעדי, שהעסיק אותה. לנתבעת 3 אף לא הייתה אפשרות ממשית להתגונן מפני התביעה, בהיעדר שיתוף פעולה מהמעסיק של התובעת.

23. כעולה מעדות התובעת, תלושי השכר שלה אינם משקפים את כל התשלומים ששולמו לה בפועל. התובעת הגישה את התביעה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

    דיון והכרעה

    צו ההרחבה בענף הניקיון חל על העסקת התובעת

24. אין חולק, כי התובעת עבדה כמנקה. בכתב ההגנה נטען אמנם, בשם כל הנתבעות, כי הנתבעת 1 סיפקה שירותים כחברת כוח אדם, אך הנתבעת 3 לא חזרה על טענה זו לאחר שהופרד ייצוגה מיתר הנתבעות.

     

25. עד הנתבעת 3 הודה בעדותו, כי ההתקשרות עם הנתבעת 1 הייתה לצורך קבלת שירותי ניקיון, ולא שירותי כוח אדם (עמוד 8 שורה 20).

     

26. ההסכם בין הנתבעות (נספח לתצהיר מר חורי) מעיד במפורש על הכוונה לספק עובדי ניקיון, ועל התחייבות הנתבעת 1 לשלם לעובדים זכויות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון. כך, בפסקה 8 לחוזה התחייב הקבלן להפריש לעובדים הפרשות לקרן השתלמות והפרשות מלאות בשיעור 8.33% לפיצויים; לשלם תוספת ותק; ולשלם דמי הבראה בשיעורים המתאימים לצו ההרחבה בענף הניקיון. יתרה מכך, בסעיף 7 להסכם אף נקבע במפורש כי על העסקת העובדים יחולו: "צווי ההרחבה לעובדי הניקיון ובענף הניקיון".

     

27. אף אין חולק כי בפועל לא נעשה ניסיון להשוות את תנאי ההעסקה של התובעת לעובדי המשתמש, והתובעת לא נקלטה לעבודה אצל המשתמש לאחר 9 חודשי העסקה. לא הוצגה ולו ראשית ראיה לפיה התובעת הייתה אמורה להיקלט כעובדת הקאנטרי.

     

28. לאור ההסכמה בין הצדדים והעובדה כי מדובר בהתקשרות לשירותי ניקיון, עם קבלן המורשה ליתן שירותי ניקיון, יפים לענייננו הדברים שנפסקו בבר"ע (ארצי) 13248-05-19 ד.ק.א ניקיון ורעיון בעמ נ' AGAVE KEDAN, (13.5.19), שם נקבע כי (ההדגשות אינן במקור):

    "... שבהינתן כי בהסכם ההתקשרות חויבה ד.ק.א לשלם לעובדים במסגרת ההתקשרות גם לפי צו הניקיון, כי מתלושי השכר של העובד עולה כי שכרו שולם לפי צו הניקיון, כי בחלוף תשעה חודשים לא נקלט העובד בשחקים (חרף טענת ד.ק.א כי עבד עשרה חודשים), ומשד.ק.א "לא נוהגת להשים את עובדיה אצל המזמינים" (עדות עד ד.ק.א בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 7 וכן עמ' 33 לפרוטוקול ש' 14) - קביעת בית הדין האזורי כי ד.ק.א פעלה כקבלן ניקיון היא קביעה מבוססת בדין שאין כל הצדקה להתערב בה. 

    מעבר לאמור אוסיף - ובשלב זה נוכח הקביעה העובדתית כאמור יהיה זה למעלה מן הדרוש ומבלי לקבוע מסמרות, במקרה שבו קבלן ניקיון "משרשר" את עבודת הניקיון לקבלן "כוח אדם" באופן שעלול להביא לתוצאה שלפיה "יעקפו" הוראות צו הניקיון, הרי שעל פני הדברים הנטייה תהיה לראות בקבלן "כוח האדם" קבלן ניקיון.

    כך או כך, שעה שד.ק.א התחייבה כלפי שחקים לשלם לעובדיה במסגרת ה"שירותים" לפי צו הניקיון, ושעה כי בתלושי השכר נראה כי ד.ק.א. יצרה מצג שכזה כלפי העובד (למשל, תעריף דמי הבראה וקרן השתלמות לפי צו הניקיון), הרי שבדין נפסקו לעובד זכויות לפי צו הניקיון - בין בשל תחולה ישירה של צו הניקיון (היותה של ד.ק.א קבלן ניקיון) ובין בשל תחולה עקיפה (מכוח ההסכמה)".

     

29. בנסיבות אלה, חל צו ההרחבה בענף הניקיון על העסקת התובעת.

    הנתבעת 3 חייבת בזכויות התובעת, בין כמעסיק בין בהתאם לחוק להגברת האכיפה

30. סוגיית זיהוי המעסיק ביחסי עבודה מורכבים, משולשים ומרובעים, נדונה בפסיקה בהרחבה, ויפים הדברים שנקבעו בפסק הדין הוותיק המנחה בעניין דב"ע (ארצי) נב/142- 3 חסן אלהרינאת – כפר רות פד"ע כד 535 (1992), (להלן: "עניין כפר רות"):

    "סוגיית זיהוי המעביד מבין מעבידים נטענים עשויה להיות בעייתית בנסיבות העסקה בלתי שגרתיות, שבהן מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו.

    כך, יהא סבוך לעיתים זיהוי המעביד, כל אימת שנחזית העסקה באמצעות "קבלני משנה"; או על ידי הצבת עובדי גוף אחד לביצוע עבודה עבור גוף אחר, או השאלתם, או במקרים העשויים להתפרש כתיווך להספקת כוח עבודה, ושעה שמועסקת קבוצת עובדים כיחידה אחת לביצוע עבודה מסוימת.

    בהסדרי העסקה בלתי שגרתיים, בהם מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, עשויה להתעורר במלוא חריפותה שאלת זיהוי המעביד "המשפטי" בשל השלכותיה בתחומים שונים: סימני ההיכר המצביעים עליו לא תמיד יהיו נחרצים, בלעדיים, או הכרחיים, ולעיתים ניתן לגלות בהם פנים לכאן ולכאן, אולם בהצטברם כולם או חלקם - הם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלים עליו כלפי העובד".

     

31. מטרת מבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות לצורך זיהוי המעסיק במסגרת יחסי עבודה משולשים, לחשוף את הזהות האמתית של המעסיק. יש לבחון, בחינה מהותית, את מערכת היחסים בין הצדדים. בפרט יש לבחון האם קיימת התקשרות אותנטית בין המשתמש לבין הקבלן, ובין הקבלן לעובד; והאם מטרת ההתקשרות לא נועדה להתחמק מחובות המשתמש כמעסיק.

    ראו גם: ע"ע (ארצי) 478/09 חסידים- עיריית ירושלים, (13.1.2011).

     

32. בענייננו, התובעת הייתה עובדת של הנתבעת 1, אשר קיבלה אותה לעבודה ושילמה את שכרה. הנתבעת 1 הציבה בקאנטרי כ- 5 עובדים מטעמה (עדות מר חורי עמוד 9 שורה 5).

     

33. לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאנו כי יש לחייב גם את הנתבעת 3 בתשלום זכויות התובעת, הן כמעסיקה במשותף והן בהיעדר פיקוח ראוי מטעמה על תנאי ההעסקה, ונפרט.

     

34. בחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה נקבע אימתי יראו את מזמין העבודה כנושא באחריות כלפי העובד, בגין עובדי קבלן המועסקים אצלו. עם זאת, גם קודם לחקיקת החוק להגברת האכיפה, הוטלה לעתים בפסיקת בתי הדין לעבודה אחריות משותפת כלפי העובד על המשתמש והצד השלישי, על מנת לוודא כי העובדים הזקוקים להגנה יזכו לה.

    ראו, בין היתר: ע"ע (ארצי) 326/03 מדינת ישראל-משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש – צ'פקוב, (20.2.06); ע"ע (ארצי) 273/03 שוואב – מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר, (2.11.06); ע"ע (ארצי) 1362/02 חזין – תנופה שירותי כוח אדם, (5.11.06).

     

35. מן הראיות עולה, כי לאחר שהתובעת נקלטה לעבודה בקאנטרי, במהלך תקופת העבודה הקשר היחיד עם נציגי הקבלן היה אחת לחודש, במועד קבלת המשכורת (עדות מר חורי, עמוד 9 שורות 1- 2). בתקופת העבודה ניתנו לתובעת הוראות על ידי אנשי התחזוקה בקאנטרי, עובדי הנתבעת 3 (עדות מר חורי עמוד 9 שורות 3- 4). הנתבעת 1 לא הייתה מעורבת כלל בהעסקתה השוטפת של התובעת. התובעת אף זיהתה את מר חורי כ: "בעל הבית שלי שי" (עדות התובעת עמוד 6 שורה 3).

     

36. הקאנטרי אף סיפק לתובעת כלי עבודה וחומרי ניקיון (עדות מר חורי, עמוד 8 שורות 29- 32).

     

37. הוכח, כי הנתבעת 3 לא מילאה אחר החובות המוטלות עליה, ולא ערכה ביקורת שוטפת, למעקב אחר תשלום זכויותיה של התובעת. אין חולק למעשה, כי זכויות התובעת נשוא הליך זה נפגעו. ההפרה החמורה ביותר בתקופת העבודה היא בכך שנוכו משכרה של התובעת ניכויים שהיו אמורים להיות מופקדים לזכותה בפיקדון מעסיקים, ולא הופקדו בפועל. מדובר בהלנת שכרה של התובעת, באופן שוטף בתקופת העבודה. אף סיום עבודתה של התובעת, בתקופה המוגנת בהתאם לחוק עבודת נשים תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), נעשה תוך הפרה בוטה של חקיקת המגן.

     

38. אין די בכך שלעתים בירר מר חורי עם העובדים בעל פה האם יש בפיהם תלונות. לא נטען, אף לא הוכח, כי מר חורי בקיא בזכויות עובדים, ויש להניח כי אף העובדים הזרים שהועסקו במקום לא היו בקיאים בזכויות המגיעות להם. לראיה, התובעת לא ידעה להלין על הניכויים משכרה שלא הועברו לקופות. לו הייתה נערכת ביקורת מועילה מטעם הקאנטרי, היה על הנתבעת 1 ליתן דין וחשבון אודות תשלום זכויות העובדים, ולתקן את ההפרות.

     

39. אף לא הובאו ראיות המעידות על כך שהקאנטרי קבע דרך יעילה המאפשרת לעובדים למסור הודעות אודות פגיעה בזכויותיהם, כמתחייב מסעיף 26 לחוק להגברת האכיפה, ולפיכך יש לראות אף את הנתבעת 3 כאחראית לזכויות התובעת, הן כמעסיקה במשותף והן לאור הפרת חובות הפיקוח.

     

40. בנסיבות אלה, חבותן של הנתבעות היא יחד ולחוד.

     

    נסיבות סיום העבודה של התובעת

41. אין חולק, כי התובעת לא הושבה לעבודה לאחר תום חופשת הלידה.

     

42. התובעת טענה שפנתה לנתבעת 1, וזו הכחישה כי עבדה אצלה וטענה כי אינה מכירה אותה (עמוד 6 שורות 25- 27).

    גרסתה של התובעת אמינה, והיא נתמכת בטענתן של הנתבעות עצמן בכתב ההגנה בתיק. בכתב ההגנה טענו הנתבעות טענה שהתבררה במהרה כמוטעית ומטעה, בלשון המעטה, כאילו התובעת עבדה רק בחודשים פברואר עד ספטמבר 2017, ובחודש אוגוסט 2018.

     

43. טענתן הראשונית של הנתבעות בדבר תקופת העבודה נסתרת בבירור בחומר הראיות, ובפרט בתלושי השכר, שהונפקו גם בחודשים בהם לפי הטענה התובעת כלל לא עבדה. יתרה מכך, הנתבעת 3 לא עמדה על הטענה לפיה התובעת לא עבדה ברציפות, ומר חורי לא הכחיש בעדותו, בהגינותו, כי התובעת עבדה כשנה וחצי בקאנטרי (עמוד 7 שורות 31- 32).

     

44. התובעת העידה כי לאחר הלידה פנתה ללא הועיל לנתבעת 1, ולאחר מכן הגיעה לקאנטרי פעמיים לשוחח עם מר חורי, ולבקש ממנו כי יסייע לה במימוש זכויותיה (עמוד 6 שורות 33- 36). אף מר חורי העיד כי התובעת הגיע לבקש את סיועו, בטענה כי הנתבעת 1 אינה עונה לפניותיה (עמוד 9 שורות 9- 12). מר חורי בחר שלא לשוחח עם נציגי הנתבעת 1 ולרדת לפשר הדבר, ולדבריו הפנה את התובעת למזכירה.

     

45. כאשר נשאל מר חורי האם פעל לברר אם התובעת ממשיכה לעבוד במקום אחר או פוטרה, השיב בשלילה, כך:

    "ש. מה אופרטיבית עשית כדי לדעת אם היא עובדת במקום אחר?

    ת. כלום" (עמוד 9 שורות 15 – 16).

     

46. התובעת, נתינת מדינה זרה, עובדת מוחלשת בתקופה האסורה בפיטורים לפי חוק עבודת נשים, לאחר לידה, פונה למעסיקיה לשם עמידה על זכויותיה לפי דין. התובעת מוצאת עצמה מול שוקת שבורה דווקא בתקופה בה הייתה זכאית להגנה מוגברת.

     

47. אף אם נקבל את עדותו של מר חורי כפשוטה, הנתבעת 3 בוחרת לעצום עיניה, יודעת כי התובעת אינה ממשיכה לעבוד בחצריה לאחר שילדה, ואינה עושה דבר לבירור מעמדה הנוכחי, והאם פוטרה מעבודתה.

     

48. בנסיבות אלה, ברי כי יש להטיל גם על הנתבעת 3 אחריות בהתאם לחוק עבודת נשים. עם זאת, לא הוכח כל קשר בין סיום עבודתה של התובעת לבין הלידה, לא הובאו ראיות בהקשר זה ולפיכך לא הוכח כי הפיטורין היו בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח – 1988.

     

49. לאור כל האמור, משלא שולם לתובעת שכר עד לתום התקופה המוגנת, בהתאם לחוק עבודת נשים זכאית התובעת לפיצוי חלף שכר כנתבע על ידה, משך חודשיים לאחר תום תקופת הלידה, בסך 10,832 ₪.

     

50. כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בהתאם לתקופה המוגנת בסך 11,058 ₪, ולפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עבודת נשים בסך 15,000 ₪, בהתאם לתביעה.

    יתר הזכויות הנתבעות

51. הנתבעת 3 לא חלקה למעשה על חישובי הזכויות מטעם התובעת, בגין תקופת עבודתה. לפיכך, זכאית התובעת לזכויות הבאות, כנתבע על ידה: פיצוי חלף הודעה לעובד; השבת סכומים שנוכו משכרה בגין פיקדון מעסיקים, שלא הופקדו בפועל; פדיון חופשה שנתית; דמי הבראה; דמי חגים; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ופיצוי חלף הפרשות לפיקדון מסתננים מחודש מאי 2017; פיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות.

    סיכום

52. לאר כל האמור, מתקבלת התביעה, כך שהנתבעת 3, יחד ולחוד עם יתר הנתבעות, תשלם לתובעת את המפורט להלן:

    • פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 2,000 ₪.

    • פיצוי חלף שכר בתקופה המוגנת האסורה בפיטורים, בסך 10,832 ₪.

    • פיצויי פיטורים בסך 11,058.

    • השבת סכומים שנוכו משכרה של התובעת בסך 9,300 ₪.

    • פדיון חופשה שנתית בסך 5,591 ₪.

    • דמי הבראה בסך 6,292 ₪.

    • דמי חגים בסך 2,460 ₪.

    • פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 1,089 ₪.

    • פיצוי חלף הפרשות לפיקדון מסתננים בסך 21,103 ₪.

    • פיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 12,905 ₪.

    • פיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים, בסך 15,000 ₪.

       

53. בנסיבות העניין תישא הנתבעת 3 בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 10,000 ₪.

     

     

     

    ניתן היום, ט"ז אדר א' תשפ"ב, (17 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		גב' שוש גולנד, נציגת ציבור מעסיקים