התובעת היא מורה למקצועות ערבית ועברית, בעלת רשיון הוראה מיום 10.12.06.
בשנת הלימודים תשס"ו (2005-06) הועסקה התובעת כמורה באמצעות חברה קבלנית פרטית בשם אקסיומה בע"מ.
בשנת הלימודים תשס"ז, מיום 12.11.06 עד ליום 1.2.07, הועסקה התובעת על ידי משרד החינוך (הנתבע) על בסיס חוזה מיוחד כממלאת מקום בבית הספר היסודי "אלזהרה" שבכפר קאסם.
בשנת הלימודים תשס"ט, מיום 1.3.09 עד ליום 4.6.09, הועסקה התובעת על ידי משרד החינוך במשרה זמנית ועל בסיס חוזה מיוחד, בבית הספר "אלחכמה" בעיר טייבה.
בשנת הלימודים תשע"א, החל מיום 1.9.10 ועד ליום 31.8.11, הועסקה התובעת על ידי משרד החינוך כעובדת שעתית, בסך שעות כולל של 53 שעות חודשיות בפועל.
בשנת הלימודים תשע"ב החלה התובעת לעבוד בבית הספר "אבן סינא" ברמלה. שנה זו היוותה את השנה הראשונה לתקופה הנסיון לקליטתה כעובדת קבועה במשרד החינוך. בשנה שלאחר מכן המשיכה התובעת לעבוד באותו בית ספר, ובכך השלימה שתי שנות נסיון.
במהלך שנת הנסיון השניה, תשע"ג, בוצעה לתובעת הערכה על ידי מנהלת בית הספר גב' שיראז קורמטה. ה"שורה התחתונה" של הערכה זו היתה כי יש לבחון אי-מתן קביעות למבקשת, תוך שניתנו המלצות לשיפור. לאור זאת, תקופת הנסיון שלה הוארכה (דהיינו היא לא קיבלה קביעות).
בשנת הלימודים תשע"ד, מיום 18.8.13 ועד ליום 31.8.14, הועסקה התובעת על בסיס חוזה מיוחד בבית הספר "אבן רושד" בטייבה, בהיקף משרה של 12 שעות שבועיות. במהלך שנת לימודים זו בוצעה לה הערכה על ידי מנהל בית הספר מר תאופיק עזאם, שבסופה ניתנה לה המלצה למתן קביעות.
לקראת שנת הלימודים תשע"ה (2014-15) הגישה התובעת בקשה לשיבוץ. ועדת השיבוצים אודותיה יוסבר בהמשך פסק דין זה שיבצה אותה, לפי תקן פנוי ובהתאם למיקומה בתור השיבוצים באותה העת, לבית הספר 'אל ג'ואריש' ברמלה.
ביום 21.9.14 שלח ב"כ התובעת מכתב התראה לפני נקיטה בהליכים (נספח ט"ו לכתב התביעה). במכתב נטען שעל פי נוהלי משרד החינוך והניקוד המגיע לה, היתה התובעת זכאית להמשיך ולעבוד בבית הספר "אבן רושד" שבעיר מגוריה טייבה, ולא היה מקום להעבירה לבית הספר שברמלה. למכתב הזה לא ניתן מענה בכתב בטרם נפתחו ההליכים שבפנינו.