סע"ש 48208-07-13

1.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בה ביקש לחייבה בסכומים שונים בגין דמי הבראה, דמי חגים, דמי מחלה, דמי חופשה, פדיון חופשה, שכר מולן, ימי אבל, שכר בגין שני ימי בחירות, פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לקרן פנסיה, פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר, "גמל היעדרות" ופיצוי מכח חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

2.בטרם נתייחס לתביעתו של התובע לגופה ובטרם נתייחס לטיעוני הצדדים, נציין כי התובע הגיש ביום 24.7.13 , כחמשה ימים לפני שסיים את עבודתו בשירות הנתבעת, תביעה לתשלום דמי הבראה בלבד.

ביום 12.1.14, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן ראשון, לאחר קבלת רשות בית הדין, בו ביקש לחייב את הנתבעת בסכומים נוספים בגין דמי חגים, דמי מחלה וימי חופשה.

ביום 23.9.14, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שני, בו ביקש לחייב את הנתבעת בסכומים שונים ונוספים.

בין לבין, התקיימו גם דיונים בבית הדין אשר נדרש כל פעם מחדש לטענות החדשות שהעלה התובע, מה שכאמור הביא להתארכות ההליכים ופגיעה בנתבעת אשר נדרשה להגיש כתב הגנה מתוקן כל פעם מחדש.

על התנהלות התובע כאמור עוד נעמוד בהמשך.

רקע

3.התובע, החל את עבודתו בשירות הנתבעת, כשוחט עופות, במפעל עוף טוב הממוקם בבקעת בית שאן, החל מיום 16.12.07 ועד להתפטרותו ביום 29.7.13.

על מערכת היחסים שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף התעשייה.

4.שכרו של התובע שולם על בסיס תפוקה, לפי כמות העופות שנשחטו, כך שקיבל 20.06 אגורות בעבור כל עוף שנשחט.

חרף עובדה זו, הנתבעת בחרה בתחילת תקופת ההעסקה להגדיר בתלושי השכר את התמורה ששולמה לתובע כ- "פרמיה".

בשלב יותר מאוחר, החליטה הנתבעת להגדיר חלק משכרו של התובע כ- "שכר יסוד" אשר שיקף תשלום בגין שחיטת 20,000 עופות השווים ל- 4,120 ₪, ואילו יתרת השכר הוגדרה בתלוש השכר כ- "עודפים".

5.בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת תלחמי, הסכימו הצדדים כי התובע עבד במשרה מלאה.