דלאשה נ' ע.ל.מ - חב' לעבודות מיזוג וצנרת בע"מ

1.התובע עבד כמחסנאי בשירות הנתבעת שהנה חברה לביצוע עבודות מיזוג וצנרת, וזאת מיום 01/07/09 ועד ליום 28/11/13.

בתביעה שלפנינו טוען התובע את הטענות הבאות ותובע את הסעדים שדלקמן-

א. במשך שנות העסקתו של התובע לא שילמה לו הנתבעת את השכר והזכויות הנלוות להן היה זכאי.

לפיכך פנה התובע לעמותת קו לעובד, ועורכת דין מטעמה שיגרה ביום 28/11/13 מכתב לנתבעת ובו היא הפנתה אליה את דרישותיו לתקן את התשלומים אשר מוענקים לו ולשלם את הכספים להם זכאי היה עד למועד הוצאת המכתב.

בתגובה לקבלת המכתב, זומן התובע לפגישה עם מנהל החברה ומנהל כוח האדם בה, ובמהלכה הודע לו שלגישת הנתבעת זכויותיו אינן מקופחות וכי לא יחול כל שינוי בתשלום שכרו, וכי אם אינו שבע רצון הוא "יכול ללכת".

על פי הנטען בתביעה יש לראות בהתנהלות זו משום פיטורים שלא כדין, ולחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

ב.הנתבעת לא ערכה את תלושי השכר של התובע כדין, לא כללה בהם את הפרטים הדרושים על פי הדין ואלה גם לא תאמו את השכר ששולם לתובע בפועל.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר, אותו העמיד על הסך של 5,000 ₪.

ג.הנתבעת הלינה דרך קבע את שכרו של התובע, ושילמה אותו אחרי ה- 15 לכל חודש.

גם שכרו האחרון של התובע שולם ביום 23/12/13, בעוד שיחסי העבודה הסתיימו ביום 28/11/13.

על כן ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי הלנת שכר.

ד.התובע לא קיבל כלל חופשה בתשלום.

מאחר ועבד 6 ימים בשבוע, היה זכאי ל- 12 ימי חופשה בתשלום בגין כל אחת משנות עבודתו.