FANA SIYOM WOLDU נ' יוסף בוזו ואח'

התובעת, מהגרת עבודה מאתיופיה, הועסקה על ידי הנתבעים במשק ביתם שבמוצא עלית, למשך תקופה ששנויה במחלוקת.

לטענת התובעת, היא החלה את עבודתה אצל הנתבעים בחודש 10/2012 ויצאה לחופשת לידה בעודה בהיריון בחודש 9/14. בחודש 1/15, היא ביקשה, בהתאם לסיכום עם הנתבעים, לחזור לעבודתה אך הנתבעים סירבו לקבלה ובכך פיטרו אותה.

בתביעתה עותרת התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, פיצויים לפי סעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, החזר הוצאות לידה, פיצוי שאינם תלויים בנזק לפי סעיף 10(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בעד אי הפרשה לפנסיה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות ותוספת וותק.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הודו כי העסיקו את התובעת במשק ביתם, אך טענו שתקופת עבודתה של התובעת הייתה מחודש 1/2014 עד להתפטרותה בחודש 7/2014. הנתבעים הכחישו את זכאותה של התובעת לכל הסעדים להם עתרה וטענו כי הם זכאים לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.

בשלב הדיון המוקדם חזרה בה התובעת מטענתה בכתב התביעה לפיה חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף הניקיון, ובהתאם לכך גם מתביעותיה לתוספת וותק ולפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות.

עובדות שאינן במחלוקת

התובעת, נתינת אתיופיה, נכנסה לישראל דרך גבול מצרים בחודש 7/2010. בשימוע שנעשה לה על ידי רשות האוכלוסין בסמוך לאחר כניסתה לישראל, היא אמרה שהיא בת 25, נוצרייה, רווקה. בהמשך, בהתאם לתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק, ניתן למבקשת רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון וניתן עליה צו הרחקה, בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

התובעת הועסקה במשק ביתם של הנתבעים, לפחות מחודש 1/14 עד לחודש 7/2014.

לתובעת שולם שכר חודשי שכלל דמי נסיעות. לא ניתנו לתובעת תלושי שכר. לא הוצא לה ביטוח רפואי ולא שולמו בעדה דמי ביטוח לאומי.