פלונית נ' ה.ג.ה יעוץ עסקי בע"מ ואח'

האם הנתבעים, מעסיקיה לשעבר של התובעת, גרמו להפרת חוזה בין התובעת לחברת GIA, אשר הציעה לתובעת תפקיד בשורותיה, והאם יש בהודעה שנשלחה משום לשון הרע.

אלו הסוגיות העומדות להכרעה.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. הנתבעת 1 היא חברה בע"מ העוסקת בשירותי ייעוץ מס וחשבות, בבעלות המלאה של הנתבעת 2 (להלן: "ע'" או "גב' ב'").

    

2. הנתבעים 2 ו- 3 הם זוג נשוי, רואי חשבון שהקימו בשנת 2008 את משרד רואה החשבון "ב'" ובהמשך סיפקו שירותי הנהלת חשבונות באמצעות הנתבעת 1.

    

3. התובעת, מנהלת חשבונות וחשבת שכר במקצועה, אם לארבעה ילדים. התובעת הועסקה ע"י הנתבעים החל מחודש אוקטובר 2010. תחילה במשרד רואה החשבון ובהמשך, מחודש אוגוסט 2013, כעובדת הנתבעת 1. התובעת עסקה בהנהלת חשבונות וחשבות שכר, טיפול בלקוחות ועבודות מזכירות שונות.

   בין לקוחות הנתבעים בהם טיפלה התובעת במסגרת עבודתה, הייתה חברת GIA (להלן: "החברה"), חברה עולמית העוסקת בתעודות (הערכות שווי) ליהלומים. החברה מינתה את גב' ב' כנציגה מול רשויות המס, והתובעת סייעה בכל הנוגע לחשבות שכר בחברה והנהלת חשבונות.

    

4. כנציגת החברה בישראל הייתה לגב' ב' אחריות אישית לדיווחי מס וחבויות מס. אף היו לגב' ב' זכויות חתימה בחברה, בשיתוף מנהל החברה המקומי בישראל, מר גבריאל אליון (להלן גם: "המנהל המקומי" או " גבריאל").

    

5. העסקת התובעת הסתיימה ביום 23.6.18 עם התפטרותה של התובעת, מספר חודשים לאחר שנולדה לה בת רביעית (ראו: סעיף 47 ונספח א לתצהיר התובעת וכן בהתאמה סעיף נספח א וסעיף 37 לתצהיר ע' ב'). במכתב ההתפטרות של התובעת נכתבו הדברים הבאים:

   "בהמשך לשיחתנו האישית מיום 23 במאי 2018, אני רוצה להודיע על סיום עבודתי במשרד לצורך טיפול בבתי בת החמישה חודשים.

   מאחר וחלה עלי חובה הודעה מוקדמת, אמשיך בעבודתי כנדרש עד ליום 23 ביוני, 2018.

   אבקש להסדיר את כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד- מעביד.

    

   ברצוני להביע את הערכתי ותודתי על התקופה בה עבדתי במשרדכם ולאחל לכם הצלחה וכל טוב" (נספח א לכתב התביעה).

    

6. שכרה האחרון של התובעת עמד על סך 8,217.18 ₪, בהתאם לתלוש השכר.

    

7. ביום 24.6.18, בחלוף 3 ימים ממועד סיום עבודתה של התובעת בנתבעות, היא החלה לעבוד בחברת "מזל וברכה בע"מ" (סעיפים 58- 59 לתצהיר התובעת).

    

8. ביום 28.6.18 פנתה לתובעת מנהלת משאבי אנוש בחברת GIA, גב' מיכל שובל (להלן גם: "מיכל") והזמינה אותה לבקר במשרדי החברה. כשהשתיים נפגשו, הציע המנהל המקומי לתובעת להתחיל לעבוד בעבודות הנהלת חשבונות בחברה, והחל תהליך של משא ומתן לקראת כריתת הסכם עבודה. ביום 2.8.18 נשלח אל התובעת הסכם העסקה, בו נכתב כי מועד תחילת העבודה יהיה יום 1.9.18, והתובעת תשתכר שכר בסיס בסך 12,050 ₪ (נספח ד לכתב התביעה).

9. במקביל, ביום 2.8.18 נפגשו מנהל החברה ומיכל עם הנתבעים לפגישת עבודה, ושיתפו אותם בכך שהתובעת עתידה להתחיל לעבוד בחברה. הנתבעים הביעו את מורת רוחם (ראו: סעיפים 43- 49 לתצהיר ע' ב'). עוד באותו היום, שלחה גב' ב' הודעה בדואר אלקטרוני למר דיוויד טירל, מנהל הכספים בחברה בארה"ב עמו הייתה בקשר, בזו הלשון (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

   "David hello,

   I hope I find you all well.

   I write to you personally to share with you my cancers.

   We had a nice meeting today with Gabriel and Michal Shoval that among other things they updated us that GIA intends to hire a former employee of my company (a bookkeeper).

   In the last three months we found out that this employee lied brazenly to us (in fact to me personally), behaved in an untrustworthy and fraudulent way, that we know now – causing.

   Damage and negligence of her work.

   In my humble opinion her dishonest and unreliability does not meets ours – and for sure GIA's standards and values.

   Therefore, I highly recommend GIA Israel not to hire her.

   Sorry to disturb you with this issue, I would not do it unless it was not that important.

   I will be happy to provide you with additional details as required.

   Thank you and best regards,

   Anat"

   (נספח לתצהיר התובעת, להלן גם: "הודעת הדוא"ל").

    

10. בשיחת טלפון מיום 9.8.18 בין מיכל לתובעת, סיפרה מיכל לתובעת על אודות הודעת הדוא"ל שגב' ב' שלחה, בה הזהירה אותו שלא כדאי להעסיק את התובעת בחברה (ראו הקלטה מיכל 11 דקות, עמוד 2 שורות 1-2; 24, צורף להודעה על גילוי מסמכים מטעם התובעת).

     

11. ביום 26.8.18 כתבה מיכל לתובעת הודעה ביישומון וואטסאפ, ולפיה בעקבות הדברים שגב' ב' כתבה, לא ניתן לגייס אותה לעבודה בחברה (ראו תכתובות וואטסאפ שצורפו להודעה על גילוי מסמכים מטעם התובעת). בשיחת טלפון עם מיכל, היא אמרה לתובעת: "בגלל הבעייתיות עם ב', הם, הם אמרו לנו כרגע, הצוות פייננס בארה"ב, אמרו לנו כרגע לעצור את הגיוס שלך. ספציפית אותך.... בגלל המייל של ע'. לא אני לא חושבת שהם חושבים שאת שקרנית. הם מפחדים מהנזק שע' תעשה.." (הקלטה 2 מיכל, עמוד 1 שורות 9-13, צורף להודעה על גילוי מסמכים מטעם התובעת).

     

12. בעקבות זאת הוגשה התביעה שלפנינו.

     

13. בישיבת ההוכחות העידו התובעת ובעלה, מר פלוני. מטעם הנתבעים העידו הנתבעת 2 גב' ע' ב', והנתבע 3, מר א' ב'. לאחר תום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

     

    תמצית טענות הצדדים

    טענות התובעת

14. התובעת עבדה בשירות הנתבעים כשמונה שנים, עד להתפטרותה עקב לידת בתה, לצורך הטיפול בה. האווירה במשרד הייתה לחוצה ונוקשה והתובעת ביקשה למצוא משרה רגועה ולקצר את יום עבודתה לשש שעות במקום שבע שעות.

15. תפקידה הרשמי של התובעת היה הנהלת חשבונות וחשבות שכר. בפועל עשתה מעבר לכך. הנתבעים לא העסיקו מזכירה והתובעת שימשה גם כמנהלת משרד, ביצעה עבודות מזכירות וקיבלה שיחות טלפון בשעות לא שגרתיות; עבדה מהבית בחופשת לידה. עם עזיבת עובדות המשרד, גב' הודיה גיטלר וגב' עינת מכאני, התובעת נותרה לבדה תחת עומס העבודה.

16. התובעת עבדה במסירות וחריצות אך לא זכתה להערכה. כשהייתה בחופשת הלידה לא קיבלה בונוס שנתי או שי לחגים, אלא מתנת לידה בערך נמוך יותר; משכרה הפחיתו דקות שהחסירה, בלי להתחשב בכך שנהגה לענות לשיחות טלפון של המשרד מעבר לשעות העבודה; הנתבעים לא נשאו בעלויות קורס הריענון אליו נדרשה לצאת מידי שנה; לא ניתנו משובים חיוביים לעובדים, נאסר על העובדים לנהל שיחות פרטיות בעבודה או לצאת יחד להפסקות.

17. כשהתובעת הודיעה לנתבעים כי היא מבקשת לסיים את העסקתה, הם הציעו לה להמשיך לעבוד איתם כעצמאית. התובעת דחתה את ההצעה. גב' ב' חשה פגועה באופן אישי מרצונה של התובעת לעזוב ואמרה לה "את כמו משפחה שלנו". היא אף הביעה מורת רוח מכך שהתובעת שלחה קורות חיים.

18. יום העבודה האחרון של התובעת בנתבעת 1 היה 21.6.18. ביום 24.6.18 החלה לעבוד בחברת "מזל וברכה בע"מ".

19. ביום 28.6.1 פנתה גב' מיכל שובל, מנהלת משאבי אנוש בחברה GIA אשר הכירה את התובעת מהעבודה המשותפת, והזמינה את התובעת למשרדי החברה, שם פגשה במנהל החברה בישראל, אשר הציע לה לעבוד בחברה. התובעת לא ידעה נפשה מרוב אושר והייתה מופתעת מההצעה. היא התלבטה אם לקבל את ההצעה בשל שעות העבודה הנדרשות והדברים עולים מתכתובות בין התובעת לחברתה גב' ברונפלד, שעבדה בנתבעת 1 (נספח ג לכתב התביעה).

20. לאחר שנוהל משא ומתן בין התובעת למיכל לקראת כריתת הסכם עבודה, נשלח לתובעת הסכם לחתימה ביום 2.8.18. בהסכם נקבעו, בין היתר, הפרטים הבאים: תחילת העסקתה תהיה ביום 1.9.18; תפקידה בהנהלת חשבונות כפופה לרו"ח קרינה נזרוב; מקום העבודה בבניין יהלום במתחם הבורסה ברמת גן; משכורת בסיס בסך 12,050 ₪; משרה מלאה החל משעה 7:15 או 8:15 בבוקר; החזר הוצאות בנסיעות לחו"ל; 16 ימי חופשה בשנה החל מהשנה הראשונה; הבראה ומחלה ע"פ הוראות החוק; הפרשות פנסיוניות על כל שכר הבסיס. היה אף ידוע לתובעת שהחברה משלמת מידי שנה בונוס שנתי לעובדיה.

21. התובעת חששה מתגובת הנתבעים להתקשרות בינה ובין החברה.

22. ביום 2.8.18 נפגשו מיכל וגבריאל עם הנתבעים לפגישת עבודה, ושיתפו אותם בהתקשרות מול התובעת. הנתבע 3 זעם עד כדי איבוד שליטה ואמר שהתובעת שקרנית כי אמרה שאינה מתכוונת לעבוד אלא לטפל בילדיה, וכי אינם מוכנים לעבור על כך לסדר היום, וביקש מעובדת המשרד בשם צביה לעצור את כל ההתנהלות של המשרד מול התובעת.

23. עוד באותו היום, 2.8.18, מיכל נפגשה עם התובעת בשעות אחר הצהריים ומסרה לה את הסכם ההעסקה החתום.

24. לאחר מספר ימים, ביום 9.8.12, הודיעה מיכל לתובעת שגב' ב' כתבה מכתב למנהל בחברה בארה"ב, לפיו התובעת שקרנית ועל החברה להימנע מלהעסיק אותה. ביום 26.8.18 פנתה מיכל לתובעת באמצעות הודעת וואטאפ והודיעה לה שבעקבות הדברים שגב' ב' כתבה לא ניתן לגייס אותה לעבודה.

25. התובעת ובעלה ניסו לפנות לנתבעים לתיקון המעוות. התובעת פנתה בכתב לגב' ב', אשר לא השיבה. בעלה של התובעת שוחח עם הנתבע 3, אשר טען כי אינו יודע במה מדובר.

26. הנתבעים סיכלו במודע את העסקת התובעת בחברה וגרמו לה נזקים אדירים. התנהלותם פגעה בשמה הטוב ובפרנסתה מתוך נקמנות על כך שהעיזה לעזוב את עבודתה אצלם.

27. התובעת עותרת בתביעה לסעדים הבאים:

    • פיצוי מכוח חוק לשון הרע בסך 100,000 ₪: הודעת הדואר האלקטרוני של גב' ב', היא בגדר "לשון הרע" שפורסם. הנתבעים פגעו בכוונה בשמה הטוב של התובעת בפני מעסיקים פוטנציאליים אשר ביקשו להעסיקה וגרמו לביטול ההסכם בין החברה לתובעת. לא עומדת לנתבעים הגנת תום הלב. הפרסום חרג מגדר הסביר ונועד לפגוע בתובעת ובפרנסתה.

    • פיצוי בגין גרם הפרת חוזה בסך 492,611 ₪: הנתבעים גרמו לביטול ההסכם שנחתם עם התובעת. עוולת גרם הפרת חוזה שלא כדין מספקת הגנה חיצונית לחוזה, כנגד גורם זר שאינו צד לחוזה. כל יסודות העוולה מתקיימים: נחתם הסכם; החוזה היה חתום וגמור, הופר הפרה יסודית ומוחלטת; הנתבעים גרמו להפרת ההסכם ומתקיים קשר סיבתי בין פעולותיה של ע' לגרימת הפרת החוזה; הנתבעים היו מודעים לתוצאות מעשיהם ואף חפצו בכך; אין לנתבעים כל צידוק למעשיהם החמורים שכן לא קמה להם כל הגנה בפני עוולת לשון הרע.

      התובעת הוכיחה את הנזק הממוני שנגרם לה ועמדה על הפער בין השכר שהייתה אמורה להרוויח בחברה לשכרה הנוכחי. כן התובעת הוכיחה את הנזק הממוני שנגרם לה וצירפה תלושי שכר כראיה. השכר שהוצע לה בחברה היה גבוה יותר משכרה דאז והפער עמד על סך 3,050 ₪ בחודש ו- 36,600 ₪ בשנה. גם שכרה היום אינו משתווה לשכר שהוצע לה לפני 3 שנים, שהיה אמור גם לעלות.

    • פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪: הנתבעים פגעו באופן קיצוני בתובעת, רגשית וכלכלית. התובעת ובעלה פנו לנתבעים וניסו לשנות את רוע הגזרה אך אלו לא שיתפו עימם פעולה. מדובר במקרה קיצון בו יש לפסוק פיצוי משמעותי.

      טענות הנתבעים

28. יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 3. התובעת זנחה בסיכומיה את הטענות נגד הנתבע 3 ומיקדה טענותיה בגב' ב'. הוכח כי לא היה לנתבע 3 כל קשר לכתיבה ולפרסום של הודעת הדואר האלקטרוני נשוא התביעה.

29. התובעת צירפה לתצהירה מעט ראיות והפנתה למסמכים שהוחלפו בהליך גילוי המסמכים או לנספחי כתב התביעה. הנתבעים מתנגדים שמסמכים אלו ישמשו כראיות בהליך.

30. הנתבעים התייחסו יפה לתובעת בכל תקופת העסקתה ואף במכתב ההתפטרות היא הודתה להם. בניגוד לטענות התובעת, האווירה הייתה נעימה ולחץ העבודה סביר. תפקידה של התובעת היה מנהלתי בעיקר, ומספר ימים עד למחצית החודש עסקה בהנהלת חשבונות וחשבות שכר. התובעת לא עבדה במהלך חופשת הלידה, חולקו לה בונוסים ומענק לחג ככל העובדים. כשילדה, קיבלה גם שי בסך 1800 ₪.

31. הנתבעים סמכו על התובעת ופיקחו באופן מועט על עבודתה השוטפת. כששבה התובעת מחופשת הלידה הרביעית, חל שינוי לרעה בהתנהגותה. עם סיום יחסי העבודה, שולמו לתובעת כל זכויותיה כדין ואף מעבר לכך. לאחר סיום היחסים, התגלו ליקויים משמעותיים בעבודת התובעת: רישומים שגויים בתלושי השכר של חברת GIA, אי ביצוע חלק מדיווחי הנהלת החשבונות, אי דיווח דוחות שנתיים לרשות המיסים של חברות שבאחריותה. מחדלים אלו גררו קנסות מצד רשויות המס אשר את חלקן הצליחו הנתבעים לבטל.

32. התובעת שיקרה לנתבעים כאשר טענה כי היא מתפטרת לצורך טיפול בילדיה. עם סיום עבודתה בנתבעת, החלה לעבוד בחברת מזל וברכה בע"מ. התובעת אף הודתה בכך במסגרת עדותה. שקריה של התובעת גרמו לנתבעים לחוש נבגדים ומאוכזבים.

33. בד בבד עם גילוי דבר השקר של התובעת, נודע לנתבעים שהחברה בוחנת אפשרות להעסיק את התובעת. במקרה כזה, התובעת הייתה עובדת מול גב' ב' וזו האחרונה הייתה צריכה להסתמך על הנתונים שהתובעת מעבירה. גב' ב', שהייתה נציגת החברה בישראל ונשאה באחריות אישית, הסתייגה מהעסקת התובעת וחשה מחויבת להסב את תשומת הלב להתנהלותה החריגה של התובעת. לפיכך שלחה לדיוויד מייל אישי, לא ציינה את שמה של התובעת, וביקשה להזהיר מהעסקת עובדת שלה לשעבר, אשר שיקרה והתרשלה בתפקידה. פרט להודעה זו, גב' ב' לא פנתה ולא התערבה בשיקול דעתה של החברה.

34. יש לדחות את התביעה בעילת גרם הפרת חוזה שכן לא מתקיימים יסודות העוולה:

    •לא נכרת הסכם עבודה מחייב בין החברה לתובעת- התובעת לא חתמה על ההסכם בזמן אמת ואין די בחתימה כדי שההסכם יכנס לתוקף. לפי סעיף 19 לטיוטת ההסכם עולה כי ההצעה בתוקף עד ליום 10.8.18 וכי הדרך לבצע קיבול להצעה היא שליחת ההסכם חתום למיכל. מעדות התובעת עלה כי היא לא מסרה למיכל את ההסכם פיזית או בדוא"ל ומשכך ההצעה פקעה. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 18 לטיוטת ההסכם, ההסכם לא יכנס לתוקף אם כל תנאי הסעיף לא יתקיימו עד למועד הקובע, בין היתר עד שהמועמד לא יחתום על שורה של מסמכים הנדרשים בסעיף. התובעת אישרה בעדותה שלא חתמה על כל נספח להסכם או מסמך אחר ומשכך ההסכם מעולם לא נכנס לתוקף.

    התובעת הצהירה כי טיוטת ההסכם נשלחה אליה בדוא"ל לחתימה. כלומר, לפני כן לא היה בידה הסכם. בהמשך טענה כי מיכל נתנה לה את ההסכם ביום 2.8.19, היא חתמה על ההסכם ונטלה אותו לביתה. מקום אחר העידה כי ביקשה מקטיה את הסכם העבודה, וזו הפנתה למיכל, אשר שלחה לה את ההסכם מאוחר יותר.

    •לא הייתה הפרה של ההסכם- התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי ביטול ההסכם, שממילא לא השתכלל, מהווה הפרה. ברישא של סעיף 15 לטיוטת ההסכם נכתב כי החברה והתובעת רשאים לבטל את ההסכם בכל עת ומשכך גם סיומו על ידי החברה לא מהווה הפרה.

    •אין קשר סיבתי בין פעולת הגרימה להפרה- אין קשר סיבתי בין הביקורת של גב' ב' כלפי התובעת להחלטה שלא להעסיקה. משיחה בין גב' ב' לגב' קלי סטון, דירקטורית בחברה בארה"ב, עלה כי הנהלת החברה הייתה מוטרדת מגיוס עובדת שעבדה בעבר בנתבעת, ואין המדובר בהתנהלות מקובלת או אתית. ההחלטה שלא להעסיק את התובעת נבעה מרצון לשמור על יחסים טובים בין החברה לנתבעים ולא נלקחו בחשבון הדברים שגב' ב' כתבה בדוא"ל לדיויד. התובעת אף העידה כי החברה לא חשבה שמשהו לא בסדר בהתנהגותה אלא לא העסיקה את התובעת כי חששה שגב' ב' תפגע להם בתהליך הרולינג.

    •הנתבעים לא היו מודעים לקיומו של הסכם עבודה-בפגישה עם מיכל וגבריאל נאמר לנתבעים שהחברה שוקלת להעסיק את התובעת. לא נאמר כי כבר נכרת עמה הסכם מחייב. יתרה מכך, הוכח כי הסכם העבודה הומצא לתובעת רק לאחר הפגישה ומשכך במעמד הפגישה ואף לאחריה הנתבעים לא ידעו ולא יכלו לדעת על הסכם העבודה.

    •קיים צידוק בדברי הביקורת כנגד התובעת- הדברים שנכתבו בדוא"ל היו נכונים, לגיטימיים ומוצדקים. התובעת שיקרה שקר גס למעסיקיה, זלזלה בעבודתה וגרמה לנזקים.

    •לא הוכח נזק, שיעורו וקשר סיבתי בין הגורם לנזק- תחשיבי הנזק של התובעת שגויים והיא לא הביאה ראיה להוכחת נזקיה. לא ניתן להשוות בין המשרה ביהלומי פז למשרה שהוצעה לה בחברה. התובעת הייתה צריכה להראות כי חיפשה ומצאה עבודה דומה, בהיקף שעות זהה לזו של החברה ואז לבחון את הפערים. התובעת לא הייתה ממילא זכאית לקבל בונוס, קרן השתלמות והעלאת שכר, אלא בשיקול דעת של הוועד המנהל בחברה שעשוי להשתנות. התובעת יכלה להקטין את הנזק ולכל הפחות לנסות למצוא עבודה דומה, ולהעלות את שכרה.

35. יש לדחות את התביעה בעוולת לשון הרע שכן לא הוכח יסוד הפרסום. הדוא"ל נשלח למר דיוויד טירל בלבד. אם הדוא"ל הועבר הלאה, האחראי לכך הוא מר טירל. בהתאם לסעיף 3 לפקודת הנזיקין החל על לשון הרע, על העוולה להתבצע בישראל. בענייננו הפרסום היה בארה"ב. שמה של התובעת לא הוזכר בדוא"ל ומכאן שאין בפרסום כשלעצמו משום לשון הרע. יתכן שדיוויד אמר למיכל שהוא מתנגד להעסקת עובד לשעבר של ספק/ בעלת תפקיד חשוב, או שע' מתנגדת להעסקת התובעת, אולם אין באמירות אלו משום לשון הרע כשלעצמן.

36. עומדות לנתבעים הגנות החוק:

    •אמת בפרסום ועניין ציבורי- תוכנו של הדוא"ל אמת. התובעת שיקרה לנתבעים שהתפטרותה היא לצורך טיפול בילד, כדי לזכות בפיצויי פיטורים שלא כדין. התובעת התרשלה בעבודתה וגרמה לנזקים שהתגלו לאחר עזיבתה. מדובר במסירת מידע של מעסיק על עובד, ובהתאם לפסיקה קיים עניין ציבורי. גב' ב' נושאת בתפקיד עם אחריות רבה. אם התובעת הייתה מתקבלת לתפקיד, היא הייתה צריכה לעבוד מולה ולסמוך עליה. מדובר בדברי ביקורת רלוונטיים העונים להגדרת "עניין ציבורי".

    •הגנות תום הלב- בעניינו חלה חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16 (א): תכתובת הדואל לא חרגה ממתחם הסבירות ועומדת לנתבעים חזקת תום הלב. היקף הפרסום היה מצומצם והדוא"ל נשלח רק לדיויד טירל בארה"ב; הפרסום היה חד פעמי ושמה של התובעת לא הוזכר בו. הדברים שנכתבו אמת. מדובר בביקורת שנכתבה בתום לב.

    *הפרסום נעשה בנסיבות סעיף 15 (2) לחוק- חלה על גב' ב' חובה מוסרית וחוקית ליידע את החברה בהתנהלות התובעת. המטרה לא הייתה לפגוע בתובעת אלא להסב את תשומת הלב לבעייתיות בהעסקתה.

    *הפרסום נעשה בנסיבות סעיף 15 (3) לחוק-הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעים. גב' ב' הייתה בעלת תפקיד בחברה ונשאה באחריות. לאור משבר האמון בינה לבין התובעת, היא לא רצתה לעבוד מולה ולהסתמך על הדיווחים שתמסור לה.

    *הפרסום נעשה בנסיבות סעיף 15 (7) לחוק-הדוא"ל שנשלח היה בבחינת הבעת דעה על התנהגותה של התובעת בעניין שבו גב' ב' הייתה ממונה עליה. הפרסום היה מוצדק.

37. לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק עקב עוולת לשון הרע ולא נגרם נזק לשמה הטוב עקב הפרסום. התובעת העידה כי הגורמים השונים בחברה לא התייחסו ברצינות לביקורת ואף לאחר הפרסום נעשו מאמצים לאשר את העסקתה. אף אין קשר סיבתי בין הפרסום לפגיעה בשמה הטוב של התובעת. אם יוחלט לפסוק פיצוי לתובעת, יש להפחית את הפיצוי למינימום. התובעת לא הוכיחה שהנתבעים התכוונו לפגוע בה ולא הוכיחה קיומו של יסוד נוסף הנדרש לפסיקת כפל פיצוי. ע' האמינה בפרסום ויש בכך כדי להפחית את הפיצוי.

     

    דיון והכרעה

38. טרם נדון במחלוקות לגופן, נכריע בטענת הנתבעים לפיה אין לראות את המסמכים שצורפו לתצהיר גילוי המסמכים ולכתב התביעה כראיות בהליך. הצדק עם הנתבעים, כי היה על התובעת להגיש את כל הראיות במצורף לתצהירים. עם זאת, מאחר שאין חולק כי המסמכים גולו לצד שכנגד ואף אין חולק בדבר אמיתות המסמכים עצמם, גובר האינטרס של גילוי האמת על הפן הפרוצדוראלי. המסמכים לא ייפסלו באופן גורף, ולהלן נתייחס לכל מסמך רלוונטי, למעמדו ולמשקלו, בהתאם להקשר הדברים.

     

39. נדון להלן בעילות התביעה, לפי סדרן.

     

     

    לשון הרע

40. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש בתוכנה של הודעת הדוא"ל משום לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע") והאם עומדות לנתבעים הגנות הקבועות בחוק.

     

41. בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

    "(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג

    מצדם;

    (2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

    (3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

    (4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"

     

    סעיף 2(א) לחוק קובע, כי פרסום יכול שיתבצע בעל פה או בכתב, בעוד שסעיף 2(ב)(1) קובע כי רואים כפרסום אם היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע אליו.

     

42. בעניין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ - הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, (4.3.2004) עמד בית המשפט העליון על השלבים לניתוח לשון הרע ותוצאותיה, וכך נקבע:

    "ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר [39], בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק (השוו Price supra [40], at pp. 3-4). בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים" 

     

     

43. כפי שעולה מלשון החוק ומפרשנותו בפסיקה, בשלב הראשון יש לבחון מה המשמעות של הביטוי, או במילים אחרות כיצד יש לפרשו. לעניין הפרשנות כבר נפסק כך:

    "פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר" (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן - נתן שרנסקי מיום 4.8.2008).

     

44. בענייננו, אין חולק אודות תוכנה של הודעת הדוא"ל. הצדדים מפרשים את לשונה באופן כמעט זהה ומסכימים כי הדברים משקפים הסתייגות חריפה מהעסקת התובעת בחברה. כך הצהירה גב' ב' בהקשר זה:

    "שלחתי תכתובת דוא"ל אישית (וסודית) לדוויד טירל (סמנכ"ל הכספים בארה"ב, עימו הייתי בקשר) במסגרתה ציינתי, כי מיכל וגבריאל הודיעו לי כי הם שוקלים להעסיק מנהלת חשבונות שעבדה אצלי (לא ציינתי את שמה), וכי לאחרונה גיליתי שאותה עובדת שיקרה לי, התנהגה באופן בלתי ראוי והתרשלה בתפקידה ולכן איני ממליצה להעסיקה..." (סעיף 49 לתצהירה).

     

    וכך תרגמה התובעת את הדוא"ל, בתרגום חופשי (סעיף 108 לתצהירה):

    "שלום דיויד,

    מקווה ששלומך טוב.

    אני כותבת לך באופן אישי, על מנת לשתף עימך את חששותיי.

    הייתה לנו פגישה טובה היום עם גבריאל ומיכל שובל, במסגרתה הם עדכנו כי GIA מתכוונת לשכור לעבודה עובדת לשעבר של החברה שלי (מנהלת חשבונות).

    בשלושת החודשים האחרונים אנו גילינו, כי העובדת הזו שיקרה לנו בחוצפה (למעשה לי באופן אישי), נהגה באופן בלתי אמין לחלוטין עד כדי הונאה ממש, כאשר יחד עם עובדות אותן אנו יודעים כיום, גורמים לנו לנזקים רשלניים כתוצאה מעבודתה.

    לדעתי הצנועה, היעדר היושרה שלה והיעדר האמון בה, לא תואם את הסטנדרטים או הערכים שלנו- או של GIA.

    על כן, אני ממליצה מאוד, ש GIA לא תעסיק אותה.

    אני מתנצלת על כך שנאלצתי להטריד אותך עם נושא זה, לא הייתי עושה זאת, אם זה לא היה חשוב כל כך.

    אשמח לספק לך פרטים נוספים, ככל שיידרש".

     

45. מכאן, נפנה לבחון האם, לאור משמעות הדברים, יש בהם משום "לשון הרע" בהתאם לחוק, והאם אופן ביטויים מהווה "פרסום'" בהתאם לסעיף 2 לחוק.

     

46. בבהתם לפסיקה, יהוו אמירות "לשון הרע", אם קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה בוז או לעג מצד הבריות. אין תלות בכוונת המפרסם או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע. יש לבחון באופן אובייקטיבי, כיצד משפיעות האמירות על ההערכה לה זוכה אדם בעיני הציבור. זאת ועוד, לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם הושפל או בוזה בפועל אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו^.

    ראו: ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, (4.8.2008).

     

47. בענייננו, ברי כי תוכן הודעת הדוא"ל מתייחסת באופן שלילי לאופייה של התובעת ולתפקודה המקצועי. כן ברי, כי יש בדברים כדי להשפיע על מידת ההערכה לה זוכה התובעת, להביא להשפלתה ואף לפגוע במשלח ידה. אומנם, ההודעה אינה נוקבת בשמה של התובעת אך מהנסיבות שתוארו בה, ניתן להבין בבירור במי מדובר. בהודעה נכתב כי מדובר בעובדת לשעבר של גב' ב', אשר אותה מעוניינת החברה להעסיק. לא נטען, אף לא הוכח, שהיו עובדות נוספות העונות להגדרה זו.

     

48. ההתבטאות נכתבה ונשלחה בהודעת דוא"ל ומכאן שמדובר בפרסום שבכתב, אשר הגיע לאדם אחר. מכאן כי ההתבטאות עונה לתנאי בסעיף 2(ב)(1) לחוק, שכן הופנתה לאדם אחר, זולת הנפגע. ההודעה נשלחה מישראל ונגעה להתרחשות דברים בישראל. משכך, אין בכך כי ייתכן שהנמען לא שהה בארץ כאשר קיבל את ההודעה, כדי לפגוע ביסודות העוולה.

     

49. סיכומו של פרק זה, ההתבטאות בהודעת הדוא"ל מהווה לשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק והיא פורסמה בהתאם לסעיף 2 לחוק.

     

    ההגנות בחוק

    הגנת אמת בפרסום:

50. בהתאם לסעיף 14 לחוק, אם הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי, תעמוד למפרסם הגנה מפני העוולה. בהקשר של חוות דעת של מעסיק לשעבר נקבע בפסיקה, כי ההגנה תחול כאשר המעסיק לשעבר מספק חוות דעת אמיתית ביחס לעובד לשעבר ככל שהדבר נוגע לתפקודו. ראו: ת"א (שלום תל אביב) 27683/04 אלקובי משה נ' יו.טי.אס בע"מ (31.10.06).

     

51. לטענת הנתבעים, תוכנה של הודעת הדוא"ל נכונה. התובעת שיקרה לנתבעים, התנהגה בצורה לא מהימנה ובתרמית בכך שהתפטרה כביכול כדי לטפל בילד וקיבלה פיצוי פיטורים, ומיד לאחר מכן החלה לעבוד במקום עבודה חדש. התובעת גם התרשלה בעבודתה וגרמה לנזקים. עם עזיבתה התגלו שגיאות ומחדלים, והנתבעים נדרשו לבזבז משאבים לתיקון המעוות.

    התובעת טענה, כי הודעת הדוא"ל שנשלחה אינה אמת ומשכך לא עומדת לנתבעים הגנה. טענות המעילה באמון של התובעת מהוות כשלעצמן לשון הרע כלפי עובדת שהועסקה על ידם במשך 8 שנים.

     

52. התובעת התפטרה והודיעה על ההתפטרות במכתב (נספח א לתביעה). הנימוק שכתבה התובעת במכתבה היה: "לצורך טיפול בבתי בת החמישה חודשים". בעדותה, התובעת הסבירה את נימוקי ההתפטרות כך:

    "ש.רוצה להפנות אותך לנספח 1 לתצהיר הנתבעת 2 – זה המכתב שבו את מודיעה לנתבעים – הסיבה היחידה שאת מציינת שאת רוצה להפסיק את העבודה היא התפטרות לצורך טיפול בבת שלך שרק נולדה. זה נכון שאת ציינת את הסיבה הזו כסיבה יחידה כי רצית לקבל פיצויי פיטורים?

    ת.זה נכון שחלק מהסיבה היא הטיפול בתינוקת, אז מגיע לי פיצויים.

    ש.אבל את לא ציינת את זה כחלק מהסיבה, אלא ציינת שזו הסיבה, למה?

    ת.כי אני רציתי לעזוב בכל מחיר ובכל מקרה ולא רציתי שישכנעו אותי להישאר שם.

    ש.ולמה לא גילית להם שאת מתחילה מיד לעבוד במקום אחר?

    ת.לא היה לי עניין" (עמוד 11 שורה 36- עמוד 12 שורה 7).

     

53. יחד עם זאת, מן הראיות עולה שהנתבעים ידעו שהתובעת חיפשה עבודה אחרת עוד כאשר הועסקה על ידם, ואף הביעו תמיהה הכיצד התובעת טוענת שהעבודה לחוצה, אך מצאה זמן לחפש עבודה חדשה (ראו: סעיף 36 לתצהיר גב' ב'). התובעת אף הצהירה, כי שיתפה את הנתבעים בכך שאין בכוחה להמשיך לעבוד בהיקף הנוכחי, והיא מעוניינת למצוא עבודה נינוחה יותר, שתתאים למצבה לאחר הלידה (סעיפים 42- 43 לתצהיר התובעת). גרסת התובעת לפיה הייתה מעוניינת בעבודה נוחה יותר אמינה עלינו, ומתיישבת עם הראיות.

     

54. אף אם נניח כי הנתבעים טעו לחשוב שהתובעת התפטרה שלא על מנת לעבוד במקום אחר, ולכן הסכימו לשלם לה פיצויים בדין מתפטרת, לא ברור מדוע לאחר שגילו, לכאורה, על רצונה לעבוד במקום אחר בחרו בכל זאת לשלם לה פיצויי פיטורים. זאת, בעוד שלשיטתם התובעת שיקרה להם, והם חשו כעס כלפיה. ההסברים בנושא זה בעדות הנתבעים אינם מתיישבים עם הגיון הדברים. כך, העיד מר א' ב':

    "ש.מה שהרגיז אותך זה שלטענתך היא סחטה מכם פיצויי פיטורים מלאים במרמה?

    ת.כן. וגם סוג של אכזבה.

    ש.אתה גילית את עניין GIA והעבודה האחרת בשיחה עם מיכל ביום 2.8 נכון?

    ת.נכון.

    ש.במועד הזה, עוד לא שילמת לה את ההשלמה לפיצויי פיטורים?

    ת.במועד הזה כבר נסגר טופס 161 וכבר אנחנו קיבלנו, חיכינו לקבל את האישור מחברת הביטוח וכל העניין של הפיצויים, חיכינו לקבל את הבדיקה והחישוב כדי לשלם לה את הפיצויים.

    ש.נכון שעד ליום 2.8 לא שילמת לה את פיצויי הפיטורים?

    ת.נכון.

    ש.ואז אתה מגלה שהיא שקרנית, והיא הונתה אותך?

    ת.נכון.

    ש.והיא התחילה בעבודה אחרת מיד אחריך?

    ת.נכון.

    ש.למה שילמת את הפיצויים?

    ת.שילמנו את הפיצויים למרות שחשבנו שלא מגיע לה. מאחר ואנחנו לא רצינו להיכנס לעניינים של נקרא לזה... עניינים של דיני עבודה. ובגלל שאנחנו לארצ'ים, גם שילמנו לה אחרי אפילו שהתגלתה טעות ששילמנו בעודף, בגלל שבתקופה שהיא עבדה והיא הכינה את התשלומים לחברת הביטוח, היא שילמה חלק מהדברים לחברת ביטוח אחרת. שילמנו מעל ומעבר למרות שלא מגיע לה.

    ש.לטענתך היא שיקרה ורימתה, איך שילמת לה? אשתך שולחת מייל לסמנכ"ל GIA ואומרת שמדובר בנוכלת, איך אתה משלם לה את הפיצויים?

    ת.אנחנו מאוד רגישים לעובדים, גם שלא מגיע להם, אנחנו משלמים ונותנים. זה המוטו שלנו מהרגע שפתחנו את המשרד.

    ש.זאת אומרת, האימייל של אשתך לסמנכ"ל של GIA זה פרגון מבחינתך?

    ת.זה לא פרגון" (עמוד 19 שורה 19- עמוד 20 שורה 8).

     

    וגב' ב' העידה בנושא זה:

    "ש.והיא שקרנית?

    ת.ברור. היא שיקרה לי. היא שיקרה כדי לקבל מעל 12,000 ₪ פיצויים. זה מה שהיא עשתה.

    ש.תאשרי לי שנודע לך על השקר המתועב הזה ביום 2.8 בשיחה עם מיכל, נכון?

    ת.נכון.

    ש.במועד הזה, ההשלמה לפיצויים עדיין לא שולמה, ואז את מגלה את השקר הנורא הזה. שיקרו לך ע'. למה את משלמת את הפיצויים?

    ת.אני אגיד לך למה, כי אני אדם רחב לב ואני לא רדפתי אותה. אני לא נקמנית.

    ש.את גם לא רכושנית נכון?

    ת.אתה קצת אגרסיבי. אני לא... זה לא מחשבה שלא עברה במוחי, כי אני באמת חושבת שזה לא בסדר.

    ש.המייל שכתבת לסמנכ"ל הכספים הוא מרוחב הלב שלך?

    ת.לא. כתבתי שזה מתוך דאגה לעצמי, לתפקיד שלי שביצעתי עבור GIA" (עמוד 22 שורות 5- 16).

     

55. לאור הדברים, שוכנענו כי במועד סיום העבודה הנתבעים היו מודעים לכך שהתובעת מחפשת עבודה במקום אחר, ואין בכוונתה להישאר מחוסרת עבודה. הנתבעים בחרו, בכל זאת, לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים גם לאחר שידעו כי התובעת עובדת בעבודה חדשה. מכאן, שאין המדובר בפיצויים ששולמו בשל תרמית או שקר.

     

56. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת התרשלה בתפקידה, ולאחר עזיבתה התגלו ליקויים בעבודתה. בין היתר התגלו רישומים שגויים בתלושי השכר של GIA; לא נעשו דיווחי חובה כראוי לרשות המיסים והתובעת אף לא עדכנה את הנתבעים על מחדליה בזמן אמת. בשל מחדליה נאלצו הנתבעים לשלם קנסות ולבזבז משאבים. לתמיכה בטענות הוצגו דוח חייבים שלא הגישו דוחות לשנת 2017, ודרישת תשלום קנס (נספחים 3- 4 לתצהיר גב' ב').

     

57. לאחר שקילת הראיות, לא הוכח לפנינו כי התובעת הייתה האחראית, או האחראית הבלעדית, לנזקים הנטענים, ולא הוכחה רשלנות מצידה. מהדוחות שהוצגו לא ניתן ללמוד כי הם נובעים בהכרח מרשלנות או זלזול בעבודה מצד התובעת, אלא רק על קיומו של חוב או היעדר דיווח במועד. לא הובאו ראיות נוספות שיש בהן כדי ללמד על אופי עבודת התובעת, כגון עדויות עובדים אחרים במשרד.

     

58. זו אף זו, דווקא מעדות התובעת עצמה עלה, שמדובר בדיווחים שחזרו שגויים והיה צורך לתקנם, אולם מאחר שהתובעת נעדרה מן העבודה בחודש דצמבר, לא טיפל עובד אחר בעניין. התרשמנו שהתובעת גילתה דווקא אחריות לעבודתה, ופנתה לעובדות אחרות במשרד, כדי שיטפלו בדברים בהעדרה. בהקשר זה העידה התובעת:

    "ש.מפנה לקטע משיחת ווטאסאפ שניהלת עם תמי – תקראי את הקטע שסימנתי בצהוב. מצטט: את אומרת לתמי תגידי לפנינה שמסרתי שצריך לעבור על השידורים של 856 ו-126, חלקם את ממשיכה ומוסיפה לא הועברו ולא הוגשו. יש לי קלסר של הכל בארון. תמי שואלת אותך של איזה חברה, באיזה ארון ואת עונה לה כל החברות באותו הקלסר. את גם מוסיפה שהייתה בעיה עם 856 של GIA ושל ב'. תאשרי שהייתה קבוצה של חברות שהיו מצויות באותו קלסר שבטיפולך לרבות GIA ומשרד ב' שלא עשית בגינם דיווחים של 856 ו-126, תאשרי שזה מה שהיה?

    ת.היו דיווחים שחזרו שגויים וזה בגלל שבחודש דצמבר שאני לא הייתי, אף אחד לא דאג להעמיד את ההיתרה של החברות האלה, כמו שאני הייתי עושה כל שנה. למרות שבדר"כ אפשר לתקן אותם אח"כ וזה מה שרשמתי לתמי למסור לפנינה ולפני שעזבתי, פנינה כבר התחילה לטפל בהם. זה לוקח זמן.

    ש.תסכימי איתי שלא שכל הדיווחים חזרו שגויים, אבל את אומרת כאן שיש חברות שבכלל לא דיווחת לגביהם, 856 ו-126?

    ת.ברגע שהם לא הועברו, צריך להגיש אותם שוב. זה חזר שגוי, כי זה לא התאים. הגשתי את הדיווח, זה חזר שגוי, צריך לתקן את השגיאות ולשגר שוב.

    ש.תאשרי שהשיחה שלך עם תמי הייתה ביולי 2018?

    ת.נכון.

    ש.כלומר למעלה מחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת הדיווחים כמו שצריך. למה מצאת לנכון רק במועד זה למסור לעובדת של הנתבעים שיש בעיות בדיווחים?

    ת.קודם כל פנינה הייתה מודעת לזה עוד בזמן שהייתי, כי בזמן שהייתי התחלנו לטפל בשגיאות, אבל פנינה עובדת בשיטה של להגיש מכתבים ולחכות לתגובה, וכל פעם זה לוקח זמן. אני לא חושבת שזו הפעם היחידה שפניתי בעניין הזה, כי את פנינה אני פוגשת באופן שוטף בנסיעות באוטובוס, ואני זוכרת שכמה וכמה פעמים הזכרתי לה את זה.

    ש.אם כמה וכמה פעמים הזכרת לה, לא היה צורך להעביר מסר כזה דרך תמי. את יכולה להסביר את ההיגיון?

    ת.היה לי אחריות ואני הרגשתי את האחריות הזאת, וזה לא הניח לי שהשארתי דברים פתוחים. רציתי לוודא שזה מטופל" (עמוד 12 שורה 18- עמוד 13 שורה 8).

     

59. מעבר לכך נזכיר, כי התובעת עבדה תקופה ממושכת בת כשמונה שנים. ביחס לכל התקופה הצביעו הנתבעים על מקרים נטענים בודדים בלבד של ליקויים בעבודתה, כולם לקראת סיום עבודתה. אף אם היינו מקבלים את הטענה שהתגלו ליקויים מסוימים סמוך לסיום עבודתה של התובעת, עבדה בה עבדה כשמונה שנים, אין המדובר ברשלנות נמשכת. ממילא, כאמור, לא הוכח כי התובעת דווקא אחראית לתקלות שהתגלו.

     

60. לאור כל האמור לא עומדת לנתבעים הגנת האמת שבפרסום. למעלה מן הצורך נציין כי אף אין המדובר בעניין ציבורי. החברה לא פנתה לנתבעים וביקשה את חוות דעתם בדבר טיבה של התובעת כעובדת. נציגי החברה הכירו את התובעת מעבודתם המשותפת ובחרו להציע לה עבודה ללא כל פניה מקדימה לנתבעים, למעט שיתופם בכוונה להעסיקה. הא ותו לא.

     

    הגנת תום הלב:

61. הנתבעים טוענים כי הם חוסים תחת הגנת סעיפים 15 (2), 15 (3); 15 (7) לחוק, וכן כי חלה חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק. וזו לשון סעיף 15 לחוק:

    "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

    ...

    (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

     

    (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

    ...

    (7)הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;"

     

    מכאן, כי הגנת סעיף 15 נועדה לאדם שפעל בתום לב, והתקיימו לגביו הנסיבות המסוימות המתוארות בסעיף.

     

62. לעמדת התובעת לא עומדות לנתבעים הגנות תום הלב. הפרסום נועד כדי לפגוע בתובעת ובפרנסתה, וחרג מגדר הסביר. הפרסום הופנה באופן נקודתי לבעל תפקיד שנגיעתו לעבודת התובעת מרוחקת, ובלתי רלוונטית, ועדיין מדובר באחד האנשים החזקים בחברה. גב' ב' ניצלה את הקשר שלה עמו מתוך מטרה אחת, לפגוע בתובעת.

     

63. לאחר שקילת הטענות, לא הוכח כי הפרסום היה בתום לב. אף לא הוכח שהוא נעשה בנסיבות המזכות בהגנה בהתאם לסעיף 15. ונפרט. 

     

64. ראשית, לא מצאנו שכתיבת הודעת הדוא"ל הייתה בתום לב. התובעת עבדה עבור גב' ב' תקופה ממושכת. כפי העולה מן הראיות, מרבית הזמן הייתה שביעות רצון מתפקודה. המחלוקות בין הצדדים, אם היו, התעוררו רק לקראת סיום העסקתה. כך, בין היתר, הצהירה גב' ב' שיחסי הצדדים היו טובים מאוד ומשפחתיים; היא והנתבע 3 סמכו על התובעת והפיקוח על עבודתה השוטפת היה מועט; עם הבעת הרצון לעזוב את מקום העבודה נערכה שיחה עם התובעת "בניסיון לבחון שוב את עמדתה" והציעו לה הצעות שונות להמשך העסקתה (ראו סעיפים 18; 33- 34 לתצהיר הגב' ע' ב'). גב' ב' אף ביקשה מהתובעת להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת (עמוד 3 להודעת טקסט שצורפו להודעה על גילוי מסמכים מטעם התובעת).

    מכאן, אם רצתה גב' ב' להציג את הדברים בתום לב, היה עליה להסביר ולפרט בהודעת הדוא"ל כי התובעת עבדה משך 8 שנים, ברובן הייתה שביעות רצון מעבודתה, אך עם סיום העסקתה התגלו ליקויים שונים, ולפרטם. גב' ב' אף יכלה לבחור לפעול בדרכים אחרות, מידתיות יותר, טרם שליחת מכתב חריף המציג את התובעת באור כה שלילי בפני מעסיקיה הפוטנציאליים. כך, למשל, יכולה הייתה ליצור קשר עם התובעת עצמה ולשוחח עמה על חששותיה לאור אי השביעות רצון מתפקודה לקראת סיום העסקתה. היא אף יכלה לבדוק מול מיכל וגבריאל את האפשרות שלא לעבוד מול התובעת בהמשך באופן ישיר, או לבקש שיתקיים פיקוח כלשהו על הנתונים שהתובעת תעביר לה, על מנת שלא לשגות חלילה בעבודתה מול רשויות המס.

    עצם העובדה שגב' ב' בחרה, כאמצעי ראשון, לשלוח מכתב חריף כנגד תפקוד התובעת לאישיות בכירה מאוד בחברה, סמנכ"ל הכספים בארה"ב, ולא עשתה כל ניסיון מידתי אחר, מעיד על היעדר תום לב. בהקשר זה מתחזקת המסקנה גם מדבריה של מיכל בהקלטה "מיכל 2" שצורפה להודעה על גילוי מסמכים: "לא, היא פנתה ישר לדיויד היא לא, לא מדברת, לא איתי, לא עם מיגל, לא עם רבקה כאילו ישר פונה למי שהכי בכיר".

     

65. יתרה מכך, לא ברור מדוע בחרה גב' ב' לפנות דווקא לסמנכ"ל הכספים בארה"ב, שעה שהתובעת הייתה עתידה להיות מועסקת בישראל, והיא מכירה היטב את המנהל המקומי. לא מצאנו כל קשר ענייני בין התפקיד שהוצע לתובעת לבין מר טירל, פרט להיותו בכיר בחברה ובעל השפעה. עצם הפנייה לאישיות בכירה בארה"ב דווקא, ללא נגיעה ישירה ממשית לנושא גיוס עובדים בישראל, יש בה משום טעם לפגם.

     

66. שנית, ולמעלה מן הצורך, התרשמנו שגם הנסיבות המזכות בהגנת תום הלב המתוארות בסעיפים 15 (2), 15 (3); 15 (7) אינן מתקיימות. אם הייתה מוטלת על חובה מוסרית וחוקית ליידע את החברה בדבר התנהלות התובעת (סעיף 15 (2) לחוק), היה מקום ליידע את הגורמים הרלוונטיים בחברה, ולא דווקא את מר טירל, כפי שפורט לעיל. ניתן היה אף להציג תמונת מצב מאוזנת יותר ולפרט את הצלחות התובעת למול התקלות, ולאפשר לחברה לשקול את הדברים או לבחון אותם מול התובעת. אם ביקשה ע' להגן על עניין אישי כשר (סעיף 15 (3)) וחששה להסתמך על הדיווחים שתקבל מהתובעת, יכולה הייתה לעשות זאת באופן מידתי יותר שלא פוגע בשמה הטוב של התובעת בצורה כה קיצונית. אף אין המדובר בהבעת דעה שהפרסום לגביה מוצדק (סעיף 15 (7)) שכן, כפי שפורט לעיל, הדברים שפורסמו אינם נכונים ומהווים לשון הרע.

     

67. לאור כל האמור אנו קובעים כי הודעת הדואל שע' פרסמה בנוגע לתובעת היא פרסום לשון הרע. לא עומדות לע' ההגנות המנויות בחוק, מאחר שהפרסום אינו אמת, לא נעשה בתום לב ואף לא במסגרת מסירת חוות דעת של מעסיק לשעבר.

     

    לשון הרע- הסעד

68. התובעת טוענת כי הנתבעים פגעו בשמה הטוב בפני מעסיקים פוטנציאליים אשר ביקשו להעסיקה ואף גרמו לביטול הסכם העבודה. יש לראות את מעשיהם בחומרה יתרה שכן מדובר במעסיקים לשעבר והפרסום נעשה בכוונה לפגוע.

    הנתבעים טענו שלא נגרם נזק לתובעת או לשמה הטוב עקב הפרסום. לראייה, התובעת העידה כי הגורמים השונים בחברה בישראל לא התייחסו ברצינות לביקורת שנכתבה ואף לאחר הפרסום נעשו על ידם מאמצים לאשר את העסקתה. לא הוכחה כוונה לפגוע, הפרסום הועבר רק לאדם אחד ובתכתובת סודית. לכן, יש לפסוק פיצוי בשיעור נמוך.

     

69. סעיף 7א לחוק קובע את אמות המידה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע אף בלא הוכחת נזק ובשיעור מוגדל כאשר הוכח שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע", כדלקמן:

    " 7א. ...

    ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

    ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק".

     

70. אשר לשיעור הפיצוי נקבע בפסיקה, כי: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים" (רע"א 4740/00 אמר נ. יוסף, פ"ד נה(5) 510, 524 (2001)).

     

71. בענייננו, נגרם נזק לשמה הטוב של התובעת מעצם פרסום הודעת הדוא"ל, אף ללא צורך בהוכחת נזק ממון. כאמור, תוכן ההודעה הוא בגדר לשון הרע, וניכר כי הדברים פורסמו במטרה לפגוע בעתידה המקצועי של התובעת. מסקנה זו עולה מעצם הקביעה שלא היה אמת בפרסום, והפרסום נעשה בחוסר תום לב. הנמען אליו נשלחה ההודעה, הלשון החריפה בה בחרה גב' ב' לנקוט וחוסר הניסיונות למצות אפשרויות פוגעניות פחות בתובעת, מעידים כולם כי הדברים פורסמו בכוונה לפגוע. יתרה מכך, גם כאשר נודע כי התובעת לא תעבוד בחברה גב' ב' לא התנצלה בפני התובעת, וגם במהלך ההליך המשפטי סברה כי פעלה כדין. בסופו של יום נגרם לתובעת נזק ממשי בעקבות הפרסום בכך שלא הועסקה בחברה.

     

72. אין יסוד לטענות הנתבעים, לפיהן הביקורת לא פגעה בשמה של התובעת מהטעם שגבריאל ומיכל לא התייחסו אליה ברצינות ועשו מאמצים לאפשר את העסקתה. השניים לא הובאו לעדות ולא ניתן לקבוע, בהעדרם, כי הביקורת לא השפיעה על יחסם לתובעת. ממילא, ההתכתבות הייתה עם גורם בכיר יותר בחברה, בעל כוח השפעה חזק יותר. מכל מקום, יש בדברים שנכתבו יש משום ביזוי של התובעת בפני מכריה לעבודה ודי בכך כדי לקיים פגיעה בשם הטוב.

     

73.  כשיקול לקולא, שקלנו את העובדה שמדובר בהודעה פרטית שהועברה על ידי גב' ב' לאדם אחד בלבד.

     

74. בנסיבות העניין, ולאור כל האמור, משהוכח כי הפרסום היה בכוונה לפגוע בתובעת, היא זכאית התובעת לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, בסך 60,000 ₪.

     

    גרם הפרת חוזה

75. סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, שעניינוֹ גרם הפרת חוזה, קובע כך:

    "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על-ידי כך נזק ממון."

     

    חמישה הם יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה: חוזה מחייב כדין; הפרת חוזה; גרימת הפרה ביודעין; והיעדרו של צידוק מספיק (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד, פיסקה 63 לפסק-דינו של השופט א' ריבלין, 30.3.2004).

    נבחן את התקיימות יסודות העוולה במקרה שלפנינו:

     

    חוזה מחייב:

76. מן הראיות עולה בבירור, כי בין התובעת לחברה נחתם הסכם עבודה. ההסכם נחתם מול מיכל, הגורם הרלוונטי בחברה לגיוס עובדים, כאשר זו נפגשה עם התובעת, ולאחר מכן אף נשלח לתובעת בדוא"ל.

     

77. עדות התובעת בעניין הייתה מהימנה ומשכנעת, ולא נסתרה. התובעת העידה לפנינו, כי חתמה על הסכם העבודה כאשר נפגשה עם מיכל ביום 2.8.18, סמוך לשעה 15:30 ולאחר שהתקיימה השיחה בין הנתבעים למיכל וגבריאל (עמוד 7 שורה 15- 33). לאחר חתימת ההסכם, התובעת פנתה למיכל וביקשה שתשלח לה את ההסכם כדי לתרגם אותו לעברית ולהבין אותו מעבר למה שהוסבר לה (עמוד 7 שורות 25-36). התובעת אף הסבירה, שהייתה דחיפות להיפגש דווקא ביום 2.8.18 משום שיצאה לחופשה וגם הייתה צריכה לעדכן את מקום העבודה שלה (עמוד 8 שורות 4-7).

     

78. לטענת הנתבעים ההסכם לא היה מחייב, מאחר שהתובעת לא שלחה אותו בחזרה למיכל ולא חתמה על יתר המסמכים הנדרשים, בהתאם לסעיפים 18- 19 להסכם. יחד עם זאת הנתבעים לא הביאו לעדות את מיכל, או גורם אחר בחברה, שיכול היה לאשר או להכחיש את הטענה.

     

79. יתרה מכך, העסקת עובד אינה מחייבת הסכם חתום. ממכלול הנסיבות והראיות עולה שהייתה גמירות דעת בין הצדדים, והסכמה סופית בדבר תחילת העבודה של התובעת ותנאי העבודה. כעולה מעדותה של התובעת, שלא נסתרה, היא חתמה על ההסכם בפגיה אישית עם מיכל. לכן, נראה כי התייתר הצורך בהשבת ההסכם החתום באמצעות דוא"ל. זאת ועוד, מן העדות עלה כי השתיים יצאו לחופשה והרגישו צורך להזדרז ולחתום על ההסכם כדי שהתובעת תוכל ליידע את מקום עבודתה על עזיבתה. מהשיחה בין מיכל לתובעת עלה עוד, כי העובדים בחברה ציפו לכניסתה של התובעת לעבודה והצעת העבודה לתובעת לא התממשה רק בשל ההתערבות של גב' ב'. כך, נאמר מפיה של מיכל בנושא זה:

    "כי אנחנו, אנחנו, כאילו גם אני, אני דיברתי עם מיגל שוב היום כאילו וגם גבריאל. כולנו היינו רוצים שזה יהיה ב- 1.9 שתתחילי. אבל אם יגידו לנו שזה לא אפשרי... פחות אז גם בינתיים יש לך עבודה וגם מבחינתנו אנחנו גם, זה בסדר.

    ...

    גם כלפיך, גם כלפי שאר הצוות שכולם כבר מאוד מחכים לך" ((עמוד 5 שורות 2- 9 ל"הקלטה מיכל 11 דקות" שצורפה להודעה לגילוי מסמכים מטעם התובעת).

     

    אם היה ספק כלשהו בדברים, הרי שהודעתה של מיכל לתובעת ביישומון וואטסאפ ברורה, חד משמעית, ומתירה כל ספק:

    "הי, אני ממש מצטערת אבל בעקבות הדברים שב' כתבו ל CFO של GIA לא נוכל לגייס אותך. זה מאוד עצוב לנו. מיגל ואני עשינו הרבה מאמצים לשנות את ההחלטה אבל ללא הצלחה" (עמוד 34לתכתובות וואטס אפ שצורפה להודעה על גילוי מסמכים מטעם התובעת, הודעה משעה 14:34).

     

80. לאור כל האמור, בנסיבות המתוארות שאלת שליחת ההסכם במייל, או חתימה על מסמכים נלווים, אין בהם כדי לאיין את ההסכם. מדובר בעניין טכני שאף לא הוכח כי הטריד את הצדדים עצמם.

     

    הפרת חוזה וקשר סיבתי בין הפעולה לגרימה:

81. אין חולק, כי גב' ב' פנתה למר טירל בהמלצה ובקשה ברורה, שלא להעסיק את התובעת בחברה. מילותיה היו נחרצות ולא השתמעו לשתי פנים:

    "Therefore, I highly recommend GIA Israel not to hire her"

     

82. הנתבעים טענו כי אין קשר בין הביקורת שהועלתה כלפי התובעת להחלטה שלא להעסיקה. לשיטתה של גב' ב', ההחלטה נבעה מרצון של החברה לשמור על יחסים טובים עם הנתבעים, כפי שנאמר לה בשיחה טלפונית עם גב' קלי סטון, דירקטורית בחברה בארה"ב (סעיף 50 לתצהיר גב' ב'). טענות אלה נטענו בעלמא, ללא בדל ראיה לתמוך בהן. עדותה של גב' ב' בהקשר זה היא עדות שמועה. לא הובאו לעדות גב' סטון, עמה כביכול התקיימה השיחה הטלפונית, אף לא גורם אחר בחברה שיכול היה לשפוך אור על הסוגיה. משכך הטענות לא הוכחו.

     

83. יתרה מכך, כאמור, מלשון הודעת הוואטסאפ ששלחה מיכל לתובעת עולה בבירור, כי הסכם העבודה לא יצא לפועל בשל התערבותה של גב' ב', כדלקמן:

    "הי, אני ממש מצטערת אבל בעקבות הדברים שב' כתבו ל CFO של GIA לא נוכל לגייס אותך. זה מאוד עצוב לנו. מיגל ואני עשינו הרבה מאמצים לשנות את ההחלטה אבל ללא הצלחה" (עמוד 34 לתכתובות וואטס אפ שצורפה להודעה על גילוי מסמכים מטעם התובעת, הודעה משעה 14:34).

     

    לאור כל האמור, שוכנענו שהחוזה הופר של התערבותה של גב' ב' ויסודות הפרת החוזה והקשר הסיבתי מקיימים.

     

    מודעות:

84. לעניין המודעוּת לגרימת ההפרה, ידעה גב' ב' על כוונת החברה להעסיק את התובעת. והצהירה כך: "לקראת סוף הפגישה גבריאל ומיכל סיפרו, כי התובעת עובדת מזה זמן מה בחברה מסוימת במתחם בורסת היהלומים, וכי עובדת GIA פגשה בה במקרה ובעקבות שיחה ביניהן ושיחות ופגישות שנעשו עקב כך בין התובעת לבין מיכל וגבריאל הם שוקלים להעסיק את התובעת וביקשו לשמוע דעתנו" (סעיף 44 לתצהיר ע'). הדברים עולים גם מהודעת הדוא"ל שנשלחה למר טירל שם ציינה שמיכל וגבריאל עדכנו אותם שהחברה מעוניינת להעסיק עובדת לשעבר שלה, וכלשונה:

    "…they updated us that GIA intends to hire a former employee of my company (a bookkeeper)".

     

    זאת ועוד, הפנייה במטרה להשפיע ולגרום לכך שהתובעת לא תועסק בחברה, כפי שעולה מהודעת הדוא"ל למר טירל, מעידה על המודעוּת לגרימת ההפרה.

     

    העדר צידוק מספיק:

85. משקבענו שהדברים שפורסמו בדוא"ל לא היו נכונים ואף מהווים לשון הרע, אנו דוחים את הטענות בדבר צידוק בדברים שנכתבו.

     

    נזק:

86. התובעת טענה לנזק בסך 492,611 ₪. בחישוביה הניחה, שאלמלא הופר החוזה עם החברה הייתה לבטח מועסקת בה 8 שנים כשם שהועסקה בנתבעת 1, וערכה חישובי הפרשי שכר בין החברה בה היא עובדת, לבין השכר שהייתה עתידה להשתכר מהחברה. בתוך כך, חישבה את הפערים בין שכר בסיס, קרן השתלמות, ימי חופשה ובונוס. לתמיכה בתחשיביה צירפה תלושי שכר בחברת "דוראל נדל"ן" בה הועסקה בעת כתיבת התצהיר ותלושי שכר מעבודתה בנתבעת 1, מהם עולה כי שכרה עמד על סך 8,500 ₪ ו-9500 ₪.

     

87. מהסכם ההעסקה של התובעת בחברה, עולה שאלמלא החוזה הופר היא יכלה להרוויח שכר בסיס בסך 12,050 ₪ עבור משרה מלאה. לפיכך, אכן נגרם לתובעת נזק ממוני.

     

88. יחד עם זאת, הצדק עם הנתבעים כי חישוביה של התובעת מוגזמים. התובעת חישבה רכיבי בונוס, קרן השתלמות ולקחה בחשבון העלאת שכר, אף שכל הרכיבים אינם מובטחים ואין כל ודאות שהייתה זכאית להם. לא ניתן כיום לדעת האם כעובדת בחברה הייתה התובעת עומדת ביעדים ואיזה בונוס הייתה מקבלת. נכונים הדברים גם בנוגע לקרן השתלמות ולהעלאת שכר. לצורך תחשיב הנזק, ניתן לקחת בחשבון את השכר הבסיס המופיע בהסכם העסקה. זאת ועוד, לא הובאו נתונים המוכיחים כי היקף המשרה בחברה היה זהה להיקף המשרה בנתבעת 1 ובחברת דוראל.

     

89. לאור כל האמור ולאור כך שאין כל בטוחה שהייתה מועסקת בחברה פרק זמן ממושך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי משוער בגין נזקי התובעת משך שנת העבודה שלאחר גרימת הפרת ההסכם, בסך 36,000 ₪.

     

     

    פיצוי בגין עוגמת נפש

90. התובעת טענה כי הנתבעים פגעו בה באופן קיצוני המצדיק פיצוי. הנתבעים גרמו לפיטוריה ולהפרת הסכם העסקתה בחברה, הסכם שהיווה הגשת חלום עבורה ועבור משפחתה. התובעת ובעלה אף פנו לנתבעים וניסו לשנות את הפגיעה בתובעת, אך אלו לא שיתפו עימם פעולה. הנתבעים טענו בקצרה, ללא פירוט בסיכומיהם, שאין לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, רכיב שלא הוכח ואין לו רלוונטיות לענייננו (סעיף 88 לסיכומי הנתבעים).

     

91. בבר"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (3.11.08), נקבע בכל הנוגע לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, כי:

    "ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים"; כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות שבחקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות.

    ...

    ודוק. הפיצוי בגין עוגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת. זאת, נוכח הפגיעה החמורה בה כאדם וכעובדת "בטלטולה מהכא להתם"; העסקתה בתפקיד ריק מתוכן וללא תקן;..."

     

92. בנסיבות העניין, הוכח כאמור כי הנתבעים נהגו עם התובעת בחוסר תום לב קיצוני ללא הצדקה. הם גרמו להפרת הסכם העבודה של התובעת, וסיכלו את האפשרות שעמדה לתובעת לעבוד במקום עבודה בו חפצה, בתנאי שכר טובים מאד. למעשה סיכלו הנתבעים את התקדמותה המקצועית. לא זו אף זו, הם גם פגעו בשמה הטוב לאחר שהועסקה אצלם תקופה ממושכת. נסיבות חריגות אלה מצדיקות פיצוי נוסף, נפרד, בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעת.

     

93. התובעת זכאית לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כנתבע על ידה.

     

    התביעה נגד הנתבע 3

94. הצדק עם הנתבעים, כי דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות, לאחר שהתובעת זנחה את הטענות נגדו והתמקדה בהודעת הדוא"ל שנשלח על ידי גב' ב' בלבד.

     

95. לא נטען, אף לא הוכח, שהיה לנתבע 3 קשר לכתיבת הודעת הדוא"ל או לפרסומה. עיקר טענות התובעת הן כנגד תכתובת הדוא"ל שנשלחה ע"י הנתבעת 2, גב' ע' ב', בשמה ובשם הנתבעת 1, המעסיקה. משכך, התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

     

    סיכום

96. התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעות 1 ו- 2 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

    • פיצוי בגין פרסום לשון הרע בסך 60,000 ₪.

      • פיצוי בגין גרם הפרת חוזה בסך 36,000 ₪.

      • פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

         

97. התביעה נגד הנתבע 3 נדחית. התובעת תישא בשכ"ט עו"ד הנתבע 3 בסך 5,000 ₪.

     

98. הנתבעות 1 ו- 2 יישאו בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 15,000 ₪.

     

99. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

     

     

    ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ב, (25 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    גב' שוש ברוך, נציגת עובדים				חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד