סע"ש 4341-08-13

כללי – 

1.התובעת שימשה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה כעוזרת מנהל הנתבע 1 (להלן: "בית החולים"). עניינה של התביעה שלפנינו היא החלטת הנתבעים לדחות את בקשת התובעת לתגמלה עבור כוננויות, אותן ביצעה באמצעות הסטה רטרואקטיבית של כוננויות דוברת בית החולים. המדובר בתקופות מסוימות בהן נדרשה התובעת לבצע חלק ממטלות הדוברות בשל אי איוש זמני של משרת דוברת בית החולים. לטענת התובעת, החלטת הנתבעים לדחות בקשתה ניתנה ללא בסיס חוקי, משיקולים שאינם ענייניים ובחוסר שוויון.

2.לטענת הנתבעים, לא מדובר במקרה שבו ניתן להסיט כוננויות במיוחד, באופן רטרואקטיבי ובעיקר מהסיבות הבאות: משרת דוברת בית החולים אינה בין המשרות המזכות במכסת כוננויות בהתאם להסכמי עבודה. אי לכך - כוננויות אשר משולמות לדוברת אינן ניתנות להסטה למשרה אחרת על פי הנחיות הנתבעת; כוננויות אלו לא הוקצו ולא אושרו לתובעת והיא לא דווחה עליהן כנדרש; התובעת ביצעה את מטלות הדוברות במסגרת יום העבודה והמענה הבסיסי שנתנה לנושאי הדוברות אינו מצדיק תגמול בגין כוננויות; לתובעת משולמים דרך קבע בשכרה כוננויות ותשלומים נוספים בגין היותה נדרשת לעמוד לרשות העבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות; דחיית בקשת התובעת לתשלום רטרואקטיבי בגין כוננויות הייתה עניינית והיא נסמכה על הנחיות ונהלי הנתבעת.

רקע ותמצית טענות הצדדים

3.התובעת עבדה בבית החולים בתפקיד מרכזת לשכת מנהל בית החולים משנת 1996 ועד שנת 2001. החל משנת 2001 ועד היום משמשת התובעת בתפקיד עוזרת מנהל בית החולים. משרת דובר בית החולים אוישה החל משנת 2006. עד אז ביצעה התובעת פעולות הקשורות בדוברות בית החולים כחלק מתפקידה הרגיל.

4.משרת דוברת בית החולים אוישה על ידי דוברת בשנת 2006 (להלן: "משרת הדוברת" או "המשרה"). לטענת התובעת, המשרה אוישה כיוון שבית החולים גדל ונוצר הצורך באיוש תפקידים אשר קודם לכן לא אוישו. מאז שאוישה המשרה ובשעה שנולד הצורך למלא את מקום הדוברת בתקופות בהן מסיבות כאלו ואחרות לא אוישה משרה זו, התובעת היא זו אשר נדרשה לכך על ידי מי שהיה מנהלה הישיר – מנהל בית החולים דאז ד"ר יעקב פרבשטיין (מעתה יקרא להלן: "ד"ר פרבשטיין").

5.כתב התביעה מתייחס לתקופות הבאות:

-1.6.2010 – 31.12.2010 (7 חודשים), להלן: "התקופה הראשונה".

-1.7.2011 – 28.2.2012 (8 חודשים), להלן: "התקופה השנייה".

ביחד הן יקראו להלן: "התקופות הרלוונטיות".

6. לטענת התובעת, היא לא נדרשה בתקופות הרלוונטיות לבצע "דברור יזום". עם זאת, נדרשה ממנה זמינות מלאה בכל שעות היממה לרבות מחוץ לשעות העבודה הרגילות לצורך מתן מענה לנושאים בלתי צפויים של הדוברות, לצד טיפול בחלק מנושאי הדוברות מביתה - מפאת חוסר הזמן במהלך שעות העבודה. לטענת התובעת היא סיפקה מענה בנושאים הקשורים בדוברות גם בסופי שבוע והיא יידעה את הגורמים הרלוונטיים בבית החולים על זמינותה עבור כך.