סע"ש 41997-04-13 נטלי שינדלר נ' יחיאל אמנון

1.התובעת עבדה אצל הנתבע בחנות נעלים שבבעלותו, מתחילת חודש 9/2012 ועד אמצע חודש 11/2012, מועד בו פוטרה מעבודתה, בהיותה בהיריון.

תביעת התובעת שלפנינו, הינה לקבלת פיצוי בגין פיטוריה מחמת הריונה, וזאת מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988, וכן לקבלת פיצוי בגין אי מסירת פירוט תנאי עבודתה, בניגוד להוראות חוק הודעה לעבודה (תנאי עבודה), תשס"ב-2002.

במסגרת הסכומים הנתבעים, כללה התובעת תשלום שכר עד למועד לידתה, וכן למשך שלושה חודשי חופשת לידה, פיצוי בגין נזק ללא ממוני, שעניינו עגמת נפש על כך שפוטרה בשל היותה בהיריון, פיצוי בגין אי קיום שימוע, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

כמו כן, תבעה התובעת פיצוי בגין אי קבלת אישור המתייחס לתקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבע.

הסכום הנתבע הינו 76,007 ₪.

2.הנתבע בכתב הגנתו אישר, כי התובעת הודיעה לו על היותה בהיריון בחודש 10/12, אולם לטענתו, פיטוריה מהעבודה, חודש לאחר מכן, היו בשל שינויים ארגוניים בחנות.

הנתבע טען, כי היה בכוונתו להעסיק מנהל/ת חנות בעלי ניסיון, שכן באותה תקופה היו בבעלותו שתי חנויות נעליים, והוא היה בשלבי הקמה של חנות שלישית.

הנימוק שניתן לפיטורי התובעת, כעולה מסעיף 11 לכתב ההגנה, הינו העדר ניסיונה המקצועי של התובעת בתחום ההנעלה, וכן העדר יכולתה לתפקד כמנהלת חנות.

לטענת הנתבע, לא היה קשר בין הריונה של התובעת לבין פיטוריה, והוא מעסיק, שנים רבות, עובדות, לרבות כאלה שיצאו לחופשת לידה ושבו לעבודה לאחריה.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי חיפש מנהל/ת חנות במשך כשלושה חודשים, ומשלא מצא מועמד מתאים, שבה לעבודה, כמנהלת חנות, עובדת ותיקה שסיימה את חופשת הלידה.

הנתבע לא פירט בכתב הגנתו את שמה של אותה עובדת ששבה לעבודה, ואף לא פירט את תאריך חזרתה לעבודה.

לא ניתן אף הסבר, מדוע כל עוד לא מצא הנתבע מנהל/ת חנות מתאימים, לא המשיך להעסיק את התובעת.