בהליך שלפנינו, אשר נפתח בחודש 5/13, המתנו זמן רב להכרעת בית-הדין הארצי לעבודה, בערעורים בעניין משפטי הקשור גם למחלוקת כאן; לבסוף, משהתארכה ההמתנה, נעתרנו לבקשת ב"כ התובעים, להתקדם בשמיעת ראיות, התקיימה ישיבת הוכחות והוגשו סיכומים בכתב וביום 21.11.16, בעיצומה של כתיבת פסק-דין, התקבלה הודעת ב"כ התובעים, בדבר פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה בערעורים הנ"ל [ע"ע 19460-04-11 ואח', בעניין "פרידנזון" ועוד (להלן: פסה"ד הארצי)].
ניתנה לצדדים אפשרות להתייחס לפסה"ד הארצי, בקשר לנקודות הטעונות הכרעה על ידינו, ובמסגרת תגובת הנתבעים, מיום 8.12.16, ביקשו לצרף ראיה חדשה והיא "אישור ארגון מעסיקים" - התאחדות בעלי מפעלי ההובלה; זאת - לצורך חיזוק טענתם, לתחולת הסכם קיבוצי כללי על יחסי העבודה עם התובעים, לאורך כל תקופת העסקתם, שכן, נטען, כי: "הנתבעים היו חברים בארגון המעסיקים מועצת המובילים/התאחדות בעלי מפעלי ההובלה לאורך כל התקופה הרלוואנטית לתביעה ולכל הפחות משנת 2004 (מועד הבדיקה)." [סע' 9 לתגובה].
לעניין בקשתם, לצירוף ראיה חדשה, נאחזו הנתבעים בפסה"ד הארצי וטענו שמדובר ב"הלכה חדשה", בה נערכה אבחנה ביחס למהות רכיב הפרמיה בין מעסיקים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה לבין מעסיקים שחלות עליהם רק הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה [סע' 2 לתגובה], והדבר משליך - לדעתם - על המקרים שלפנינו.
עוד, לטענתם - מדובר בראיה "פשוטה", אשר אי התרת הגשתה יגרום "חוסר צדק משווע" [סע' 13-12 לתגובה].
התובעים התנגדו לבקשת הנתבעים, כמפורט בתגובה מטעמם, מיום 12.12.16, בטענה, כי לא מדובר בפסה"ד הארצי בפסיקה של הלכה חדשה והנתבעים כבר טענו שיש להחיל עליהם את ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה וכעת הם מבקשים להוכיח טענה זו - שלא הוכיחו אותה, בעוד מועד - ללא כל הסבר מדוע לא עשו זאת בזמן [סע' 1 לתגובת התובעים].
עוד טענו התובעים, כי הראיה שמבוקש להגיש כעת מנוגדת לראיות הקיימות בתיק, שהוגשו על ידי הנתבעים עצמם ומשמעות הצגת הראיה, כעת, היא פתיחת ההליך מראשיתו, לצורך חקירת עורך המסמך, לאור סתירות להן הם טוענים, לעומת הראיות הקיימות בתיק, לפיהן - החברות בהתאחדות בעלי מפעלי הובלה החלה בחודש 1/2013 ולא בשנת 2004, כפי שמנסים עתה הנתבעים לטעון [סע' 8 לתגובתם].
הוסיפו התובעים וטענו, כי אם יותר לצרף ראיות חדשות עתה הם מבקשים להוסיף ראיה "בדמות העתק חקירתו הנגדית של הנתבעת 3 לפני כשבועיים, בהליך אחר אשר התנהל בבית דין נכבד זה, שנוגע לשעות עבודתם של הנהגים ולמהות הפרמיה המשולמת להם ואשר יש בהם כדי להשליך על התמונה במקרה זה", לטענתם - "לדבר אין סוף ובית הדין הנכבד מתבקש לשים קץ לעניין"; בהקשר זה, הזכירו התובעים החלטה מיום 30.10.15, בה נדחתה בקשתם לצרף תלושי שכר חדשים [שם, שם].
לאחר שעברתי על טענות הצדדים ושקלתי את הדברים לכאן ולכאן, זומנו ב"כ הצדדים לדיון הבהרה בפניי, שהתקיים ביום 12.1.17. בסוף הדיון נקבע לוח זמנים להצגת הראיה החדשה מצד הנתבעת לפני ב"כ התובעים ולתגובתה. ביום 19.2.17, הגישו הנתבעות אישור מעודכן מטעם התאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל (מיום 13.2.17), ובתגובה מיום 28.3.17, חזרו התובעים על התנגדותם להצגת ראיות חדשות, על הטענה שמדובר בטענות עובדתיות סותרות, מצד הנתבעות, והוסיפו, כי התרת הגשת הראיה, בשלב זה, תגרום לפתיחת שאלות עובדתיות נוספות לבירור "דבר שאינו אפשרי כיום לאור פטירתו של התובע מס' 5" [סע' 3 לפתיח התגובה]. בתגובת התובעים הרחיבו בנושאים אלה ולחלופין ביקשו לזמן את החתום על המסמך החדש, מר דוד כוכבא, לחקירה יחד עם ההתכתבויות לפיהן הוזמנו המסמכים ואת ספרי הנהלת החשבונות מאושרים כדין המעידים על התשלומים ו/או דמי חבר ששולמו [סע' 6(ב)].
עוד חזרו וביקשו להתיר את הגשת חקירתו הנגדית של מר ישי צדוק בתיק אחר בנסיבות דומות [סע"ש (אז' חי') 26544-09-13; סע' 6(ג)].
כמו כן, ביקשו להתיר לתובעים להשלים ראיותיהם בשאלה "האם הוסכם בין הצדדים כי תשולם פרמיה במקום שעות נוספות אם לאו" [סע' 6(ד)], כאשר לטענתם מדובר בשאלה מהותית שלא נדונה, משום ששאלת תחולת ההסכמים הקיבוציים כלל לא הייתה פלוגתא בתיק; והיום - בירור עובדתי זה אינו אפשרי לגבי תובע מספר 5, שנספה בתאונת דרכים.
בשים לב לפסה"ד הארצי ולטענות שעלו לפנינו, דעתי היא, כי יש להתיר לנתבעים להמציא את הראיה המבוקשת, בדבר מועד החברות בארגון מעסיקים.
אף אם פסה"ד הארצי לא קבע הלכה חדשה, אין ספק, כי הוא חידד את האבחנה בין מעסיקים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה בתחולה ישירה, לבין מעסיקים שהסכם קיבוצי זה חל עליהם מכוח צו ההרחבה - במיוחד בכל הקשור להוראות בדבר תגמול עבור "שעות נוספות", לפי חוק שעות עבודה ומנוחה או בתמורה חלופית, וכן בקשר לרכיב "פרמיה".
נכון הוא, כי בתחילת הדרך התובעים טענו לתחולת צווי ההרחבה בענף ההובלה, על היחסים בינם לבין הנתבעים [כתב התביעה, סעיף 5]; ואילו הנתבעים טענו, כי האמור בסעיף תביעה זה "אינו מוכחש ככל שתחולת צו ההרחבה נטענת לגבי הנתבעות 1 ו-2" [סעיף 21 לכתב-הגנתם המשותף]. כזכור - לפנינו נתבעים נוספים ובתצהירו של נתבע 4 נטען, כי נתבעת 3 חברה בהתאחדות מפעלי ההובלה בישראל [נ/2, סע' 16 ונספח ד'].