ט' נ' אוניברסיטת חיפה ואח'

פתיח

1. המחלוקת שלפנינו עניינה בהליך פיטורי התובע, מר פ.ט. (להלן: התובע או פ'), מאוניברסיטת חיפה (להלן: הנתבעת ו/או האוניברסיטה), במכון לאבולוציה (להלן: המכון), שנכנסו לתוקף ביום 6.1.13, אשר - לדעת התובע - נפלו בו פגמים, המחייבים לפסוק לזכותו פיצויים כאלה ואחרים: בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1977 ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 [טענות שהתובע ויתר עליהן בסיכומיו, למעשה], בשל "עגמת נפש", בגין פיטורים "שלא כדין" וכן עקב אבדן השתכרות; סה"כ כחצי מיליון ₪ (לצרכי אגרה, להלן: התביעה הראשונה או המקורית).

   התובע הגיש את התביעה השנייה שבכותרת לאחר שגילה, בדיעבד - במסגרת "גילוי מסמכים" בתביעה הראשונה - הודעת דוא"ל פנימית, שכתבה ביום 30.10.11 מנהלנית המכון, גב' ענת מרקוביץ' (נתבעת 2, להלן: ענת), אל שניים מחבריה לעבודה, ד"ר שרון לינק ומר איל אופיר, ושיתפה אותם בתחושותיה, כלפי התובע, אותו כינתה: "שקרן פתולוגי, נוכל ושרלטן" [התביעה השנייה, נספח א' להלן: הדוא"ל)]; לדעתו - התבטאותה של ענת בדוא"ל מהווה "הוצאת לשון הרע"; לכן, הוגשה נגדה תביעתו השנייה ועתר לחייבה בפיצוי סטטוטורי, בסך 100,000 ₪, מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ללא הוכחת נזק (להלן: תביעת לשון הרע).

    

2. האוניברסיטה בדעה - כי פיטורי התובע נעשו כדין ותביעת לשון הרע הוגשה רק כדי "להלך אימים" על ענת, לפני עדותה במסגרת התביעה הראשונה.

   כמו כן, נטען, כי בסיכומי התובע נעשה "שינו חזית אסור", כאשר הוסיפו לטענות כנגד אי חוקיות הפיטורים טענה שלא בא זכרה בכתב-התביעה, בדבר פגם הנובע מניסיון למצוא לו מחליף, כשנה לפני השימוע לקראת פיטוריו [סיכומיה, סע' 31].

    

3. ענת, מצידה, טענה - כי אין לראות בדבריה בדוא"ל משום פרסום "לשון הרע" לפי החוק, בין היתר, מאחר שדבריה נכתבו על רקע התנהגותו הפוגענית של התובע כלפיה, במהלך עבודתו, והועברו לממונים עליה באוניברסיטה, כחלק מדיווח על התנהגותו; לדעתה - עומדות לה עוד הגנות, לפי החוק הנ"ל.

   במסגרת הגנתה, בתביעת לשון הרע, הגישה ענת תביעה שכנגד - בטענה לפרסום "לשון הרע" על ידי התובע כלפיה, בזדון, מאחר שקרא לה "גנבה" בפגישה רבת משתתפים, שהתקיימה באוניברסיטה ביום 27.10.10, בעניינו, ובה נהג כלפיה בתוקפנות וסרב להכיר בסמכותה כלפיו [סיכום הדיון האמור - תביעתה, נספח 1]. גם התביעה שכנגד הועמדה על סך 100,000 ₪.

    

4. בתשובה לתביעה שכנגד טען התובע - כי זו הוגשה רק כמשקל נגד לתביעת לשון הרע שלו, שאין בה ממש, שאינו נוהג להתבטא כך, שחלפו שנים רבות מהפגישה הנטענת ואינו זוכר שקרא כך לענת, אך, מהקשר הדברים, בסיכום הישיבה בה נטען שהטיח את הביטוי המעליב כלפי ענת [התביעה שכנגד, נספח 1], ברור, כי לא ייחס לה גניבת כספים או רכוש, אלא, את "השעות הנוספות", שהיו לו, ואין דבריו עולים כדי פרסום "לשון הרע".

    

5. נבחן את עיקר הטענות של הצדדים בהמשך, לאחר הצגתן עם התשתית העובדתית הרלוונטית, אך, נקדים ונאמר שלא מצאנו לנכון לבטל את ההחלטה על פיטורי התובע, על אף שלטעמנו התבטאויותיה של ענת בדוא"ל אודותיו, גם אם הן חוסות בהגנה מכוח חוק איסור לשון הרע, עדיין, יש חשש שהיה בהן כדי להשפיע - שלא כדין - על הנמענים בדוא"ל, שהיו גם בין מקבלי ההחלטה על הפיטורים, ועל כן - ראוי שהתובע יקבל פיצוי כספי; אשר לתביעה שכנגד - גם בה לא מצאנו ממש.