שני תורג'מן שור נ' בר בובקה בע"מ ואח'

1.התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות שונות בגין תקופת העסקתה על ידי הנתבעת ופיטוריה.

בנוסף הוגשה תביעה נגד הנתבע 2 – בעל מניות ומנהל בחברה.

2.בכתב ההגנה הוכחשה הטענה כי התובעת פוטרה. כמו כן הועלתה טענת קיזוז.

3.בפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 9/1/17, הודיעו ב"כ הצדדים כדלקמן:

"הגענו להסכמה דיונית כדלקמן:

1. מוסכם שהתובעת פוטרה.

2. מוסכם שהשכר הוא זה המפורט בתלושי השכר.

3. מטעמי יעילות ורצון לחסוך בזמן יקר ומכיוון שסוגיית העבר הפכה פחות רלבנטית, מוסכם שלא יישאלו שאלות לגבי מערכת היחסים בין הצדדים במסגרת הבעלות במניות החברה בעבר וכי אין בכך כדי להוות הסכמה לאמור בסעיפים.

4.הצדדים מתנגדים להרחבת חזית וכל שאלה שתישאל במסגרת ח.נ. שיש בה כדי להוות הרחבת חזית, לא תהווה הסכמה להרחבת חזית".

4.כמו כן, הודיע ב"כ הנתבעים, כי הנתבעת חוזרת בה מטענות הקיזוז.

5.בפנינו נשמעה עדות התובעת ועדות הנתבע.

לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

6.אלה העובודת העולות מחמת הראיות:

א.החברה הנתבעת עוסקת בייצור בסין, הודו וטורקיה של מוצרים לקידום מכירות לחברות עסקיות ולרשתות שיווק בישראל תחת שם המותג "מרקטייר".

ב.התובעת היתה בעלת 50% מהון המניות המונפק של הברה הנתבעת וכן עבדה בפועל בחברה מיום 1/4/06 עד לפיטוריה ביום 19/3/15.

ג.הנתבע היה אף הוא בעל מניות בחברה בשיעור 50%. התובעת והנתבע ניהלו את החברה ביחד.

ד.ביום 29/3/15 נמסר לתובעת מכתב פיטורים שכותרתו "הודעה על הפסקת עבודתך בחברה לאלתר".

ה.הנתבעת לא שילמה לתובעת פיצויי פיטורים.

כמו כן לא שילמה שכר חודש מרץ 2015.

7.נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

8.זכות לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת

בכתב ההגנה וכן בתצהיר הנתבע, הכחיש מכל וכל כי התובעת פוטרה.

בפתח דיון ההוכחות, הודה ב"כ הנתבעת שהתובעת פוטרה. ואכן דבר פיטוריה עולה באופן מפורש במכתב הפיטורים מיום 29/3/15.

9.הנתבעת טוענת שהתובעת פוטרה על רקע הקמת חברה מתחרה לנתבעת וניסיון להתחרות בנתבעת מול לקוחות של הנתבעת. בנוסף נטען להעברת מידע עסקי מהנתבעת לחברה שבבעלות התובעת.

לפיכך טוענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.

10.עולה מהראיות שהובאו בפנינו, כי במהלך סוף שנת 2014 ותחילת שנת 2015 התגלע ויכוח חריף בין התובעת לבין שותפה בנתבעת, הנתבע 2.

התובעת צרפה תכתובות בין עובדי החברה לבין הנתבע, מסוף שנת 2014, מהם עולה כי שהנתבע הסתיר מידע מהתובעת אודות פעילות החברה.

בהודעת מייל מחודש נובמבר 2014, ממור שילון מנהלת החשבונות, לנתבע, נאמר:

"שני בודקת את התזרים היא באה אלי עם הנייד שאני אסביר לה איך ומה. ניסיתי להסביר לה שאתה מסתכל על כל מיני פרמטרים אחרים שאני לא יודעת וכדאי שתשאל אותך. אני הייתי חייבת להסביר לה מה אומר מספר שהיא לא הבינה בתזרים... תעזור לי, אני לפני הרמת ידיים. אני יודעת שמבחינתך זו עברה ואני לא רוצה להיות עברינית".

מייל נוסף מאותה עובדת לנתבע, בו נאמר:

"הי עזר,

שני שוב ביקשה ממני היום את הסיסמא לזום. היא באה להגיד לי שהיא שמעה שהיא התרוץ החדש לזה שלא מפסיקים... וזה לא איכפת לה אני יכולה להגיד עליה הכל אם יש לה שאלה היא תבוא לשאול. היא אמרה את זה כאילו בקטע טוב אבל אני מרגישה גרוע. אני כבר לא כל כך יודעת איך להתנהל ודי אובדת עצות"

התובעת צרפה הודעות מייל נוספות באותו ענין , המפורטות בתצהירה.

11.התובעת טענה בנוסף כי הנתבע פעל למידור שלה מהחברה, לשינוי ססמאות על מנת למנוע ממנה גישה למידע. עוד טענה כי הנתבע איים עליה שירוקן את החברה מתוכן ויותיר את התובעת ערבה להתחייבויות החברה.

עוד טענה התובעת כי ביום 29/3/15 הנתבע גנב את המחשב האישי שלה, ורק לאחר שהגישה נגדו תלונה במשטרה בעניין זה, הנפיק מכתב פיטורים וטען שהתובעת פוטרה באותו יום.

12.הנתבע טען בתצהירו, שבסוף שנת 2014 התובעת באה בדרישות לשנות את הרכב הבעלות בחברה וכן ניהלה משא ומתן מתוך רצון לרכוש את חלקו של הנתבע בחברה.

עוד טען שהתובעת ביצעה שביתה איטלקית וכי ייסדה תאגיד מתחרה לחברה הנתבעת וניסתה לגנוב לקוחות.

הנתבע לא התייחס בתצהירו למיילים שהובאו לעיל, מהם עולה ניסיון שלו להסתיר מידע אודות החברה, מהתובעת.

13.מכל מקום, הובהר שהרקע להפסקת העסקתה של התובעת כעובדת שכירה בחברה, בא על רקע מחלוקת בין התובעת והנתבע הנוגעת להיותם בעלים בחברה הנתבעת, מחלוקת שאינה בסמכותו של בית הדין לעבודה.

14.הנתבעת טוענת, כי בסמוך לפני פיטורי התובעת וכן בסמוך לאחר הפיטורים, התובעת ניסתה להתקשר עם לקוח מרכזי של הנתבעת - הולמס פלייס, בעסקה שתבוצע באמצעות חברה שהקימה התובעת, וזאת במהלך התקופה שבה התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין הנתבעת.

הנתבעת טענה כי בתחילת שנת 2015, במסגרת ניסיון של התובעת לרכוש את המניות בחברה מהנתבע, הקימה התובעת חברה משלה בשם "שוקי שור בע"מ" ופעלה בניסיון להעביר פעילות מסחרית וכן עובדים, מהנתבעת לחברה שהקימה.

נטען כי התובעת פנתה לחברת הולמס פלייס, שהיא לקוחה של הנתבעת, במטרה להתקשר עימם בהסכם רחב היקף.

15.בענין זה הוצגה הודעת מייל מ-08/1/15, נספח ה' לתצהיר הנתבעת, ובה טיוטת הסכם בין הנתבעת לבין הולמס פלייס.

כמו כן צורפה טיוטת הסכם בין חברת שני שור לבין הולמס פלייס, וכן טיוטה בין חברת שוקי שור (החברה שהקימה התובעת) לבין הולמס פלייס.

עוד צורף מכתב מב"כ התובעת אל ב"כ הנתבעת, מיום 22/3/15 בו נאמר:

"1.במהלך החודשים האחרונים מרשתי ניהלה מו"מ מול חברת הולמס פלייס (להלן: "הולמס פלייס") לחתימת הסכם להזמנת מוצרים דרך ברי בובקה בע"מ (להלן – "החברה").

2.כפי שכבר ידוע לך היטב, במהלך החודשים האחרונים, ותוך כדי ניהול המו"מ מול הולמס פלייס, התחוור למרשתי כי ענייני החברה מנוהלים על ידך מרשך תוך קיפוח חמור של זכויותיה. 

.......

3.מאחר וכאמור ההתרחשויות הנ"ל התנהלו במקביל למו"מ שניהלה מרשתי מול הולמס פלייס, והואיל ומרשתי היתה "המוציא והמביא" בהליכי מו"מ כאמור מול הולמס פלייס, מצאה לנכון מרשתי בימים אלה להודיע להולמס פלייס כי לנוכח חילוקי הדעות הקשים בתוך החברה, בעתיד הקרוב היא ומרשך יחדלו להיות שותפים בחברה.

4.הולמס פלייס מצידה הבהירה מיד למרשתי, כי אין בכוונתה להתקשר בעסקה כלשהי עם החברה אלא דרך ובאמצעות מרשתי, וזאת לנוכח ההיכרות האישית שלה עם מרשתי בקשר עם כך אף העבירה הולמס פלייס מייל למרשתי, ממנו עולה כי מנוי וגמור עם הולמס פלייס שלא להתקשר עם החברה בעסקאות אלא באמצעות מרשתי.

מצ"ב מייל של הולמס פלייס המבהיר עמדה בעניין.

5.בנסיבות הענין, וככל שהולמס פלייס אכן תפנה בעתיד למרשתי ותבקש לבצע דרכה הזמנה של מוצרים, מרשתי תתקשר עם הולמס פלייס ישירות, בעצמה או באמצעות גוף אחר מטעמה". (ההדגשות הוספו)

16.התובעת נשאלה בעדותה מתי סיכמה עם הולמס פלייס שהיא לוקחת את העסקה אליה.

כך השיבה:

"מעולם לא סיכמתי דבר כזה. תראה לי הסכם שנחתם עם הולמס פלייס. מעולם לא עשיתי עסקה מולם... זה החב' הנתבעת וזה היה אחרי שעזבתי. זה נועד רק כדי למנוע את הזכויות שמגיעות לי".

התובעת הודתה בתוכן המכתב שכתבה באת כוחה. לדבריה, נציגת הולמס פלייס אכן גילתה על הסכסוך בין התובעת לבין הנתבע, שאלה את התובעת על כך ואז:

"היא אמרה שבדיוק הבעלים צריך להגיע לארץ ואיך היא יכולה להציג לו עסקה עם כססכוך בין השותפים אמרתי לה שתציג את העיסקה כי בינתיים הדברים יסתדרו ביננו. צריך להבין שבאותו זמן אני ערבה ל-5 מיליון ₪ בבנק".

עוד טענה התובעת, כי באותו מועד לא היה הסכם סופי בין הנתבעת לבין הולמס פלייס אלא מסמך הבנות בלבד.

התובעת חזרה והדגישה שבמועדים הרלוונטיים, בחודש מרץ 2015, עדיין היתה שותפה בחברה הנתבעת ועדיין היתה חתומה על ערבות לחברה בסכום של כחמישה מיליון שקלים, ולכן היתה מעוניינת שהעיסקה של הולמס פלייס, תחתם מול החברה הנתבעת.

17.עדותה זו של התובעת עומדת בסתירה למכתב מעורכת הדין שלה, שבו נאמר במפורש שאם תהיה פניה עתידית של הולמס פלייס, התובעת באמצעות חברה שלה תיקח את העיסקה.

18.עוד הציגה הנתבעת, נספח ח' לתצהירה, הודעת מייל מהתובעת אל עובדת בחברה – גלי מורנו, מיום 24/2/15.

התובעת נשאלה לפשר ההודעה והשיבה:

"זה התכתבות ביני לבין אחת העובדות שלי. זה מיום 24/2/15 ואני מבקשת עדכון של רשימת ספקים. אני אחראית על רכש בחברה".

ומשנשאלה האם נדרשה לרשימה לשם העברתה לחברה החדשה שלה, השיבה כי הדבר לא נכון וכן:

"היתה לי את רשימת הספקים. אני עובדת איתם יום יומית. זה היה אחרי תערוכה ועדכנו את רשימת הספקים. זו תערוכה באוקטובר. אנחנו מעדכנים פעמיים בשנה בערך את רשימת הספקים ועבדתי איתם יומיומית...".

ומשנשאלה אם בזמן שבו מדובר, כבר גמלה בליבה החלטה לעזוב, השיבה:

"לא נכון. גילתי שעזר גונב אותי".

19.עוד הופנתה התובעת למסמך מיום 23/3/15 (חלק ממוצג נ/1) הודעת מייל למייל הפרטי שלה (שוקי שור) שעניינו ייצור בקבוקים להולמס פלייס.

התובעת הודתה שהעבירה את המידע אודות העיסקה עם הולמס פלייס למייל הפרטי שלה, בתקופה שבה עדיין היתה עובד של הנתבעת.

התובעת טענה שאינה זוכרת מדוע עשתה זאת.

20.עוד הופנתה התובעת להודעת מייל מיום 20/5/15 (נספח 1.8 למוצג נ/1) לאחר שהסתיימה העסקתה בחברה, ששלחה התובעת לספק בהודו בנוגע להזמנת סחורה.

כך העידה:

"ש.בקשר לאיזה הסכם מדובר בעסקה 1.8?

ת.זה כנראה פניה של יונילבר לחברה שמבקשים לעשות ייצור חוזר של משהו, של תיקי גב. באותו הזמן אני בעלת מניות בחברה ושלחתי מייל ללינדה לקבל הצעת מחיר. זה היה מטעם מרקטייר ומטעם הנתבעת. הייתי בסכסוך עם הנתבעת ופיטרו אותי אבל עדיין הייתי בעלת מניות ועדיין לא הגענו להסדר אם אני נשארת או הוא נשאר. במהלך התקופה הזו העברתי לקוחות לטיפול בתוך החברה.

ש.אני טוען שבאותה תקופה פוטרת מהחברה ואסור היה עלייך לפנות ללקוחות החברה וזה שנשארת בעלת מניות לא נותן לך זכות לפנות אליהם ושבאותה עת, במאי, כבר הפעלת את החברה שלך וניסית לגייס לקוח של הנתבעת, חב' יוניליבר לחברה שלך.

ת.זה ממש לא נכון. אני בימים אלה עם הראש בבוץ ועם 5 מיליון חובות לבנק כשהשותף שלי ניתק לי את הטלפון ואני חייבת כסף לבנק ואין לי יכולת לפנות בשם החברה. אפשר לבדוק מתי נפתח תיק מס הכנסה של חב' סוקישו. זו היתה חברת מדף שלא היתה פעילה בכלל. הפעילות התחילה ביוני, יולי ואז שיניתי את שמה ועשיתי מיתוג.

ש.אני אומר שהתחלת לארגן את העסק ולפנות ללקוחות עוד הרבה קודם.

ת.אני אומרת לך חד משמעית לא נכון".

21.באשר לחברה שבבעלותה, שוקי שור, הודתה התובעת שזו הוקמה ביום 19/2/15 בטרם פוטרה מהנתבעת.

התובעת הסבירה את הרגע להקמת החברה:

"באותם ימים עזר ואני היינו בסכסוך. גיליתי שהוא מועל בכספי החברה ורו"ח המליץ לי לפתוח עוד חברה. זו היתה חברת מדף לא היתה בה שום פעילות, לא חשבון בנק, לא תיק מס הכנסה. זו היתה הצעת הרו"ח באותו רגע וקיבלתי אותה אבל לא היתה בה פעילות. הפעילות בחברה החלה ב- 7/15".

22.סיכום חומר הראיות מעלה כי בין התובעת לנתבע התגלה סכסוך מר בנוגע לשותפות בחברה. הסכסוך הגיע להליכים משפטיים מסוגים שונים. הסכסוך הגיע למצב שבו, בסוף חודש מרץ 2015, התובעת פוטרה.

23.עוד קודם לפיטורים, בחודש פברואר 2015, הקימה התובעת חברה אחרת – שוקי שור.

התובעת טענה שמדובר היה בחברת מדף שהקימה בעצת רואה החשבון שלה, וכי החברה כלל לא היתה פעילה עד לחודש יולי 2015, לאחר שפוטרה מהנתבעת.

מכל מקום הוכח שהתובעת, באמצעות החברה שהקימה, עמדה בקשרים מול הולמס פלייס, כבר בחודש מרץ 2015.

זאת עשתה, על אף שנוהל משא ומתן מתקדם בין הולמס פלייס לבין הנתבעת לכריתת הסכם, ואף נשלחה טיוטת הסכם.

24.טענת התובעת, כי נציגת הולמס פלייס היא שסרבה להמשיך ולהתקשר עם הנתבעת, לא הוכחה. התובעת לא זימנה לעדות את נציגת הולמס פלייס שנקבה בשמה מספר פעמים במהלך העדות.

25.עולה אם כן, כי תוך כדי עבודתה בחברה הנתבעת וכן בסמוך לאחר מכן, פעלה התובעת מול הולמס פלייס, שהיתה לקוחה של הנתבעת, וניהלה משא ומתן לכריתת הסכם התקשרות.

26.עוד הוכח שהתובעת פעלה להפעלת העסק הפרטי – שוקי שור, במהלך חודש פברואר 2015, בתקופה שהיא עובדת של הנתבעת, תוך שהיא מנצלת את קשרי העבודה שרקמה בתקופת עבודתה בנתבעת.

27.יחד עם זאת, לא ניתן לנתק בין הפעולות שביצעה התובעת כמפורט לעיל לבין הוויכוח המר שניטש בינה לבין הנתבע, בענייני החברה, וניסיונות מוכחים של הנתבע להצר את צעדיה של התובעת בחברה, כפי שהובא בהודעות המייל שצוטטו לעיל.

28.בשים לב למכלול הראיות שהונחו בפנינו, מצאנו לנכון לשלול מהתובעת דמי הודעה מוקדמת. אנו סוברים כי משהתגלו לנתבעת המעשים המיוחסים לתובעת, ואשר הוכחו, כמפורט לעיל, לא היתה חובה על הנתבעת להעסיק את התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. הנתבעת רשאית היתה, לאור האמור, לפטר את התובעת לאלתר.

29.יחד עם זאת, אנו קובעים כי נסיבות הפיטורים אינן מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. בנסיבות שהוכחו בפנינו, עצם הפיטורים היוו עונש מספיק לתובעת. מדובר בתובעת שהיתה בעלת מניות ומנהלת בחברה, שעבדה בעסק שנים רבות וקידמה אותו להיות עסק רווחי ומצליח. המעשים שהוכחו, באו כתגובה להצרת צעדיה של התובעת בחברה, ולמעשה כהתגוננות מפני התנהלותו של הנתבע בעסק. אף שקבענו כי מדובר במעשים פסולים, אנו סבורים שאין בהם כדי להדציק שלילת פיצויי פיטורים. עצם הפיטורים, בנסיבות העניין, מהווים לטעמנו עונש מספיק לתובעת.

במיוחד אמורים הדברים נוכח טענת התובעת, כי במועדים הרלבנטיים היתה חתומה כערבה להתחייבויות החברה נתבעת לבנקים, ולכן אף אם פעלה להקמת עסק משלה, עדיין היתה מחוייבת כלפי החברה הנתבעת, ולו כערבה לחובותיה.

29.סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים

הנתבעת הציגה נספח כב' לתצהיר, טופס הצעה לביטוח מנהלים שנחתם ביום 6/11/11. במסגרת הטופס מילאו פרטי התובעת ופרטים נוספים.

פרק ח' לטופס עוסק בפרטים שעל המעסיק למלא.

בין השאר מופיע סימון על הרובריקה "קיים בין העובד והמעביד הסכם עבודה שחל עליו סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג – 1963".

בתחתית הטופס מופיעה חתימת החברה המעסיקה וכן חתימה הנחזית להיות חתימת התובעת בסעיף "המועמד לבטוח/העובד".

התובעת נשאלה לגבי נספח כב'. בכל אחד מהעמודים אישרה שהיא חתומה.

בעמוד שבו מופיע "סעיף 14" העידה:

"בעמוד שמופיע סע' 14 זה לא נראית לי חתימה שלי ... נראה שכל היתר הן חתימות שלי".

מדובר בעדות תמוהה ביותר, שכן התובעת אישרה חתימה על כל אחד מעמודי ההצעה לפוליסה, ודווקא על עמוד זה טענה שאין מדובר בחתימתה. למותר לציין שהחתימה על גבי העמוד הרלבנטי, נחזית להיות דומה עד זהה לכל יתר החתימות. עוד יש לציין כי התובעת לא הציגה חוות דעת של מומחה לכתבי יד המאשר את טענתה כי אין מדובר בחתימה שלה.

30.סוף דבר, אנו קובעים כי החל מחודש נובמבר 2011 חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים על היחסים שבין הצדדים.

30.להלן חישוב פיצויי הפיטורים, בהתאם לשכר אחרון קובע, כמפורט בתלושי השכר, בסך 24,000 ₪:

א.לתקופה 4/06 עד 6/11 (62 חודשים), סה"כ 124,000 ₪.

ב.לתקופה 7/11 ואילך – הכספים שנצברו בביטוח מנהלים לזכות התובעת.

31.שכר חודש מרץ 2015

התובעת לא קיבלה תשלום על חודש מרץ 2015.

במכתב מיום 21/8/15 (נספח 6 לתצהיר התובעת) שנשלח בתגובה לפניית ב"כ התובעת, נאמר:

"מוסכם כי שכר חודש מרץ בסך של 24,000 ₪ מגיע לך".

32.הנתבעת טוענת שהתובעת כלל לא עבדה בחודש מרץ 2015 ולמעשה לא עבדה בחצי השנה האחרונה לפני פיטוריה.

טענה זו של הנתבעת לא הוכחה.

משהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעת, על הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה. במיוחד שעה שהנתבעת הודתה בכך במכתב מיום 21/8/15.

33.התובעת זכאית לשכר עבודה עבור חודש מרץ 2015 בסך 24,000 ₪.

34.בניגוד לעניין פיצויי פיטורים, שם הוכחה מחלוקת של ממש בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים, בנושא שכר עבודה לא הוכחה מחלוקת כלשהי. לא היתה כל הצדקה שלא לשלם לתובעת שכר עבודה עבור החודש האחרון לעבודתה. הנתבעת חזרה בה מכל טענות הקיזוז שהועלו בכתב ההגנה.

בנסיבות אלה אנו מעמידים את פיצויי ההלנה על 12,000 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

35.דמי הבראה

הנתבעת אינה מכחישה את החבות בדמי הבראה בסך 900 ₪.

36.פיטורים שלא כדין והעדר שימוע

התובעת הציגה את חקירת הנתבע במשטרה מיום 30/3/15 שבה אמר:

"... כשהיא עברה במסדרון מולי הודעתי לה שהיא מפוטרת ומסרתי לה את מכתב הפיטורים".

קודם לפיטורי התובעת לא נערך לה שימוע. על כך אין חולק.

יחד עם זאת, אנו סבורים שלאור הנסיבות שנוצרו, חוסר האמון המובהק בין הצדדים, ההליכים המשפטיים הרבים, טענות הנתבעת כלפי התובעת להקמת עסק מתחרה וכיו"ב, לא היה מקום לערוך לתובעת שימוע.

מכל מקום, העדר הליך שימוע אינו מזכה את התובעת בפיצוי.

37.פדיון חופש

התובעת טוענת כי לאחר פיטוריה לא נערך לה גמר חשבון ולא שולם פדיון חופש.

לטענתה, בתלוש 12/14 נרשמה לזכותה יתרה של 102 ימי חופש, אך יתרה זו "אופסה" בתלוש ינואר 2015, שלא כדין.

לפיכך טענה שהיא זכאית ל- 102 ימי חופש ועוד 5 ימים עבור שנת 2015, סה"כ 107 ימי חופש לפדיון.

38.הנתבעת טענה מנגד שהתובעת היתה מבעלי החברה וכיהנה בתפקיד בכיר, וכי היתה מוטלת עליה חובה לדווח על ימי חופש, אך התובעת לא עשתה כן.

לטענת הנתבעת, התובעת שהתה ימים רבים בחופשה, לרבות נסיעות לחו"ל .

עוד נטען כי בדרך קבע לא עבדה בימי חמישי וכן לא הגיעה לעבודה בחול המועד ובחגים.

באשר לחצי השנה האחרונה לעבודה, נטען שהתובעת הגיעה לעבודה ימים מועטים בלבד.

39.התובעת נשאלה על כך בחקירתה.

התובעת הכחישה את הטענה שלא עבדה בחול המועד. לטענתה, עבדה בחול המועד, בחגים ואף בחופשת לידה.

באשר לימי ה' בשבוע, העידה שסוכם שהיא תוכל לעבוד מהבית ואכן עבדה, לרבות שיחות לחו"ל גם ביום שישי ושבת וכן לצורך פגישות בצפון הארץ.

לגבי נסיעות לחו"ל, העידה שנהגה לנסוע עם מחשב נייד וטלפון וכי עבדה גם בחו"ל.

התובעת נשאלה האם נכון שבתור בעלי העסק, היא והנתבע לא רשמו את ימי החופשה לשניהם, והשיבה שהנתבע הוא זה שהיה אחראי על רישום החופשות.

40.הנתבע העיד שהתובעת נהגה לצאת לחופשות, לרבות נסיעות לחו"ל.

הנתבע לא נחקר על כך בחקירה נגדית.

41.סיכום האמור לעיל מעלה כי לא נוהל פנקס חופשות כנדרש בדין.

אין לשכוח שמדובר בעובדת שהיתה בתפקיד ניהולי בחברה ובנוסף היתה בעלת מניות ושותפה בחברה. מהראיות עולה שהתובעת שהתה בחופשות במהלך תקופת העבודה. אף אם היתה מלווה במחשב ובטלפון, כטענתה, הרי שלאור התפקיד הניהולי, אין באלה כדי לקבוע שעבדה בחו"ל באופן מלא.

בהעדר ראיות באשר לכמות ימי החופשה שנטלה ובהתייחס לתקופת ההתיישנות, אנו קובעים שהתובעת זכאית לפדיון חופש עבור מחצית מהימים שנצברו לזכותה בתלוש השכר, סה"כ 51 ימים.

42.בהתאם לשכרה של התובעת 24,000 ₪, זכאית ליום חופשה בסך 1,142 ₪, סה"כ 58,242 ₪.

43.הרמת מסך

התובעת מפנה לפסיקה ענפה של בתי הדין לעבודה שעניינה הרמת מסך ההתאגדות.

תנאי בסיסי לדון בהרמת מסך הוא הנחת תשתית עובדתית אשר בהתקיימה, יהיה בה משום הצדקה להרמת מסך.

ראו ע"ע (ארצי) נג/ 3-205 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז' 345.

בתצהיר התובעת נטען:

"110.אטען כי יש לחייב את עזר (הנתבע 2) בעל המניות בחברה, לשאת באופן אישי, ביחד ולחוד עם החברה (הנתבעת 1) בחובות כלפיי, שכן עזר יצר מצג כלפיי והתחייב, באופן אישי, כי יישא במלוא החובות הנובעים מפיטוריי, לרבות פיצויי הפיטורים.

44.אנו סבורים שאין די בטענות הכלליות שנטענו בתצהיר, כדי לחייב את הנתבע באופן אישי בחובות החברה הנתבעת. מדובר בחברה שהוקמה לפני שנים רבות, בעלת פעילות נרחבת, שהעסיקה עובדים רבים. המחלוקת בין התובעת לנתבע נגעה לסכסוך אישי שהתגלע ביניהם ואשר נגע לבעלות בחברה.

התובעת אינה טוענת לקיפוח זכויותיה במהלך תקופת העבודה, לאי העברת כספים לקרן פנסיה וכיו"ב.

עוד, אינה טוענת לחדלות פירעון של החברה הנתבעת ובכל מקרה אינה טוענת לאחריות של הנתבע לחדלות הפירעון.

הוכח שהתנהל סכסוך עסקי מר בין התובעת לנתבע, אודות הבעלות בחברה. אין בכך משום הצדקה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבע בחובות החברה הנתבעת כלפי התובעת, במישור יחסי עובד ומעביד.

45.טענות התובעת לגניבת המחשב האישי וכיו"ב, נוגעות לסוגית הבעלות בחברה ולא לסוגית יחסי עובד ומעביד ולכן אף בכך אין משום הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בנוגע לזכויות הנובעות מיחסי עובד ומעביד.

46.סיכומו של דבר, אנו סבורים שאין מקום לחייב את הנתבע בחובות החברה הנתבעת.

טענת הרמת מסך נדחית.

47.סוף דבר

תביעת התובעת מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת:

א.פיצויי פיטורים בסך 124,000 ₪.

ב.דמי הבראה בסך 900 ₪.

ג.פדיון חופש בסך 58,242 ₪.

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

48.בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכר עבודה בסך 24,000 ₪ בצירוף פיצויי הלנה בסך 12,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

49.הנתבעת תמסור לתובעת מכתב לשחרור כל הכספים המופקדים בפוליסת ביטוח מנהלים, מרכיב תגמולים ומרכיב פיצויים, וכן טופס 161.

50.בשים לב להליכים בתיק, להעלאת טענות עובדתיות ולחזרה מהן בראשית דיון ההוכחות, הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ צמודים כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, 28/5/17, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.