תביעה זו עניינה תשלום פיצוי בגין פיטורים שנעשו תוך הפרת זכות השימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: חוק שיוויון ההזדמנויות), לתשלום הפסדי ממון שנגרמו לתובעת בגין כך, וכן לתשלום זכויות בגין סיום יחסי העבודה.
רקע עובדתי
1.הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בתחום מכירת והשכרת רכבים.
2.התובעת, הועסקה על ידי הנתבעת מיום 20.5.07 ועד ליום 15.8.11, מועד שבו פוטרה מעבודתה. הצדדים נחלקו באשר למהות התפקיד שאותו מילאה התובעת.
3.ביום 15.2.11 יצאה התובעת לחופשת לידה וזאת עד ליום 1.6.11. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר להתרחשויות עובר לסיום חופשת הלידה.
4.ביום 14.8.11 נערכה לתובעת שיחה שהוגדרה כ"שימוע לפני פיטורים". אף בענין זה נחלקו הצדדים, האם זומנה התובעת לשימוע כדין כטענת הנתבעת או שמא זומנה לשיחה שהתבררה לה בדיעבד כשימוע לפני פיטורים כטענת התובעת.
5.ביום 15.8.11, עם תום תקופת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה (להלן: התקופה המוגנת), נמסר לתובעת מכתב פיטורים ולפיו מסתיימים לאלתר יחסי העבודה בין הצדדים תוך ויתור הנתבעת על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת.
טענות הצדדים
6.לטענת התובעת, החלה את עבודתה בנתבעת כפקידה וקודמה לתפקיד סגנית מנהלת סניף באר שבע בנתבעת, במסגרתו אף ניהלה את הסניף בפועל. לטענתה, טרם יציאתה לחופשת הלידה, נודע לה כי משרת ניהול הסניף עומדת להתפנות ומשכך פנתה למר דניאל ברקו סמנכ"ל התפעול והשרות בנתבעת (להלן: מר ברקו), וזה הבטיח לה כי תפקיד זה לא יאוייש עד לשובה מחופשת הלידה. מוסיפה וטוענת התובעת כי עם חזרתה מחופשת הלידה, הופתעה לגלות כי מונה מנהל חדש לסניף וכי בתפקידה הוצב עובד אחר.
7.לטענת התובעת לא ניתנה לה האפשרות לחזור לתפקידה הקודם. לגרסתה, נפגשה עם מר ברקו שמסר לה כי בסניף מתבצעים שינויים אירגוניים וכי היא מיועדת לנהל מרכז לוגיסטי אשר היה בשלבי הקמה. מוסיפה וטוענת התובעת כי מר ברקו הורה לה להמתין בביתה ולא לחזור לסניף עד לפתיחת המרכז הלוגיסטי תוך הבטחה כי שכרה וזכויותיה יישמרו. הבטחה זו לא קוימה ושכרה נפגע משמעותית הגם שמדובר בתקופה המוגנת על ידי חוק עבודת נשים.
התובעת גורסת כי לאחר פניות מטעמה ומאמצים רבים, ביום 8.8.11, נפגש עימה מר ברקו במשרדו בתל אביב והודיע לה כי היא לא תנהל את המרכז הלוגיסטי וכי עליה לחזור לסניף ולשמש בתפקיד זוטר של סוכנת מכירות. בתגובתה, עמדה התובעת על טענתה כי הובטח לה כי תנהל את הסניף, ועל כן קבע מר ברקו פגישה נוספת לבירור העניין. פגישה זו נדחתה פעמים מספר עד כי נקבעה לבסוף ליום 14.8.11. לטענת התובעת משהופיעה לפגישה התברר לה לתדהמתה כי היא מצויה בישיבת שימוע לפני פיטורים (להלן: שיחת השימוע). כאמור, למחרת נמסר בידיה מכתב הפיטורים, המודיע לה על סיום עבודתה לאלתר.
8.לגרסת התובעת, לא הוזמנה כדין לשימוע ולא נערך לה שימוע כדין אלא מדובר במעין הצגה רק על מנת לצאת ידי חובה. לעמדתה, לאור האמור, זכאית היא לפיצוי בגין אי קיום שימוע כדין. מוסיפה וטוענת התובעת כי משלא אפשרה לה הנתבעת לשוב לתפקידה עם תום חופשת הלידה פעלה האחרונה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות ועל כן זכאית היא לפיצוי בשל כך.
9.התובעת טוענת כי הסתמכה על מצג השווא שהציגה הנתבעת שלפיה תשוב לעבודתה בתפקיד ניהולי ועקב כך התחייבה כלפי פעוטון ומטפלת לטיפול בתינוקה. הנתבעת טוענת כי התנהלות הנתבעת גרמה לה לנזק כולל בסך של 11,100 ₪. מוסיפה וטוענת התובעת, כי עם יציאתה לחופשת הלידה נותרו חפציה האישיים במשרדה אצל הנתבעת וכאשר במהלך חופשתה פונה המשרד על ידי הנתבעת, אבדו חפציה. בגין חפצים אלה תובעת התובעת סך של 10,000 ₪.
מוסיפה התובעת וטוענת כי פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת לא שולמו לה במלואם ומשכך זכאית היא להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 1,003 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 1,445 ₪. כמו כן טוענת התובעת כי בחודשים 7-8/2011 קוזזו שלא כדין משכרה סך של 203 ₪ לחודש ועל כן זכאית היא להשבה בסך של 406 ₪.
10.לטענת הנתבעת, התובעת שימשה קודם לצאתה לחופשת הלידה כסופרוייזרית ולא כסגנית מנהל סניף ובוודאי שלא ניהלה סניף. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי לתובעת לא הובטח קידום לתפקיד מנהל סניף ובוודאי שלא היתה כוונה לקדמה עקב הפרות משמעת רבות שעברה במהלך עבודתה בנתבעת.
הנתבעת טוענת כי בתום חופשת הלידה סירבה התובעת לחזור לתפקידה כסופרוויזרית, ומשכך ועל רקע התנהלותה והפרות המשמעת, נאלצה הנתבעת לזמנה לשימוע ולאחר שנשמעו טענותיה, לפטרה. לטענת הנתבעת בנסיבות אלה, משזומנה כדין לשימוע, אין התובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ובגין הפרות חוק עבודת נשים וחוק שיוויון ההזדמנויות.
11.לטענת הנתבעת, שולמו לתובעת הסכומים המגיעים לה במלואם על פי ממוצע שכר קודם בתוספת רכיב הבונוס המחלקתי, ואין היא זכאית להפרשים כלשהם בגין חלף הודעה מוקדמת ופיצויי הפיטורים. כמו כן טוענת הנתבעת כי כל הניכויים שניכתה משכר התובעת נעשו כדין ואין היא זכאית להשבתם.
מוסיפה וטוענת הנתבעת כי חפצי התובעת שנותרו במשרד עם צאת התובעת לחופשת הלידה, נארזו בארגזים שנלקחו על ידי בעלה של התובעת, וכי לא היו לתובעת במשרדה חפצים יקרי ערך כטענתה. בנוסף טוענת הנתבעת כי משלא הובטח לתובעת כל תפקיד כנטען על ידה, אין התובעת זכאית לפיצויי הסתמכות על הבטחת הנתבעת שכאמור מוכחשת.
12.מטעם התובעת העידו היא עצמה ובעלה מר דניאל אילוז (להלן: מר אילוז). מטעם הנתבעת העידו מנהלת הסניף במועדים הרלוונטיים לתביעה, גב' סוניה אדמתי (להלן: גב' אדמתי) וסמנכ"ל תיפעול ושרות בנתבעת, מר דניאל ברקו (להלן: מר ברקו).
הכרעה
שכר התובעת
13.לטענת התובעת, שכרה הקובע לענין זכויותיה עמד על הסך של 5,945 ₪. מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי שכר התובעת עמד על סך של 23.65 ₪ לשעה ושכרה הממוצע על הסך של 3,821 ₪ בצירוף בונוס מחלקתי משתנה המותנה בהישגים של כלל עובדי הסניף ואין לכללו בשכר הקובע.
משאין מחלוקת כי שכרה השעתי של התובעת עמד על 23.65 ₪ וכי היא הועסקה במשרה מלאה, משאיש מהצדדים לא הציג תחשיב ערוך המפרט אחרת, יש להעמיד את שכרה הקובע על הסך של 4,399 ₪ (23.65 ₪ * 186) בתוספת הסך של 1,208 ₪ אשר שולם לה מידי חודש באופן קבוע כרכיב עמלות מכירה. טענת הנתבעת כי מדובר ברכיב מותנה ומשתנה, לא הוכחה. מכאן, כי שכרה הקובע של התובעת עומד על הסך של 5,607 ₪.
השימוע - האם נערך כדין?
14.לטענת התובעת, לא קבלה כל זימון לשימוע ובעת שהגיעה לפגישה עם מר ברקו כלל לא ידעה כי הגיעה למעשה לשיחת שימוע. מוסיפה התובעת וטוענת, כי בשיחת השימוע גילתה מסמכים ותלונות שכלל לא ידעה אודות קיומם, וכן תלונה משנת 2009, שנתיים קודם ליום השימוע.
מנגד טענה הנתבעת כי התובעת זומנה לשימוע כדין. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את מכתב ההזמנה (נספח 4 לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי לאחר שימוע ארוך שנוהל כדין ולאחר שהתובעת שטחה טענותיה בפני הגורמים המוסמכים לקבל החלטה, משסירבה התובעת לשוב לעבודה, נאלצה הנתבעת לפטרה.
15.המחלוקת בין הצדדים נחלקו בעניין השימוע נגעה בשתי סוגיות עיקריות - האחת, זימונה של התובעת לישיבת השימוע. השנייה, האם נערך השימוע כדין.
נדון במחלוקות אלו כסידרן.
16.הזימון לשימוע - לטענת הנתבעת, זומנה התובעת לשימוע במכתב מיום 8.8.11. לטענת התובעת, מעולם לא קיבלה את ההזמנה לשימוע. התובעת דבקה בגרסתה זו לאורך כל עדותה וטענה כי היא זו שיזמה את הפגישה. וכך העידה התובעת:
"ת. הבדיחה הגדולה קרתה, ישבתי מולו היו לו כמה מסמכים ואני מסתכלת אדם הוא סקרן אני רואה את המילה "שימוע" לא אמר לי, לא נאמר לי, זה שיחה שאני ביקשתי שאני באה ב-14.8. אמרתי שיום ראשון הזה אני מגיע ותאמר מה קורה איתי. שאלתי אותו מה קורה אמר לי כן אני עושה לך שימוע, על מה שימוע שאני יושבת בבית.
ש. מפנה למכתב מיום 8.8. נספח ד' לתצהירו של דניאל.
ת. לא ראיתי אותו אף פעם ולא קיבלתי אותו.
ש. מתי ראית פעם ראשונה את הזימון.
ת. במשרד של עורכת הדין שלי.
ש. זו פעם ראשונה שראית את המכתב.
ת. כן.
ש. הגעת לפגישה מיוזמך פתאום.
ת. מה פתאום. אני הודעתי לו שאני מגיעה. התעקשתי להגיע ביום זה. אני יזמתי את הפגישה." (עמ' 16 שורות 19-30 לפרוטוקול)
מנגד העיד מר ברקו בתצהירו באופן סתמי כי התובעת קבלה זימון לשימוע. משנשאל בעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית, לא ידע לומר כיצד נעשה הזימון לשימוע. בתחילה טען מר ברקו כי ההזמנה נשלחה עם נהג לבית התובעת, לאחר מכן חזר בו וטען כי הוא אינו זוכר ולבסוף טען שההזמנה נשלחה באמצעות המייל אך הוא לא זכר לאיזה מייל ולא יכול היה להציגו. וכך העיד:
"ש. המכתב הזמנה לשימוע לאן שלחת אותו.
ת. לא זוכר. כמו שאת השימוע שלחתי אליה הביתה או מייל, לדעתי נסע נהג, לדעתי היה נהג שנסע לדימונה או ירוחם, לא זוכר היכן היא גרה.
ש. זה מכתב פיטורים שנשלח עם נהג.
ת. ניסיתי לשמור על עדינות בגלל היריון לידה. לא זוכר איך שלחתי.
ש. אתה זוכר איך שלחת.
ת. הוא חתום.
ש. מכתב הזמנה לא חתום?
ת. אז נשלח במייל.
ש. לאיזה מייל.
ת. לא זוכר.
ש. ווידאת שהיא קיבלה אותו.
ת. היא הגיעה לשימוע סימן שהיא קיבלה.
ש. כי היא ביקשה שיחה איתך.
ת. ממש לא. קיבלה מכתב לשימוע." (עמ' 39 שורות 9-23 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
17.משהנטל להוכיח כי התובעת זומנה כדין לישיבת השימוע מוטל על כתפי הנתבעת ומשלא הציגה הנתבעת ולו ראשית ראיה לזימון שכזה והתובעת מכחישה כי קיבלה הזמנה לשימוע, לא מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי זימנה את התובעת כדין לישיבת שימוע ואנו קובעים כי התובעת לא זומנה כדין לישיבת שימוע.
18.האם נערך השימוע כדין? - זכות השימוע מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי. השימוע מהווה לגבי העובד הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה (ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה, ניתן ביום 29.5.01; ע"ע 14039-07-11 חנה סולטני - מדינת ישראל, 19.12.13). הלכה פסוקה היא כי על מנת לאפשר את מימוש זכות השימוע, על המעסיק להמציא לעובד מראש את הטענות שבשלן הוא שוקל את פיטוריו ועליו ליתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.
19.הנתבעת הציגה מכתב מתאריך 8.8.11 אשר מהווה לטענתה את ההזמנה לשימוע. במכתב נרשם:
"הסיבות בעטיין נשקלת הפסקת עבודתך הן: שינויים אירגוניים שבוצעו בסניף, לאורם התפקיד אותו מילאת אינו נדרש עוד"
הנימוק היחיד המצויין במכתב זה (אשר התובעת מכחישה כי הגיע לידיה) הוא כי תפקידה של התובעת התייתר. במכתב זה לא נאמר דבר לעניין תפקוד התובעת או כי סירבה לשוב לתפקידה. די היה במכתב זה כדי לקבוע כי נסתרה טענת הנתבעת שהתובעת מסרבת לשוב לתפקידה הקודם שכן על פי הודאת הנתבעת עצמה, תפקיד זה אינו קיים עוד. יצוין בהקשר זה כי בפנינו טענה הנתבעת שלאור סירוב התובעת לשוב לתפקידה, אוייש זה על ידי אחר.
עוד הוצג בפנינו פרוטוקול ישיבת השימוע מיום 14.8.11 שבו צויין כי הסיבות שבעטיין נשקל סיום ההעסקה הן: "שינויים אירגוניים והתנהגות לא ראויה". בגוף הפרוטוקול מוצגות טענות הנתבעת הכוללות תלונת לקוח משנת 2009, וטענה על נסיעה ללא אישור ברכב החברה. כמו כן נרשם כי הוסבר לתובעת אודות השינויים האירגוניים וצויינה תגובתה.
20.בעדותו ציין מר ברקו כי הסיבה העיקרית לפיטורים היתה סירובה של התובעת לשוב לתפקידה הקודם:
"ש. בעניין ההופעה החיצונית שלה עמד בדיון בשימוע לכאורה.
ת. זה היה מכלול של דברים. אני לא זוכר אם ההופעה באופן ספציפי. לא רק ההופעה. זה מכלול דברים, תלונות, איחורים וחוסר הרצון לחזור לתפקידה זה היה העיקר". (עמ' 28 שורות 21-23 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
ובהמשך עדותו:
"ש. לא היו לך שיחות איתך והנושא הזה גם לא עלה בשימוע לכאורה.
ת. נכון. כי הוא בוצע בעיקרו על חוסר הרצון של התובעת לחזור לתפקידה כסופרוייזר. זה הנושא העיקרי. התנהגות של איריס הבוטה, תלונות הלקוחות ושינוי ארגוני כי לא הסכימה לחזור לתפקידה" (עמ' 29 שורות 25-28 לפרוטוקול).
כאמור, עיון בפרוטוקול השימוע ובהזמנה שנשלחה לתובעת (שכאמור לטענת התובעת לא נתקבלה אצלה) מעלה כי הטענה שלפיה פיטוריה עומדים על הפרק משום שהיא מסרבת לשוב לתפקידה הקודם, כלל אינו מופיע בהם. כאשר עומת מר ברקו בחקירתו עם העובדה שהטענה לא הועלתה בפני התובעת, טען כי הרישום שבו הוזכרו השינויים הארגוניים מתייחס לסירובה של התובעת לשוב לתפקידה הקודם. וכך אמר:
"ש. איך זה מסתדר עם מה שכתוב במכתב ההזמנה לשימוע שלכאורה שלחת אותו, בו כתבת שסיבת ההזמנה לשימוע ופיטורים שהתפקיד שלה לא נדרש יותר?
ת. היכן כתוב זאת? נכון שינויים ארגוניים.
ש. התפקיד לא נדרש יותר.
ת. שאתה סמנכ"ל יודע לתכנן שעובד שלך או יוצא למילואים או חופשת לידה. במקרה שלה חוסר וודאות כתוצאה מזה שלא חזרה חייבו לבצע שינוי ארגוני, אכן לקדם משהו לתפקיד סופרוויזר כי היא פשוט לא חזרה
ש. למה לא כתבת שהיא מסרבת לחזור לתפקידה.
ת. לא יודע למה לא רשמתי. זה הניסוח שרשמתי. זה שינויים שנבעו כתוצאה מזה שהיא סירבה לחזור.
ש. במכתב אתה אומר שהשינויים הארגונים בעקבות השינויים שבסניף, אנו יודעים שהסניף עבר מקום פיזית.
ת. אכן.
ש. מעבר לשינוי הפיזי, מה עוד חל שינוי בתוך הסניף?
ת. מנהל סניף חדש. בחור שעושה תפקיד סופרוייזר בפועל אך לא מתוגמל מעבר לשלושה חודשים של חופשת לידה, לקלוט עובד חדש. זה סניף של 8 עובדים השינוי מהותי.
ש. בדיון המוקדם טען עורך דינך לפרוטוקול כי המעבר לסניף החדש חייב שינוי בתפקידה של התובעת, עמ' 2 שורות 10-11.
ת. נכון.
ש. כלומר, שוב גם כאן לא נאמר שבגלל הסירוב שלה חלו שינויים, אלא בגלל מעבר לסניף חדש, שאתה אומר כאן.
ת. המעבר לסניף חדש כלל בתוכו צוות חדש. כבר ציינתי קודם שהיו סניפים שבסופרוויזר ובאתי מחברת אוויס עשה הרבה יותר ממה שהתובעת עשתה. לאחר השינוי אכן ודים קיבל הרבה יותר אחריות ממה שהיה לאיריס. זה שינוי מאוד מהותי בסניף כזה". (עמ' 35 שורות 4-27 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
לא מצאנו כל בסיס לעמדת הנתבעת. מר ברקו עצמו מעיד שתפקידה של התובעת אויש על ידי אחר קודם לשובה של התובעת מחופשת לידה. עוד אישר מר ברקו כי השינוי הארגוני היה מעבר לסניף חדש ושינוי בסמכות הסופרווייזר ולא סירוב התובעת לחזור לתפקידה.
זאת ועוד, בפרוטוקול השימוע נרשם כי בתגובה לשינויים הארגוניים טענה התובעת "ללא ידיעתה ולא תואם מולה". תגובה שכזו תואמת את גרסת התובעת שלא הוצע לה לשוב לתפקידה הקודם ולא את גרסת מר ברקו שהתובעת סירבה לחזור לתפקידה הקודם.
21.משמצאנו כי יש לדחות את גרסת הנתבעת בנוגע לנימוקים שהוצגו בפני התובעת במסגרת ישיבת השימוע ומשדוחים אנו את גרסת הנתבעת שלפיה סירבה התובעת לשוב לתפקידה הקודם, הגענו לכלל מסקנה שהליך השימוע שנערך לתובעת מבלי שנמסרה לה הודעה מראש כדין ומבלי שהוצגו בפניה הנימוקים האמיתיים לפיטוריה, הוא פגום ופסול ונעשה שלא כדין.
על יסוד האמור, מצאנו כי התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין הפסול בהליך השימוע ואנו מעמידים את הפיצוי שלו זכאית התובעת על סך של 30,000 ₪.
חוק עבודת נשים
22.לטענת התובעת, עם תום תקופת חופשת הלידה מנעה ממנה הנתבעת לשוב לעבודתה. על בסיס זה עותרת התובעת לתשלום פיצוי בשיעור של 150% מהשכר שלו היתה זכאית בתקופה זו ובסך של 17,833.5 ₪. לטענת הנתבעת, סירבה התובעת לשוב לעבודתה הקודמת ואף על פי כן שילמה הנתבעת את מלוא שכרה של התובעת בתקופה זו. משכך טוענת הנתבעת, לא לא הפרה את הוראות חוק עבודת נשים.
23.סעיף 9א(א) חוק עבודת נשים קובע כי:
"לא יפגע מעסיק בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9,"
בפרשת אורלי מורי נקבע:
"תכליתה של ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה הינה ברורה ועולה כחוט השני לכל אורך הליכי החקיקה. התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה". (ע"ע(ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
24.הגב' אדמתי העידה כי:
"ש. מלבד המעבר לסניף החדש שנעשה במהלך חופשת הלידה של התובעת, אילו עוד שינויים ארגוניים נעשו בתוך הסניף.
ת. תפרטי את השאלה.
ש. מלבד המעבר לסניף החדש, אילו שינויים ארגוניים נעשו בתוך הסניף.
ת. לא זוכרת.
ש. תאשרי שמי שהחליף את התובעת בתפקידה כסופרוויזר היה ודים.
ת. נכון.
ש. מי שקיבל את הניהול במקומך היה טמיר בדש.
ת. כן.
ש. תאשרי שודים מעולם לא קיבל לנהל את הסניף.
ת. נכון.
ש. הוא המשיך בתפקיד גם לאחר תום חופשת הלידה של התובעת כסופרוויזר.
ת. נכון. כנראה שכן.
ש. במסגרת תפקידו כסופרוייזר מילא את תפקידו וישב פיזית במשרד ששימש את התובעת בזמנו כסופרוויזר.
ת. בסניף הישן.
ש. כן ואחר כך בסניף החדש.
ת. בחדש לא היה משרד.
ש. בישן.
ת. הוא ישב במשרד של סופרוייזר. שם היה מקום. פשוט לא היה מקום. הסניף החדש היה יותר גדול.
(עמ' 49 שורות 10-30 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
גרסת הנתבעת שלפיה סירבה התובעת לשוב לעבודתה, נדחתה על ידינו. כך גם מצאנו כי הנתבעת לא הציעה לתובעת כל תפקיד אחר למעט סוכנת מכירות אשר לא היה חולק כי נפל במעמד ובתנאי השכר הנלווים לו מהתפקיד שאותו ביצעה התובעת קודם לכן. משהעידו מר ברקו והגב' אדמתי כי ודים החליף את התובעת בתפקידה והמשיך בכך גם לאחר שנסתיימה החופשה, מצאנו כי הנתבעת לא פעלה להשבת התובעת לתפקידה הקודם ובכך פעלה בניגוד לתכלית חוק עבודת נשים ולא איפשרה לתובעת הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב מחדש במקום עבודתה עם סיום חופשת הלידה.
25.התובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על שיעור של 150% משכרה הראוי. אולם, עיון בתלושי השכר שהוצגו בפנינו מעלה כי בתקופה המוגנת (חודשים 6-7/11) שולם לתובעת שכרה המלא וזאת מבלי שעבדה בפועל (התובעת לא הכחישה קבלת תשלום זה). משכך, יש להעמיד את הפיצוי על שיעור 50% מהשכר שלו היתה התובעת זכאית בתקופה המוגנת. על יסוד האמור, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים סך של 5,607 ₪ (5607*2*50%)
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
26.לטענת התובעת, משלא אפשרה הנתבעת לתובעת לשוב לעבודתה ופגעה במעמדה כעובדת וכמנהלת, כאדם וכאשה, פעלה הנתבעת מתוך מניעים של אפלייה פסולה והפרה את הוראות סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. התובעת העמידה את תביעתה ברכיב זה על הסך של 50,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת היא זו שסירבה לשוב לעבודה וכי היא מצדה מלאה אחר כל הוראות החוק.
27.סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע את נטלי ההוכחה של טענת האפליה:
"(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(1)לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2)לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".
הנתבעת טענה כי פיטורי התובעת נבעו מהתנהלותה ומהפרות משמעת. אלא שהנתבעת הציגה שתי תלונות בלבד ואשר התרחשו (לטענת הנתבעת) בשנת 2009. מר ברקו והגב' אדמתי לא ידעו להעיד על טענות ספציפיות כלפי התובעת (ראו למשל עדות מר ברקו בעמ' 26-27 ועמ' 31 לפרוטוקול; עדות הגב' אדמתי בעמ' 50 לפרוטוקול) ולא מצאנו כי התלונות שהוצגו בפנינו היה בהן כדי להצדיק את פיטורי התובעת כשנתיים לאחר מכן. יתר על כן, לו היו טענות אלה בסיס להפסקת עבודת התובעת, לא ברור מדוע ביקשה הנתבעת (כטענתה) להחזיר את התובעת לתפקידה או מדוע הציעה לה את ניהול המרכז הלוגיסטי (שלבסוף לא הוקם). אלה משמיטים את היסוד לטענת הנתבעת כי התנהלות התובעת מצדיקה את פיטוריה. משלא נסתרה גרסת התובעת כי הסכימה לחזור לתפקידה כסופרוויזרית הרי שהנטל להוכיח כי פיטוריה לא נבעו מאפליה מוטל על הנתבעת. נטל זה לא הורם.
על יסוד האמור, מצאנו כי הנתבעת לא השיבה את התובעת לעבודתה ובכך פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואנו מעמידים את הפיצוי בגין כך על הסך של 20,000 ₪.
פיצוי בגין נזק ממוני שנגרם לתובעת (הסתמכות)
28.לטענת התובעת, הסתמכה על זכותה לשוב לעבודה ובשל כך רשמה את בנה לפעוטון (300 ₪) והוציאה בעבור מטפלת לבנה במשך 6 חודשים ובגין כך זכאית היא לתשלום החזר הוצאותיה בסך של 10,800 ₪ (1,800 ₪ * 6 חודשים). לא מצאנו מקום לקבל את התביעה ברכיב זה.
לתובעת שולם שכר מלא בגין התקופה המוגנת שבסיומה פוטרה. בגין התקופה המוגנת קיבלה התובעת שכר כפי שציפתה לקבל עם שובה מחופשת הלידה ומכאן כי לא נגרם לה נזק ממוני. בהמשך לאחר שפוטרה, משלא עבדה התובעת בפועל, ככל שטוענת התובעת לנזק בגין הסתמכות, מרגע שנודע לה על פיטוריה ניתן לומר כי המשיכה להעסיק את המטפלת במשך חודש נוסף מעבר לחודש השוטף אך לא ברור מדוע המשיכה להעסיק את המטפלת במשך 6 חודשים. מכאן כי לכל היותר זכאית היתה התובעת לתשלום בגין כחודשיים נוספים. עם זאת, התובעת לא הציגה כל ראיה לביצוע התשלום בפועל ומשכך דין התביעה ברכיב זה להדחות.
פיצוי בגין אובדן חפצי התובעת.
29.לטענת התובעת, בעת שיצאה לחופשת הלידה, השאירה במשרדה ציוד רב אשר פונה על ידי הנתבעת בעת המעבר למשרד החדש (להלן: הציוד). לדבריה, ציוד זה לא הוחזר לידיה. לטענתה, ערכו של הציוד נאמד בעשרות אלפי שקלים אך לצרכי אגרה העמידה את תביעתה על סך של 10,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי בעת שהתובעת היתה בחופשת לידה עברה הנתבעת למשרדים חדשים משכך, הציוד של התובעת נארז בצורה מסודרת ועל אף פניות חוזרות ונשנות אל התובעת, נמנעה האחרונה לבוא ולקחת אותו. לטענתה, רק לאחר מספר חודשים הגיעה בעלה של התובעת ואסף את הציוד. הנתבעת מכחישה את טענת התובעת כי במשרדה היה ציוד יקר ערך.
30.גב' אדמתי שהיתה מנהלת הסניף בעת המעבר למשרדים החדשים, העידה:
"ש. במעבר הסניף את היית שותפה למעבר.
ת. כן.
ש. ארזת את ציוד שהיה במשרד של התובעת.
ת. הוא נארז הרבה לפני כן והועבר מסודר בארגזים מסודרים ביום המעבר.
ש. מי ארז.
ת. עובדי הסניף.
ש. את פיקחת על האריזה.
ת. פיקחתי על כל המעבר.
ש. כמה ארגזים היו.
ת. בין 2 ל-3.
ש. איך היא קיבלה רק 1?
ת. לא יודעת.
ש. היכן נשמרו.
ת. במחסן סגור ונעול.
ש. המפתח היה רק אצלך.
ת. לא." (עמ' 46 שורה 26 - עמ' 47 שורה 9 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
מעדותה של הגב' אדמתי עולה בבירור כי התובעת לא קיבלה את כל הציוד שהשאירה בעת שיצאה לחופשת הלידה. דא עקא, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את ערכו הכספי של הציוד שלא הוחזר לידיה.
מר אילוז, בעלה של התובעת העיד כי קיבל לידיו רק ארגז אחד שהכיל ציוד של הנתבעת ותעודה אחת של התובעת. עוד הוסיף:
"ש. היכן הסיפור שפנית לסוניה ואמרת נותנים לי כיפות מופיע בתצהירך.
ת. אני לא אמור לדעת שאני צריך לכתוב או לא. צילמתי. יש תמונה מצולמת. יש עוד הרבה דברים שלא רשמתי בתצהיר. גם שלקחתי את המיקרו משם שאשתי הביאה לסניף" (עמ' 22 שורות 16-18 לפרוטוקול).
31.התובעת אמנם לא הציגה הערכה מפורטת של כל פריט ופריט אך מרשימת הציוד הנטען בתצהירה ואשר לא נסתר, עולה כי זה כלל ציוד משרדי וציוד אישי בעל ערך רגשי לתובעת מעבר לערכו הכלכלי. הנתבעת בעת שארזה את ציוד התובעת לשם המעבר בעת שהתובעת שהתה בחופשת הלידה, כשלה בשמירה על הציוד. חובת הנתבעת כמעסיקה היתה לדאוג להעביר את הציוד ולשמרו עבור התובעת וככל שביקשה הנתבעת להתנער מאחריותה היה עליה להודיע על כך במפורש לתובעת ולהזהירה כי היה ולא תבוא ליטול את הציוד, אין הנתבעת אחראית לו עוד. הנתבעת לא עשתה כן ובכך הפרה את חובתה כלפי התובעת (ראו בהתאמה גם הוראות סעיף 2 לחוק השומרים התשכ"ז-1967). בנסיבות אלה אנו מעמידים את הפיצוי שלו זכאית התובעת בגין אובדן הציוד על הסך של 5,000 ₪.
חלף הודעה מוקדמת
32.לטענת התובעת, שולם לה בגין חלף הודעה מוקדמת סך של 4,500 ₪ בלבד וזאת כאשר שכרה החודשי עמד על הסך של 5,945 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי לתובעת שולמו דמי ההודעה המוקדמת במלואם.
33.כאמור, קבענו כי שכרה החודשי של התובעת עומד על הסך של 5,607 ₪. בחודש אוגוסט 2011 שולם לתובעת בגין ההודעה המוקדמת סך של 2,400 ₪ ומשלא הוצג בפנינו תלוש השכר לחודש ספטמבר 2011, לא נסתרה טענת התובעת שלפיה קיבלה בחודש זה בעבור ההודעה המוקדמת סך של 2,100 ₪ נוספים. משכך, זכאית התובעת לתשלום הפרשי הודעה מוקדמת בסך של 1,107 ₪.
הפרשים בגין פיצויי פיטורים
34.לטענת התובעת שולמו לה פיצויי פיטורים על בסיס שכר בשיעור של 5,708 ₪ בעוד ששכרה עמד על סך של 5,945 ₪. לדבריה, זכאית היא לתשלום הפרש פיצויי פיטורים. מנגד טוענת הנתבעת כי שולמו לתובעת מלוא פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית.
35.התובעת לא פירטה כיצד הגיעה חישבה את השכר שעל בסיסו היא עותרת לתשלום הפרשי פיצויי הפיטורים ומעיון בתלושי השכר דומה כי כללה בחישוביה את דמי הנסיעות ותשלום בגין שעות נוספות אשר אינם נכללים בחישוב השכר הקובע לפיצויי הפיטורים. מכל מקום משקבענו כי שכרה הקובע של התובעת עומד על הסך של 5,607 ₪ והתובעת עצמה טוענת כי שולם לה על בסיס שכר גבוה יותר, אין היא זכאית לתשלום הפרש כלשהוא ברכיב זה ודין תביעתה - להידחות.
השבת מפרעות שקוזזו שלא כדין
36.לטענת התובעת קיזזה הנתבעת משכרה בחודשים 7-8/11 סך של 406 ₪ עבור "מפרעה". לדבריה, מעולם לא ניתנה לה מפרעה ומעולם לא הסכימה לקיזוז שכרה. התובעת עותרת להשבת הסכום שקוזז. לטענת הנתבעת הקיזוזים בוצעו כדין ובהסכמת התובעת.
משהודתה הנתבעת בסכום הקיזוז אך טענה כי בוצע כדין ובהסכמת התובעת, הנטל עליה להוכיח הסכמה זו או את תשלום המפרעה בפועל. משהסתפקה הנתבעת בטענה בעלמא ולא הציגה ולו ראשית ראיה לתשלום המפרעה, לא הרימה את הנטל המוטל עליה והתובעת זכאית להשלמת הסכומים שקוזזו משכרה. משכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 406 ₪.
סוף דבר
37.על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת כדלקמן:
א. פיצוי בגין אי קיום שימוע כדין בסך של 30,000 ₪.
ב. פיצוי מכח חוק עבודת נשים סך של 5,607 ₪.
ג. פיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בסך של 20,000 ₪.
ד. הפרשי חלף הודעה מוקדמת בסך של 1,107 ₪.
ה. סך של 406 ₪ בגין החזר שכר שקוזז שלא כדין.
ו. אובדן הציוד על הסך של 5,000 ₪.
סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.8.11 ועד ליום התשלום בפועל.
תביעות התובעת לפיצוי בגין נזקי הסתמכות ולהפרשי פיצויי פיטורים - נדחות.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
54678313
ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, (19 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר ישראל עמי שי
נציג ציבור (עובדים)
|
|
יעל אנגלברג שהם
שופטת
|
|
מר משה אהרוני
נציג ציבור (מעסיקים)
|