לונדון נ' נייט סנס בע"מ

לפנינו תביעה להכיר בתובע כעובד הנתבעת, מנכ"ל משותף, ולתשלום זכויותיו כעובד בגין תקופת ההתקשרות ובגין סיומה.

רקע עובדתי וההליכים בתיק

1. הנתבעת היא חברת הזנק, אשר נוסדה בשנת 2012 על ידי מר פלוני ז"ל (להלן גם: "המנוח"), לצורך מחקר ופיתוח מוצר רפואי. המנוח אף כיהן בתפקיד מנכ"ל הנתבעת בתקופה הנוגעת לתביעה.

    

2. לנתבעת 5 בעלי מניות, בהם המנוח ואחיו, מר אלמוני.

    

3. הנתבעת מצויה היום בהליכי פירוק מרצון.

    

4. התובע, מהנדס ובוגר תואר שני במנהל עסקים, הוא בעלים של חברה בשם: יזמות מתקדמת בעסקים- סי אץ' אל בע"מ.

    

5. בין התובע למנוח הייתה היכרות רבת שנים, וידידות שררה ביניהם. אין חולק, כי התובע סיפק שירותי ייעוץ לנתבעת, כעצמאי באמצעות החברה בבעלותו, קודם לשנת 2014.

6. הנתבעת והחברה בבעלות התובע חתמו ביום 16.10.14 על הסכם התקשרות הנוגע לתקופה נשוא המחלוקת בתיק זה (נספח ד לתצהיר הנתבעת). כותרתו של ההסכם: "הסכם לאיתור משקיעים ופתוח עסקי", ובמסגרתו הוגדר תפקידו של התובע כמסייע באיתור משקיעים בחברה, ונקבעה התמורה שתשולם לו, כעמלות הנגזרות מן ההשקעות בחברה הנתבעת.

    

7. מחודש נובמבר 2014 ועד לחודש אוקטובר 2015, סיפק התובע שירותים, לשיטת הנתבעת, או עבד, לשיטתו. התובע קיבל תמורה למול חשבוניות מס שהנפיק לנתבעת, הנושאות את שם החברה בבעלות.

    

8. באותה עת התברר, למרבה הצער, כי המנוח חולה במחלה סופנית.

    

9. הנתבעת הנפיקה לתובע כרטיס ביקור, הנושא את התואר: CO-CEO (מנכ"ל משותף).

    

10. לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, ופטירתו של המנוח, נערכה הידברות בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמות, אשר לא צלחה.

     

11. בישיבת ההוכחות העיד התובע, לתמיכה בתביעה. מטעם הנתבעת העיד מר אלמוני.

     

    תמצית טענות הצדדים

    טענות התובע

12. יש להכיר בתובע כעובד הנתבעת, מיום 14.11.14 ועד ליום 23.11.15.

13. בין התובע למנוח היו קשרי עבודה וחברות, משנת 2007 לערך, והתובע אף ייעץ לחברה אחרת בבעלות המנוח בעבר. ביום 14.10.14 נחתם בין הנתבעת לחברה בבעלות התובע הסכם לאיתור משקיעים ופיתוח עסקי, שמטרתו לקדם משא ומתן בין הנתבעת למשקיעים פוטנציאליים שהתובע איתר. הסכם זה אינו נוגע לתקופה נשוא התביעה.

14. ביום 14.11.14 כינס המנוח את עובדי החברה ואת התובע לשיחה, בה הודיע להם על מחלתו הסופנית. באותו מעמד סוכם כי התובע יצטרף כמנכ"ל משותף, לאור הצפי כי המנוח יזדקק להקדיש זמן לטיפולים רפואיים ולא יוכל למלא את תפקידו כבעבר. לא נחתם הסכם בין הצדדים אך התובע העלה על הכתב את הסיכום ושלח למנוח ולאחיו אלמוני בדוא"ל.

15. הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע שכר חודשי בסך 12,800 ₪ ולחלופין, אם יוסכם על תשלום תמורת חשבונית, תשלם הנתבעת 15,786 ₪ בתוספת מע"מ. בשלב ראשון, עד לגיוס הון, הוסכם כי הנתבעת תשלם שכר חודשי בסך 8,000 ₪ ולאחר מכן יושלם ההפרש. בנוסף התחייבה הנתבעת להקצות לתובע מהון המניות, בתנאים שנקבעו.

16. התובע מילא תפקידו, ועשה הרבה מעבר לגיוס משקיעים בתקופה זו. שכרו של התובע שולם באיחור, ובאופן חלקי בלבד, עד לחודש מרץ 2015. השכר שולם בהתאם לתנאים המוסכמים להם טוען התובע. לאחר פיטורי התובע ופטירת המנוח, הוא בא בדברים עם המנכ"ל החדש שמונה, התקיימו פגישות והתובע נותר ללא מענה.

17. עדותו של אלמוני, בעל המניות והמשקיע העיקרי, הייתה רצופת סתירות. הוכח כי התובע ויתר העובדים לא חתמו על הסכמי העסקה וכי אלמוני היה מודע למינויו של התובע. לא נשלחה כל תגובה להודעות הדוא"ל של התובע, המכחישה את תנאי ההתקשרות עמו. בזמן אמת הכירה הנתבעת בתובע כעובד.

18. הצדדים נהגו לפי התנאים בהסכם ההעסקה, ובהתאם שולמה תמורה בסך 8,000 ₪ לחודש, עד לחודש מרץ 2015, כולל. התמורה ששולמה אינה תואמת את ההסכם החתום בין הצדדים, לגיוס משקיעים. עד הנתבעת לא ידע להשיב מכוח מה שולמה תמורה זו לתובע.

19. בהתאם למבחני הפסיקה, היו יחסי עבודה בין הצדדים. התובע השתלב בנתבעת כמנכ"ל משותף, ביצע מגוון משימות ובכלל זה הכין הצעת תקציב. התובע עבד במשרדי הנתבעת, עבורה בלבד. התובע היה חשוף לכל נתוני הנתבעת, כיתר העובדים. התובע התפנה מכל עיסוקיו האחרים באותה עת והיה תלוי כלכלית בנתבעת. התובע הוצג כעובד כלפי משקיעים ולקוחות אחרים. התובע קיבל זכויות חתימה וחתם על החלטת מועצת המנהלים. גם אלמוני השתתף במועצת המנהלים והיה מעורב בקבלת החלטות. התנהל קשר רצוף בין התובע למנוח במהלך כל תקופת עבודתו. כל פעולה שהתובע עשה הייתה בידיעת המנוח וכפופה לאישורו. התובע פוטר על ידי המנוח ביום 23.11.15. התובע הוכיח כי ביצע את העבודה בעצמו, ולא הוכח אחרת.

20. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצהיר מטעמה הסכם מיום 5.1.13 שנערך בדיעבד, אשר לא נחתם על ידי התובע. אין המדובר בהסכם אותנטי, והתובע הצביע על שורת פגמים במסמך. ההסכם נערך בדיעבד כדי להמציא טענות חדשות לנתבעת.

21. התובע הוכיח כי הוא זכאי לסעדים הבאים:

    • שכר עבודה לחודשים אפריל עד נובמבר 2015 בסך 64,000 ₪.

    • השלמת שכר מכוח התנאי המתלה בהסכם, שכן היה גיוס הון נוסף בחברה, בסך 7,786 ₪ לחודש, ובסך הכול בסך 76,870 ₪, הסכום שתבע התובע, הנמוך מן הסכום המלא.

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע, בסך 47,000 ₪.

    • פיצויי פיטורים בסך 8,000 ₪.

    • פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 8,000 ₪.

    • דמי הבראה בסך 1,890 ₪.

    • פיצוי בגין הלנת שכר בסך 35,000 ₪.

       

      טענות הנתבעת

22. הנתבעת הוקמה על ידי המנוח, לצורך פיתוח שעון המודד חיצונית וברציפות את רמת הסוכר בדם ואוגר את המידע. הועסקו בחברה לכל היותר שלושה עובדים, ואף המנוח לא היה מועסק חלק מהתקופה. החברה הפסיקה פעילותה כארבעה חודשים לאחר פטירת המנוח, בהיעדר משקיעים שיזרימו הון להמשך הפעילות. הסיבה העיקרית להפסקת הפעילות היה כישלונו של התובע, באמצעות החברה בבעלותו, לגייס משקיעים. התואר מנכ"ל משותף ניתן לתובע כדי להקל על גיוס ההון, שעה שמצבו של המנוח התדרדר, והוא לא יכול היה להיפגש עם משקיעים ברציפות.

23. התובע הסתיר עובדות ומסמכים בהליך המשפטי. הוא לא גילה פרטים אודות החברה בבעלותו, ולא את ההסכמים בינה לבין הנתבעת. עד ליום 15.10.15 חלות הוראות ההסכם בין הצדדים מיום 15.10.14, שנחתם לשנה. התובע בחר להתקשר עם הנתבעת באמצעות חברה בבעלותו, וקיבל תמורה למול חשבוניות של החברה.

24. התובע לא היה עובד של הנתבעת, אלא קבלן עצמאי באמצעות חברה בבעלותו. בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בסכסוך בין הצדדים. אם התובע סבר כי הוא עובד, לא סביר שהיה ממשיך לעבוד 8 חודשים ללא שכר. מדובר בתובע מתוחכם, שבחר לתבוע לאחר פטירת המנוח, בשיהוי רב. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.

25. התובע טען לראשונה בסיכומיו כי ההסכם משנת 2013 מזויף. אין כל ראיה לכך ומדובר בהרחבת חזית אסורה.

26. המנוח נפטר בחודש דצמבר 2015, והתובע הגיש תביעתו בשיהוי, רק בחודש יולי 2019 (בסיכומי הנתבעת, סעיף 36, נכתב בטעות יולי 2020, ח.ג.י.). התביעה הוגשה בחוסר תום לב, ותוך שנגרם לנתבעת נזק ראייתי בשל חוסר האפשרות לגבות מן המנוח עדות מוקדמת ולהתגונן כראוי. השיהוי מצדיק סילוק התביעה על הסף. בנסיבות אלה, עדות התובע ביחס לדברים ששמע לכאורה מן המנוח, או סיכם עמו, נחוצה סיוע נוסף.

27. אין כל תכלית לתביעה, שכן החברה נמצאת בהליך פירוק מרצון, וממילא התובע לא דווח כעובד ולא היה מבוטח במוסד לביטוח לאומי.

28. לא היה כל סיכום ביחס להעסקת התובע. התובע פנה למנוח בחודש מאי 2015 וביקש ממנו לאשר את תנאי ההתקשרות. המנוח לא אישר דבר. לא נחתם עם התובע הסכם עבודה, לא הונפק לו תלוש שכר והעסקתו לא דווחה למוסד לביטוח לאומי.

29. התובע לא סר למרותו של המנוח, שבמרבית הזמן לא היה במשרדי החברה ועבר טיפולים כימותרפיים.

30. התובע לא הגיש פירוט שעות עבודה, ואין לו תיעוד על שעות העבודה במשרד. התובע לא המציא כל אסמכתא אודות ביצוע העבודה. הוכח כי התובע סיפק ייעוץ עסקי, והנפיק חשבוניות מתאימות. כרטיס ביקור הונפק לתובע על מנת שיוכל לנהל פגישות עם משקיעים ולגייס הון. ההסכם היחיד החתום בין הצדדים היה לגיוס משקיעים.

31. התשלומים שקיבל התובע היו תמורת הטרחה בגיוס המשקיעים, בהתאם לסיכום עם המנוח. לא השתכלל הסכם עבודה בין הצדדים.

32. בחשבוניות שהנפיק התובע בחודשים יולי ואוגוסט 2015, באמצעות החברה בבעלותו, נרשם כי התשלום הוא בגין ייעוץ עסקי. בתקופה זו טוען התובע כי כבר היה מנכ"ל משותף.

33. מדובר בחברה קטנה, ולא היה צורך במנכ"ל נוסף לניהולה. מי שהחליף את המנוח כמנכ"ל היה ישעיהו פינסוד, והתובע לא היה מנכ"ל משותף עמו.

34. ניתנה לתובע זכות חתימה בעניין מוגבל, הסכמי סודיות והסכמי תיווך, והזמנות מספקים, ולא לכל עניין. הדבר מוכיח כי התובע לא היה עובד והחתימה המוגבלת נועדה לשרת את תפקידו.

35. לא הוכח כי האורגנים של הנתבעת, הדירקטורים, אישרו להעסיק את התובע.

36. בתקופה המקבילה לתביעה הייתה לתובע פעילות עסקית עצמאית, כפי שהוכח מן החשבוניות. אין כל תכתובת המעידה על אישור מהמנוח לתובע להעניק שירותים עסקיים ללקוחות אחרים. ייתכן אף שהתובע הסתיר חלק ממסמכי הנהלת החשבונות שלו, שכן לא הוגשה כרטסת מבוקרת.

37. התובע לא גייס השקעות, ואינו זכאי לעמלה בהתאם להסכם עמו.

     

    דיון והכרעה

38. בפסיקת בתי הדין לעבודה התפתחו, ברבות השנים, מבחנים שונים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד", כאשר הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק מוטל על התובע. עם זאת, נפסק כי:

    "היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה'".

    ע"ע (ארצי) 283/99 שמעון ברק - הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה 641 14.12.2000).

     

39. בעניין ע"ע (ארצי) 15868-04-17 כותה – עיריית רעננה (7.4.21) חזר בית הדין הארצי על ההלכה, לפיה המבחן העיקרי לקיומם של יחסי עבודה הוא המבחן המעורב, הכולל בחובו את מבחן ההשתלבות, על הפן החיובי והשלילי שבו.

    ראו גם: דב"ע (ארצי) לד/3-9 אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169 (1974).

     

40. מבחני עזר נוספים המסייעים לקביעת המעמד הם משך הקשר, אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורת ניכוי מס הכנסה ותשלומים למוסד לביטוח לאומי ולשלטונות מע"מ, והאופן שבו הצדדים ראו את היחסים ביניהם ואת אופי ההתקשרות.

    ראו: דב"ע (ארצי) לא/ 3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (1971); דב"ע (ארצי) נו 3-168 מדינת ישראל - רחל שלו, (28.8.1997).

     

41. בענייננו, לאחר שקילת הסממנים המאפיינים את מערכת היחסים בין הצדדים, לא שוכנענו כי הוכחו יחסי עובד ומעסיק בתקופה נשוא התביעה. ונפרט:

    1. תקופת ההתקשרות נשוא התביעה אינה ארוכה, והיא נמשכה כשנה. בתקופה זו אין חולק, כי התובע דיווח לרשויות המס כעצמאי והנפיק חשבוניות לנתבעת ולגופים אחרים.

        

    2. מן הראיות עולה, כי ככל הנראה תפקידו של התובע בנתבעת חרג מן התפקיד המקורי עליו הסכימו הצדדים בהסכם מיום 14.10.14, סיוע בגיוס משקיעים. בכלל זה אין חולק, כי התובע הכין הצעת תקציב לנתבעת (עדות מר אלמוני עמוד 32 שורות 32- 58). הנתבעת אף שילמה לתובע תמורה החורגת מן ההסכמות בהסכם החתום. התובע טוען למשימות רבות נוספות שביצע כמנכ"ל משותף (סעיף 14 לתצהירו), אולם הטענות לא הוכחו בראיות. בכלל זה, לא הוגשו התכתבויות עם עובדים אחרים בנתבעת, להוכיח כי התובע תיפקד בפועל כמנכ"ל, ניהל את הנתבעת והיה מוסמך לתת הוראות.

        

    3. התובע לא הציג גרסה מסודרת ומבוססת בדבר היקף הזמן שנדרש להקדיש לעבודתו הנטענת, מסגרת שעות העבודה ומקום העבודה. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית היכן עבד, השיב תשובה כללית, כך:

       "ש: פיזית (לא ברור) את השירותים איפה הייתה? אצלך במשרד? במשרדי החברה? איפה הייתה? איפה נתת את השירותים האלה? באיזה שירותים נתת?

       ת: היכן שהחברה הייתה צריכה את העבודה שלי באותו רגע זה במשרדים של החברה מרבית הזמן זה אצל שותפים, אצל יצרנים, ספקים, סמינרים, איפה שצריך" (עמוד 11 שורות 14- 19)

       מכאן, כי התובע לא הכחיש את האפשרות שסיפק שירותים גם ממשרדי החברה בבעלותו. ייתכן, שלו היה התובע מגיש תביעתו סמוך לאחר תום התקופה שבמחלוקת, יכולים היו הצדדים להציג ראיות נוספות בנקל, ולפרוס לפנינו את התמונה העובדתית המלאה, אולם התובע בחר להגיש תביעתו בשיהוי ניכר. זאת, בפרט לאור הנסיבות המצערות בהן האדם העיקרי שעמד בקשר עם התובע, הוא העד הטבעי של הנתבעת, נפטר קודם להגשת התביעה.

        

    4. והחשוב מכל, הוכח כי בתקופה שבמחלוקת המשיך התובע לנהל עסק עצמאי. התובע הנפיק בתקופה זו מספר חשבוניות, בסכומים ניכרים, לגופים אחרים (מוצג נ/1). התובע טען, כי קיבל אישור מן המנוח לייעוץ חד פעמי לחברת מעו"ף (חשבונית 12), אולם לא הציג דבר להוכחת הטענה. ביחס לחשבוניות 1 ו- 4 טען, כי אספקת השירותים החלה קודם לתחילת עבודתו בנתבעת והמשיכה בהסכמת המנוח. אף טענה זו לא הוכחה. מעיון בחשבונית 4, על סך 2,336 ₪, עולה, כי התשלום הוא "עבור ייעוץ עסקי לתקופה 1.1.15 – 28.2.15", תקופה החופפת במלואה לתקופה בה טוען כי עבד בנתבעת. אף חשבונית 1 על סך 4,672 ₪, היא לתקופה החופפת, בחלקה, את ההתקשרות עם הנתבעת.

       שתי חשבוניות אחרות, שמספרן 2 ו- 9, על סך 2,065 ₪ ו- 40,000 ₪, בהתאמה, אינן נושאות כל פירוט ביחס למועד אספקת השירותים בגינן הונפקו. התובע טען כי מדובר בתמורה לעבודה שבוצעה קודם לתחילת העבודה בנתבעת, אולם טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה. התובע יכול היה להביא לכל הפחות עד אחד מן הגופים להם סופקו השירותים להוכחת טענותיו בדבר מועד ההתקשרות, ובחר שלא לעשות כן.

       מכל האמור עולה, כי הראיות מצביעות על כך שהתובע המשיך לנהל עסק עצמאי, במקביל להתקשרות עם הנתבעת.

        

    5. בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב המעגן יחסי עבודה. עם זאת, אף ההסכם שצירפה הנתבעת מיום 5.1.13 אינו חתום על ידי התובע ולא הוכח כי נכנס לתוקף. התובע ביסס חלק ניכר מטיעוניו על התכתבויות דוא"ל עם המנוח (נספח 1 לתצהירו), שכללו פניות חוזרות ונשנות שלו בהן פירט תנאי עבודה כעובד, אך לא נמצאה ולו תשובה אחת של המנוח המאשרת את התנאים, או את אופי ההתקשרות.

        

    6. ערים אנו לכך, שהונפק לתובע כרטיס ביקור בו הוגדר כמנכ"ל משותף, ואין חולק כי אף בהתכתבויות מול גורמי חוץ הוצג בתואר זה. התובע אף הוכר כמורשה חתימה לעניינים מסוימים. עם זאת, בשניים אלה אין די כדי לבסס מעמדו כעובד, שעה ששוכנענו כי התובע ניהל במקביל עסקים נוספים, ואופי והיקף עבודתו בפועל בנתבעת בפועל נותר עמום.

        

42. סיכומו של דבר, לא הוכח כי התובע היה עובד של הנתבעת בתקופה שבמחלוקת. התביעה נדחית.

     

43. התובע יישא בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 8,000 ₪.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח ניסן תשפ"ג, (19 אפריל 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    מר מרדכי נגר, נציג ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		גב' שושנה גולנד, נציגת ציבור מעסיקים