סע"ש 35055-10-15

לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות (להלן:"הבקשה") ובתגובה לה, נקבע בזאת כדלקמן:

תביעה התובע הוגשה ביום 19.10.15 . לפיכך, תביעתו בעניין אי ביצוע הפרשות לפנסיה מרכיב השעות הנוספות בתקופה שמשנת 1979 ועד שנת 2004 - התיישנה.

גם התביעה בעניין אי ביצוע הפרשות בגין רכיב "תוספת ליסינג" שקדמה לחודש אוקטובר 2008 - התיישנה.

טענת התובע כי מועד היווצרות העילה בענייני פנסיה הוא המועד בו זכאי העובד לקבלת תשלומי הפנסיה השוטפים באופן שתקופת ההתיישנות אמורה להימנות ממועד התשלום הראשון של הפנסיה, נדחית.

הלכה פסוקה היא כי בתביעה לפיצוי בגין הפסדי פנסיה המופנית כנגד המעסיק, נבחן המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את כללי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. (עע (ארצי) 1616/04 פיליפ טיברמן - מקורות חברת מים בע"מ 8.1.06)

בתגובה לבקשה טען התובע לתחולת החריגים לחוק ההתיישנות - התיישנות שלא מדעת (ס' 8) והודאה בקיום בזכות (ס' 9). מדובר בטענה עובדתית שמצריכה בירור עובדתי ולא ניתן לסלק התביעה על הסף, טרם הבירור העובדתי.

בכתב התביעה לעומת זאת, אין התייחסות מפורשת לתחולת אותם חריגים מלבד טענה כללית לעובדות שנודעו לתובע רק לאחרונה ולהתחייבות שניתנה לו (ס' 6 ו7ג' לכתב התביעה).

ככל שהתובע מבקש לטעון לתחולת החריגים לחוק ההתיישנות הגורמים לעצירת מירוץ ההתיישנות, עליו לטעון לכך מפורשות תוך פירוט ונימוק בכתב התביעה.