האם זכאיות התובעת לפיצוי בלתי ממוני.
5.נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.
משך ההתקשרות
6. רינה פולק
לטענת הגב' רינה פולק היא הועסקה מיום 1.5.1990 ועד 31.8.2018.
המדינה טוענת כי הגב' פולק הועסקה מיום 1.12.1991 ועד מרץ 2018, אך במשך מספר חודשים לאורך התקופה לא הועסקה כלל.
7. המדינה צרפה טבלה (נספח ה' לתצהיר אביטל מלכה) ובה מפורטים החודשים בהם הועסקה הגב' פולק והתשלום שקיבלה בגין כל חודש. מהטבלה עולה כי במרבית תקופת ההעסקה, הועסקה הגב' פולק לאורך כל חודשי השנה, למעט מקרים בודדים בהם לא הועסקה במשך חודש אחד ומקרה אחד בו לא הועסקה במשך חודשיים.
8. גב' פולק נשאלה בעדותה אם לא עבדה בחודשים 7-8/2012 כיוון שרצתה חופש.
כך השיבה:
"זה לא שאני רציתי, הם קבעו שאין בחינות ביולי אוגוסט. עשיתי בדיוק מה שביקשו ממני."
9. בנוגע למועד תחילת העסקה, במהלך החקירה הנגדית הודתה הגב' פולק כי היא אינה זוכרת במדויק את מועד תחילת העסקה:
"אני לא יודעת במדויק... אני זוכרת שעבדתי אפילו מ-1989".
בפניותיה לנתבעת טרם הגשת תביעתה זו, טענה כי הועסקה משנת 1991 (נספח א' לכתב התביעה) ולאחר מכן טענה כי החלה לעבוד בשנת 1990 (נספח ב' לכתב התביעה).
מהטבלה שצרפה המדינה עולה כי מועד תחילת העבודה הינו 12/1991.
10.בנוגע למועד סיום העסקה, מהראיות שצורפו עולה כי הגב' פולק שהתה בביתה בעקבות תאונת דרכים בחודשים מרץ-אוגוסט 2018. במועדים אלה פנתה לנתבעת בבקשה לקבל את המסמכים הקשורים בתקופת העסקתה, לשם הגשתם למוסד לביטוח לאומי ולמס הכנסה (נספחים א-ב לכתב התביעה).
פניות אלו מעידות כי הקשר בין הצדדים לא נותק בחודש מרץ 2018 כפי שטוענת המדינה, כי אם בחודש אוגוסט 2018.
11. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת המדינה לעניין מועד תחילת העסקה וקובעת כי הגב' פולק החלה להיות מועסקת על ידי המדינה בחודש דצמבר 1991, כפי שמופיע ברישומי המדינה.
מנגד, מתקבלת גרסתה של הגב' פולק לעניין מועד סיום העסקה. ההעסקה הסתיימה ביום 31.8.18.
באשר לחודשים לאורך התקופה שבהם לטענת המדינה לא היתה העסקה, מהראיות עולה כי אין מדובר בניתוק של יחסי עובד ומעסיק.
ראשית – כמובא לעיל, מדובר בחודשים שבהם לטענת הגב' פולק, לא נקראה לעבוד על ידי המדינה. המדינה לא טענה ולא הוכיחה את ההיפך.
שנית – מדובר בתקופות הפסקה קצרות שאינן עולות על חודשיים ואינן מנתקות את הקשר בין הצדדים.
12. יהודית קסירר
לטענת גב' יהודית קסירר, היא הועסקה משנת 1989 ברצף עד 3/2018.
המדינה טוענת כי הגב' קסירר הועסקה מחודש 12/1991 ועד לחודש 3/2019, אך במשך מספר חודשים לאורך התקופה לא הועסקה כלל.
13.מהטבלאות שצרפה המדינה (נספח ה' לתצהיר אביטל מלכה) עולה כי לאורך תקופת העסקתה היו חודשים בהם הגב' קסירר לא הועסקה.
14. בעדותה אמרה הגב' קסירר כי העסקתה לא החלה בתחילת שנת 1989.
לדבריה:
"זה לא היה בתחילת השנה"
וכן העידה:
"באוגוסט בדרך כלל הייתי בחופשה".
15.גב' קסירר לא צרפה מסמך בעניין מועד תחילת ההעסקה. מעדותה עולה שלא יכולה לנקוב במועד מדויק. משכך מקבלת אני את טענת המדינה וקובעת כי הגב' קסירר הועסקה מחודש 12/1991.
לעניין מועד סיום ההעסקה, הוכח כי עבודתה של הגב' קסירר הסתיימה בחודש 3/2019.
באשר לחודשים לאורך התקופה שבהם לטענת המדינה לא הייתה העסקה, מהראיות עולה כי אין מדובר בניתוק של יחסי עובד ומעסיק, אלא מדובר בתקופות קצרות אשר אינן עולות על חודשיים ברציפות.
16. שפרה מאירוביץ
מוסכם על הצדדים כי גב' שפרה מאירוביץ, הועסקה מחודש 2/1993 ועד לחודש 7/2019.
לטענת המדינה במשך מספר חודשים לאורך התקופה האמורה, גב' מאירוביץ לא עבדה.
17.מהטבלאות נספח ה' לתצהיר אביטל מלכה עולה כי במרבית תקופת העסקתה, הועסקה הגב' מאירוביץ לאורך כל חודשי השנה, ובכל מקרה הנתק לא עלה על שלושה חודשים.
18. גב' מאירוביץ העידה כי בחודשים בהם לא עבדה, נבע הדבר מכך שהמדינה לא חידשה איתה את החוזה או לא שיבצה אותה לעבודה. לדבריה:
"לא הגעתי להשגיח כי המדינה לא חידשה איתנו את החוזה. זה לא בגלל שיצאתי לחופשה".
19. נוכח האמור, אני קובע כי הגב' מאירוביץ הועסקה בנתבעת ברציפות, מחודש 2/1993 עד לחודש 7/2019. חודשי ההפסקה בהעסקה, אינם מנתקים את רצף ההתקשרות.
20. בהקשר זה יאמר, כי אין בידי לקבל את טענת המדינה בסיכומיה כי מתכונת ההתקשרות עם התובעות לא הייתה קבועה, שעה שמדובר בקשר ארוך הנפרש על כ-25 עד 30 שנים.
האם נערך שינוי בצורת ההתקשרות עובר לשנת 2012?
21. לטענת המדינה, מתכונת ההעסקה של התובעות הייתה זהה במשך כל תקופת ההתקשרות.
לטענת התובעות, תחילה הן הועסקו כעובדות מן המניין ורק משנת 2012 הן נדרשו להנפיק חשבוניות בעבור עבודתן בנתבעת.
כך העידו התובעות בעניין זה:
גב' רינה פולק:
"בשנת 2012 הם החליטו שאנחנו צריכים לתת חשבונית, לפני כן בכלל לא. ב-2009 לא נתתי חשבונית, נחשבתי כעובדת מן המניין".
22.לעניין תשלום מיסים וביטוח לאומי העידה כי היא לא שילמה דבר בעצמה וכן טענה שבתחילת ההתקשרות קיבלה תלושי שכר. התלושים לא הוצגו ולא ברור אם מדובר בתלושים של המדינה או של מעסיק אחר כלשהו.
גב' מאירוביץ העידה:
"המשרד הודיע לנו (בשנת 2012, ה.י.) שבכדי להמשיך לעשות את אותה עבודה, אנחנו חייבים לפתוח תיק במס הכנסה ובמע"מ ואם לא נפתח תיק, לא נוכל להמשיך לעבוד".
23.גב' קסירר הצהירה כי ממועד תחילת העסקתה ועד לשנת 1994 קיבלה מהמדינה תלוש שכר. בחקירה הנגדית כשנשאלה אם יש לה תלושי שכר השיבה שהיו לה תלושים ולא בטוח שתוכל לאתרם. לתיק בית הדין לא הוגשו תלושי שכר.
מדוח תקופות עיסוק של המוסד לביטוח לאומי, שהוגש במהלך הדיון (נ/7) עולה כי בשנים 2011-2012 רשומה המדינה כמעסיקתה של הגב' קסירר.
24.באשר לראיות מטעם המדינה, הגב' מלכה אביטל העידה ביחס לנהלי המדינה בהתקשרות עם נותני שירותי פיקוח על בחינות וכן מסרה כי לא ידוע לה שהתובעות היו שכירות. מעבר לכך לא צורפו ראיות כלשהן וכן לא העיד מי שהיה מעורב בהעסקת התובעות בשנים הרלוונטיות ויכול להעיד על הדברים מידיעה אישית.
25.נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעות לא הוכיחו שחל שינוי בהתקשרות קודם לשנת 2012, וכן לא הוכיחו כי היו שכירות במדינה קודם לשנת 2012.
בכל הנוגע לגב' קסירר, מדוח תקופות עיסוק של המוסד לביטוח לאומי ניתן להסיק שהועסקה בשנים 2011 עד 2012 כשכירה, אולם אין אני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה, לאור תוצאות פסק הדין אשר יפורטו להלן.
האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים
26.בבואי לבחון את שאלת סיווג היחסים בין הצדדים והאם מדובר ביחסי עובד - מעסיק, עלי לבחון מספר מבחנים כאשר המרכזי שבהם הינו מבחן ההשתלבות על שני פניו (דב"ע 0-181/לד מוחמד עלי קוואסמה – המוסד לביטוח לאומי (1975); ע"ע (ארצי) 52621-06-15לימור שולמן - חברת דואר ישראל בע"מ (21.5.2017); ע"ע (ארצי) 43175-11-11 אשר ויצמן ד. יער חקירות בע"מ - חורש יוסף (25.6.2018)).
27. בפן החיובי – יש לבחון אם קיים מפעל יצרני למתן שירותים או לביצוע עבודה שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני לו.
בפן השלילי – נבחן האם התובעות היו בעלות עסק משלהן והאם הפעולה בוצעה במסגרת עסקן. במסגרת זו נבחן האם נשאו ברווח ובסיכון, האם היו בעלות ציוד או גורמי ייצור, האם נשאו בהוצאות, וכיו"ב.
ע"ע 15868-04-18 גבריאל כותה – מדינת ישראל משרד המשפטים (7.4.2021).
28. אקדים ואומר כי בהתאם למבחני הפסיקה, מצאתי שמתקיימים בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה, יחסי עובד מעסיק, לאורך כל תקופת ההתקשרות.
אפרט את הטעמים להלן.
הפן החיובי של מבחן ההשתלבות
29.התובעות השתלבו בעסקה של המדינה, הן הועסקו על ידי המדינה למעלה מ- 25 שנים והיו חלק מהמערך הארגוני של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
המדינה התבססה על העסקתן של התובעות, כשם שהתבססה על העסקת עובדים אחרים. מהראיות עולה כי ללא ביצוע תפקידן, לא ניתן היה לנהל את הבחינות כסדרן.
30.המדינה צרפה לתצהיריה "נוהל הנחיות למפקח השגחה" (נספח א' לתצהיר הגב' מלכה אביטל). הנוהל מפרט כיצד על המפקח להיערך לבחינה, מה עליו לעשות טרם תחילת הבחינה, טפסים שעליו למלא.
כך נכתב בנוהל:
"על מפקח ההשגחה להודיע ליחידת הבחינה 48 שעות מראש על אי יכולתו להגיע לבחינה [...] על מפקח להגיע אל יחידת הבחינה האזורית יום לפני הבחינה לשם קבלת מחברות בחינה, שאלוני בחינה וכל חומר נלווה אחר [...] על מפקח ההשגחה להגיע אל אתר הבחינה עד חצי שעה לפני שעת תחילת הבחינה [...] במהלך הבחינות, על מפקח ההשגחה לבקר בחדרי הבחינה [...] לוודא כי המשגיח רשם/סימן את כל הנבחנים בפרוטוקול הבחינה. כמו כן רשם את סדר ישיבת הנבחנים במקום המיועד לכך ".
בנוסף, צירפה המדינה נוהל המפרט כיצד ניתן להיכלל במאגר מפקחי ההשגחה בבחינות. הנוהל מפרט את תנאי הסף הנדרשים ממי שמגיש מועמדות:
"מי שמבקש להלל ברשימת נותני שירותים מפקחי השגחה בבחינות חייב לעמוד בכל תנאי הסף שלהלן:
5.1 להיות בעל אישור על סיום 12 שנות לימוד לפחות.
5.2 להוכיח ניסיון בפיקוח על השגחה או בהשגחה על: בחינות מרד התמ"ת/ בגרות [..]
5.3 להיות בעל שליטה מלאה בשפה העברית, בכתב ובע"פ [...]"
כמו כן, בכדי להיכלל ברשימת המשגיחים, נדרשים המציעים לעבור ראיון, להשתתף ביום עיון ולעבור מבחן.
הנהלים המתוארים, אשר עודכנו מעת לעת, מלמדים כי חל הליך מיון של המועמדים לתפקיד, כי המדינה בוחרת את ממלאי התפקיד וקובעת קריטריונים למינוי, כי המדינה מפקחת על עבודתם וכי הם נדרשים לעמוד בתנאי סף.
31. מהעדויות עולה כי הקשר בין המדינה לתובעות היה סדיר ורציף:
לדברי גב' מאירוביץ:
"כל סוף חודש הייתה מתקשרת האחראית ואומרת לי תפתחי את היומן ותרשמי תאריכים ולאן לנסוע".
כעולה מעדות גב' פולק, התובעות נדרשו לדווח על אירועים חריגים אשר התרחשו במהלך הבחינה, לממונה עליהן.
ההתקשרות בין הצדדים נמשכה שנים רבות, בין 25 ל- 30 שנה, באופן רציף.
32. מהראיות עולה שהמדינה פיקחה על עבודתן של התובעות באופן קבוע ותמידי.
כך, התובעות נדרשו לדווח מדי חודש על העבודה שביצעו, והתמורה ששולמה להם התבססה על דיווח זה.
כמו כן נדרשו התובעות להתייצב במשרדי יחידות הבחינה של משרד העבודה בתל אביב בכל יום עבודה, בכדי לקחת את המבחנים וכן להשיבם למשרד בסיום הבחינה.
כן נדרשו למלא טפסים אודות הנבחנים ואודות הליך הבחינה וארועים חריגים שארעו במהלכו, כעולה מהנוהל ומהטפסים המצורפים לו.
מהראיות עולה שהמדינה היא שקבעה את סידורי העבודה של התובעת, את ימי העבודה ואת מקום ביצועה ולתובעות לא היה כל יכולת לשלוט היכן הם יוצבו.
לדברי גב' פולק:
"בתחילת החודש נתנו לי סידור עבודה ולפי זה הלכתי לבתי ספר מחדרה עד גדרה".
וכן העידה כי המדינה היא שקבעה כי לא יהיו בחינות בחודש אוגוסט.
גב' קסירר העידה כי לפני כל בחינה יצרו איתה קשר ואולם לעיתים נתנו לה מסמך עם מספר תאריכים.
לדברי גב' מאירוביץ:
"אני לא החלטתי על המקומות, זה היה שיבוץ של המשרד".
33. התובעות נדרשו לבצע את תפקידן באופן אישי. כך כפי שעולה הן מעדותן והן מההסכם למתן שירותים אשר צורף כנספח ב' לתצהירי המדינה הגב' מלכה אביטל.
כך נכתב בהסכם:
"נותן השירותים מצהיר ומתחייב לבצע את השירות בעצמו ולא להעביר או למסור את ביצוע השירותים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין במלואם ובין בחלקם לצד שלישי כלשהו".
34. נוכח כל האמור לעיל, הוכח כי התובעות היו חלק מהמערך הארגוני של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, וכי המדינה פיקחה על עבודתן והסתמכה על עבודתן כחלק אינהרנטי מעבודת זרוע העבודה במשרד.
משכך, מסקנתי היא כי אין לראות בתובעות משום "גורם חיצוני למפעל".
35. המדינה טענה כי ההתקשרות עם התובעות לא הייתה רציפה.
כפי שפורט לעיל, טענה זו אינה נכונה עובדתית. התובעות הועסקו באופן רציף במשך שנים, למעט הפסקות ספורדיות בנות חודש אחד עד שלושה חודשים. כפי שהעידה גב' מאירוביץ, בתקופות של חידוש חוזה, לא נקראו לעבודה, עד שנחתם חוזה חדש.
גם לו הייתה מתקבלת טענת המדינה כי היו הפסקות בהתקשרות, הרי שנוכח תקופת ההתקשרות בכללותה, יש לראות בהפוגות אלו כהפוגות שאינן מנתקות את קשרי העבודה בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה. זאת במיוחד שעה שהוכח, כמובא לעיל, כי הפוגות אלו נבעו מהחלטתה הבלעדית של המדינה שלא לשבצן לעבודה.
36. המדינה טענה כי התובעות לא הוצבו בחצריה.
ראשית, הוכח שכל אחת מהתובעות נדרשה להתייצב במשרד בתל אביב לפני תחילת הבחינה ולשוב למשרד בסוף הבחינה, כדי להחזיר את המחברות. בכך נסתרת מיניה וביה טענת המדינה.
שנית, אף אם היה מתברר שלא חלה חובה על התובעות להגיע למשרד בתל אביב, לא היה בעובדה זו כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעסיק. המעסיק יכול לשלוח את עובדיו לבצע את העבודה במקומות שונים בהתאם לצורכי המעסיק כפי שקרה בענייננו, ואין בכך בכדי לפגוע ביחסי העבודה בין הצדדים.
37.כפי שעולה מעדותן, התובעות הרגישו מחויבות מאוד לעבודתן במדינה ועשו כל מאמץ למלא אחר השיבוץ שנקבע להן.
כך מסרה הגב' פולק בעדותה, בנוגע לאילוציה ביחס למועדי שיבוץ להשגחה על בחינות:
"אני בדרך כלל מחוייבת ועובדת בדיוק לפני ההסכם. אם קורה לי משהו אז אני מודיעה להם, אבל זה רק במקרה חירום".
גב' קסירר העידה בנוגע לבקשות חופשה:
"היו מקרים שביקשתי חופשה ואמרו שיש הרבה בחינות, אז שינתי".
בעדותה מסרה הגב' מאירוביץ:
"אני הייתי צמודה לעבודה הזאת. מה שביקשו עשיתי. התייצבתי".
38. לאור כל האמור, הוכח שהתובעות השתלבו במדינה וכי מתקיים בעניינן הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
הפן השלילי של מבחן ההשתלבות
39. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם העבודה התבצעה באמצעות עסק עצמאי. במסגרת זו נבחנים:
"סיכויי רווח וסיכוני הפסד, העסקת עובדים, בעלות על אמצעי הייצור, נשיאה בהוצאות הייצור, השקעה ברכישת אמצעי הייצור והשקעת הון. כמו כן, מרכיב משמעותי הוא האפשרות להגדיל את הרווח באמצעות ייעול העבודה וחיסכון בהוצאות".
דב"ע לג/3-64פירר הנהלת רכוש בע"מ – שטסלר (1973); ע"ע 1466/04תדיראן בע"מ – קרסנטי (15.4.2007).
בנוסף, בהתאם להלכת כותה, יש לבחון האם לנותן השירותים יש אינטרס כלכלי שלא להיות מועסק כשכיר, וכי נוכח תצורת ההתקשרות נהנה העובד מגמישות תעסוקתית.
40. המדינה לא הוכיחה כי היה לתובעות אינטרס כלכלי כלשהו להתקשר עמה בדרך של קבלן ונותן שירותים וכי העובדות נהנו מיתרונות נוכח תצורת העסקתן.
מהראיות עולה כי לתובעות לא ניתנה גמישות תעסוקתית. התובעות נדרשו להתייצב לעבודתן בהתאם לדרישות המדינה, במוקדים שקבעה המדינה ובמועדים שנדרשו מהן.
41. התובעות הסתמכו על ההכנסה מהמדינה. המדינה שימשה מעסיקתן העיקרית במהלך מרבית תקופת ההתקשרות.
בעניין גב' קסירר הוכח כי החל משנת 2005 לא הועסקה במקומות עבודה נוספים. כך עולה מעדותה וכן מדוח התעסוקות של המוסד לביטוח לאומי (נ/7).
42. התובעות נדרשו לקבל אישור על מנת לעבוד במקומות נוספים במקביל לעבודתן בנתבעת.
גב' קסירר העידה כי כאשר החלה לעבוד, נמסר לה כי היא אינה רשאית לעבוד במקומות עבודה נוספים. לדבריה, ביקשה לסיים את עבודתה במקומות האחרים שבהם עבדה, בהדרגה, והחל משנת 2005 לא הועסקה במקומות נוספים.
כך העידה:
"אני קיבלתי מהם תאריכים והשתדלתי לבצע הכל כי פחדתי שאחרת לא יעסיקו אותי".
43.גב' מאירוביץ העידה כי לאורך תקופת ההתקשרות עם המדינה היא לא הועסקה במקומות נוספים, למעט חברה אחת בה הועסקה בתיאום ובהנחיית המדינה.
44. גב' פולק העידה כי לאורך כל תקופת ההתקשרות עבדה באופן זמני במקומות בודדים, במהלך החופשות, זאת לאחר קבלת אישור מהמדינה. על פי עדותה, שלא נסתרה, לא עבדה במקומות בהם לא קיבלה את אישור המדינה לעבוד, כמו למשל חברות כוח אדם.
45. הוכח כי למצער עד שנת 2012 לא נדרשו התובעות להירשם ברשויות המס.
לדברי גב' פולק, היא לא נדרשה לדווח באופן עצמאי לרשויות המס וביטוח לאומי והדיווח בוצעו על ידי המדינה.
46. מהראיות עולה שהתובעות נרשמו ברשויות כעצמאיות, רק נוכח בקשת המדינה.
כך כשנשאלה הגב' מאירוביץ אם פנתה למס הכנסה ומע"מ בשנת 2012, השיבה "בוודאי. אחרת לא היו מעסיקים אותי. לפני כן לא פניתי".
לא הובאו בפנינו ראיות לכך שהתובעות או מי מהן, הנפיקו חשבוניות מס לגופים אחרים זולת המדינה.
47. זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי התשלומים שהעבירה המדינה לתובעות, לא היו תלויים בהגשת חשבוניות מטעמן.
כך, מעדותה של גב' פולק עולה כי בשנת 2012 החלו לבקש ממנה להנפיק חשבוניות, אך לאחר מכן היא הפסיקה להעביר חשבוניות ולא העירו לה על כך.
גב' קסירר העידה כי היא לא נדרשה להציג חשבונית כנגד ביצוע התשלום, וכי היא מעולם לא הנפיקה חשבוניות.
48.לאור כל האמור לעיל, מתקיים בתובעות גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. לתובעות לא היה עסק עצמאי והן לא נתנו שירותים לגורמים נוספים, אלא היו תלויות כלכלית במדינה. בנוסף, אף לא עמדה להן האפשרות להגדיל את הכנסותיהם ולשלוט בסיכויי הרווח וההפסד.
סיכום ביניים
49. נוכח כל האמור לעיל ולאחר בחינת מבחני הפסיקה, הוכח כי בין המדינה לבין כל אחת מהתובעות התקיימו יחסי עובד – מעסיק, לאורך כל תקופת העסקתן.
50.למען הזהירות יאמר, כי הכרה ביחסי עבודה בין התובעות למדינה בדיעבד, אין בו כדי להקנות להן מעמד כעובדות מדינה, שכן יתכנו מקרים בהם יקבע לעובד זכויות מסוימות מתוקף היותו עובד במדינה, גם אם אינו עובד מדינה כמשמעו בחוק.
(ע"ע 1363/02 דינה חזין ואח' - תנופה שירותים כ"א ואחזקה 1991 בע"מ ואח' (5.11.06) וההפניות שם; ע"ע 4995-06-11מלי בירן - מדינת ישראל משרד הבריאות(14.6.2017); סע"ש 21239-10-13דן רבין - מדינת ישראל -משרד המשפטים(20.8.2017)).
51.בטרם נידרש לבחינת זכויותיהן של כל אחת מהתובעות לאור הקביעות הנ"ל, נדון בטענות המקדמיות שהעלתה המדינה- טענת שיהוי והתיישנות.
התיישנות
52. לטענת המדינה, נוכח הגשת התביעות בעבור כ-30 שנים ממועד ההתקשרות, חלה התיישנות על הגשת התביעות באופן שגרם למדינה נזק ראייתי ולכן אין לחייבה בגין תקופות עבר.
מנגד טען ב"כ התובעות כי התביעה לא התיישנה. ב"כ התובעת מפנה להוראות סעיף 7 לחוק ההתיישנות שעניינן תרמית והונאה, וכן טען כי מרוץ ההתיישנות חל מהמועד בו נודע לתובעות כי הסכם ההתקשרות שולל מהן זכויות המגיעות להן מכוח יחסי עבודה.
53.בכל הנוגע לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, הוראותיו שונו בשנת 2015 והנוסח החדש הינו:
"מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו".
הוראות אלה לא ישימות לענייננו. לא נטען ולא הוכח להפעלת לחץ על התובעות על מנת לנצל את מצוקתן. לא הוכחה הטעיה של מי מהתובעות, כנדרש בסעיף.
סיכומו של דבר, לא הובא כל טעם אחר אשר יש בו כדי לגבור על ההתיישנות הקבועה בחוק. משכך, טענת המדינה להתיישנות בכל הנוגע לתקופות הקודמות לשבע שנים ממועד הגשת התביעה, מתקבלת.
שיהוי
54. לטענת המדינה התביעות נגועות בשיהוי כבד, אשר מצדיק את דחייתן. לטענתה זרוע העבודה כלכל את צעדיו ולהכרה ביחסי עבודה יהיו השלכות רוחב תקציביות, שלא נלקחו בחשבון.
על כך משיבות התובעות כי הנתבעת לא הוכיחה כל שיהוי המצדיק את דחיית התביעה.
55. הלכה פסוקה היא כי דחיית תובענה בשל שיהוי תעשה בצמצום מרבי ובנסיבות חריגות מאוד, כאשר אין די בחלוף הזמן לשם דחיית התביעה (ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית - עדנה גיא-ליפל (2010); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים - הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (2003)).
56.לא מצאתי כי במקרה שבפניי מתקיימות נסיבות המצדיקות דחיית התביעה מחמת שיהוי. לכתב ההגנה צורפו מסמכים הנוגעים להעסקתן של התובעות. אמנם לא מסמכים מתחילת ההעסקה אולם מסמכים רלוונטיים. התובעות הגישו את התביעה בסמוך לאחר סיום ההתקשרות בינן לבין המדינה ולכן אין לומר שהשתהו בהגשת התביעה.
טענת השיהוי נדחית.
57.זכויות כספיות
אבחן להלן את שאלת זכאות התובעות לרכיבי התביעה שנתבעו על ידן, בכפוף להתיישנות, וכן את טענות ההגנה של המדינה, לפיהן נוכח הגדרת התובעות כנותנות שירותים, הן קיבלו סכומים ביתר אשר יש לקזזם מכל סכום המגיע לתובעות בגין זכויות סוציאליות.
58.השכר לצורך ביצוע החישובים וטענת קיזוז
בהתאם להלכות ידועות, הנטל להוכיח את גובה השכר שהיו התובעות מקבלות כשכירות, מוטל על כתפי המעסיק. במקרה של ספק, יפעל הספק לטובת העובדות.
(ע"ב 5508/06רופא רפי - מירקם סוכנות לביטוח בע"מ (21.12.2008) וכן ע"ע 110/10 (22.12.2011)).
59. התובעות השתכרו בפועל שכר בסך 34 ₪ לשעת עבודה לאורך כל השנים ללא שינויים בשכרן, זאת כפי שעולה מנוהל ההנחיות למפקח השגחה ומהסכמי ההתקשרות שצורפו לתיק.
שכרן החודשי בחודשים האחרונים להעסקתן היה כדלקמן :
שכרה של הגב' פולק לחודש 1/2018 עמד על סך 1,519.95 ₪;
שכרה של הגב' קסירר לחודש 3/2019 עמד על סך 2,974 ₪;
שכרה של הגב' מאירוביץ לחודש 6/2019 עמד על סך 2,604 ₪.
60. המדינה טענה כי אין במדינה עובדים שכירים המבצעים את אותה העבודה שביצעו התובעות ולפיכך ערכה סימולציית שכר, במסגרתה השוותה את שכרן של התובעות לשכר של "ראש ענף בחינות" במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים.
לטענת המדינה, הסימולציה התבססה על נתוני דרגה וותק אשר העבירה מנהלת אגף הון אנושי במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, הגב' מיכל תא שמע לרואת החשבון אסתר שולמן. לדברי גב' תא שמע, הנתונים נקבעו בהתאם לתפקיד המתאים ביותר בשירות המדינה, לתפקידן של התובעות.
61. ואולם, המדינה לא הוכיח כיצד נקבעו הדרוג והדרגה שעל פיהם ערכה את הסימולציה, מדוע נקבע דרג מנהלי זה ולא דרוג אחר.
כמו כן, לא הוכח מדוע עבודת התובעות הושוותה לעבודת ראש ענף בחינות, מי היה אותו איש/ אישה אשר ביצעו תפקיד זה, האם היה תפקיד מתאים יותר לביצוע ההשוואה, כמה השתכר ראש ענף בחינות לאורך השנים המקבילות. עוד ובנוסף, לא פורט אילו תוספות לשכר קיבל בעל תפקיד זה. המדינה לא צרפה תלושי שכר של העובד/ת, כדי לבסס את טענותיה בעניין.
62. אשר על כן, משעה שלא הוכח שכר חליפי, נדחית טענות המדינה כי יש לקזז סכומים ששולמו לתובעות ביתר בגין תקופת העסקתן. חישוב הזכויות של התובעות יערך בהתאם לשכר ששולם להן במהלך תקופת עבודתן.
63.בהקשר זה יצוין כי גם אם הייתה מתקבלת עמדת המדינה לעניין השכר החליפי,
ברי כי אין מדובר בשכר גבוה משמעותית משכרם של עובדי מדינה.
כך, כפי שעולה מחוות הדעת של רואת החשבון מטעם המדינה:
הפער בין השכר שקיבלה הגב' פולק בשנת 2012 (12,698 ₪) לבין השכר של העובד שאליו הושוו תנאיה באותה שנה (10,550 ₪) עומד על 2,148 ₪ לשנה שהם 179 ₪ לחודש.
הפער בין השכר שקיבלה הגב' קסירר בשנת 2016 (19,124 ₪) לבין השכר של העובד שאליו הושוו תנאיה באותה שנה (15,440 ₪) עומד על 3,684 ₪ לשנה שהם 307 ₪ לחודש.
הפער בין השכר שקיבלה הגב' מאירוביץ בשנת 2018 (43,711 ₪) לבין השכר של העובד שאליו הושוו תנאיה באותה שנה (39,312 ₪) עומד על 4,399 ₪ לשנה שהם 367 ₪ לחודש.
כאמור, לא הובאו תלושים של אותו עובד, ולא ניתן לדעת אילו תשלומים שולמו לו בנוסף לשכר, כמקובל במדינה ובכלל זאת קרן השתלמות, הוצאות רכב, מענקים, תוספות מותנות בתנאי ועוד. אדגיש כי על פי החוזרים שצרפה המדינה, שכרם של בודקי הבחינות עמד על 34 ₪ לשעה ולא חל בו כל שינוי לאורך השנים, זאת בניגוד לעובדי מדינה ששכרם עולה על פי דירוג וותק.
64. לאור האמור אני קובעת כי המדינה לא הוכיחה כי יש לחשב את זכויותיהן של התובעות כעובדות, על פי השכר של העובד/ת שאליו התייחסה חוות הדעת. כמו כן לא הוכח כי יש לבצע קיזוז כלשהו ואין לקבל את עמדת המדינה באשר לסכומי הקיזוז.
חישוב זכויותיהן של התובעות יבוצע על פי השכר ששולם להן בפועל, כעולה מהראיות שבתיק. להלן יפורט חישוב הזכויות בעבור כל אחת מהתובעות.
פיצוי ממוני
סע"ש 34324-10-18 רינה פולק
פיצויי פיטורים:
65. בכתב תביעתה טענה הגב' פולק כי יש לראות בנסיבות הפסקת עבודתה כהתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודה, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שעה שהועברה ממעמד של עובדת בתלוש משכורת, למעמד של קבלנית עצמאית. בנוסף טענה כי איפשרה לנתבעת לתקן את המעוות אך לא קיבלה ממנה כל תגובה.
כך הצהירה:
"יש לראות את נסיבות הפסקת עבודתי כהתפטרות עקב הרעה מוחשית שחלה התנאי העבודה שעה שהועברתי ממעמד של עובדת בתלוש משכורת למעמד של קבלנית עצמאית, ויש לראותני כזכאית לתשלום פיצויי פיטורים".
66. בכתב ההגנה נטען כי גב' פולק אינה זכאית לפיצויי פיטורים שעה שהפסיקה את ההתקשרות עם המדינה מסיבות השמורות עמה וכן לא הציגה ראשית ראיה לכך שהורעו תנאיה.
67. לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי גב' פולק לא הוכיחה כי התפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.
טענתה כי אולצה לעבור ממעמד של עובד שכירה למעמד של עובדת עצמאית לא הוכחה, וממילא מדובר באירוע שהיה – לטענתה – בשנת 2012.
קודם לסיום ההתקשרות בשנת 2018, אין תעוד לכך שגב' פולק פנתה למדינה בהתראה על כוונה להתפטר בשל נסיבות כאלה או אחרות. במכתב שצוין לעיל ביקשה לקבל נתונים אודות תקופת העסקה ולא טענה דבר לגבי התפטרות.
אין טענה להתפטרות עקב מצב בריאותי אף שמהמכתב עולה שעברה תאונת דרכים, ואין כל תעוד רפואי המעיד על מצב רפואי שאינו מאפשר לה להמשיך בעבודתה. אין טענה להתפטרות מחמת גיל ואין כל תעוד אודות גילה במועד סיום ההתקשרות.
68. לכן, אין לי אלא לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים.
התובעת זכאית לכל היותר לתשלום חלף הסכום שהיה על המדינה להפקיד עבורה לקרן פנסיה ברכיב פיצויי פיטורים.
פנסיה:
69. נוכח מגבלת ההתיישנות ומועד הגשת התביעה, זכאית הגב' פולק לפיצוי חלף הפקדות לפנסיה, החל מחודש 10/2011.
70. לא ניתן לקבל את חוות הדעת של רו"ח שמי חגואל בעניין, שעה שהיא מתבססת על שכר ממוצע שקיבלה הגב' פולק בתשע השנים האחרונות להעסקתה, ולא על שכרה בפועל.
71. אפרט להלן את שיעור ההפקדות להן הייתה זכאית הגב' פולק בעבור תקופת העבודה שטרם התיישנה, בהתאם לשכר שקיבלה בפועל כפי שהוצג בנספח ה' לתצהיר של גב' מלכה אביטל.
החישוב יבוצע על פי הפקדות בשיעור 7.5% כפי שהציגה המדינה בחישוביה.