סע"ש 33458-04-13

האם התובעת, גב' עדה קישוני, פוטרה מעבודתה שלא כדין והאם היא זכאית להפרשי שכר עבודה, לפיצויים בגין עגמת נפש ותשלומים נוספים, כנתבע על ידה, כתוצאה מסיום יחסי העבודה? אלו הן בתמצית השאלות בהן עלי להכריע בתיק זה. 

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבעת עבדה בנתבעת כמתכנתת כ- 13 שנה מיום 01.08.1999 ועד ליום 31.11.2012.

2. ביום 08.08.12 התפרסמה הודעה ברשת הפנימית של הנתבעת, ובה הוצעה תוכנית פרישה מרצון בתנאים מועדפים לעובדים שימלאו להם 60 שנה החל מיום 01.10.12 (נספח א' לכתב התביעה).

3. לטענת התובעת, אם יחידנית המטופלת ב- 2 ילדים שעדיין תלויים בה כלכלית, היא לא התכוונה לפרוש, וזאת בשל שיקולים כלכליים, שכן היא יוצאת קיבוץ ואין לה כל מקור הכנסה אחר זולת מפרי עמלה.

4. ימים אחדים לאחר פרסום המודעה, זומנה התובעת לשיחה אצל מנהלת כוח אדם בנתבעת, הגב' דנה נחמיאס בנוכחות מר אלי נגרי, מנהל תחום הפנסיה. במהלך השיחה, הוסברו לה פרטים בנוגע לאפשרות הפרישה המוקדמת. לטענתה, "באותה עת נפוצו שמועות בנתבעת על פיטורים ושיחות שימוע שנערכו לחלק מעובדי הנתבעת ועל כן התובעת הגיעה לשיחה כשהיא חוששת מאוד להמשך העסקתה במקום עבודתה" (סעיף 9 לכתב התביעה).

5. לדבריה נאמר לה באותה שיחה כי אם לא תפרוש בתנאים שמוצעים לה, "אז יתכן שתפוטר בגל פיטורים נוסף שצפוי ואז לא תקבל את התוספת שמוצעת לה". עוד הוסיפה התובעת כי בחברה שררה בקרב העובדים אווירת נכאים רווית פחד, כהגדרתה, "ולא היה ביטחון שלא יפוטרו" (סעיף 10 לכתב התביעה).

6. בהתאם לתנאים שהוצעו לה, יכלה התובעת לפרוש פרישה מוקדמת בתנאים מטיבים, שכללו פיצוי פיטורים בשיעור של 150%.

7. בעקבות כך, פנתה במכתב אישי למנכ"ל כוח אדם בנתבעת וגוללה את נסיבותיה האישיות וביקשה כי יתאפשר לה לעבוד שנתיים נוספות בתפקידה, וזאת על מנת שתוכל לצבור 3% נוספים לשנה לגמלה, אך נענתה כי לא ניתן להיעתר לבקשתה.